תלוי בחוט השערה · "כבוד הרב הכל אני מוכן לקבל, רק לא זקן!"
סיפר אחד מגדולי המחזירים בתשובה:
"ניגש אלי יהודי חילוני שהיו לו צרות רבות והוא שאל אותי מה עליו לעשות?
אמרתי לו: "תקבל על עצמך לגדל זקן!"
הוא נרתע ומיד אמר לי: "כבוד הרב, הכל אני מוכן לקבל רק לא זקן! קודם כל זה לא נוח לי, זה מציק מגרד... וזה גם מאוד מגביל אותי בחברה החילונית שאני נמצא בה, זה מפריע לי בעבודה, וגם כלפי משפחתי לא יראו את זה בעין יפה..."
אמרתי לו: "דווקא את הדבר הקשה הזה אני מבקש ממך, וזאת משום שהקב"ה רוצה שניכנע לפניו ונעשה בדווקא את מה שקשה לנו. הוא רוצה שיבוא מצידנו מעשה של מסירות נפש... ורק כך הוא יענה לכל מה שנבקש מאיתו יתברך!".
וכן הוא בעניינינו! אנו רואים בחוש שדווקא בענייני צניעות היצר הרע מערים כל כך הרבה קשיים וניסיונות יותר משאר הדברים... כיון שהוא יודע שבזה הוא גמר את תפקידו! לא איכפת לו שהאשה או הבת תקבלנה על עצמן הכל! ואפילו חומרות והידורים!... אבל לא צניעות!
פעם אחד הדרשנים הגדולים בארץ, הוזמן לדבר בפני נשים בנושא חינוך ילדים. אך בהרצאה עצמה הוא לא התייחס כלל לנושא שעליו הוא היה אמור לדבר ובמקום זה הוא דיבר על כל נושא הצניעות בכללותו, איך היום הולכות נשים ובנות... עם אילו פאות ובגדים... הוא אמר להן שם משפט נוקב ביותר: "וכי צריכים להגיע למצב כזה שצריכים כביכול לרמות ולפרסם הרצאה על חינוך ילדים בעוד שההרצאה המקורית היא בענייני השעה הפאות המכשילות והביגוד האסור??!... אם היו מפרסמים הרצאה בנושא הצניעות אף אחת כמעט לא הייתה מגיעה לכאן...!!!". הוא הוסיף עוד משפט אחד כואב: "דווקא מי שלא צריכה לשמוע מגיעה כדי לשמוע! ומי שצריכה באמת לשמוע לא מגיעה!... ככה זה...".
טרם שנחתום את מאמרינו זה, רק נסביר בכמה מילים למה בכלל אנו זקוקים לקבל קבלה? ומה בכלל התועלת שבדבר?
באחד הכנסים של חיזוק הצניעות לנשים, הייתה אשה אחת מסורתית שלא כל כך הקפידה ללכת עם גרביים אטומות, גרביה היו שקופות ודקות. באותו כנס הייתה שם רבנית שהנחתה את הערב, ודרשה בסוף הערב מכל אחת מהיושבות, לקבל על עצמה קבלה בצניעות.
אותה אשה מסורתית, כיון שהייתה עדיין תחת רושם הדברים קפצה וקיבלה על עצמה ללכת עם גרביים כשרות ואטומות. לאחר כמה חודשים היא סיפרה לאחותה, שרושם החיזוק שקיבלה באותו כנס - בנושא הצניעות הלך ונחלש אצלה, עד שהיא כבר לא זוכרת כלום!
חוץ מדבר אחד שנשאר אצלה לזיכרון...
הקבלה!
אותה קבלה שקיבלה על עצמה באותו ערב ללכת רק עם גרביים אטומות, חייבה אותה בעל כורחה, לשמור עליה בכל המצבים! אף שכבר שכחה לגמרי מאותו כנס ומהדברים ששמעה שם!
היא אמרה לאחותה: "אני נלחמת בשיניים לשמור את מה שקיבלתי - אף שזה קשה לי ביותר, ובפרט במקום עבודתי, אבל זה הדבר היחיד שנשאר לי מאותו כנס...".
על הפסוק בשיר השירים "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ", כותב הרמב"ן הקדוש: "שלפעמים קורה שאדם מתעורר ומתחזק בדבר מסוים הנוגע לעבודת ה', אך כדי שאותו רושם כביר לא יפרח מזכרונו העיצה לכך היא: להפוך את אותה התעוררות חיובית, לדבר גשמי! לדבר ממשי! - וזה כוונת הפסוק שאם אדם מתעורר לעבודת ה', עליו להפוך את אותה אהבה ל..."תחפץ" היינו לחפץ ודבר ממשי! כך אותה ההתעוררות תוכל להישאר עימו בתמידות כל ימי חייו!".
זה הסוד והכוח הגדול של קבלת קבלה! שבזמנים הכי קשים שעובר האדם בחייו ואף שהוא נמצא בירידה ובהתדרדרות נוראה בעבודת ה', על ידי הקבלה - הוא מחזיק את הראש מעל המים שלא יטבע בים הניסיונות והקשיים בעבודת ה'! הכל נזקף לזכותה של אותה קבלה קטנה שהוא קיבל על עצמו לשומרה בקנאות בכל מצב יהיה מה שיהיה!