תלוי בחוט השערה · לעולם לא תדעי, איזה תענוגות מופלאים מחכים לך!!!
המדרש מספר, שכשרבי אבהו היה קרוב להיפטר מהעולם הראו לו בשמים 13 נהרות של בושם העשוי מפרי האפרסמון (הכוונה לסוגי תענוגות כבירים הנמצאים אך ורק בעולם הבא).
שאל רבי אבהו: "אלה הנהרות למי הם?". אמרו לו: שלך הם". תמה מאוד רבי אבהו ואמר: "אלה בשבילי?! ואני אמרתי שלריק יגעתי ולתוהו והבל כיליתי כוחי".
עד כאן דברי המדרש.
כל המפרשים שואלים, וכי לא האמין רבי אבהו שיקבל שכר בעולם הבא על כל המצוות שעשה?
הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב לובצ'נסקי מסביר את הדברים באופן נפלא, וכך הוא אומר:
"המדרש מגלה לנו את ההפתעה הצפויה לאדם בעולם הבא, בראותו את גודל השכר המוכן לו".
נמחיש את הדברים מחיי היום יום:
בתחנת הרכבת ממתינים סבלים המצפים לנוסעים שיש עמהם מזוודות רבות ואין בכוחם לטלטלם והם מזמינים סבל וגם הוא סוחב אותם בשארית כוחותיו.
הולך לו הסבל כפוף תחת כובד המזוודות ומהרהר: 'חבל שלא קבעתי את שכרי עם הנוסע הזה, בטח הוא יתחוב לי איזה 10 שקלים עלובים בודדים עבור העבודה הקשה הזו'.
מה רבה הפתעתו של אותו סבל כאשר הנוסע משלם לו 1,000 דולר במזומן עבור השירות!!!
מתברר כי הנוסע הזה הוא נדיב לב שישנם מעטים כמוהו, ודווקא סבל זה זכה לשרת את אותו נדיב.
מה מהרהר הסבל לאחר שהוא מחזיק בידו את הסכום שלא ציפה לו? אני חשבתי שאני עמל לריק ולתוהו והנה קיבלתי סכום שלא חלמתי עליו כלל וכלל!
זה הסוד שמגלה לנו המדרש, שאין בכוחו של שום אדם לתאר לעצמו את התענוג והעידון האדיר שאין דוגמא לו, המוכן לאדם בעולם הבא!!!
גם המאמין הגדול ביותר, המנסה לצייר ולהמחיש את השכר הצפוי לו בעולם הנשמות, כאשר יזכה לראות במו עיניו את השכר הזה ולהרגיש בנועם זיו ה' יתברך, תהיה הפתעתו כה גדולה מרוב הטוב שיוגש לו שם עד שלא יאמין שאמנם יתכן דבר כזה??!! והוא יאמר לעצמו שם בהתפעלות עצומה: "לכזה שכר לא ציפיתי לקבל אף פעם!!!".
היטיב להגדיר זאת רבינו הרמב"ם, באומרו: "שכמו שלא ישיג העיוור מלידה את מראה הצבעים... שאינו יודע כלל מה זה צבע אדום, כחול, ירוק וכו' וכמה שיסבירו לו הוא לעולם לא ידע איך הצבעים נראים כיון שמעולם הוא לא ראה אותם... כך לעולם לא ידע האדם מהם התענוגות האדירים!!! שמחכים לו לאחר מותו, אי אפשר לתאר זאת בכלים הגופניים שלנו, אנחנו פשוט "עיוורים" מכדי לדעת במה מדובר, כל התענוגות שאנו מכירים פה בעולם הזה, מגדיר אותם הרמב"ם כהבאי והבל ואין בהם תוחלת... לעומת תענוגי העולם הבא...!!!".
התנא הקדוש והנורא רבי שמעון בר יוחאי (שרבי חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" הקדוש, היה עולה לקברו כשהוא זוחל על העפר מרוב פחד ורעדה ואומר: "איך אעלה למקום אש להבת שלהבת"), שלח מלאכים למעלה בשמים שיראו ויאמרו לו מה שכרן של הנשים בעולם הבא.
לאחר זמן מה חזרו השליחים וסיפרו לו שהצליחו לראות היכלות נפלאים ממש שאין לשער ולתאר - אולם לפנים מאותם היכלות יש עוד ארבעה היכלות גנוזים של ארבעת אימותינו הקדושות: שרה רבקה רחל ולאה. על הנעשה והנשמע בהיכלות אלו עין לא ראתה ואוזן לא שמעה ולא נתנה רשות לשליחיו של רבי שמעון בר יוחאי לחקור ולדעת עליהן מפאת גודלן ויקר תפארתן!!! - כך סיפרו השליחים לרבי שמעון והוסיפו: "אשרי חלקן של הנשמות של הנשים שהלכו בדרך התורה ובדרכי הצניעות והרבו מצוות ומעשים טובים שהן מזומנות לאותם היכלות גנוזים לקבל שכרן בעולם הבא!!!
פשוט מדהים!!!
הם לוחצים 'פליי' ומתחילים לראות. הכל נחמד
ומצד שני...
איזה הפסד נורא ואיום מצפה לאשה שאינה משכילה לנצל את האפשרות והיכולת שניתן לה להשתנות בעניין הצניעות!! לא רק שהיא מפסידה שכר אדיר עצום ונפלא לנצח נצחים! אלא... היא נענשת שם בעולם הבא, לנצח נצחים!
וזה חוץ מהבושה הנוראה מהסבתות שלה ומחברותיה ושכנותיה ומבני משפחתה שכבר נפטרו ומכל האמהות הקדושות ומכל הנשים הצדקניות שהיו במשך כל הדורות כולם מאדם הראשון ועד דורינו, שהן תראינה אותה שם כשהיא ניצבת לפניהן מבוזה ומושפלת... אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה!!!
היה מקרה לפני כמה שנים במרכז הארץ, על זוג שבאו בברית נישואין. והנה בגמר החתונה החתן והכלה רוצים ללכת לדרכם... פותחים את הכספת של המעטפות עם כל המזומנים והנה... היא ריקה! שום מעטפה לא נמצאה שם! כלום! - הם תיכננו על הכסף הזה לשלם לצלם לתזמורת לאולם... איזו עגמת נפש, איזה צער. ההורים ניחמו אותם: "לא נורא אנחנו נמצא אל תדאגו". שלחו אותם לדרכם.
בינתיים הזמינו ההורים משטרה. סגרו את האולם בדקו את כל המלצרים הפכו את השולחנות הפכו את כל האולם... אין כלום!
כעבור שבוע החתן והכלה מביאים את סרט הוידאו של החתונה. קראו לכל המשפחות וישבו כולם ביחד לצפות בסרטון החתונה. הם לוחצים 'פליי' ומתחילים לראות. הכל נחמד.
והנה הם מגיעים לאיזה קטע שהצלם מצלם את רחבת הריקודים. המצלימה מתמקדת על הרחבה ותוך כדי כך היא קולטת בפינת האולם, באופן ברור, דמות מסתכלת לכל הצדדים השולחת את ידה לכיוון הכספת... ובחשאי מוציאה משם בזריזות את כל השטרות ואת כל המעטפות... ישר לתוך הכיס.
הדמות הזאת הייתה לא פחות ולא יותר: האבא של הכלה!!!
באותה עת האבא של הכלה היה יושב על הספה צופה ביחד איתם איך הוא בעצמו גונב מתוך הכספת... וכולם רואים אותו - הבושה שאחזה בו באותה שעה גרמה לו להלם מוחלט! - באותו רגע הוא לקה בליבו וכעבור מספר ימים הוא נפטר!!! - הלב שלו פשוט לא היה מסוגל להכיל את עצמת הבושה!!!
הגאון רבי חיים מקוסוב סיפר, שנסע פעם אחת לאיזו דבר מצוה. בדרך התעכב בכפר אחד ונכנס ללון אצל אחד מתלמידיו. הלה שמח שמחה גדולה על שזכה לארח את רבו בביתו, סידר לו מיטה והרב הלך לישון. לאחר חצות הלילה התעורר הרב משנתו, ושמע כיצד אדם אחד מברך ברכת התורה בכוונה ובמתיקות, ולאחר מכן פתח בלימוד גמרא. כשהאיר היום ראה הרב, שזקן עיוור שוכב לו במיטתו ולומד בעריבות. פנה אליו הרב, והלה סיפר לו, כי הוא אביו של המארח, וכבר 20 שנה שפרש מכל עניני העולם ועוסק הוא אך ורק בתורה ועבודת ה' ואין לו כל קשר עם שום אדם.
הרב שנוכח שעומד ליד אדם בעל מדריגה גבוהה, ביקש ממנו שאם הוא ימות תחילה שיבוא אליו בחלום ויספר לו מה נעשה בדינו בשמים. הזקן הסכים.
לאחר מספר שנים נפטר העיוור הלמדן. הוא קיים הבטחתו ובא בחלום לרבי חיים. וכך סיפר: "כשנשמתי עלתה למרום הייתה שמחה גדולה בכל פמליא של מעלה לקראת בואי. כשהכניסוני לבית דין של מעלה והחלו לברר את מעשיי, נוכחו שבמשך 20 שנות חיי האחרונות, התעלתי הזדככתי ותיקנתי את כל מעשיי כולם, ואפילו נידנוד של מחשבת פסול, כך שהייתי נקי בלא חטא ומלא בתורה ובמצוות. אך לפתע נכנס מלאך שחור, וקרא: "לאדם הזה אתם רוצים לתת גן עדן??! הרי פעם אחת בצעירותו, כשהתארח בבית כנסת אחד, כיבדו הגבאי לעלות לתורה ב"רביעי", והוא התמלא בליבו בכעס, ורטן לפני הגבאי: "לאורח כמוני מגיע עלייה של "שישי" או "מפטיר ולא "רביעי"...
מיד פסקו בבית דין של מעלה שטענה זו צודקת. הם נתנו לי לבחור באחת משתי האפשרויות: או שאחזור בגילגול ואיוולד מחדש ואתקן בזה את חטאי או שאסבול בשמים 3 דקות של בושה.
כמובן בחרתי בשני.
מיד פתחו את שערי גן עדן, בא מלאך וחטף אותי והוליכני לשם וביישני לעיני כל הצדיקים, באומרו: "ראו טיפה סרוחה זו, היה לו עזות לומר שאינו חפץ בעליית "רביעי"...
סיים רבי חיים את סיפורו: "אני רוצה לומר לכם שהקב"ה ריחם על הנפטר הגדול, וכיסה אותו מפני בזיונו שלא ירגיש בה כל כך, כי אחרת לאחר הדקה השניה, לא היה יכול יותר לשאת את בזיונו!!! ואפילו בדקה אחת נוספת!!! הבזיון היה כל כך נורא עד כדי כך שהוא היה עלול להתחרט ולהמיר את עונשו להיוולד מחדש, מאשר לסבול דקה נוספת...!!!"
כך אמר גם אחד מהגדולים: הבושה זה הגיהנום הכי גדול!!! - קשה מאוד מאוד לסובלו שם למעלה... כמעט זה בלתי אפשרי!!!
אוי ואבוי לנו!!!
וכל זה הוא חוץ מהיסורים הקשים והנוראים המתעתדים לבוא עליה!!