אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות דעות· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק ד · הלכה טו

הלכה ב

ורוב החולאים שבאים על האדם אינם אלא וכו' או מפני שממלא בטנו ואוכל אכילה גסה. גם בזה לא העיר מקורו מרן ואם אמת כי כל אלה הדברים נודעו לו לרבינו מהפלגת ידיעתו בחכמת הרפואהו הטבע והדברים אמתיים בעצמותם אף זו ממקדש מלך הם יוצאים כי הכי אמרינן בגיטין ע' ע"א תני ר' חייא הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהי' רגיל בטיבול וכו' סעודתך שהנאתך משוך ידך הימנה ופי' רש"י שלא תמלא כריסך, והיינו מטעם שלא יבא עליו חולאים רעים כמו אינך שמזהיר עליהן שיהא רגיל בטיבול כדי להנצל מחולי מעיים וכן שלא לשהות נקביו שגורם המשהה נקביו לבא לידי חולאים רעים וכדאמרינן בברכות כ"ה א' עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון ופי' רש"י במסכת' תמיד כ"ז ב' עמוד החוזר כשאדם צריך לפנות ומשהא את נקביו ומחזירם בבטנו, סילון החוזר אדם הצריך להטיל מים ומשהא את עצמו וכו' ה"ה נמי דהך אזהרה שלא ימלא כריסו הנאמר באמצע הוא דומיא דשלפניו ולאחריו שגם הוא מביא חולאים על האדם, ואפשר שהוא נכלל ג"כ בכלל מאמר היינו דאמרי אינשי דאמרינן בברכות ל"ב א' היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישי שנא' כמרעית' וישבעו וירם לבם ע"כ שכחוני פירש"י מילוי הכרס הוא מיני חטאי' רעי' זני מתרגמינן למינהו לזנוהי וכו' ואם דקאי לענין שמרבה חטאים מצד רום לבבו וכמו שהביא ראי' לזה מקרא כמרעיתם וישבעו וכו' אבל מ"מ אפשר דהך אמרי אינשי כולל ג"כ שמילוי הכרס מביא ג"כ מיני חולאים רעים, ולפיכך אפשר מהאי טעמא קאמרי זני בישי ולא אמרו עובדי בישי אבל כולל במאמרו ג"כ חולאים רעים לזה אמרו כי הרבה מיני בישות ורעות יש בו מין רעות שבגופו הם החולאים רעים ומין רעות שבנפשו הם העבירות שעושה שחוטא בנפשו, וע"ז שגורם חולאים רעים בגופו לא הי' צריך להביא ראי' שהשכל והנסיון יאמתוהו, אבל על רעות שבנפשו שגורם לו הביא לו ראי' מקרא כמרעיתם וישבעו.

הוא ששלמה אמר בחכמתו (משלי פרשה כ"א פסוק כ"ה) שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו כלומר שומר פיו מלאכול וכו' ולשונו מלדבר אלא בצרכיו. ועיין בפירוש החכם ר"א אבן עזרא שהביא ג"כ הפירוש כן, ואפשר לומר לענ"ד בס"ד ששלמה המלך ע"ה כוללו יותר בקיצור בקהלת ו' כל עמל אדם לפיהו וגו' אמר שכל עמל שיש לו לאדם בעה"ז ממיני החולאים וצרות רבות ורעות מנגעי ב"א אנשי ריב ומדון ישחקו לרעש כידון הכל בא לו מכח פיו, פיו מדבר דברים יתרים, פיו אוכל ושותה ושתי אלה גורמים לו עמל ורעות רוח הרבה, וזכורני שזה שנים רבות שראיתי באיזה מדרש דורש כל עמל אדם לפיהו כל עמל שיש לו לאדם בעה"ז ובעה"ב הכל הוא בשביל פיו, וכעת איני זוכר מקומו וכמדומני שזכרוני אינו כוזב, ואולי גם המדרש כוון לכל הדברים הניתני' למעלה, והוא כי אכילת מאכלות אסורות או המותרות ורבוי המאכלים ורבוי דברי שיחת חולין הן הן היו בעוכריו של האדם, שבעולם הזה הם מביאים עליו חולאים רעים ורבים ושנאת הבריות המוציאין את האדם מהעה"ז וגם זה וזה גורם לאדם עמל ורעות רוח משנה שברון בעה"ב כי נענש עליהם ואפילו הם מאכלים היתרים אם יאכל בריבוי ומותרות ענש יענש גם יענש ע"ז שהשחית גופו ובל תשחית דגופא חמירא ועובר על ונשמרתם לנפשותיכם וגו' וכן השח שיחת חולין ודברים בטלים איסורא קעביד וכאמרם ביומא י"ט ב' השח שיחת חולין עובר בעשה וכו' ראב"י אומר עובר בלאו שנאמר וכו' לא יוכל איש לדבר וגו' וגם המרבה דברים מביא חטא ברוב דברים לא יחדל פשע, וגם נענש על מה שהשחית גופו שהביא על עצמו שנאת הבריות ועובר משום ולפני עור לא תתן מכשול שגורם לחבירו שעובר על לא תשנא וגו' ועל ואהבת לרעיך וגו'.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות דעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה