סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ב · הלכה א
האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וכו'. הנה רש"י ז"ל בפי' על התורה בפסוק ואהבת את ה' וגו' כת' עשה דבריו מאהבה, אינו דומה העושה מאהבה לעושה מיראה וכו' ודבריו נובעים מהספרי בפסוק הנ"ל, והגאון הרא"מ ז"ל הקש' על רש"י שדבריו סותרי' למ"ש על בכל לבבך ובכל נפשך, דלפי פירושו כולל הדבור ואהבת כל המצות אשר צוה ה' שיעשה הכל מאהבה, ומעתה אין הכוונה במאמר בכל לבבך ובכל נפשך שיהא מוסר נפשו והונו, אלא שיעשה מעשה המצות בלב שלם ובנפש חפיצה כהוראת המאמר אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו, במלכים ב' פרשה כ"ג והיינו כר' ישמעאל בע"ז כ"ז ב' ובסנהדרין ע"ד דס"ל אפי' על ע"א ג"כ בצנעה יעבור ואל יהרג, ומה דבפרהסיא יהרג ואל יעבור לא אתי' מקרא ואהבת, אלא נפקא לי' מקרא ולא יחללו את שמי בתוך ב"י ומקרא ונקדשתי בתוך ב"י דאיירי בפרהסיא, ומדוע כתב רש"י דהכוונה בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך, והפירוש הזה לא יתכן רק לאינך תנאי דפליגי על ר"י ואמרו בע"א אפי' בצנעה יהרג ואל יעבור ולדידהו לא איירי הקרא ואהבת וגו' בשאר מצות אלא בע"ז, והנה קו' הגאון תסוב ג"כ על רבינו שהביא פה הכתוב ואהבת את ה' וגו' לאמת מ"ש לאהוב את הש"י בכל מצותיו אשר יעשה האדם, ובפ"ה ה"ז כתב מנין שאפי' במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת מג' עבירות הללו שנא' ואהבת את ה' אלהיך וגו' אפי' הוא נוטל את נפשך הרי דברים אחדים לרבינו עם פי' רש"י ולדעת הגאון הנם סותרי' אהדדי והתימא על הגאון שלא הזכיר מאומה בהערתו על רש"י כי כמו כן יש להעיר על רבינו כאמור וצ"ע, אמנם עוד יש להפליא על רבינו דבהל' תשובה פ"י ה"ו כתב דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם וכו' כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך, הנה ביאר רבינו להדיא דכוונת הכתוב הוא שיאהב להקב"ה בנפש חפצה, והוא סותר דבריו עצמו שכתב בפ"ה בהלכות אלו דהכוונה הוא במאמר הזה למסור נפשו על אחת מג' עבירות הידועות שיהרג ואל יעבור, לפיכך נראה בישוב דברי רש"י ורבינו ז"ל דהא דקיי"ל בשאר מצות אם המאנס אינו מתכוין להנאת עצמו רק להעביר על הדת והיא בפרהסיא או בשעת הגזירה ואפי' בצנעה ג"כ הדין יקוב יהרג ואל יעבור כמ"ש רבינו לקמן פ"ה היינו דנפקא לן מדכתיב ולא יחללו וגו' ומהכתוב ונקדשתי וגו' דלולי הני קראי הייתי אומר בשאר מצות ה' אפי' בפרהסיא או בשעת הגזירה אפ"ה יעבור ואל יהרג מדכתיב וחי בהם להכי איצטריך הני קראי להורות דאפי' בשאר מצות ה' היכי דאיכא ע"י העברתן ח"ה וע"י קיומן קידוש השם הרי הוא לתא דע"א ודינו כמו ע"א יהרג ואל יעבור וכיון שתלוי בקיומן ומניעתן חילול השם וק"ה הרי הוא בכלל ואהבת את ה' אלהיך וגו', וא"כ שפיר איירי הקרא ואהבת אף לדידן גם בשאר מצות כאמור, והנה הכח בנפש למסור נפשו על מצות ה' א"א להוציא אל הפועל רק ע"י האהבה, וזהו כוונת הספרי שהבאנו העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עלי' וכו', והוא צריך ביאור דמאי טורח יש במצות ה' בזמן א' יותר מבשאר הזמנים, והלא כל העתים הן שוות לטובה לעשיית המצות ולא שייך לומר כשהוא מטריחו, וכשאינו מטריחו, אבל כוונתו הוא להא דאמרן, אם אין מכריח ומאנס לעבור על דת, אז נקל הוא לאדם לעשות רצונו ית' כי דרכיו דרכי נועם ולא העמיס הוא ית' על האדם משא גדול מנשוא, אבל אם יש כאן מכריח ומאנס לעבור על רצונו ית' אז הקב"ה מטריח עלי' שימסור נפשו ולא יעבור על מצותיו אשר צוה, ודבר זה לא הי' האדם עושה מפני היראה כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו להצילה ממות, וחק שם לטבע כל ב"ח לשמור קיומו ומציאתו, ומי שלא הגיע למדרגת האהבה לא יפנה ליראת העונש שמימי ואך את נפשו המרגשת ישמור, ע"ד שאמר ר' אליעזר הגדול לתלמידיו הלואי יהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו, ועינינו הרואות ענין זה ברוב ההמון, אבל אם יגבר בנפשו כח האהבה אליו ית' בוז יבוז לנגדה כל חיי העה"ז, וכל תענוגי תבל לעמת כבודו ואהבתו ית' כמר מדלי נחשבו, כמבואר בדברי רבינו בהל' תשובה פ"י, ואז תרצה נפש המשכלת לקבל ברצון טוב ובנפש חפצה מצות ה' ונפשו והונו ימסור בכל עוז לכבודו ב"ה, וכמוצא שלל רב יגיל וישמח לעת מצא להוציא כח האהבה אל הפועל והאוהב הזה הוא מוסר נפשו אפי' על מצוה קלה ואפי' בצנעה ושלא בשעת הגזירה לעשות רצון אביו שבשמים לולי הוא ית' צוה אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם ולא שימות ולא לאהבת נפשו החיונית הוא עובר רק למען אהבת ה' ית' אשר הזהיר עליו אך את נפשך שמור ואת דמך אדרוש, הוא רוצה בקיומו להחיות על פני האדמה הזאת, אולם בפרהסיא או בשעת הגזירה ואפי' בצינעה שלא צוה עליו הש"י וחי בהם, שש ושמח כהשמחים אלי גיל לעשות רצון קונו, וכל מחמדי תבל ותענוגות ב"א לאפס ותוהו נחשבו בעיניו נגד אהבתו ית' כמאמר ר"ע בעת נמסר להריגה כל ימי וכו', ומעתה מ"ש רש"י ז"ל דכוונת הכתוב ואהבת וגו' הוא להיות עושה את כל המצות מאהבה, ומ"ש אח"כ בכל נפשך למסור נפשו על קדושת שמו ית' דברים אחדים הם ושניהם צדקו יחדיו ועיין בתו' ע"ז כ"ז ב' ד"ה יכול אפי' וכו' ונ"ד א' ד"ה הא בצנעה וכו' ודוק.