אור ברסלב
נשים מדברות על עצמן נשים מדברות על עצמן › שערות נגד סערות

נשים מדברות על עצמן

נשים מדברות על עצמן · שערות נגד סערות

מתוך ההפיכה

שמי קרן ואני בת 29, תושבת ירושלים. אני רוצה לשתף אתכן בסיפור האישי שלי. יותר נכון הסיפור קשור לכשרון השיווקי שלי.

בגיל 19, 20 ניהלתי חנות במרכז העיר בירושלים, התחלתי לעצב כובעים והלך מאוד מאוד טוב.

ואז עלה לי רעיון, אם אני כבר פותחת חנות של כובעים אז נכניס פאות יחד עם כובעים.

התחלתי לברר, גיששתי. בין לבין הפנו אותי ליבואן די גדול בתחום השיער שהוא בעצם מתמחה בכל מה שקשור לתוספות שיער טבעי ויש לו גם מפעל מאוד מאוד גדול ברוסיה.

הגעתי אליו וביקשתי פאות זולות. לא רציתי פאות יקרות, כי רציתי שזה יהיה משהו כזה יותר תואם לפאות עם כובעים. קניתי ממנו איזה 10, 20 פאות, ראיתי שתוך שבוע אני מעיפה אותם.

חזרתי אליו שוב, ואז הוא אומר לי: "תראי, יש לי סטוק ישן של פאות זולות..."

שמתי להן מחיר מאוד זול. פאה שנמכרת בסביבות 1,000 ומשהו שקל מכרתי אותה ב-600 שקל.

הוא הביא לי אותן גם במחיר מאוד מאוד זול וכך התחלתי לשווק את הפאות הזולות שלו.

אפשר לומר שתוך חודש הצלחתי להעיף המון המון פאות... הבן אדם התלהב, הוא אישית עסק עם הרבה הרבה פאניות, אבל הוא ראה שבעצם אפילו שאין לי את תחום הפאנות, כיון שאינני פאנית ואני לא מסדרת פאות, אבל אני מאוד מאוד טובה בשיווק.

הבן אדם הזה מגיע מעולם הבוהמה, הוא לא מכיר שום דבר שקשור לעולם הדתי, והוא חיפש מישהי שבאה מהעולם הדתי - חרדי שהיא יכולה לתווך ולעזור לו במכירת הפאות לעולם הדתי חרדי.

הוא פנה אלי והציע לי שנפתח ביחד עסק שבו בעצם אנחנו משווקים את הפאות באופן ישיר ללקוחות.

זאת אומרת: אנחנו מוציאים להם פאה איכותית מאוד, יוקרתית מאוד, טובה מאוד ובמחיר מאוד מאוד זול! - העניין באמת היה נראה טוב מכל הבחינות. הוא הביא לי מעצב ברמה מאוד מאוד גבוהה והסכים להשקיע את כל הכסף. אני נכנסתי בתור שותפה, בתור מנהלת העסק ללא שום עניין כספי והוא היה מוכן לבוא ולהשקיע את הכל.

באמת סיכמתי איתו שאני מקבלת משכורת בסיסית פלוס בונוסים... מבחינתי זה היה מצוין, מה גם שהייתי צריכה לעבוד איזה כמה שעות מאוד מאוד מעטות.

פתחנו חנות במרכז העיר. לי יש סטודיו ב'רמות' אני מוכרת מהסטודיו שלי מהבית, וחוץ מזה מהחנות ב'רמות' אני מחזיקה עוד מוכרת או שתיים. שם, בחנות, נמצא המעצב ואני מנהלת את כל העסק.

אני יותר קשורה לתחום הפרסום, לתחום המכירות, לתחום הניהול.

כשמכרתי את הפאות הזולות, הוא סיפר לי שיש לו פאות 'קאסטם' מאוד מאוד יוקרתיות ומאוד מאוד איכותיות, שהוא מוכר אותם למובילים ביותר והם מוכרים אותם בסביבות ה-3,000 דולר!!! כי זה השיער הכי איכותי והכי מובחר...

אמרתי לו: "תראה, אני לא מבינה ב'קאסטם' ואני אף פעם לא קניתי 'קאסטם', אני מוכנה לשווק לך את זה אבל בתנאי שאתה הולך בדרך שלי... אני רוצה לשווק אותן במחיר מאוד מאוד זול. אני מוכנה לעשות את זה בכמויות אבל שזה יהיה במחיר זול, זה התנאי!".

כמובן שהתחלנו במכירות ובפרסומים... הוא השקיע המון המון כסף לפרסום. הוא נתן לי יד חופשית, זאת אומרת: שאני אומרת מה אנחנו עושים ו... אנחנו ממשיכים הלאה.

מבחינת הבית הסתדרתי, בעלי הביא לי עוזרת, מטפלת... כל מה שהייתי צריכה, לא הייתה לי שום מגבלה משום בחינה בעולם.

אני אישית אף פעם לא קניתי פאת 'קאסטם', אף פעם לא אהבתי את העניין הזה של פאות 'קאסטם' למרות שהלכתי עם פאה אבל להשקיע כל כך הרבה כסף וכל כך הרבה אנרגיות בשביל איזה מושג שנקרא 'קאסטם' זה לא התאים לי... אבל מה לעשות? בשביל הפרנסה, וגם הבעל דוחק וכולם דוחפים... ואני אשת שיווק מצליחה, ביחד עם הכבוד והמסחר כשהכל זורם יחד... זה נורא נורא מפתה!

התחלנו לזרום עם העסק וזה התחיל ללכת... מקסים! מה זאת אומרת מקסים? היה לי פלאפון שלא הפסיק לצלצל. פשוט 24 שעות הפלאפון מצלצל, מצלצל ומצלצל... מפרסמים, אנשים, פאניות, שיווק... משהו שאי אפשר אפילו לדמיין!! אני יכולה לומר שבאמת מבחינת כבוד ותהילה וכסף, הגעתי לשיא שיכולה אשת שיווק להגיע!!! החלום שלי מתגשם!!!

אף שהיה לי גם בוטיק בגדים והיה לי גם חנות בגדים, ולמרות שהכנסתי לשם גם תיקים וגם כובעים... אבל זה לא היה כמו הפאות! היינו יוצאים למכירות בערב בכל מיני מקומות, שכרנו אולמות... והכל הכל סביב הפאות! זאת אומרת עם הפאות היינו משלשים את הסכום!!! יכולנו שלושתינו להתפרנס מכך: היבואן המעצב ואני. מדובר כאן בים של כסף שאפשר לעשות.

השיווק היה גם מהבית שלי וגם מהחנות. בחנות הייתה לי מוכרת חרדית היא הייתה פאנית, והיה גם את המעצב, הוא היה מספר אחד בתחום שלו, אחד מהגדולים.

כאשת שיווק מצליחה ומפורסמת, היו צריכים לסדר לי את הפאה הכי יפה שבעולם!

אז באמת קיבלתי פאת 'קאסטם' עם שיער מדהים, משהו חלומי שאי אפשר אפילו לדמיין... יכולתי להוכיח לכולם שאני לא חופפת אותה ואני לא עושה לה כלום לא פאנים ולא ספריי... כל שיער טוב שאנשים יכולים לקרוא לו, הפאה שלי עברה אותם בגדול!!!... הכל התנהל כמו שצריך.

הגבולות היחידים שבעצם אפשר לומר שהם כן הגיעו ועצרו אותי היו בעצם... מהקב"ה.

הקב"ה הרגיש את הרהורי ליבי... הוא הבין שאני לא שלימה.

האיתות הראשון היה כשפתחנו את החנות. הכל זרם על מי מנוחות, היה לי כל מה שצריך.

באותו זמן חיפשתי מטפלת לילד, הילד שלי היה אז בן שנה וחודשיים, איך שהוא נכנס למטפלת נסגרה עליו הדלת בעוצמה... שגרמה לו לשבר ותפרים רציניים ביד... לילד בגיל שנה וחודשיים!!

הזעיקו אותי דחוף מהחנות. הגעתי לשם, אני חושבת שזה היה אחד הרגעים הקשים ביותר של החיים שלי... הילד צרח צרחות אימים, ועבר שם עינויי תופת של תפירות ושל התעללות... שאני לא יכולה אפילו להגדיר אותה!! באותו יום חזרתי הביתה, אני זוכרת שכל כך בכיתי בצורה הסטרית...

