תלוי בחוט השערה · ראיון חשוב עם אשה חשובה
אשה יקרה! אנו מביאים לפניך קטעים קצרים מראיון חשוב ואישי, שנערך עם אשה אחת שהינה בעלת תפקיד חשוב בקרב נשים ובנות בו היא מתארת איך היא התמודדה עם מה שקיבלה על עצמה - להוציא מראשה את הפאה וללכת בכיסוי ראש מלא:
"רצינו לשמוע קצת על הצעד שעשית, האם חשבת אי פעם שתצליחי לבצע אותו?"
"האמת היא, שלא האמנתי שאוכל אי פעם לעבור את ההר הזה. תמיד אמרתי לעצמי: 'זה לא בשבילי! קשה לי להיות שונה מכל כך הרבה נשים. אני לא מסוגלת'. היו פעמים שראיתי עלונים ומודעות רחוב המתייחסים לנושא הפאות ופשוט נמנעתי מלקרוא, ידעתי שאין לי תשובה לענות על כך. אך צביטה כואבת תמיד צרבה את ליבי. הרגשתי שאני בתוכי יודעת את האמת ורוצה אותה בכל מאודי, אך אני נקרעת עם הקושי להיות שונה".
"איך בכל זאת אנו רואים אותך היום הולכת בגבורה עם כיסוי ראש?"
"הסוד הגדול נעוץ בעצת קסמים שנפלה לראשי משמים לאחר שהתפללתי לבורא יתברך שיאיר את עיניי בדרך האמת".
"מהי עצת הקסמים שזכית לה? גלי לנו את הסוד הגדול שיוכל לעזור לעוד נשים החפצות באמת להחליף מפאה למטפחת אך נרתעות מהקושי?"
"עצת הקסמים שהשתמשתי איתה, יכולה להפוך את הבלתי אפשרי לבר ביצוע! היא יכולה לגמד כל הר, לא משנה מה גובהו... לחוט השערה! העיצה שלי היא פשוט: ב-ה-ד-ר-ג-ה
הדרגה פירושה: להגיע ליעד שהצבתי מול עיניי אבל לאט לאט, צעד אחר צעד, פסיעה קטנה ואחריה פסיעה גדולה עוד יותר. כל התקדמות הראתה לי שהדבר אפשרי ולא קשה כמו שחשבתי קודם, ההר הגדול התגמד והתגמד עד שהפך למציאות קיימת, עכשוית".
"ספרי לי מעט איך קיימת את העיצה בפועל?".
"קודם כל, ידעתי פרט אחד קטן ובסיסי ביותר שעזר לי להתחיל, והוא: שכל יציאה אל הרחוב בכיסוי ראש מלא היא מצוה, כל פעם היא זכות ושכר עצום בפני עצמה.
כדי להדגים לך את המעבר הגדול שהייתי צריכה לבצע, אתן לך דוגמא:
בעבר, אפילו בשביל לרוקן את פח האשפה הייתי "מהדרת" בחבישת פאה... - התחלתי ללכת במעגלים, ממעגל אל מעגל. התחלתי במעגלים הקרובים אלי, בהם התחלתי לחבוש כיסוי ראש כהלכה, ואחר כך עברתי למעגל רחוק ורחב יותר. עד שהגעתי אל הסוף!
דבר ראשון, קפצתי למכולת במטפחת, לאחר מכן גם הבאתי את ילדתי אל הגן כך, לאחר שהתרגלתי לשלב הזה הרחבתי את המעגל, ובהמשך אפילו הלכתי לדואר באופן הזה, חיכיתי שם בתור זמן רב, פגשתי שכנות, נתתי להן לחשוב שפשוט התעצלתי לחבוש את הפאה בשביל יציאה כל כך קצרה וקרובה לבית. לאחר זמן קצר נתקלתי בדילמה קשה, הייתי צריכה לנסוע באוטובוס לקצה השני של העיר וכאן כבר נעצרתי. אמרתי לעצמי 'זה כבר קצת הרבה מידי בשבילי'. באותו רגע נזכרתי במבחן קשה בגמרא שבני הבכור היה אמור לעבור באותו יום, עלה לי רעיון להקדיש את המצוה הזו של יציאה לרחוב במטפחת להצלחתו של בני... וכך עליתי לאוטובוס. חששותיי התאמתו, פגשתי שם מישהי שאני מכירה אשה מכובדת שזקפה גבות למראה המטפחת שעל ראשי. חיזקתי את עצמי ועטיתי "שריון קשקשים". אך להפתעתי אותה גברת לא דיברה איתי כלל על המטפחת! חזרתי הביתה בהרגשה מרוממת של שלימות. ידעתי שעשיתי את מה שחפץ ממני אלוקי. ואושר עמוק זרם בי והמריץ אותי להמשיך ולהתקדם".
"איך הצלחת לעבור את "המוקש הגדול", קרי: שמחות ואירועים משפחתיים, ומקום עבודה?".
"בשמחות וכן במקום עבודתי, שם רובן הולכות עם פאות, היה לי בתחילה קשה, ואת המעגל הזה אפשר להגדיר בתור המעגל האחרון שהיה עלי לשבור בדרך אל האושר. כשחשבתי על המעגל האחרון התמלאתי חששות. חשבתי שכולן תסתכלנה עלי, תנעצנה בי מבטים... על כיסוי הראש שלי. חשבתי שכולן יחשבו רק עלי ועל הכיסוי שעל ראשי, אך אט אט הגעתי למסקנה שלאף אחת אין זמן מיותר לעסוק בי יותר מאשר כמה שניות או מקסימום כמה דקות... וגם לזאת הן התרגלנה במהירות. באמת, מי שצריכה קודם כל להתרגל לכך ולהיות נחושה בכך - זו אני! ואכן, התרגלתי לעצמי, אהבתי להביט במראה ולראות שם אשה צנועה וחיננית. הפנמתי את הרעיון שתמיד "בני עליה" הם מועטים, ואני אהיה שונה מנשים רבות בגלל בחירה אישית בדבר הטוב ביותר בשבילי!".
"ספרי לנו מה נתן לך את הכוח וחיזק אותך להמשיך בעקביות ובעקשנות ללכת עם כיסוי ראש?".
"מה שנתן לי את הכוח לאורך כל הדרך היה רגש של סיפוק רוחני שאין למעלה ממנו! הרגשתי שאני עושה נחת רוח למי שברא אותי, למי שמחיה אותי וזה מה שהוא רוצה ממני. השמחה העצומה הזו היא שנסכה בי כל הזמן כוח ורצון עצום להתקדם וללכת בדרך שתחילתה בקצת קושי אך סופה מתוק וערב יותר מכל!!"
"היום, במבט לאחור, איך את מסתכלת על הצעד שעשית?
"היום אני כבר רגילה לגמרי לחבוש מטפחת ואין לי בזה שום קושי, ברוך ה'. אך למרות שבטל הקושי לא בטל השכר, ואני יודעת שבכל רגע שאני הולכת כך השכר זורם לחשבון שלי. אני חשה בברור הארת פנים בגידול וחינוך הילדים, והרבה סייעתא דשמיא לכל אורך הדרך. כשאני חושבת על כברת הדרך שעברתי אני מתמלאת שמחה בזכות שנפלה בחלקי, אני יודעת שלא כל אחת זוכה לכך, ועל כך אני מודה ושוב מודה לבורא העולם!!!".