אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק א · הלכה א

פרק א

יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'. יתבונן המתבונן וישכיל המשכיל הפלגת יראתו של רבינו ז"ל הקודמת לחכמתו פיו פתח בהשם הוי' יתברך, שם רמז בראשי המלות של ד' תיבות הראשונות שבחיבור הקדוש הזה וכבר התעורר ע"ז המפרש פה, וכתב ואפשר שהגאון ז"ל כוונתו היתה לזכור שם המפורש ברמז בתחילת החיבור עכ"ל, ועדיין הדברים סתומים כי לא פירש לנו טעמו ונמוקו של רבינו על מה עשה ככה דווקא בחיבור הזה של פסקי דינים ולא עשה כן באחד משאר החיבורים אשר הגיעו לנו, והנראה לענ"ד בס"ד וטעם בזה להראות כי אלה המצות והחקים והמשפטים והמדות והדעות הנכללים בחיבור הקדוש הזה מקדש מלך הוא, כי שמה נאספו כל אלה אחת מהנה לא נעדרה כולם תכליתם האחרון אינו ע"מ לקבל פרס בעשייתן, וקיום המצוה בהן והמניעה מהמוזהר מהן לא פרס בעה"ב, וכ"ש פרס בעה"ז, אך התכלית האמיתי מכל אלה בלתי להשם לבדו לעשות רצון המצוה ב"ה, ההוא אמר ולו יעשה, ולהתקרב בקיום המעשים והמדות והמניעה בהמוזהר מהן אל הש"י אשר הוא צוה לעשותן, וזה הוא תכלית כל התכלית, אף גם מקבלת השכר בעה"ב הוא תכליתו קרבת אלקים כי בזה חפץ הוא יתברך, כמו שאבאר בהלכות תשובה בע"ה בפ' י' ה"ד וכבר ידוע כי התכלית הוא ראשית המחשבה, והנה אין ביד האדם להתקרב לאלקים ולהשיג מידיעתו יתברך דבר כ"א ע"י חכמת התורה ומעשי' הנרצים לו יתברך כ"ש רבינו פ' ב' הלכה א', איפה זאת הקדי' רבינו בפתיחת החיבור השם הויה יתברך להורות כי זה הוא תכלית הנרצה מכל המעשים טובים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, מחכמת התורה ע"ד שאמר הכתוב: ראשית חכמה יראת ד' כי התכלית הוא ראשית, ולזה תכלית חכמת התורה הוא ליראה את ה' לאהבה אותו ולדבקה בו כי מבלעדי החכמה א"א להגיע למדרגה הנפלאה הזאת, כמו שכתב רבינו ז"ל לקמן פ' ב'. ואפשר עוד לומר בכוונת רבינו ז"ל בזה והוא טוב טעם ודעת, כי תורה שבכתב מודעת היא לכל שהיא תורת ה' ניתנה לנו ע"י משה עבדו נאמן ביתו, עד שרוב א"ה ג"כ קיימו וקבלו דבר זה, וכן הוא שמה בכמה מקראי קודש, לא כן התורה שבע"פ שהוא פירש התורה שבכתב ומצותיה ודקדוקיהן, וביותר הגדרים והסייגות והגזירות, כי לא בלבד שאומות העולם יכחישוה ויאמרו כי לא מן השם הוא זה, אף זו כי נחרו בה רבים מבני אומותינו בעו"ה הרימו יד בה, ורבים מע"ה המתפרצים פרץ על פני פרץ, כמו כת צדוק ובייתות והדומה להן האומרים אין זה תורת ד', אך זאת תורת האדם אשר בדו חכמים מלבם ח"ו, והוא היפך האמת שלא בלבד שפירושי המצות ודקדוקיהן שמען משה רבינו ע"ה מפי הגבורה יתברך וממנו נמשכה הקבלה, לתלמידיו מעתיקי השמועות כי מקבלין דין מן דין וכ"כ קבלנו ממנו דרכי מדות התורה שהיא נדרשת בהן, אף זו הגדרים והסייגות כולם מרועה אחד נתנו ה' דבר והוא צוה כי לא העלם דבר מאיש בריתו להגיד לו אחרית דבר מראשיתו בהר סיני, כמאמרם ז"ל, נתגלה לו למ"ר ע"ה כל מה שתלמיד ותיק עתיד להתחדש וכו' ועליהן אמרה תורה לא תסור וכו' שהוא ל"ת שבתורה כמבואר בהלכות ממרים פ"א ה"א. ולהיות החיבור הזה של רבינו עיקרו נוסד ובנוי על תורה שבע"פ, ונקרא בשם משנה תורה כי התורה שבע"פ היא שניה לתורה שבכתב כי גם אלה השם דיבר בקדשו ושתים זו שמענו תורה שבכתב ושבע"פ ולכן פתח רבינו בד' אותות הויה יתברך.
ועוד בה שלישיה למה שפתח רבינו חיבורו בשם הויה יתברך (האמנם ידעתי כי לא כיוון לזה הטעם אבל רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו) והוא דידוע כי התורה שבכתב היא פותחת בשם אלקים כדכתיב בראשית ברא אלקים וגו' וראוי הי' להקדים שם אלקים כאשר שינו באמת לתלמי המלך כמבואר במגילה פ"ק, אלא שהוא יתברך לגודל ענוותנותו הקדים המלות בראשית ברא לשמו, כמבואר במדרש, והיינו שתורה שבכתב שהיא מידת יום להדביקה במדת לילה שהוא שם אלקים חכמת שלמה, ותורה שבע"פ שהיא מידת לילה ראוי להדביקה למידת יום שהוא שם הוי' יתברך, השם הוא אלקים ברא ארץ ושמים וכל רוח לא יעבור ביניהם, לכן הקדים רבינו בתחילת החיבור הזה, שעניינו תורה שבע"פ את השם הויה יתברך.

לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'. ביאור תיבות שם עיין במרן הכ"מ מה שכתב בביאורו ועיין בהקדמת החכם הר"ש אבן תבון לספר מורה נבוכים, ותיבה זו של שם האמור הוא מצוי בספרו זה.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה