אור ברסלב
נשים מדברות על עצמן תלוי בחוט השערה › 'כיצד תיקנו יומיים בלבד חודשים תמימים של הרס??'

נשים מדברות על עצמן

תלוי בחוט השערה · 'כיצד תיקנו יומיים בלבד חודשים תמימים של הרס??'

יש לה לחץ מהבחור שרוצה פאה - בעיית השידוכים

ישנה עוד נקודה מעשית חשובה עד מאוד, שצריך להקדיש לה תשומת לב מרובה:

הגמרא אומרת, שאין מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. כלומר אם אותו אדם הוא צדיק הוא יזכה באשה צדיקה, ואם הוא רשע הוא יקבל אשה מרשעת. כך לכאורה הסברם הפשוט של הדברים.

אולם רש"י הקדוש מסביר מעט שונה, וכך הוא אומר:

"צנועה" מזווגים לצדיק ו"פרוצה" מזווגים לרשע!!

בדבריו אלו גילה לנו רש"י סוד נפלא מה נקראת "אשה צדקת".

בעוד שאצל האיש בכדי להיקרא "צדיק" המודד הוא להרבות בזכויות כמה שיותר, שזה אומר: ללמוד תורה יומם ולילה, לקיים מצוות ומעשים טובים, לעשות חסד עם הזולת וכו' וכו', וכן חס ושלום להיפך כדי להיקרא "רשע"...

אצל הבת המודד בצבירת רוב זכויות הוא אחר לגמרי: האם היא צנועה או לא!!! אם היא צנועה היא מוכתרת בתואר "צדיקה" והיא זוכה לבעל תלמיד חכם צדיק וירא שמים אמיתי! ולהיפך, אם היא מתנהגת בפריצות היא נקראת "רשעה" והיא תקבל בעל בהתאם לרמה הרוחנית שלה!!!

מדהים ממש!

מעשה היה בתלמידה מצטיינת שלמדה בסמינר חרדי לבנות. והנה בימות החופשה נקלעה התלמידה לבית קרוביה שהיו רחוקים כרחוק מזרח ממערב מהקו החינוכי של הבית ושל הסמינר. ההשפעה על התלמידה הייתה קשה. רוח הרחוב פגעה בה לרעה...

בתחילת שנת הלימודים החדשה, שבה התלמידה אל ספסלי הלימודים. אך רוחה בל עימה. השטויות והליצנות שפיעפעו בה, הספיקות שכרסמו בה "מקסמי" הרחוב ששבו את ליבה, היו כבדי משקל. להנהלה נודע כי היא נרשמה מיוזמתה לבית ספר גרוע ביותר מבחינה רוחנית והיא עומדת לחולל שינוי גדול לרעה באורחות חייה.

התלמידה הושעתה מהסמינר ואחת המורות קראה לה לשיחה. התלמידה הגיעה. היה בה רצון לשמוע, וסקרנות רבה לראות איך יגיבו?... מה יאמרו?... כיצד ינסו לשכנע אותה שלא לסטות מדרך התורה הקדושה ומדרך אימותינו הקדושות?

המורה התייגעה שעה ארוכה להוכיח לתלמידה עד כמה היא טועה. עד כמה היא מסכנת את עתידה.

היא סיפרה לה על מקרים דומים וסופם העגום. אך הכל נפל על אוזניים אטומות. הבת הודתה: "כבר שמעתי כל מה שלא צריך לשמוע, ראיתי כל מה שלא צריך לראות, אין לי מה להפסיד יותר, אין בידי החברה הקלוקלת אליה אני אמורה לעבור בכדי להשחיתני יותר!"

ליבה של המורה נחמץ בקרבה. כל כך חבל! הזדמנות אחרונה לדפוק על דלת עיקשת עומדת להישמט: מצח נחושה, עזות פנים, לבוש פרוץ וצעקני... אין תקוה. התלמידה קמה ממקומה. אות לסיומו של ניסיון אחרון. המורה קמה אף היא בצער רב מניעה ידיה ביאוש... ובעוד שהתלמידה פונה לצאת מחוץ לשערי הסמינר לצמיתות, אומרת לה המורה משפט אחרון: "אני רוצה שתדעי רק דבר אחד! היום הזה, עומד בחור ישיבה לגלוש מן הדרך ולפרוש מן המסגרת הישיבתית ישר לרחוב...!!!"

הבת נעמדה מסומרת למקומה, המומה ממה ששמעה: "מה זאת אומרת? מה הקשר בין איזה בחור שמתדרדר לבין מה שאני החלטתי לעשות? ובכלל, מנין המורה יודעת על מקרה כזה???" - שאלה בתדהמה גוברת והולכת.

