חלומות · חינוך של אם לדורות
דוד בן השבע אחז בשתי ידיו את השטר בידו, זהו שטר ענק של מאתיים שקלים, אמרה לו אמא, תשמור עליו היטב, זה לכבוד שבת קודש ותמסור את זה לחנוני, תשלום עבור קניות של שבת.
דוד שמח לעשות רצון אמא, מכניס את השטר בשתי ידיו לכיסו ושומר עליו היטב לבל יאבד, פוסע לאיטו, בצעדים קטנים, לעבר חנות המכולת שבסוף הרחוב ומגיע לפתחה של המכולת מולו עומד גדעון החנווני, מחפש את השטר, מפשפש בכיס מכנסיו, בודק בכיס האחורי בחולצתו, ואינו מוצא מחפש שוב ושוב, זיעה קרה מבצבצת ממצחו, היכן השטר היכן הכסף, מה אני אעשה, אמא תכעס עלי.. הדמעות מאיימות להישפך, אני חייב למצוא את השטר הוא אומר לעצמו,
חוזר על עקבותיו, אולי הוא ימצא את השטר האבוד, ולפתע הוא רואה במדרכה ממול את גברת תהילה שסוחבת לה לאטה עגלה של תאומים, היא עוצרת מתבוננת על הקרקע מתכופפת ומרימה משהו ולפתע אורו עיניה היא מצאה שטר של מאתיים שקלים שטר חדש,היא מצאה את השטר שלו, של אמא שהביאה לו למצרכי שבת ועכשיו הלך לו לאיבוד ונפל בדרך והגיעה לידיה..
דוד הקטן, רץ לאמו בלב נפעם ואינו יכול לפתוח פיו מפחד לומר את האמת, אמא מסתכלת ושואלת,נתת לחנווני את הכסף? והוא בשתיקתו, אינו רוצה לגלות ואמא שוב שואלת הביט ברצפה ואמר בקול בוכים אבד לי הכסף, אבל אני יודע מי מצא אותו, גברת תהילה, היא מצאה אותו, את השטר שלנו אני אלך עכשיו לבקש ממנה את הכסף בחזרה, רגע אמרה לו אמא בקול שקט וללא כעס אל תעשה דבר היא מצאה ולכן הכסף שלה אבל אני ראיתי איך היא מרימה את השטר שלי פרץ דוד בבכי ,אין דבר, אמרה לו האם הצדקנית היא זכתה בו, מגיע לה לגברת תהילה, היא אשה עניה ומשמים רצו שאתה תפיל את השטר והיא תמצא אותו
שנים חלפו והימים עברו ודוד גדל התחתן ובנה את ביתו והפעם, בתו הקטנה של דוד, רחלי קבלה ממנו סכום כסף למסור לבית הספר, ורחלי הקטנה מבלי לשים לב, איבדה את הכסף, חפשה שוב ושוב ולא מצאה, דוד ששמע שהכסף אבד רצה לכעוס ולומר לה מדוע לא שמת לב? מדוע לא השגחת? להוכיח על רשלנות לגעור, לחנך,...ולפתע, נזכר במקרה מלפני שנים של גברת תהילה והשטר, ושמע את קולה של אמו לוחשת לו.. דוד משמים רצו שאתה תפיל והיא תמצא וגם שהיא תפיל והיא תמצא, לא בוכים בשביל הפסד כסף...
דוד הביט בשתי עיניה המפוחדות של רחלי, הרים אותה בשתי ידיו ואמר בלחישה שרק היא תשמע , רחלי משמים רצו שמי שיהיה זקוק לכסף הזה ימצא אותו ונתן לה נשיקה של אבא היודע לחנך, בזכות חינוכה של אם...