יום למחרת כבר הבנתי שאני בהריון. הריון מבחינתי, זה פתאום קרן הופכת להיות הרבה יותר רוחנית, הרבה יותר חושבת יותר מתבוננת. חשבתי על כל המצב, אבל כלום לא השתנה.

עדיין העניינים זורמים... התמיכה מצד הבעל, מצד היבואן, מצד המעצב, מצד המכירות מצד כולם הכל זורם ברמה הכי הכי טובה. מכירות, פרסום... הצלחנו להגיע לרווחים גבוהים. הכל התנהל בצורה מאוד מאוד יפה ומרשימה!

האיתות השני הגיע אחרי חודש. נכנסתי לאיזו שהיא חנות גדולה ושמה נגנב לי התיק עם סכום כסף מאוד מאוד גדול, וכל מה שהיה לי מסמכים וכו'... הכל נעלם!!

האיתות השלישי קרה בפורים. יצאתי עם הילדים שלי. באוטובוס נפלה הבת שלי בת ה-5 - גם זה היה אחד המצבים הכי הכי קשים שגם כן עברתי - הילדה נפלה באוטובוס וקיבלה מכה חזקה בפנים.

אני הייתי בהריון עם עוד תינוק. למזלי אחותי הייתה איתי ביחד באוטובוס, כשירדנו מהאוטובוס אחותי גילתה שירד לילדה דם מהאוזן, במקרה היה שם חובש, רציתי רק שהוא ינגב לה את האוזן ויעצור את הדימום. הלכתי אליו ואמרתי לו, שהילדה נפלה באוטובוס ויש לה דימום מהאוזן.

הוא הביא לי כדור הרגעה, כי אמרתי לו שאני בהריון וכל מה שמתלווה לזה...

ואז הוא אומר לי: "תראי, אני לא יודע איך לומר לך את זה אבל אני מזמין למקום אמבולנס, איך שאני מסתכל על זה, זה נראה שהדימום בא מתוך האוזן וזה אומר שזה פגיעת ראש חלילה קשה מאוד".

הרגשתי שהשמים נוחתים עלי... לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אינני זוכרת את עצמי מתמודדת עם מצבים כאלה שאני בדרך באמבולנס ואני נוסעת ל'עין כרם' ועוד ביום פורים... אומרים פורים הוא ככיפורים, אני חושבת שזה היה באמת כפרת עוונות מאוד מאוד גדולה בשבילי.

הגענו לשם. לאחר סידרת שאלות ובדיקות הודיעו לי: שהיה לה חור שנוצר... מה שקרה הוא, שפשוט הייתה איזו מחט שעשתה לה את החור באוזן וזה גרם לאותו דימום נורא מהאוזן.

ברוך ה' ירד החשש לפגיעת ראש קשה. לאחר מכן שיחררו אותנו לבית.

אבל את ההרגשה שהרגשתי אז שהשמים נופלים, היה קשה לשכוח.

האיתות הרביעי הגיע אחרי פחות מחודש, נגנב לנו הרכב. במקרה לא היה לו ביטוח... זה היה בדיוק לאחר שסיימנו קניות, דלק מלא, תיקים שלנו, ארנקים שלנו, מסמכים שלנו, עגלות, כיסאות, _כלה כל נגנב... לא הספקתי להתאושש מזה... כולם הבינו שמשהו קורה לקרן, משהו כאן לא נורמאלי... חודש אחרי חודש מכות כאלה לא נורמאליות!!

הילד שלי בן שנה וחצי, לוקח כוס זכוכית והכוס מתנפצת עליו וכולו מיד מתמלא בדם...

באותם רגעים אני לא יודעת לאן לפנות ומה לעשות... כמובן שרק זועקים לקב"ה, וכך אני רצה כשכל השמלה שלי ספוגה בדם. אני רצה לרופא והוא מפנה אותי לכירורגית. שם עשו לו תפרים, הוא שוב עובר את התפרים, הוא שוב עובר עינויים... בדיוק אותה סיטואציה שחוויתי ממש לא לפני זמן רב.