ענתה לה המורה בקול חד וכואב: "אדם מחזר אחרי אבידתו - האיש מחזר אחרי האשה, כשאת היית במסגרת חינוכית טובה ועלית והשתפרת מיום ליום, גם החלק השני שלך - ה"פלגא גופא" - היה מוכרח גם הוא להתעלות. כדי שבבוא היום, בו יפגשו שני חלקי הנשמה שלכם, תהיו שניכם את והוא באותו רובד רוחני פחות או יותר. אבל אם אבדתו של בן זוגך נופלת לרפש - אם את יוצאת לרחוב... אז תדעי לך שגם הוא יצטרך לרדת ברוחניות ולשקוע בזוהמה... כדי לפוגשך לאחר מכן!!!".

התלמידה נפרדה בדממה מן המורה.

יומיים בלבד חלפו. התלמידה מגיעה לבית המורה. פלא, האם זו אותה תלמידה שהייתה פה לפני יומיים? היה קשה מאוד להשוות בין שתי הדמויות; רצינות נסוכה על הפנים, השפתיים מכווצות בכאב, המצח חרוש חריצי מחשבה, כתמים מתחת לעיניים המעידים על חוסר שינה...

"הכנסי, שבי", הזמינה אותה המורה.

"המורה, שינוי של 180 מעלות חל בי! אני מבקשת לשוב כתלמידה מן המנין!".

ההכרעה הייתה קשה.

אחריות לשלומן הרוחני של 34 בנות, מוטלת על כף מאזניים.

"מה השתנה ביומיים האלה?" - דרשה המורה לדעת. היא נסתה לחקור ולרדת אל עמקי נפשה של אותה בת היושבת מולה, אך לשוא! לא היה נראה כל שינוי מהותי בהשקפה, בחשיבה או במעשה. מנין שהשינוי הוא באמת פנימי ואמיתי ולא חיצוני ומזוייף?? - 'כיצד תיקנו יומיים בלבד חודשים תמימים של הרס??' התקשתה המורה להבין. היה קשה מאוד להחליט. מצד אחד ישנה אחריות על נשמה יהודית המתדפקת לשוב בחזרה, אולם מצד שני לא פחות אחריות כבדת משקל הייתה על כיתה שלימה... מה עושים?

"אחשוב מה ניתן לעשות בעבורך". סיימה המורה את השיחה המתישה. המורה ליוותה את תלמידתה אל הדלת. ואז נפלט משפט מפי התלמידה: "המורה מה קרה עם אותו בחור, הוא כבר נשמט מהישיבה?".

נגלה הסוד!

כעת הבינה המורה מה התחולל בנפשה של הנערה שממולה.

כל עוד חשבה הבת, כי היא אדם עצמאי ואחראי לגורלו, הסכימה לסכן את עתידה. אך כשניצבה בפניה העובדה, כי את דרגתו הרוחנית של בן זוגה היא קובעת - היא אחראית להתעלותו ביראת שמים ובמידות טובות או ירידתו לשאול תחתית... - זה היה יותר מדי בעבורה, זה מה שהכריע את הכף לשוב לתלם.

זכרי! אינך אדם בודד! יש לך אחריות על שניים! כל מאמץ שלך להתעלות ברוחניות על ידי הקפדתך בצניעות; בחצאיות רחבות, בגרביים אטומות, בהתרחקות קיצונית מכל המודה הקלוקלת שישנה היום ברחוב, ומכל מיני פלאפונים או אייפונים לא כשרים, ומהמחשב והאינטרנט... - הוא עמל המניב רווח כפול!!! נפשך נעשית נעלית יותר אצלך ואצל בן זוגך העתידי שלך!!!... כדאי להתאמץ!

"הייתם צריכים לראות כמה הוא "שבר" את הראש..."

אחד הדברים הכואבים והמזעזעים שיש היום בדור הוא, שיש כאלה הטוענים שזה לא צורה והנהגה של "בני תורה" ללכת עם מטפחות וכובעים, זה שייך לחוזרות בתשובה... לסבתות... לאלו מ'מאה שערים'... זה נתפס בעיניהם כאיזה דבר חריג ומוזר... - אבל "בני תורה" ה"חרדיים" מבטן ומלידה שהתחנכו בישיבות ובסמינרים, הם טופחים לעצמם על השכם... הפאה היא הסמל שלהם! היא מושא גאוותם!... על אף שהאשה הולכת עם פאה טבעית חלקה ומבריקה בלבוש קצר וצמוד אופנתי... ממש בניגוד הגמור להלכה!

איזה אבסורד!!

ואם לא די בזה, ישנם שהגדילו לעשות עוד יותר וטוענים שאפילו "מצוה" יש בדבר! להיראות טוב, יפה ומושכת, כדי לתת לאשה תדמית אישית והערכה עצמית גבוהה! ה' ירחם ויציל!

לפני כמה ימים התקשר אלי אברך מאשדוד וסיפר לי על חבר שלו שהתחתן (או שרצה להתחתן, אינני זוכר בדיוק) עם אשה החובשת פאה. הוא מיד גער בחבר שלו ואמר לו: "מה קורה איתך?! אתה שאתה מקפיד על לימוד הלכות ודקדוק במצוות מתמיד וירא שמים, תקח אשה עם פאה??!!"

החבר ההוא עונה לו בהתנצלות: "זה לא קשור אלי. הראש ישיבה בא אלי ואמר לי: "תראה, צריך שיהיה לך קו בחיים! ולכן עליך לקחת רק אשה עם פאה"

לאחר מכן, שוחחתי עם אברך אחר ואמרתי לו מה שסיפר לי בטלפון אותו אברך מאשדוד...

האברך הזה אמר לי בבת צחוק: "עכשיו כשהוא לקח אשה עם פאה, נהיו לו הרבה "קווים" בחיים (שערות הפאה של אשתו)".

חכמינו זכרונם לברכה אומרים: "שאם אדם עבר עבירה, הוא מרגיש עם זה גרוע. אך אם הוא חזר על העבירה פעם שניה, היא נעשית לו כהיתר". אמר הגאון הרב מלצר, שאם הוא עשה אותה פעם שלישית הוא חושב שזה כבר מצוה. בפעם הרביעית, הוא חושב שזה מצוה מהודרת. פעם חמישית זה לא פחות מקידוש ה'!!! - זה בדיוק מה שמאפיין את אותם משובשים מסכנים הסבורים בדעתם העניה שכך צריכה אשה חרדית להיראות.

השיבוש הזה גרם לאותם "בני תורה" לבזות בצורה פוגעת ומשפילה את אותן נשים ההולכות במטפחות ראש, בטענה שהינן איזה סתם נשים מסכנות, מרובעות, פנאטיות, פרימיטיביות שלא מבינות כלום מחייהן. (שלא לדבר על כך שהם חושבים על אותן נשים צדיקות המהדרות ללכת בלבוש ה"שאל", שהינן משובשות בשכלן... והינן גורמות חילול ה'... וכמו שכבר שמענו - ה' יצילנו מדיעותיהם המקולקלות! רק זאת נשאלם: "אם היו האמהות הקדושות חיות היום בדורינו - עטופות מכף רגל ועד ראש בלבושם הארוך הרחב והצנוע כש'שאל' מכסה את כל גופן - האם גם עליהן היו חושבים כך??!!").

סיפר אברך אחד יקר:

"אחד הקרובים הרחוקים של אשתי, הוא תלמיד חכם גדול, ואף צדיק ירא שמים המדקדק ממש בהלכה על כל קוצו של יוד... ממש בן עליה. בשבת של חנוכה הוא התארח עם אשתו וילדיו אצל חמותי". מספר אותו אברך: "הייתם צריכים לראות אותו כמה הוא "שבר" את הראש לצאת ידי חובת כל הפוסקים בצורה המהודרת ביותר לגבי הדלקת נרות חנוכה... הוא התקשר לרב פלוני ושאל אותו: 'איך הוא יכול לקיים מצות הדלקה גם אצל חמותי וגם אצלו בבית במוצאי שבת?'... כל עניין ההדלקה ממש הטריד אותו והוא לא היה רגוע עד שהצליח לצאת ידי חובת כל שיטות הפוסקים להדליק בשתי מקומות... ממש החמיר בזה עד כמה שידו מגעת!

לכאורה הכל טוב ויפה.

אך לאותו "צדיק" הייתה אשה פאנית שמתעסקת שנים בפאנות מקצועית שהייתה הולכת - ה' ירחם ויציל - עם פאות ארוכות, טבעיות, מבריקות וחלקות (כיאה לפאנית ותיקה בשוק... איך אפשר אחרת?), ושלא לדבר על הלבוש הקצר הנצמד והבולט"...

מסיים אותו אברך בכאב: "זאת הייתה אשתו של אותו "צדיק" "ירא שמים" המחמיר והמדקדק על כל קוץ בהלכה, שכל כך דקדק במצות הדלקת נרות חנוכה שהם בסך הכל מדרבנן... בעוד אשתו דורכת ורומסת בקלות רבה ובשאט נפש על איסורי תורה החמורים ביותר הנוגעים ליסודי הדת"...!!!

או כמו ששמענו על אברך אחר "צדיק" שביקש מאשתו ועמד על כך בתוקף, שתזכור להוציא בליל שבת את הסלטים שאוכלים בסעודה אך ורק לאחר שאומרים את ה'אשת חיל', וזאת משום שאותו אברך חשש מאוד שאולי ואולי חס ושלום יפול לתוך הסלטים איזה יתושון או זבובון... וחס וחלילה יכשלו במאכלות אסורות. - אך הפלא הגדול הוא, שאשתו של אותו אברך "המדקדק בהלכה" הייתה נראית כקלה שבקלות בלבוש מזעזע ביותר, בביגוד צר וצמוד כשלראשה פאת 'קאסטם' שחצנית וכולה זועקת פריצות נוראה... ה' ירחם!

תוכן העניינים

נשים מדברות על עצמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה