סדר משנה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ב · הלכה ג
ביאור המג"א בסי' תל"א סעיף ב' ס"ק ה'. ואין קובעין מדרש סוף יום י"ג וכן החכם לא יתחיל לקרות בעת זו וכו'. עכ"ל עיין במג"א סי' תל"א סעיף ב' ס"ק ה' שכתב וז"ל כתב הב"ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור וכו' מיהו נ"ל דיתפלל תחלה דאיכא למיחש וכו' אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בלילה יבדוק תחלה כיון דדש ביה וכו' וכן פסק מהרי"ו וכו' עכ"ד הב"ח. ולא עיין יפה במהרי"ו בסוף דבריו שכתב בהדיא שאף מי שרגיל להתפלל בביתו אסור ללמוד עד שיתפלל וכו' והא דאיתא בגמרא דברכות (ד' ע"ב) נכנס לביהכ"נ וקורא ושונה ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל מיירי קודם זמן ק"ש, כמ"ש תר"י ושל"ה ועיין מ"ש לעיל (סי' רל"ב ס"ק ח') ואין כאן מקומו וכו' עכ"ל המג"א, ודבריו צריכים ביאור, כי לכאורה דבריו מפליאים ומחוסרים ביאור.
אמנם אני בעניי עני מדעת תורה ודעת נוטה אבאר דבריו בס"ד, והוא דלעיל בסי' רל"ב ס"ק ח' כתב דמיירי בתוך חצי שעה שהוא סמוך לזמן ק"ש דאף עפ"י שאסור אז לאכול ולשתות דהיינו חצי שעה קודם זמן ק"ש אבל ללמוד שריא יע"ש במג"א ואעפ"י דכאן בסעיף זה משמע דאפילו ללמוד נמי אסור אף חצי שעה קודם זמן בדיקת החמץ, רק דמרן הב"י ז"ל ומרן הרמ"א ז"ל פליגי לענין אם כבר התחיל אם צריך להפסיק או אם אינו צריך להפסיק אבל לענין להתחיל לכתחלה שפה אחת להם ודברים אחדים דאסור להתחיל אפשר לומר בס"ד לענ"ד דמהרי"ו ז"ל סבירא ליה לחלק בין ק"ש לבדיקת חמץ וכמו שאבאר בס"ד לפנינו.
והחילוק שביניהם הוא כך, דק"ש הואיל והוא בכל יום ויום, והי' צריך להתבטל בכל יום ויום ממלאכתו ומעסקו זמן מה קודם חצי שעה של זמן ק"ש כדי שיהא יכול להתחיל ללמוד בהיתר, וברבות הימים של כל ימות השנה היה מגיע לו מזה הפסד מרובה היום מעט והיום מעט אחת למצוא חשבון: יעלה ההפסד מרובה או שאם לא היה מפסיק ממלאכתו ומעסקיו זמן מה יותר מחצי שעה קודם זמן ק"ש היה צריך להתבטל בכל יום ויום חצי שעה מדברי תורה, לפיכך ראו החכמים כי טוב וישר הוא להקל להתיר לו הלימוד עד שמגיע זמן ק"ש וכשיגיע זמן ק"ש יקרא ק"ש ויחזור ללימודו אחר כך, ונמצא שאין לו לא הפסד ממון ולא ביטול תורה, אבל לא כן גבי בדיקת חמץ שאינו אלא פעם אחת בשנה, אפשר לא הקפידו החכמים כל כך על הביטול תורה של חצי שעה פעם אחת בשנה לצורך מצוה, ועוד שהרי פעם אחת בשנה הוא יכול ליזהר ולבטל מעסקיו או ממלאכתו כמעט רגע יותר מחצי שעה הסמוכה לזמן בדיקת חמץ, כדי שיתחיל ללמוד בהיתר באותו הזמן מועט של קודם חצי שעה הנ"ל. ואין בו שום ביטול תורה כלל כמו שנאמר בסמוך מיד בס"ד וגם אין בו הפסד ממון אלא רק דבר מועט שהרי הזמן בעצמותו שיבטל ממלאכתו יותר על החצי שעה היא זמן קצר מאד, וזה הזמן הקצר אינו אלא פעם א' בשנה, וכיון שהתחיל ללמוד בהיתר דהיינו זמן קצר אפילו כרגע קודם החצי שעה הסמוכה לזמן בדיקת החמץ, שוב יכול ללמוד אף תוך אותה החצי השעה הסמוכה לזמן בדיקת החמץ ואינו צריך להפסיק לכו"ע, ודו"ק.
דין מחודש בענין לימוד סמוך לק"ש ובדיקת חמץ. ויותר נראה לענ"ד בס"ד לחלק בין הך דקריאת שמע לבין הך דבדיקת חמץ, עפ"י מה שנראה לענ"ד בס"ד לדין ברור, דאע"פ דאמת ויציב ונכון הדבר דאסור ללמוד סמוך לזמן ק"ש וסמוך לזמן בדיקת חמץ היינו דוקא בשארי דברי תורה כולה כמות שהיא, אבל מענינו כגון קודם זמן ק"ש ללמוד דיני ק"ש, וקודם זמן בד"ח ללמוד דיני בד"ח וכדומה לזה בשארי המצות הקבועות להן זמן דדבר זה שריא לכו"ע, (אם לא לפלפל בהן ולהעמיק בהן העיון דאז בודאי איכא למיגזר, דלמא מימשכא ליה שמעתא ומיטרד מתוך הפלפול והעיון, גם בפלפול ובעיון הוא דבר הרגיל שנעתק ובא מענין לענין עד שיהיה נעתק לגמרי מדיני ק"ש ומדיני בדיקת חמץ וכהאי גוונא ממילא שפיר איכא למיחש שישכח את הק"ש ואת הבדיקת חמץ).
ראיות להדין המחודש הנ"ל. ולענ"ד יש לזה ראיה בס"ד ואון מצאתי לי, והוא ממה שאמרו בפסחים דף י"א וז"ל הוא עצמו מחזיר עליו לשרפו ומיכל קאכיל מיניה וכו' יע"ש בגמרא, אף אנן בדידן נמי נימא הכי ודון מיניה ואוקי באתרן, כיון שהוא עוסק באותן הדינין ושפתיו מרחשין בהו בודאי יזכור במצוה ההיא לעשותה ולא ישכחנה מלעשותה, ועוד יש לענ"ד להביא ראיה בס"ד לדין זה האמור, ממה דקיי"ל בש"ע א"ח בסימן ער"ה סעיף ז' דמותר לקרות לאור הנר בשבת פרק במה מדליקין, שהרי הוא מזכיר בלימודו איסור הדלקה בשבת והיאך ישכח איסורו ויטה אור הנר יע"ש בש"ע, ומכאן אתה דן להך דקמן, דהוא הדין נמי בהך דהכא דשריא מהאי טעמא דהיאך נחוש שע"י לימודו ישכח מלקרות קריאת שמע או לבדוק את החמץ והוא מזכיר בלימודו חיוב עשייתן, ולומר דנחוש שעל ידי לימודו ישכח ויטעה שכבר קרא קריאת שמע או שכבר בדק את החמץ, גזירא וחששא זו מלבד שהיא נגד הסברא והשכל אף זו גזירה וחששא זו לא מצאנו ועינינו לא ראו בכולהו תלמודא בבלי וירושלמי שיגזרו ויחושו לזה גבי ק"ש ובדיקת חמץ וכדומה לזה מצות הקבועות להן זמן, אלא שחששו וגזרו שיצא חיוב קריאת שמע ובדיקת חמץ מלבו ע"י לימודו וכדומה בשארי המצות הנ"ל, אבל לא כן אם על ידי לימודו הוא נזכר בחיובן שוב ליכא למיחש למידי ולא כלום, ואין איש שימציא גזרות מדעתו מה שלא חששו לו חכמי התלמוד נ"ע.
וסבירא ליה למהרי"ו ז"ל שבודאי זהו הדבר הקשה להאדם באשר הוא אדם שיהיה האדם כל ימי חייו לו אלף שנים יחיה, מוכרח ללמוד בכל יום ויום מה שלמד כבר יום אתמול זה ילמוד גם היום וגם מחר ולמחר מחריתו, עד לעולם עד עת זו בא חליפתו, ובכל יום ויום יצטרך ללמוד דבר זה מבלי עיון ולהסביר בה סברא וחידוש מה, (כי הרי כבר אמרנו בס"ד שהפלפול והעיון בו ולהסביר בו סברות חדשות שזה אסור בודאי בכל ענין אף כי הוא זה הלימוד מענין החיוב הבא עליו וכאמור לעיל מילתא בטעמא), רק יהיה צריך ללמדן ולאוקמי גירסא לחוד מיגרס גריסין, עד שכמעט בפיו ובשפתיו ידבר ולבו בל עמו, ותהי בעיניו כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה.
ולפיכך סבירא ליה למהרי"ו ז"ל דראו החכמים כי טוב לפני האלקים ונכון הדבר להקל בדבר זה מפני ביטול תורה גבי קריאת שמע שיהיה מותר לו ללמוד אפי' תוך אותה החצי שעה הסמוך לק"ש בכל מה שירצה ללמוד ובמקום שלבו חפץ עד התחלת זמן קריאת שמע ולא גזרו שישכח על ידי כן לקרוא ק"ש ורק אכילה ושתיה ועשיית מלאכה וכדומה מדברי הרשות הוא שאסור לו לעשותו תוך זמן חצי שעה הסמוך לזמן ק"ש, אבל לא כן גבי בדיקת חמץ שהוא רק פעם אחת בשנה, הרי יכול ללמוד באותו חצי שעה הסמוך לזמן בדיקת חמץ, דיני בדיקת חמץ ואדרבא טוב וישר וראוי הוא לעשות כך כדי שיהיה רגיל בדיני הבדיקה בשעת הבדיקה, וכעין שעשו לכהן גדול בשבעת ימים שהיה פרוש מביתו דהחשש שמא שכחת חששו אפי' בבית ראשון כמבואר במשנה דיומא דף ח"י ע"ב ובגמר' שם, והיינו טעמא הואיל והוא משנה לשנה והוא הדין לבדיקת חמץ, ודו"ק.
ישוב קושית הב"ח שם מהך דברכות דף ד' ע"ב. ואולם זה לא קשיא להמגן אברהם שם קושיתו של הבית חדש שם מה שהקשה על מהרי"ו במה דמייתי ראיה ממה דתניא בברכות דף ד' ע"ב שהבאתי לעיל, דמה זו סמיכה וראיה, דאדרבא משם בארה לכאורה איפכא מדעת מהרי"ו דאוסר אפילו ללמוד מיד כשיגיע זמן ק"ש, דהא בהך ברייתא דאייתי הגמרא התם מתיר ללמוד שהרי קתני בהך ברייתא דהתם וז"ל אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל וכו' יע"ש בגמרא, ואם נאמר דהתם מיירי קודם זמן קריאת שמע דהיינו בתוך חצי שעה של קודם זמן ק"ש קשה מנא ליה למהרי"ו ז"ל לפרש כן.
אפשר לומר בס"ד לענ"ד בישוב זה, (וכמדומני שכן ראיתי זה שנים בכתבי הקדש של אאמ"ו המפורסם הגדול זצללה"ה אך כעת נתגלה אור עולם ספרו מחצית השקל ולא מצאתי בו דבר מזה), והוא דמהרי"ו פיו יפה דייק וגרס בלישנא דהברייתא התם דקתני בה וז"ל כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי קימעא וכו' וחוטפתו שינה וכו', אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות וכו' עכ"ל הברייתא, מה זה דקתני הברייתא זה פעמים תיבת בערב, ולמה לא קתני הברייתא שלא יהא אדם בא מן השדה ואומר אלך וכו' אבל אדם ב"מ השדה נכנס לבהכנ"ס וכו' דידוע דסתם ביאה מן השדה היא בעת צאת הכוכבים וכמבואר בש"ע ח"מ סימן של"א סעיף א' בהגה דין יציאת הפועל וכניסתו או דהוה לה להברייתא למינקט לשון לילה דהיינו בא מן השדה בלילה וכו' מדנקט לשון בערב משמע שאינו לילה אלא סמוך ללילה דהיינו הבעל בית שבערב הוא בא, וק"ל.
ביאור דברי המג"א שם ס"ק ז'. וראה זה מה שכתב המג"א שם ס"ק ז' עוד וז"ל מבע"י משמע דאם התחיל בלילה וכו' פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא וכו' עכ"ל המג"א, צריך להיות הוי כעין דאורייתא, כך נראה לענ"ד בס"ד, וכוונתו הוא כך, כיון דבלילה אין בו ביטול תורה גמור, שהרי מיד ולאלתר הוא יכול לבדוק וילך אחר הבדיקה מיד ללמוד, אף שזה שצריך להפסיק מלימודו נקרא ג"כ קצת ב"ת אבל אין זה ב"ת גמור, לפיכך אם התחיל באיסור מחמרינן בי' שיפסוק מלימודו דהי' אם התחיל ללמוד בלילה, אבל להחמיר עליו כדאורייתא ממש דהיינו ליאסר איסור ללמוד אף חצי שעה קודם זמן הבדיקה וכמו שהוא באמת כן דעת מרן הרמ"א שם בהגה ועיין במגן אברהם שם סוף ס"ק ח, דבר זה לא סבירא ליה למרן הב"י ז"ל כיון דבאמת הבדיקה הזאת אינה דאורייתא ממש אף אם לא ביטל החמץ עדיין, שהרי המצוה של השביתה דאורייתא והאזהרה דאורייתא של שהית חמץ בביתו אינו הלילה הזה אלא למחר מסוף שעה ששית ואילך משיגיע זמן איסור אכילת חמץ וביעורו, (ולפי דעת רבינו גם למחר משש ולמעלה עדין אינה מתחלת האזהרה של לא יראה ולא ימצא עד הלילה עיין לק' פ' ג' הלכה ח, בדברי רבינו ז"ל ובהשגות הראב"ד ז"ל ובדברי המגיד משנה שם) אלא שהבדיקה והביטול בלילה יש לו עיקר מדאורייתא דהיינו ביום משש שעות ולמעלה וכאמור וכיון שיש לו עיקר מדאורייתא עשאוהו כעין דאורייתא, וא"כ די לנו במה שאנו עושין אותו כעין דאורייתא לענין דבר זה היכא דליכא בזה ביטול תורה גמור, דהיינו כשהתחיל ללמוד באיסור כשכבר הי' לילה והתחיל זמן חיוב בדיקת החמץ וכדבר האמור, אבל לאסור חצי שעה לפני זמן בדיקת חמץ שיהי' ג"כ אסור בלימוד תורה, דבזה יש ביטול תורה גמור שבאותה חצי שעה אינה יכול לבדוק את החמץ וגם ללמוד אינו יכול אז סובר מרן הב"י דלא מחמירינן בי' כולי האי, כיון שאינו דאורייתא ממש, משאכ"ן לענין דבר הרשות שפיר מחמירינן אפילו חצי שעה קודם לזמן בדיקת חמץ שאסור לעשות בו דבר הרשות, דהואיל ולפחות הוא כעין דאורייתא, וגם אינו נוגע לביטול דבר מצוה ולא לביטול לימוד תורה לפיכך בזה מודה מרן הב"י דצריך להפסיק וכמו שכתב המג"א שם ס"ק ו' והיינו דלענין דבר הרשות עשאוהו כאילו הוא דאורייתא ממש לאסור עשיית דבר הרשות אפילו חצי שעה קודם התחלת זמן חיוב בדיקת חמץ, ועם האמור בין תבין את אשר לפניך דברי המג"א שבס"ק ו' וס"ק ח', שכתב שם דמרן הב"י סובר דלא הוי דאורייתא יע"ש במג"א. ולכאורה נראים הדברים כאילו סתראי נינהו ומשוי נפשי' ח"ו הדרנא ולפי מה שכ' כל או"א על מקומו יבוא בשלום.