סדר משנה על משנה תורה, הלכות דעות· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ו · הלכה ו
כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק וכו' אלא מצוה עליו להודיעו וכו' שנאמר הוכח תוכיח וכו'. מרן לא העיר מקורו של דין זה אי' מקום כבודו, ולענ"ד נראה בס"ד דיצא לו לרבינו דבר זה מהמדרש תנא דבי אלי' הובא בילקוט פרשת קדושים בד"ה לא תשנא את אחיך כשם שהקב"ה וכו' אמר ר' אליעזר בן מתיא אם יש דבר בינך לבינו אמרהו לו ואל תהי חוטא בו לכך נאמר ולא תשא עליו חטא והיינו דהתנא מפרש להקרא של הוכח תוכיח אף לענין דברים שבינו לבין חבירו שלא ישטמנו בלבו אלא יודיע לו ויוכיחנו עליו ולא תשא עליו חטא בלבך דאז או שיתנצל על מה עשה ככה או שיבקש ממנו מחילה והוא ימחול לו וממילא לא ישא עליו בלבו חטא והיינו ממש כדברי רבינו, ועיין ברמב"ן וברשב"ם בביאורם על התורה ועיין בספר מנין המצות לרבינו חלק העשין מנין ר"ה, ועיין עוד במסכת ערכין דף ט"ז ע"ב בגמ' שם תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה וכו' ובמעשה דרב הונא עם ר' חייא בר רב שם דמשמע ג"כ כדברי רבינו ועיין ברש"י שם בד"ה תוכחה לשמה וכו' ובד"ה וענוה שלא לשמה וכו' ובתוס' שם בד"ה ענוה שלא לשמה וכו' ועוד יש להביא ראיה בס"ד לענ"ד לדברי רבינו מהא דאמרינן בערכין התם ת"ר לא תשנא את אחיך בלבבך יכול וכו' מניין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו שנאמר הוכח תוכיח וכו' יכול אפי' משתנים פניו ת"ל לא תשא עליו חטא והתם מיירי בחטא שבין אדם לחבירו אבל בדברי שמים אפי' ברבים יכלימנו וכמו שעשו כן כל הנביאים ע"ה כמ"ש המהרש"א וכן נראה לקמן הלכה ח' שרבינו פירש הסוגי' כן ועיין בלח"מ שם ואם חייב להוכיחו על דבר שעשה לחבירו למה יגרע הוא אם עשה דבר מגונה לו שלא יוכיחנו בודאי ג"כ מצוה להוכיחו והכל הולך אל טעם אחד דע"י התוכחה או יתנצל חבירו מה ראה על ככה לעשות כה, או שיבקש ממנו או מאותו האדם שעשה לו הדבר המגונה מחילה וע"י זה לא יתרבה המחלוקות ויהיה שלום ואהבה ואחוה בישראל.
ואם חזר וביקש ממנו למחול לו צריך למחול ולא יהא המוחל אכזרי וכו'. אם הוציא עליו שם רע ואחר כך בקש ממנו שימחול לו אם צריך למחול לו או לא, עיין מה שאכתוב בס"ד בזה לקמן בהלכות תשובה פרק ב' הלכה יו"ד בד"ה אסור לאדם להיותו אכזרי וכו' בדברי הגמ"יי שם בשם הירושלמי ובדברי מהרש"ל ביש"ש.