כבר כאן, בשלב זה, היו לי הרגשות לא טובות. זאת אומרת אני כביכול בחנות, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, אני עם הפאת 'קאסטם' היפה הזוהרת... הכל זורם, הכל נהדר, החנות מתקדמת בצורה מאוד מאוד יפה... התכוונו אפילו להגדיל את העסק, ובעצם כבר התחלנו איזושהי תפנית כבר התחלנו לדבר על משהו יותר גדול... גם את בעלי הכנסתי לכל העסק הזה.

ואז דווקא בשלב הזה שמתחילים להתקדם יותר, אני מתחילה להרגיש לא טוב... משהו כאן מציק לי, המכות הם יותר מידי אחת אחרי השניה, זה כבר היה יותר מרמז... ומעבר לכל זה, השקר הזה של הפאות צועק! יותר מידי צועק!!!

המעצב יושב בחנות, וכל הנשים ה"צדקניות" באות למעצב ורוצות שיעצב להן פאה כמה שיותר טבעית וכמה שיותר שטוחה, שתהיה כמה שאפשר משיער טבעי ולא מתנפח... המראה הזה הציק לי!

אני לא גדלתי בבית חרדי ממש, לא באתי מהרקע של ה'בית יעקב' עם השם הכי גדול... וזה מאוד מאוד הציק לי... זה הפריע לי, איך את בדיוק מנסה להצניע את עצמך כאן??...

כשהן היו מורידות את הפאות, הן היו נראות 'זוועה' (סליחה על הביטוי) ואחר כך כשהן היו יוצאות עם הפאות לראשן, הן היו נראות מיליון דולר!!!... זה הפריע לי! איפה כאן הצניעות???...

למה בעצם אשה חרדית שאמורה לכבד את עצמה ולהראות צנועה, צריכה פתאום להיראות מיליון דולר??!!... הן יוצאות מסלון הפאות כאלה זוהרות ונוצצות... מרגישות טוב עם עצמן והכל נהדר... זאת היה נקודה שמאוד הפריעה לי.

הרגשתי כל הזמן בעצם שהכל הוא סביב הפאה, הספקתי לשגע את בעלי על כל העניין הזה... אני מדברת איתו על פאות על חיצוניות, על שקר, על איך עולם הישיבות? איך 'בית יעקב'? איך כולם בעצם הולכים עם זה...? זה תסכל אותי, זה שיגע אותי כי אני הייתי בפנים, אני ראיתי את הבתי ספר עם השמות הכי הכי טובים, הולכים עם אותן פאות שמכרתי... לא הצלחתי להבין את זה?

נקודה שניה שהציקה לי בכל העסק הזה, היה העניין הזה של הכשרות, הן רצו לדעת שיש כשרות לפאות. - אני יכולה לומר באופן אישי, כנראה בורא עולם הכניס אותי לניסיון הזה כדי להבין עד כמה הכשר הבד"ץ הזה, הוא הכשר מזויף של יצר הרע בלבד! במלוא מובן המילה!!!

כי בעל העסק שלי הוא אדם שמגדיר את עצמו בתור איש בוהמה... ממש, הוא מתעסק עם דוגמניות ועם פרוצות, ועם... 'בית יעקב'. פשוט רשת השיווק שלו עברה דרך שלושת המסלולים האלו: דוגמניות, פרוצות, ו'בית יעקב'. זה היה כל כך מגוחך!...

אבל מעבר לזה, הוא פשוט נתן לי כל הזמן להבין מה זה חילול ה', הוא כל הזמן נתן לי להבין איך בן אדם שנמצא בעולם הבוהמה רואה את חילול ה' בהתגלמותו.

המשגיח שהיה אמור לתת את "ההכשר" לפאות, פונה אליו ואומר לו: "תראה, את העסק הזה של הפאות היוקרתיות של אירופה הכשרת... אתה רוצה להכשיר גם את העסק השני שלך...?".

אני רוצה לציין שהמעסיק שלי, אף שהיה אדם חילוני מעולם הבוהמה, הוא היה אדם מאוד כנה ואמיתי (הייתי מאוד שמחה אם הרבה אנשים מהעולם החרדי היה להם את הכנות שלו), המעסיק שלי פונה למשגיח ואומר לו: "רגע, אבל העסק השני שלי הוא לא כשר, אני מביא שיער גם מהודו גם מסין... מכל מיני מקומות". המשגיח אומר לו: "אז מה? הכל עניין של כסף, הכל ביזנס". - ממש במילים האלה!!!

המעסיק מרים אלי טלפון ואומר לי: "רק תראי לאיזה עולם את משתייכת"...

כשהוא אמר לי את זה, הרגשתי כבר שהבומים הם יותר מידי גדולים, זאת אומרת... הבנתי כבר שאני נמצאת בניסיון ועכשיו באמת צריך להתחיל לברוח ממנו. אבל עדיין לא עשיתי כלום.

ההריון הולך ומתקדם, לצאת לחנות כבר היה קשה לי, החלטתי שאת העסק אני מעבירה לבית.

אני חייבת לציין, כמה שהניסיון הזה של עסק הפאנות הוא גדול.

זה היה לפני פסח... תוך חמישה ימים עשיתי 7,000 שקל, בלי מאמץ, בלי לזוז, בלי כלום...

זאת אומרת מדובר כאן בים של כסף, מבחינה כספית זה היה פיתוי לא נורמאלי.

וכך אני ממשיכה... החנות אמנם קיימת, המעצב ניהל אותה לבד ואני הייתי עובדת מהבית.

ואז... יום הלידה הגיע. אני הייתי במהלך צירים, באותו זמן, הבן שלי בן השנתיים יצא לרחוב... הייתי בבית של ההורים שלי לא ידעתי מה קורה ואיפה הוא, אחת השכנות החזירה לי אותו מהכביש כשהוא מבוהל, השכנה עצמה הייתה בפחד היא הרגיעה אותי שהכל בסדר... רק אחר כך הבנתי שהייתה מאחוריו משאית ענקית שנסעה לאחור והנהג כלל לא ראה אותו... הוא כמעט נדרס למוות!! ממש ברגע האחרון היא קלטה אותו ומשכה אותו מהכביש!! אני... עם הבום הנוסף הזה הולכת ללדת בהרגשה נוראה.

בלידה עצמה אמרו לי שחבל הטבור של התינוקת הוא סביב הצוואר... הייתי בפחד נורא, איך יתפתחו העניינים, ברוך ה' הם הצליחו לשחרר את חבל הטבור מהתינוקת, והיא נצלה.

אחרי יומיים שאני עומדת להשתחרר לבית, קורא לי הפרופסור של התינוקיה ואומר לי: "תראי, אני לא יודע איך לא שמענו את זה לפני... אבל הילדה... שומעים משהו מהלב, אנחנו רוצים לשלוח אותה ל'עין כרם' לבדוק מה זה הקולות האלה מהלב".

אני יומיים אחרי לידה, כל ההורמונים של הלידה עם הבכי והכל... אני מגיעה לשם ואז מודיעים לי שיש לתינוקת שלושה חורים בלב, שניים מהם קטנים אחד מהם יותר בינוני, ואז הרופא אומר לי: "תראי, אני לא יודע איך לומר לך את זה... זה פיפטי פיפטי... אי אפשר לדעת, עד גיל חצי שנה או שהיא תעבור ניתוח לב פתוח או שיהיה נס וזה ייסגר".

כאן אני מתחילה כבר להבין שבעצם זה קשור הרבה הרבה לפאות, זאת אומרת, למרות שכבר אני לא בחנות אבל אני מבינה שיש כאן כל מיני עניינים עם הפאות... סוף סוף עדיין אני מוכרת אותן.

זה היה לפני ראש השנה, עשיתי עוד מכירה של פאות, ואז ממש כמה ימים אחרי זה התינוקת בת החודש וחצי פורצת בבכי היסטרי לא נורמאלי פשוט לא נורמאלי. למחרת אני הולכת איתה לרופא ילדים, הרופא נוגע לה בראש ואז הוא אומר: "תראי אני חושב ש..." - הוא מדבר לעצמו הוא לא אומר לי את זה ישירות - "אני חושב שישנה בעיה חמורה עם החור...".

הרגשתי ש... די! אני נופלת, עד כאן! אני לא מסוגלת יותר... בום אחרי בום אחרי בום... ככה בשנה רצופה, זה גדול עלי יותר מדי!!! אני שומעת שיש בעיה... אין התפתחות אין כלום! אין דבר יותר גרוע מזה... ואז אני מקבלת על עצמי בלב: 'ריבונו של עולם! חודש ימים, אני לא הולכת עם פאת קאסטם'.

הוא שלח אותנו לבית חולים, הם רצו לאשפז אותה ולעשות לה את כל הבדיקות שקשורים לעמוד השדרה... בינתיים, משום מה, אני חושבת על הצדיק רבי נחמן מברסלב ואני פתאום נזכרת באיזו חברת ילדות שהייתה לי שחזרה בתשובה ונהייתה ברסלבית... זה נכנס לי איכשהו לראש.

אנחנו חוזרים לרופא והוא אומר לי: "אני לא יודע, אבל או שאנחנו מאשפזים אותה או שאנחנו נעשה בדיקות ונראה מה קורה...".

בסוף מתברר שזה היה רק גזים. הם שלחו אותנו הביתה.

כל פעם מה שהיה במהלך השנה הזאת, זה כאילו שהשמים נופלים והכל נראה הכי הכי גרוע בעולם ולבסוף... הקב"ה שולח אותך הביתה ואין כלום! זה היה נראה כאילו שהקב"ה אומר לי: "תלכי, תחשבי בבית מה עכשיו את צריכה לעשות".

חזרתי הביתה. חשבתי על החברה הזאת הברסלבית, שהיא הייתה בעצם בחתונה שלי... דיברתי איתה משהו כמו שנה אחרי החתונה שלי אבל אחר כך, כמה שנים מאז, לא דיברתי איתה.

ואז היא מרימה אלי טלפון יום לאחר שאני חושבת עליה, והיא אומרת לי: "שלום קרן! מה העניינים? מה קורה...?". לפתע היא שואלת אותי: "תגידי לי, עם איזה כיסוי ראש את הולכת?"

אני אומרת לה: "את יודעת... אני הולכת עם הכל". היא זכרה דווקא שהלכתי עם כובעים בתחילת הנישואים. הייתי אוהבת ללכת יותר עם כובעים.

היא שואלת: "מה את לא הולכת עם כובעים?"

עניתי לה: "ת'אמת? לא... אני עם פאות"

ואז היא אומרת לי: "את יודעת, אני ראיתי עלייך חלום. ראיתי שאת הולכת בלי כיסוי ראש ו... אני לא אספר לך את כל הפרטים של החלום אבל...

אמרתי לה: "וואוו... את יודעת, אני מוכרת פאות ובדיוק אתמול קיבלתי על עצמי לא ללכת עם פאת קאסטם בכלל"...

היא התפעלה מהצירוף מקרים הזה... שוחחנו עוד קצת ולאחר מכן סיימנו את השיחה.

חשבתי לעצמי: 'מעניין, איך העניינים התגלגלו... שבדיוק אחרי שאני חושבת עליה, היא מתקשרת אלי ורואה עלי חלום'. זה היה נראה לי כבר יותר מדי מוזר...

אמרתי לעצמי: 'תראי קרן, עם פאות את לא מתעסקת יותר!!!'.

הרמתי טלפון ליבואן ואמרתי לו: "תראה, אני לא יודעת מה קורה אבל אתה בא ולוקח עכשיו את כל הפאות, אני לא יכולה להסביר כרגע מה ואיך".

הוא הגיע.

ואז... הוא נתן את החיוך הכי מאושר שאי פעם הוא נתן. זה היה כמו שהוא הרגיש שעשיתי את הצעד הכי הכי טוב שאי פעם הייתי יכולה לעשות.

הוא פונה אלי ואומר לי: "תדעי לך שאני מצדיע לך! את עושה את הדבר הכי גדול שיכולת אי פעם לעשות! תדעי לך שהכל שקר...". הוא אמר לי: "אני מכבד נשים עם כיסוי ראש מלא ולא עם הפאות השיקריות האלה, תדעי לך שהכל שקר אחד גדול!!!".

ובאמת הוא לקח את כל הפאות. החזרתי סופית את הפאות ליבואן... ועכשיו אני תקועה עם עצמי, איך בעצם אני ממשיכה?

הגיעו אלי כל מיני נשים ואמרו לי: "תחליפי ישר למטפחת...".

זה לא היה נראה לי... זה היה בשבילי צעד גדול מדי.

אפשר לומר שברגע שהפסקתי למכור פאות, הרגשתי בתוך תוכי במאת האחוזים שאני מתעסקת במשהו לא כשר ולא טוב, אבל עכשיו שאני אתחיל להוריד את זה??! זה כבר משהו אחר, זה כבר משהו הרבה יותר כבד. פתאום להתחיל לראות את עצמי עם מטפחת... בחורה שהייתה מוכרת פאות 'קאסטם' כל היום והולכת עם הפאת 'קאסטם' הכי הכי יפה ויוקרתית, אוהבת להחליף בין הפאות, בין הסרטים בין הקישוטים, פתאום הופכת להיות בבת אחת עם מטפחת??! זה היה קצת כבד מדי!

הבת שלי עמדה לפני כניסה לבית ספר, היא עלתה לכיתה א' ובגלל העניין הזה של הפאה, לא רציתי לרשום אותה ל'בית יעקב', העדפתי מסגרת יותר ספרדית של מורות ספרדיות... כי זה הציק לי!

ה'בית יעקב' פשוט נתן לי בום אחד גדול שבעצם... בחורה שנראית 6, 7... - כמו שהגדיר את זה אחד הרבנים הגדולים - כשהיא שמה פאה היא נראית פתאום 9, 10.

אני ראיתי את זה בוודאות... אני ראיתי את זה במו עיניי, ועם כל זאת היא מגדירה את עצמה האשה החרדית הצנועה והטובה ביותר??!... זה פשוט מגוחך... זה נשמע לא מציאותי!!!

עדיין אני תקועה... מה אני עושה עם עצמי?

במשך הזמן הזה, פגשתי חברה שלי שהיא אמא לשלושה ילדים קטנים. היא חלתה במחלה והיא סיפרה לי ש... כמובן היא הורידה את הפאה! וכל המשפחה שלה הורידה את הפאה לרפואתה!!!

הספקתי לשמוע עוד סיפור שגם הגננת של הבת שלי חלתה במחלה הידועה במצב קשה מאוד, היא הייתה ממש במצב של סכנת חיים מאוד מאוד גדולה, היה לה גידול בראש גדול ובמהלך הניתוח קיבלו המשפחה שלה על עצמם קבלות להסיר את הפאה, ואומרים שהרופא פשוט יצא והוא אמר שהתרחש כאן נס אדיר שהוא לא יכול אפילו לדמיין מה קרה... הוא רופא לא דתי אבל הוא אמר: "משהו כאן קרה לא הגיוני בכלל!!!"

החליטו בעקבות הסיפור של הגננת הזאת שהיא גם תושבת 'רמות', לעשות ערב לרפואתה של חברה שלי... כולנו יודעות מה זה אמא לשלושה ילדים קטנים, כמה זה כואב מצב כזה במשפחה.

עשו ערב לרפואתה בנושא הפאות ושם הן סיפרו כל מיני סיפורים על צניעות, וזה דווקא כן נגע לליבי... היה שם באותו כנס הרב קליין והוא כל כך חיזק את העניין הזה. הוא אמר: "תראו, אני לא יכול להגיד לכם, אבל זה נראה מגוחך..." - הוא פשוט נקט באותם מילים - "זה נראה כל כך מגוחך שאשה שמחפשת צניעות... פתאום מחפשת דווקא את הפאה הכי טבעית, הכי שטוחה, הכי יפה, שיער הכי הכי... עם תכונות טבעיות... והיא בעצם משלה את עצמה שהיא מכסה את שיער הראש שלה והיא בעצם צנועה" - הוא אמר - "תחשבו על זה... זה הרי לא נתפס במוח...!!!".

אני באותם רגעים, רציתי לקום ולאשר את דבריו שזה כל כך נכון, אבל הפנמתי את זה פנימה, אמרתי לעצמי: 'די! קרן זאת האמת, אמנם את כבר לא מוכרת פאות אבל את כמה שיותר מהר צריכה כבר להיפטר גם כן מהפאה שעל הראש שלך'...

הרב קליין הוסיף ואמר: "אנשים חושבים שהרב אלישיב כן בעד פאה, אבל תדעו לכם שאני מקורב אליו מאוד ואני יודע מקרוב את ההתנגדות שלו שהוא נגד פאות. יום אחד הבת שלו הגיעה אליו עם כיסוי ראש אז הוא בירך אותה ואמר לה: "כל הכבוד!"

היא אמרה לו: "אבא אני לא בטוחה שאני אעמוד בזה, אתה יודע את הניסיון..."

הוא עודד אותה ואמר לה: "תדעי לך, כל שעה, כל רגע, שתקבלי על עצמך להוריד את הדבר הזה, יש לך שכר מרובה בשמים!!!".

אני שמעתי את זה וזה מאוד מאוד נגע לליבי. נכון, כולנו חיצוניות כולנו אוהבות להתבלט, כולנו אוהבות בעצם לא להיות ממש צנועות... אבל יש לזה שכר גדול מאוד בשמים, ושווה להשקיע בזה את כל הכוחות.

באותו ערב לאחר שחזרתי מההרצאה אמרתי: 'שלרפואתה של חברה שלי בתור התחלה, אני מקבלת על עצמי כל יום שני ללכת בלי פאה...!'.

אני חייבת לציין שאני באה ממשפחה - אני לא כל כך אוהבת להגדיר את זה כך - אבל יחסית מאוד מאוד מודרנית. אמא שלי בעלת תשובה מהשומר הצעיר והיא מאוד אוהבת שהבנות שלה נראות טיפ טופ. היא חייבת לראות שהפאות שלהן מסודרות... האחיות שלי הן אמריקאיות, הן מתלבשות במיטב האופנה של הפאות והלבוש... והכל.

אנחנו באות ממשפחה כזאת שדורשת שכולנו צריכות להיות תמיד צנועות... אבל את האמת? לא באמת צנועות. זאת אומרת את יכולה לחשוב עם כל ההלכות צניעות שבעולם שאת צנועה, אבל בעצם את לא צנועה!

הייתה עוד הרצאה שהשתתפתי בה בנושא הצניעות, של אחת הדוגמניות לשעבר שהיא מספרת שהיא עברה טרגדיה מאוד מאוד קשה, שקשורה גם לפאה, היא טוענת שרבנים גדולים אומרים שהיא שליחה בנושא... כל ההרצאות והדיבורים האלה יחד... זה מחדיר, זה נותן, זה עושה לך משהו בלב, את מבינה שאת נמצאת במצב כזה שיש לך שקר ואת חייבת להפטר ממנו.

זה עשה לי מאוד טוב לדעת שאני כבר לא מוכרת את הפאות והפרנסה שלי לא מגיעה ממכירת הפאות הללו...

אמרתי לעצמי: 'את חייבת לעשות איזה משהו, להתחיל במעשים!'.

התחלתי לקנות ים של מטפחות. אני חייבת לציין שזה עשה קידוש ה' גדול, נשים שראו אותי לפני כן עם פאות 'קאסטם' זוהרות ויפיפיות... פתאום רואות שהתחלתי ללכת עם מטפחות ראש.

את האמת? אני מאוד אוהבת את המטפחת היום! אני מקווה שבעזרת ה' זה ימשיך ככה.

הבת שלי כל הזמן אומרת: "אמא, את יודעת יש לך כתר על הראש!"...

בזמן האחרון היא החליטה לקרוא לי מלכה אני לא יודעת למה. היא אומרת לי: "אמא את מלכה! אבא מלך! ואנחנו נסיכים!". לפני חצי שנה כשהלכתי עם הפאה היא לא אמרה את זה.

ברוך ה' אני כבר הולכת רק עם מטפחות. העפתי את הפאות לצמיתות. ואני מקווה שאני לא אזדקק להן יותר, שהמשיח יבוא לפני... אני מקווה שעוד הרבה נשים כמוני יזרמו לכיוון הנכון והאמיתי!

תוכן העניינים

נשים מדברות על עצמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה