אור ברסלב

נרבוני על מורה נבוכים· הנרבוני

חלק ג

חלק ג' הקדמה

פרק א

כבר קדם לך בחלק השני שחלק הגרמים השמימים אל מספר ארבעה וכי דעת הראשונים כולם שכדור נוגה וכוכב למעלה מן השמש ודע זה והבינהו מאד כי הוא אשר נצטרך אליו בבאור המרכבה כי הנביאים מן הראשונים הם הניחו הכדורים חמשה כדור הירח הסמוך לנו בלא ספק וכדור השמש אשר למעלה ממנו בהכרח וכדור החמשה הכוכבים הנבוכים שבתאי צדק מאדים נוגה כוכב וכדור הכוכבים הקימים אך חלק למעלה מהכל גלגל החמישי המקיף בכל אשר אין כוכב בו ויהיה מספר כדורי הצורות ארבעה ואלה הד' טורים המצוירים אע"פ ששופעים מכולם כחות בכל המתהוות והם עלתם יש לכל כדור יסוד מד' יסודות ביחוד הירח מניע המים כדור השמש לאש כדור שאר הכוכבים הנבוכים לאויר והעומדים לארץ וארבע סבות לתנועת הגלגל כדורותו ונפשו ושכלו ומושכלו וד' פנים מן הכחות הכוללות הבאות תחלה מאתו אלינו והם כח הוית המוצאים וכח הנפש הצומחת וכח הנפש החיונית וכח הנפש המדברת וראוי שתבין כי כמו שכל כדור שופע כח בכל המתהוים וייוחד ביסוד אחד כן שופע כח בכל המתהוים בכל אלה הכחות הארבעה הנכללים כולם באדם וייוחד אחד מהם באחד אחד מהם וכבר קדם לך כי הגלגלים גשמים חיים משכילים הנה תוכל לדעת כי החיות ארבעה והם נושאות לכסא הכבוד כדמות המוקף הנושא למקיף ולכל חיות פני אדם כי כולן משכילות וכל אחת מהן שופעת על האדם אשר בו נמצאו הד' כחות אלא שעם הכל היות לכל אחד מהן פני אדם הנה יש להם גם כן פני אריה פני שור פני נשר כצורת האיש שתטה אל אלה הצורות כי כמו שכל אחת שופעת על האדם כן תשפע על הג' כחות כי הם כולם באדם ועם זה הנה תיוחד כל אחת מן החיות בפנים מיוחדים פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם ופני השלישי פני אריה ופני הרביעי פני נשר כי כל חיה לה פנים מיוחדים זולת הפנים הכוללים ותיוחד האחד בפני אדם בפרט והשנית בפני הכרוב אשר הוא שור והג' באריה והד' בפני נשר הנה שכל חיה לה פני אדם כי היא פנים וסבה לאדם וגם כן השלשה פנים הנשארים הנכללים באדם ותיוחד כל אחד מהם בפנים מה מאלה הד' כפי מה שתטה אל הפנים ההם ר"ל כפי מה שתיוחד בהיות סבה לאחד מאלה הד' פנים וכבר ידעת כי מסגולת האריה קושי עצמותיו עד שהם בלתי חלולים ולחזקם שהוא עומד מתישב ואין שני להקימו כאמרו כרע רבץ כאריה והוא משל אל כח הקפאון הנק' כח דוממי וכנגדו מהד' יסודות הארץ המיוחדת לגלגל המזלות וכבר ידעת כי השור לעולם בטבעו אדמוני כדמות האש והוא הנקרא במרכבה השנית כרוב וכרוב הוא הצעיר לימים מבני אדם והחי הוא אדם בלתי שלם כי חסר ההבדל האמתי והוא הדבור וכנגדו מהד' יסודות האש המיוחד לגלגל השמש והנשר כבר ידעת יגביה עוף ויפנה הנה והנה כדמות האילן והוא משל אל הכח הצומח וכנגדו מהד' יסודות המים כי העופות מן הרקק נבראו ולכן היו ברגליהם כדמות קשקשים כענין בדגים והמים מיוחד לגלגל הירח אמנם האדם הנרצה בו צורתו ועצמותו שהוא הנפש המדברת מהד' יסודות האויר כי בעבורו היה האדם נצב הקומה והוא המיוחד לכדור חמשה הכוכבים הנבוכים ואלה הצורות כולם באות משכל הפועל ולכן היו פני כל חיה גם כן פני אדם:

פרק ב

זכר שראה ד' חיות מצוירות כל חיה מהם בעלת ד' פנים כי היא סבה לאופנים ד' ולכחות ד' ובעלת ד' כנפים שהם סבות תנועות כל חיה וכלל צורת כל חיה אדם כמו שאמ' דמות אדם להנה כי היא משכלת והיא סבה לנפש המדברת הנכללת בה הכחות הד' וכן זכר שהידים גם כן ידי אדם אשר הם לעשות בהם כל מלאכת מחשבת כי פעולות אלו הכחות הוות כל מה ששמירת המתהווה וזהו ענין הטבע החכם המנהיג המשגיח בהמצאת החי במלאכת מחשבת משגיח בשמירתו רגליהם רגל ישרה מלמד שאין ישיבה למעלה כי לו ינוחו החיות יאבד העולם כי מציאותם וחיותם בתנועה ואולם הרגלים כפותם עגולות כפף רגל עגל בשביל הסבות שאלו הד' חיות אין ביניהם רקות כי הם כגלדי בצלים והגופות מחוברות אמנם פניהם וכנפיהם היו פרודות כי אין סבות תנועת האחת הן הן סבות תנועת האחרת ואם הן אחת במין וכמו כן הענין במה הן סבות לד' הכחות כי כל אחת מהן סבה באופן מיוחד אליה הנה שפניהם וכנפיהם היו פרודות אבל מלמעלה כי מצד החשמל היו פרודות בפנים וכנפים שהן זכות כעין נחשת קלל כי הם ספיריות בעצמם ואם הן מאירות מצד גשמים קבועים בהם או חוזרים בהם מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים ומתלהבת בין וכו' הכוכבים שחוזרים ברקיע אמר שתנועת החיות אין בהם כפיפה ולא עקמימות ר"ל לא נזוריות ולא יציאה מן העגלה האמתית אבל תנועה אחת מדובקת והוא אמרו לא יסבו בלכתן ואחר כן זכר שכל חיה מהן תלך אל עבר פניה ולפי שכבר ייחד פנים ד' לכל חיה אמ' על דרך ההערה ואני תמה לאי זה פנים והיא בעלת פנים רבים אמר זה לא להבחין שכל המעין כי אין הפנים הנאמרים הנה אחת מד' פנים אבל היא המיוחדת שבכנפים והוא אמרו סוף דבר אין הליכת ארבעתם לצד אחד ולכן אמ' איש אל עבר פניו ילכו ירצה כל אחד כנגד כל צורת האמתית והוא עצמותו כי כל חושק יתנועע נגד חשוקו שאלו החיות היו תנועתם מרוצית ר"ל במהירות חוזרות חלילה גם כן במרוצה כי אשר ממנו יתנועע אליו יתנועע במהירות כמראה הבזק כמו שפירש יונתן בן עוזיאל ע"ה רצוא ושוב חזרן ומקפן ית עלמא ותייבן וכו' והרצון קים בצד ההוא כי טבע המניע נותן זה ואם הוא נבדל ואמ' שהוא ראה גוף אחד תחת החיות והוא כל מה שתחת גלגל הירח קצתו אצל החיות וקצתו בארץ והוא ההיולי כשילקח עם צורתו הגשמית לבד כאלו הוא גשם כדורי בלתי בחינת צורה עצמותית ושהאופן ההוא בכללו בעל ד' פנים אמר מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש כי הוא תרי משית ודמות אחד לארבעתם כי הם במדרגת הדומם והנושא אחד נעתק מאמרו וארבעה כי מצד הנושא גם עם הצורה גשמית הוא אופן אחד ובבחינת הצורות העצמיות הטבעיות החלות בהם ד' כבר גלה שהארבעה פנים אשר לאופן הם הד' אופנים כי מצד הצורות שבה נחלק לד' גרמים ואם צורת הד' אופנים צורה אחת יסודית ואחר כן הודיע באלו האופנים שהם מורכבים קצתם בקצת מראיהן ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן כי יתגמלו בשווי ויעורבו וזה בסבת תנועות החיות אשר הם חוברות אשה אל אחותה כי החיות אין בהם מלת תוך אבל הם תוך הנמצא באופנים אפשר שרצה בו מלא עינים ממש ירצה כי הנמצאים המתהוים מהאופנים הרבה מהם בעלי עינים ובשר ודומיהם אמנם תנועות האופנים אמ' בהם שאין בתנועתם לא עקמימות ולא עקלתון אבל תנועות ישרות שלא יתחלפו כי הם אמנם יבקשו אם להתנועע אל החיות ומן החיות והנה יתנועעו תנועה ישרה בלי עקמימות כי היא התנועה היותר קצרה אל המקום הטבעי וזה כאשר נפרד האופן ממקומו הטבעי כי בהיותו בו לא יתנועע כי אם בהכרח וזה כאשר תניע אותו החיה אשר האופן נקשר בו וזהו אמרו שאלו הד' אופנים אינם מתנועעים מעצמם בחיות ושם מניע האופנים החיות ואמ' על ד' חיות רקיע כי כבר הודיעך כי על הד' המצוירים אחד חלק כעין הקרח הנורא אין בו צורה כלל ר"ל גשם מן הגשמים הנקראים צורות אצל הראשונים ועל הרקיע דמות כסא הוא גלגל אחר יקראוהו קצת החכמים הראשונים שמי ההצלחה ועל הכסא ההוא דמות כמראה אדם והוא החשמל הנחלק כמו שיבאר זה כלל מה שספרו בהשגה אשר השיגה תחלה בנהר כבר:

פרק ג

העתיקנו מלת חיות למלת כרובים לומ' שהם בעלי שכל לאופנים להם קורא הגלגל באזני שהם עגולים הנה באר שתנועת האופנים ההכרחית אמנם נמשכת אל המקום אשר יפנה הראש אשר היא החיה אשר באר שהיא נמשכת אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת והעינים והבשר כבר פירשתים שכל אופן ייוחס לכרוב כמו שקדם כי כל חיה תיוחד ליסוד אחד כענין בכחות שד' חיות הם חיה אחת כי הוא כאיש אחד ולכן אחד ולכן היתה הצורה העליונה אחת והיותם כולם דמות אחד לארבעתם והוא ההיולי הראשון ולא תעלה פני האופן למעלה מן הקפאון:

פרק ד

בזה הפרק גלה הרב ז"ל סודותיו באופנים ובחיות ונתן לנו רשות להרחיב הבאור כי אמר שיונתן גזר אומר שהאופנים השמים ומאן פרשו ואמ' כי האופנים הארץ ואמ' עוד כי אין הפרש בין אמרו כעין תרשיש ובין אמרו כמעשה לבנת הספיר והבן זה ואחר שהאופנים הם הארץ לאשהם השמים כאשר חשב יונתן ע"ה הנה החיות הם השמים ואדוני אבי י"א נפלא על הרב ז"ל איך חשב כזאת על יונתן בן עוזיאל ז"ל והלא הוא כמו שהביאו הרב פירש החיות רצוא ושוב חזרן ומקפן ית עלמא וההקף בתנועה הוא מיוחד לשמים ואמ' למה גזר הרב שיונתן גזר אומר שהאופנים הם השמים על שתרגם כל אופן גלגלא וכל אופנים גלגליא הנה כמו שאמ' הרב שכל דבר עגול יקרא גלגל עד הגלגלים הקטנים של עץ עד שאמ' כי אמרו לאופנים קורא להם הגלגל באזני למד לנו תכונתם וכי הרצון בזה כי האופנים עגולים לא שהם השמים ככה אומ' אני שכן הוא האמת וכי זהו בעצמו כונת יונתן בן עוזיאל בתרגומו ושלקח דרך הכתוב שקרא האופן גלגל ותרגם כל אופן גלגליא ואופנים גלגליא להורות שהם עגולים לא שרצה בגלגל השמים ואמ' עוד כי מה שפי' הרב ז"ל שתרגם יונתן ע"ה אופן אחד בארץ מלרע לרום שמיא ושרצה בו קבוב הגלגל שהוא ארץ בערך אל הגבנינות לא אומר אני שרצה בו אבל אומ' כי רצה בו כי האחד מהאופנים הוא בארץ והוא בתכלית הרחק מגובה השמים והוא אמרו מלרע לרום שמיא אלה דברי אדוני אבי ע"ה כאשר שמעתי ממנו בנערותי בעת הלמוד ואשר נראה לי עתה בזה כי אמרו והנה אופן אחד בארץ אין הרצון בו אחד מהד' אופנים עד שנפרש שהרצון כתרגומו של יונתן מלרע לרום שמיא הוא שאחד מהד' אופנים והוא הארץ הוא מלרע לרום שמיא ר"ל בתכלית הרחק והתחתיות מרום השמים אבל הרצון בו כלל הד' אופנים והנה כמו שיורה שאמ' הרב ז"ל איננו אחד בארץ בלא ספק שהאופנים בארץ ולקחם במדרגת האחד להדבק קצתם בקצתם והיותם כולם דמות אחד לארבעתם והראיה על זה אמרו והנה אופן אחד בארץ אצל החיות וכו' הנה האופן האחד עם ארבעה פניו הוא בארץ הנה אם כן לא דבר על הארץ עד שיאמר עליה שהוא במרכז אבל דבר מהאופן בכללו ואחר שתרגמו מלרע לרום שמיא אי אפשר שיפורש על שהוא במרכז ויפורש על שטח השמים ואם יש להשיג עלי ולחזק דברי אדוני אבי כשאמר כי כמו שילקח האופן על פירו' רבינו משה על תרגום יונתן השטח השפל מכלל הגלגל כן יאמר הוא שיורה שהאופן הנה יאמר על כל היסודות הד' ואמנם הרצון באמרו מלרע לרום שמיא על שהוא במרכז הוא אמצע זה האופן הכולל והוא הארץ ואיך שיהיה הנה חזרן ומקפן ית עלמא אשר הביא הרב בעצמו יורה כי החיות אצל יונתן נאמרים על השמים לא על האופנים ויהיו האופנים א"כ הם היסודות ולזה תרגם כעין תרשיש כעובד אבן טבא:

פרק ה

וארא וארא וארא כי הם שלש השגות חלוקות ולא נאמר וארא בזולת אלה כי שאר הדרושים הם חלקי חכמה לא כחכמה בעצמו:

פרק ו

החכם האלהי רבינו משה ע"ה עמד על מעשה מרכבה בדמות נבואה וכבר אמ' ולא באתני נבואה אלהית להודיעני שכן נתכון בענין והנה עוררתני בו המחשבה המיושרת עזר אלהי ואין זה אלא רוח הקדש ר"ל שפע אלהי וכבר באר כי חכמי ישראל ודבריהם הורונו עליו באמרם ונהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי מהיכן נפק מרדיתהון דחייאתא ירצה לומ' כי החום הטבעי והאש היסודית המהווה לנמצאות יוצא מחרישת החיות ותנועתם והרבה כיוצא באלה ואמ' כי מה שאמת זה אצלו הוא מה שיש בידו מהקדמות עיוניות ויחויב שהמשיג אצל יחזקאל הוא הנמצאות כפי מדרגותם לא זולתם הנה שנהג רבינו משה ז"ל במעשה מרכבה מנהג ארסטו' בחקירתו בנמצאות כי כשהיה שם נמצא ידוע המציאות ומאומת ידרוש הסבה עליו כענין בהרבה מאותות השמים אשר לא תצטרך החקירה במציאתם אכל סכותם הנה למה שראה רבינו משה ע"ה כי המושכל הוא המסכים עם הנמצא וראה הנמצאות מתחלקות לג' חלקים עולם השפל והאמצעי והעליון וראה נבואת יחזקאל מתחלקת לג' פרקים וסימן עליהם וארא וארא וארא וראה בכל אחת מן ההשגות ההן כמה שאפשר שיפורש על דרך שתהינה ההשגות ההן השלשה השגת ג' חלקי הנמצאות באר הרב ז"ל ויחד אתהם השגת האופנים על עולם השפל והחיות על האמצעי והאדם העולם העליון ולפי שאנחנו נדע מעט ונסכל הרבה חשש הרב ז"ל על באורו או ראה שאפשר לאדם שיספק עליו למה שבה במעשה מרכבה מן השתופים והמשלים והדמיונים וענינים נוראים יבהילו המעין ויביאו לחשוב שאי אפשר בשום פנים שיהיה זה הנה הנרצה במעשה מרכבה אשר ראה יחזקאל וכאשר ראה זה חזק פירושו ואמתו על דרך נפלא ולא לחולק או המספק מקום לחלוק עליו או לחוש וזה כשראה כי נבואת מה שראה ישעיהו ע"ה מובן לחכמים במעט הוראה שבו באור ג' חלקי הנמצאות וראה כי החכמים בארו וגלו כי המושג אצל יחזקאל הוא המושג אצל ישעיהו יצא לו משתי אלו ההקדמות כי מה שראהו יחזקאל הוא שלשת חלקי הנמצאות לא יחלוק רק סכל או מתעקש בשמה שבארו הרב ז"ל באמרו כבר בארו לנו חכמים ז"ל כל זה והעידו לנו על זה הענין ואמרו לנו וכו' ואמ' עוד ובזה השעור בהערתם תועלות גדולות מאד ירצה כי הוא כאלו חכמים בארו לנו מעשה מרכבה אחר שבארו כי מה שהשיגו יחזקאל הוא מה שגלהו ישעיה כי ישעיהו אמנם באר אמתתו כשלם המדבר עם השלמים אמנם איך הוא אמת שישעיהו השיג שלשת חלקי הנמצאות בנבואתו ושחלקם לשלשה ויחדם בעצמותם הוא אמרו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא והוא מה שעל האדם כי הוא הרוכב לא המרכבה כי היא כבוד לא יי' יושב על כסא וכו' אשר נושאים אותו ד' חיות ושוליו והם האופנים מלאים את ההיכל והוא בטן החיות שרפים עומדים ממעל לו הוא כעין חשמל ר"ל צורת האדם החלוקה שש כנפים לאחד כמו שבאר הרב ז"ל בפרק כ"ט ואמרו ושההשגה שנבהל אליה יחזקאל והיתה נוראה בעיניו היתה ידועה לישעיהו ע"ה יורה על מה שבארתיו לך שיש הבהלות בתארו המרכבה מה שיביא האדם לחשוב שיש הנה ענינים מבהילים ונוראים זולת אלה הנמצאות לולי הידיעה העיונית השומרת אותנו מאלו הדמיונים כי ידענו שכללנו והקפנו מיני הדרושים מצד הכוללת שיש לנו באמתת הנמצאות והוא אמרו להיותה ידועה אצל השלמים ובזה יחס מעלה גדולה ליושבים לפני יי' בעלי העיון ונפלאתי על החכם ר' שמואל אבן תבון ז"ל שאמ' כי הוא נפלא אם יהיה מעשה מרכבה מה שרמז עליו רבינו משה ז"ל הנה מה שהשיגו יחזקאל הוא מה שהשיגו חכם מן המעינים הטבעיים האלהיים נראה שלא הבחין דברי הרב כי להתיר מבוכתו באר הרב ז"ל ואמ' במוחלט שכבר מעלים סתרי תורה המבוארים והגלוים לבעלי העיון וכבר כפל ואמ' והבן שעור מה שהישיבונו עליו אם יש בלבך תבונה ולהשקיט המית לב החכם ר' שמואל אבן תבון ולהסיר מבוכתו נשלים ונאמ' כי מה שראהו יחזקאל הוא מה שיראהו חכם אלהי והחכם עדיף מנביא במה הוא נביא כי החכם יראהו מושכל בהקיץ והנביא יראהו מדומה בחלום והנביא עדיף מהחכם יתרון הכל על החלק כי כל נביא חכם אמתי והתמדת נפש הנביא במושכליו יביאהו לראותו מוחש במראות הלילה ושלמות החכם והתבודדות נפשו לא יגיע אל זה השעור שלא יראה זולת האל ומלאכיו וצבאיו ומעשיו ית' וית' האל בשלשת אלה הכתות ותהיה קדושתו משולשת:

פרק ז

מכלל מה שצריך לידע קשירת השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום ובקשרה במקום אמרו כי רצה בזה כי כלל בו רוב המציאות כי השנה והחדש ירמוז על השמש והירח והיום על הגלגל המקיף והמקום על העולם השפל וזה מה שאין ענין בו ראשונה כי לא יכלול העליון ולא כל האמצעי והשני כי הוא תואר הנה משיגי המשיג לא משפטי המושג כמו שנראה באמרו קשר הנה השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום וקשרה במקום והחכם אשר עמדתי לפניו בעת התחלת הלמוד ר' משה השאלה ע"ה אמר כי רצה בזה כי הזמן והעת והמקום סבת ההשגה ואיכותה וכפי מולדו ומפרשים המרכבה זולתו הלכו בזה הדרך או קרוב אליו כי פרק השנה יפרק האדם ומקומו ועמידתו אם בשמחה אם במקבילה יעזרו או ינגדו אל השלמות גם מעמד הירח ושאר הכחות הגלגליות וכאלו ספר המקרים המנגדים גלות וארץ טמאה על צד ההתרשלות אם יעורב בו קצור ההשגה כמו שספר העוזרים בבחרות וחום העת כי החום מיוחד לחכמה וצריך להתבונן עם זה אמרו קשרו השגת המרכבה כי נראה שהשגת המרכבה ביחוד מבין שאר ההשגות תצטרך אל זה הקשר והנראה אלי שרצה בזה גם כן כי למה שהיתה השגת המרכבה השגה שנבהל אליה יחזקאל כמו שאמ' והיתה נוראה בעיניו והיה מבני כפר שראה את המלך ומספר לבני הכפר חשש כי אולי יחשוב אדם שהיה ענין שאירע חוץ לנפש ושנראו החיות והאופנים על הדמיון הדמיוני לעין ולשמור מזה הדמיון באר וקשר השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום וקצרה במקום שזה מה שצריך לבקש לו ענין ולא יחשוב שהוא דבר אין ענין בו והענין המכוון בו לבאר כל אלו האישים כדי שיובן שהענין ההוא כולו הוא במראה הנבואה לא השגה מוחשת כי לו היה זה לא ימנע שלא יושג לרבים זולתו ר"ל אם נקרעו השמים ונראה הבריאות המבהילות ההם וזהו אמרו אחר כן וממה שצריך להסתכל בו והוא מפתח שהכל בו אשר בו יובן לזה קשר הקשר הזה ותוכן אמתת ההשגה ההיא כולה על עניניה הוא אמרו נפתחו השמים הרצון בזה שהשיג במראה הנבואה המרכבה ההיא כולה והוא כי כאשר זכר החיות אמר דמות ארבע חיות ולא אמ' ארבע חיות לבד כי לא ידע במוחלט אם הם יותר וכן אמ' ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא כי הגלגל היומי פשוט ובלתי מצויר ר"ל אין כוכב בו ולא עמד עליו מופת והנה מן החכמים הראשונים מי שהניח שהגלגל המזלות הוא המתנועע היומי אלא שחסר מסבובו מעלה למאה שנה והוא סבוב שלם לששה ושלשים אלף והחכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל אמ' עליו שאינו גוף לפי שאינו מוקף וכן אמר במראה אבן ספיר דמות כסא נראה עליהם והוא הגלגל אשר יניחוהו רבים על גלגל ערבות יקראוהו שמי ההצלחה ולפי שהוא כדמות מחשבה לא ידיעה אמ' בו דמות וכן אמ' דמות כמראה אדם כל אלו אמ' בהם דמות כאלו אמ' כמדומה לי וכבר ידעת מה שספקו בנפרד ואבן סיני מהם וכבר התיר החכם אבן רשד זה הספק כמו שאמרנו בפירושנו לכונות ובפרושנו לחי בן יקטאן וממה שיורה לך על פרושי אמתת פירושי זהו אמרו אבל האופנים לא אמ' בהם דמות אופן ולא דמות אופנים אבל הגדה מוחלטת בתאר נמצא כפי שהם כי היסודות יודעו בו ידיעה שלמה לא במחשבה ולא יטעך אמרו דמות אחת לארבעתם שאינו בזה הסדור ולא כפי הענין הרמוז אליו כי אין הרצון בזה הספוק אבל הנרצה בו שארבעת צורתם קפאונית ושההיולי הראשון נושא להם ובא בהשגה האחרונה היותר שלמה וחזק זה הענין ובארו יותר וזכר הרקיע סתר בלי קשור כאשר התחיל לזכרו בפרט אמנם הכסא אמרו גם כן בשנית דמות הכסא נראה עליהם להורות על הקדמת השגת הרקיע תחלה בלי ספוק בזאת המראה השנית ואחר כן נראה עליו דמות כסא והבינהו כי אף בשנית נשאר הדמות בכסא ואם סולק מן הרקיע וסדרם תחת כנפיהם והבן זה כי אחר הכנפים שהם סבות התנועה ראה להם ידי אדם ר"ל טעם זה שהיו החיות כרובים משכילים לא יפעלו בזה המציאות התחתון כי אם מצד התנועה כי הפעל מצד הציור אמנם ייוחד לנפרדים על שישפיעו זולתם והסתכל איך באר במאמר האופנים לעומתם ואע"פ שלא תארם בצורה ר"ל שעם כל זה שלא תארם בהשגה השנית בצורה הנה כלל ואמ' שהם לעמת החיות כי רוח החיה באופנים אמר גם כן במראה הקשת אשר יהיה בענן והוא המקבל ר"ל כמו שיתרשמו המראים המתחלפים בענן המוכן ביום להראות ניצוץ השמש כי השמש הוא הפועל ההכאה כי הלחות נותן ההכאה בענן לקבל הרושם ההוא כי יתהפך מעין אל עין נכחי ובו יראה הקשת בעל דרכים כן מראה הנוגה סביב וכו' שהוא השפע האלהי החל על הנביא הנוצץ מן השכל הפועל אשר הוא במדרגת השמש על נפש הנביא מתהפך מעין אל עין על השכל תחלה אחר כן על הכח המדמה בדרכים ובמשלים מתחלפים מוחשים וזהו אמרו חמר הקשת המתואר ידוע באמרו בענן ביום הגשם ואמתתו וזה נפלא בדמוי ובהמשלה מאד כי ענינו הוא בלי ספק בכח נבואה שהוא כבוד יי' והבינהו ותיוחד נפש הנביא בזה מבין שאר השכלים כמו שיוחד הענן ההוא ויוכן מצד הלחות והוא הגשם כן תחול הנבואה על נפש הנביא למה שהיא מוכנת אל השלמות ההוא בתחלת היצירה ויעמוד לפני יי' בכחו בלמוד וביציאה מן הכח אל הפועל ולא יראה זולת האל ומלאכיו וממה שצריך שתתעורר עליו חלקו דמות אדם שעל הכסא דע כי כמו שעל הכסא שהגלגל בכללו אחר כן הנפרדים בכללם אחד ומי שיאמר הפך זה נקרא בלשון חכמים קוצץ בנטיעות ולכן אמר בספר יצירה וכולן קשורות זו בזו כשלהבת קשורה בגחלת הנה קרא הנבדלים בשם שלהבת ואחדם בקשר ולמה שהשתתפו השכלים הנבדלים בציור הראשון השתתפו הגלגלים בתנועה הראשונה היומית ולכן ראיה על דמות הכסא והם השמים העליונים באמרו ית' השמים כסאי דמות כמראה אדם וחלק דמות אדם שעל הכסא והעליון שבו כעין חשמל והוא הבהיר שבשלהבת האש והתחתון כמראה אש העלה לשם חשמל והעלול כמראה אש אחר שנקרא הכל בשם חשמל כאמרו וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה וכו' וממראה מתניו וכו' וממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה זהר כעין החשמלה וזאת מלת חשמל אמרו מאי חשמל חיות אש ממללות וחי מדבר הוא האדם בארו שהיא מורכבת משני ענינים חש מל כלומ' המהירות והאיחור המהירות המורה על חיות וההפסק המורה עליו מל הכונה התחבר שני ענינים חלוקים בבחינת שני צדדים עליון ותחתון על צד הדמוי אמרו המתחכמים בזה הספר שרצה בעליון ותחתון הנה עלה ועלול ואני אומר כי הוא כבר באר זה בשאמר שהעליון שבו כעין חשמל והתחתון כמראה אש אחר כן באר שהחשמל מצד הוראתו המיוחדת ר"ל אף מצד שמורה על העליון ביחוד הוא מלה מורכבת תורה על התחברות שני ענינים בבחינת שני צדדין עליון ותחתון הנה אחר שיחד מלת חשמל על העליון ואם הוא נאמר על כל דמות האדם בכללו אמר שהחשמל בעצמה יורה על היות בו בעצמה עליון ותחתון והוא אחד בנושא שנים בבחינה ובמאמר מהו עליון ובבחינה מה הוא תחתון ר"ל החשמל בעצמו והרצון בו כי העליון שבדמות אדם עליון וזה בבחינה שהוא עלה למה שלמטה ממנו ותחתון בבחינה שהוא נברא עלול מן העלה הראשונה שהוא רוכב לו מן המרכבה ואי אפשר לי מבלתי שאגלה אליך סודו ואומר כי כל אחד מן הנבדלים בו הרכבה מה והעליון שבהם ימצאו בו שני ענינים בבחינת הצד האחד יאמר חש ובבחינת הצד האחר יאמר עליו   בכלל עליון ותחתון עד שימצאו בו שני ענינים חלוקים וזה כי השכל הראשון אשר הוא כבוד מלכותו ישכיל עצמו ומצד צרופו אל העלה הראשונה ישכיל עלתו ואיך שיהיה הצרוף נכנס בו ולכן לא יהיה בו השכל והמשכיל והמושכל אחד בשווי עם העלה הראשונה והשכלת הצורה הראשונה במדרגת הצורה והשכלת עצמה במדרגת ההיולי כי לא ימצא עצמו מחויב אלא מצד זולתו הנה בו בעצמו שני ענינים חלוקים ר"ל בחשמל עצמו עליון ותחתון על צד הדמוי וכבר העירונו הערה שנית המכון בה הכונה הראשונה אלא שחלקי המלה יתחלפו בהוראה שחש יורה על השתיקה ומל על הדבור תחתון ועליון על צד הדמוי ואין ספק שאמרם פעמים חשות פעמים ממללות ר"ל כפי בחינת השני צדדין אמנם הוא על דבר נברא אחר שנאמר בלשון רבים חשות ממללות ושמורה על הרכבה חשות ממללות וראה איך בארו לנו שזה דמות אדם שעל הכסא החלוק אינו משל עליו ית' מכל הרכבה ורבוי עד שיחלק אבל משל על דבר נברא אשר הוא דמות האדם הבורא כי דמו צורה ליוצרה וכן אמ' הנביא הוא מראה דמות כבוד יי' וכבוד יי' אינו יי' הפך המקובלים התורנים עד שאמרו שהשכינה אינה דבר חוץ מאמתת הבורא וכל מה שהמשיל באלו ההשגות כולם הם כבוד יי' ר"ל המרכבה כי מורה על עלויו ושבחו ומדרגת מציאותו שהיא עליונה על שישפע ממנו המציאות כולו על סדורו לא הרוכב שהוא היוצר הצורה כי לא ימשילהו ית' כי לא יגיע פעל הכח המדמה לזה והבן זה וכשתשתכל כל מה שאמרנו בפרקי זה המאמר ירמוז ביחוד על ההערות וההבנות שהבין לזה בתחלת החלק השני כי כמו שאמ' בהישרה בהבנת זה המאמר צריך להשיב פרקיו זה על זה ולזה הישיר הנה שלא תחשוב שעדין ירמוז על אלו הדרושים כי כבר קדם כל מה שרצה לאמרו ולרמוז עליו והוא אמרו ולא תקוה ולא תוחיל אמר משה ראיתי להעירך הנה על דרוש אינו קטן אצלי ונחתום בו דברינו במרכבה לא ראיתי אחד מן החכמים דבר בו לא מי אשר ראיתים ודברתי עמהם פנים בפנים ולא אחד מן הקדומים אשר הגיעו ספריהם אלי והוא זה הלא ראיתי כי החכם האלהי המורה כתב פרק ח' מן החלק השני כי מן הדעות הקדומים המתפשטים אצל הפילוסופים ורוב האנשים שלתנועות הגלגלים קולות נוראים עצומים מאד וכי זה הדעת מפורסם באמונתנו גם כן וכי זה הדעת נמשך אחר אמונת גלגל קבוע ומזלות חוזרים והוא אשר בו נצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל וזה אמת וכל מה שכתב הרב ז"ל בפרקים ההם אמנם הכונה בו לבאר מעשה מרכבה ורמז הרב בזה כי חכמי ישראל וראשוניהם היו מאמינים זה הדעת וכי מה שאמ' יחזקאל מספור הקול אמנם הוא נמשך אחר זה הדעת באמרו וקול כנפי הכרובים נשמע עד חצר החיצונה כקול אל שדי בדברו ואל תתמה מזה כי יהושע אמ' והוא מה שאני מבין באמרו שמש בגבעון דום וירח וכו' כי אחר שהיתה השמש כפי הדעת הקדום מוליד קול גדול בעת מרוצתה בגלגל והיה מצוה יהושע שיעמד השמש והירח אמ' שידומו כאלו אמר שיעמדו כי אחר שלא יולידו קול לא ירוצו גם כמאמר דוד ע"ה בלי נשמע קולם רמז אצלי על העלה בהיותנו בלתי שומעים הקולות וזה מקום פלא גדול איך יאמר הנביא או חכמי ישראל המקובלים מהנביא דבר שהתאמת סותרו במופת ומה שצריך שתדעהו מה שאשיבך עליו והוא שורש אתנהו לך יתיר אלו הספקות ומה שישתרג מהם והוא זה ואומר דע כי הנביא אמת ותורתו אמת ומה שישיג אמת בלתי מעורב בו שקר כלל כמו שאמר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת ולא יקרא חלום מה לתבן את הבר נאם יי' כי התבן כבר קדם אל הבר אמנם אחר השלמו הבדילו התבן והתברר הדגן והובדל ככה משפט הנבואה עם החלום כי כל קנין ענין ואין כל ענין קנין ודבר השם כאש ידביק הדומה ויפריד הבלתי דומה ר"ל שיפריד התבן מן הבר ויברר האמת ויבדילהו מן הכזב ומן הדומה הבלתי מסכים עם המציאות וישלים המדומה הצודק בהשפיע עליו אור השכל המשפיע מן השכל הפועל הנה שהנביא לא יראה רק אמת אבל אין נבואה מאיר מה שאינו דרוש כי מה שידרוש הנביא ויבא לו נבואה עליו תודיעהו האמת גם אם יהיה לו דרוש ונבואתו יראה הדבר ההוא הנבואה לא תראהו בו רק האמת אמנם אם יאמין הדבר בחלוף מה שהוא בו ותנוח דעתו עליו ולא יחשוב בו ולא ידרוש עליו ותבא לו נבואה על דבר מה אינו מוכרח שנאמר שאחר שהתנבא כבר יראה הכל והתירה לו מה שלא ספק עליו והודיעהו מה שלא דרשו אני רואה שיחזקאל אם היה מסופק אם גלגל קבוע ומזל חוזר או הפך והיתה באה לו נבואה עליו היה רואה בנבואה הגלגל חוזר ומזל קבוע אמנם כשהיה מאמין גלגל קבוע ומזל חוזר ובלתי דורש בו שמע קול כנפי הכרובים ואפשר שעל מרוצת המזלות אמ' והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק:

פרק ח

בזה הפרק יתחיל לרמוז על ענין ההשגחה וענין ספור אמת הנתלה בו וכלל הענין בראשית דבריו ואמ' בגזרה כוללת כי כל הגשמים ההוים הנפסדים אמנם ישיגם ההפסד מצד החמר הנה אחר שהיה החסיד בעל חמר יחויב שישגהו משיגי החמר כפי חמרו אם טוב ואם רע ואין להפלא מצדיק ורע לו כי זה אינו במה הוא צדיק והוא מצד צורתו אבל במה הוא משותף לרשע גם לכל הווה נפסד והוא מצד החמר הלא תראה שהצורות המיניות כולם מתמידות עומדות במה הן צורות מופשטות בלתי תלויות בחמר והוא ענין הכללות אמנם ישיג ההפסד לצורה במקרה ר"ל מפני התחברה לחמר כי במה הוא מורכב הוא נפסד והנה מבאר איך טבע החמר יחיב העדר הצורה אשר בו והוא למה שהיה רעהו מלך החסרונות שהוא ההעדר ואמ' וטבע החמר ואמתתו שהוא לעולם לא ימלט מחברת ההעדר ומפני זה לא תתקים הצורה בו ירצה כי החמר הראשון אין לו צורה ולזה היה משתוקק אל כל הצורות ובעת חול בו אי זו צורה הסתלק ההעדר אשר היה בו מן הצורה ההיא אשר חלה בו ונתחבר אליו העדר הצורה אשר בכח אחר אשר תגיע אליו אחר זאת הצורה ומפני זה לא תתקים בו צורה כי ישתוקק אל הצורה אשר בכח אחר שהיו כל הצורות אליו במה הוא היולי על ענין אחד ויפשיט צורה וילבש אחרת תמיד והנה מבאר ענין נפלא מגלה כל אלה הרזים ואמ' ומה נפלא מאמר שלמה ע"ה בחכמתו דרך עיון בדמותו החמר באשת איש זונה כי היא אשה כי במה היא חמר הוא מופשט מן הצורה כי אין לו צורה היא חלק מאמתתו במה הוא היולי והוא אשת איש כי לא ימצא חמר מבלתי צורה כלל כי הוא נמצא מציאות חלוש בעצמו לא יעמוד מבלי משלים והוא הצורה אשר היא משלמת מציאות החמר הראשון ובמציאותה נמצא בפועל וההיולי מעמיד הצורה לבד על שהוא נושא לה ומשכן אם כן היא אשת איש לעולם ולא תמלט מאיש ולא תמצא פנויה כלל כי היא מהנמצאות בעצמותם אשר עצמיהם בכח ר"ל שהיא מהנמצאות בעצמותם המציאות החלוש אשר לו כי אינה ההעדר אשר עצמיהם בכח אל שיהיה נמצא מציאות גמור בהקש אל הצורה כי עם הצורה היא נראית ונמצא בפועל ולכן לא תעמוד בלי איש ועם הוות אשת איש היא מבקשת איש אחר לעולם תמיד בו בעלה כי במה היא אשה כל האנשים אליה על יחס אחד תפתהו ותגנוב את לבבו והיא ההכנה המתחדשת בכל יום אל הצורה אשר בכח אשר ההכנה ההיא מקבלת אל המשיגים המיוחסים לצורה אשר בו ותמשכה בכל צד עד תנשא אליו בכרה קלה משרכת דרכיה והנה מפרש זה ואמ' זה ענין החמר והוא שאי זו צורה תהיה בו הצורה ההיא תכינהו לקבל צורה אחרת כי יש יחס בין הצורות ולא תסור מהתנועע להפשיט זאת הצורה שעמו ולהביא אחרת כהתוך הלחות השרשי בנער היולד וניגובו עד ילך אל המות והם אשר נאמר להם אלהים אתם ירצה להתאחד השכל עם המושכל ואמ' ונשים משלו בו ירצה החמר כמו שמבאר ואומ' הפך מה שבוקש מהם בתחלת היצירה ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך כמו שאמ' למעלה וזהו המבוקש מן האדם ר"ל שזאת היא תכליתו וכבר ידעת גודל האיסור שבא אצלינו בנבלות הפה מכללם אמרם הכל ידועים כלה למה וכו' אל תקרי ועוד אלא ועד וכו' ומה שאמ' הרב ז"ל בנתינת הסבה בקריאת לשוננו זה לשון הקדש רחוק אצלי מאד ואינו נראה בעיני לשתי סבות הראשונה כי זה מן מה שבמקרה והוא שיתואר הכל במה שיתואר בו החלק כי אם יהיה דברו אמת שאין שם מונח ראשון לכלים ההם ולפעולות ההם הנה הוא ענין קדוש וטהור אבל למה יתואר כלה זה הלשון בכללו בקדושה הנה זה מקרי לו בעד חלק קטן ממנו ואין זה אלא כאלו יתואר איש אחד על שהוא בריא למה שהיה בריא בעיניו או בעינו אחת ושתים שאם לא יהיו לפעולות ההם שמות איך היה שם קרי וכתיב ישכבנה מקום ישגלה יורה כי ישגלנה הוא לשון עצמי על ההנחה הראשונה ומיוחד על הענין ההוא וכן בהרבה מקומות שמצאנו קרי וכתי' בכמו אלו הענינים אמנם הנראה אליו בסברת קריאת לשוננו זה לשון הקדש הוא להורות שתורתנו היא מן השמים ושנתנה בזה הלשון ודבור השם ומלאכיו עם נביאיו היה בזה הלשון ולולי קדושתו לא ייוחדה התורה בו וזה יהיה סבה עצמית וכוללת וגם שייוחד לשוננו למורה על האמת כשהוא מורה על עצמו הדברים וייחודיהם עד כי השמות יעמדו מקום הגדרים למתבונן בהם וכאלו הם ממוצעים בין השמות והגדרים כענין בהוראה על הדבר בכח או בפועל והעצמיות הם אמתת הנמצאות וקדשם וטהרתם וכבר רמזנו על זה בחבורינו בחכמה הטבעית ואעירך הנה דרך משל הלא תראה כי הראות והמראה והאור איך ישתתפו בלשוננו למה שהיו מתיחסים בעצמם כי האור הוא המשים המראים מראים בפועל והרואה רואה בפועל וכדומה לזה תראה פלאות בלשוננו כאשר תתבונן בה ברוך שבחר בעמו ישראל בנתינת האמת ובבחינת הדבור המורה עליו עד יסכימו החיצוני והפנימי בשלמות ובמעלה:

פרק ט

כי כל דבר שיושג במראה הנבואה אמנם הוא משל לענין אחד וכמו שהחמר מחיצה ומסך מונע מהשיג השם ומלאכיו וכנו זה בספרי הנבואה בשיש חשך ענן וערפל   סביבו כן הכח המדמה המושפע מהשכל הנה לקצור השכל מהשיגו יקצר מחקותו וביראה לדמותו בתמונה גשמית ימצאהו כאלו הוא מוקף מענן וערפל וזהו הגלותו ית' בעב הענן חשך ענן וערפל עם שהוא ידוע גם כן ומפורסם באומה שיום מעמד הר סיני היה יום עב וענן ומטר מועט המעיקים רבים וההשגה בה צרה אמר יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו כמו שהיו שם קולות ולפידים וענן ואש וענינים רבים מרעידים ותהיה גם כן הסבה באמרו חשך ענן וערפל למה שהיו שם חוץ לנפש במעמד ההוא לא שהוא ית' יקיף בו חשך כי אין חשך אתו אלא האור החזק המתמיד והנה מבאר זה ואומר אשר השפע השופע מאתו מאיר כל מחשך ומאיר כל ספק ומשים המושכל בכח מושכל בפועל והוא הנרצה באמרו והארץ מכבודו ואמנם סדר זה הפרק אחר מה שלפניו למה שבאר במה שלפני זה כי כל חסרון וכל מרי וכל העדר השגה או חסרון שלמותם והעתקה הוא מצד החמר ולכן ראוי שיכונה בחשך ענן וערפל ודומיהם:

פרק י

לא ידמו העדר אלא ההעדר הגמור ירצה ההעדר המוחלט והוא הבלתי נמצא לא בכח ולא בפועל בהערה היסוד החמישי ועז נפלאה והרקות אצלינו ובהעדר שותף האל והעדרו ויחשבו שכל העדר וקנין כעורון והראות והחיים והמות דינם דין שני ההפכים והם אצלם כמו החום והקור ולזה יאמרו סתם שההעדר לא יצטרך לפועל ירצה בו ההעדר המוחלט וזה אמת מצד התנה בו מצד אחד כי מצד אחד מסיר הקנין כבר יאמר בו שהוא עושה ההעדר כמו שיבאר ולפי זה הפירוש יתבאר מאמר ישעיהו יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע בענין שיסכים לאמת שהרצון בו מצד הסירו הקנין מפני שהחשך והרע העדרים והנה מבאר ממלת ישעיהו איך רצה בו מה שפירש ואמ' והסתכל איך לא אמר עושה חשך ולא עושה רע מפני שאינם קנינים שתתלה בהם העשיה בעצם ואמנם אמ' על שניהם בורא שהיא מלה שיש בו התלות בהעדר בלשון עברי אם על בריאת ההעדר בצד מה באלה ואם בריאה מן ההעדר כמו שאמ' בראשית ברא אלהים שהוא ההעדר ועל זה הצד גם כן הבן אמרו מי ישום אלם או חרש או עור על הסירו הקנין או שהמציא חמר בלתי מקבל הקנין והוא אמרו ואפשר לפרש בו פירוש אחר וכו' הנה התבאר שעל כל אחת מן הדעות לא תתלה פעולת פועל בהעדר כלל כי המחלוקת בהעדר הקנינים אם הם העדרים אם לא אבל מוסכם הוא מכל אחת משתי הדעות כי ההעדר אשר יוחלט עליו שם ההעדר שלא יצטרך לפועל אמנם התנה ואמר בערך אל דבר אחד כי הפשט הצורה אינו רע בערך אל הנמצא ההווה אחריה והצורה החלה בעת ההפשטה ההיא ומפני זה אמרו גזרה מוחלטת שהרעות כלם הם העדרים כי הם אם העדר הנמצא או העדר הקנינים והוא אמרו והמשל בו וכו' שהבריאות בכלל הוא שווי אחד ואם יש לו רוחב והוא משער ההצטרף כי השווי הוא שווי לשוה הנה שהרע והוא החולי הוא בהקש אל המצטרף אליו ואחר אלו ההקדמות יודע באמת מה שכוונוהו אליו והוא שהשם לא יאמר עליו סתם שהוא עושה רע בעצם כלל ר"ל שיכון כונה ראשונה לעשות רע לא העדר הנמצא ולא העדר ענין טוב מענינו זה לא יתכן ורצה בזה כי בעבור זה לא נאמר בפעם ראשונה ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על יי' שהוא כנוי על עשית הרע כי הוא ית' אינו עושה רע בעצם אבל פעולותיו ית' כולן טוב ולכן אמ' ויבאו בני האלהים להתיצב על יי' שהוא כנוי על פעולותיו ית' והנמצאות המגיעות מאתו ר"ל הצורות והקנינים המתחדשים מאתו וביחוד הכחות המהוות והרעות כולם העדרים לא תתלה בהם פעולה רק על צד אשר בארנו בהמצא חמר על הטבע הזה אשר הוא עליו והוא היותו מחובר להעדר לעולם אם שיפשיט הצורות ואם שיעדיר קנינים מה הקנינים הטובים עליו ובכלל אמנם יאמר שעשה ההעדר במקרה ולכן אמ' בפעם שניה ויבא גם השטן בתוכם וכו' כמו שירמוז עליו הרב ז"ל בפרשו ענין איוב אמנם ההצעה עליו ומה שיעמיד להבין ענינו על אמתתו הוא בזה המקום כי כבר העירותיך כי אלה הפרקים הם דרך והישרה להביא ענין איוב קודם שיזכרהו בדרכו בפרקים המעמידים על אמתת מעמד הר סיני קודם שיזכרהו ופרקיו בתחלת השני אשר בם באור מעשה מרכבה אשר בשלישי וזה מחכמת האדון שמתדמה אל הטבע שמחדש ההכנות ואחר ישפיע הצורה בעתה כל זה גם כן טוב להתמדת ההויה והמשך המציאות בבא זה אחר סור זה כי המציאות מה שלא יחובר בו העדר כבר המציאו ומה שיחיב טבעו שיחובר בו העדר המציאו בבחינה שהמציאות טוב והמשיכו בבא זה אחר סור זה שהיה מהנמנע עליו הנצחות באיש למה שהורה הנושא הבלתי נמצא בפעל בעצמו כענין בגשמים השמימיים ומדרך הטוב המוחלט להשפיע הטוב האפשרי כמו שהמציא צורת הזבוב בחמר אשר לא יוכן לקבל צורת האדם אחר שהמציא צורת האדם בחמר השוה האפשרי לקבלה ומכלל הטבע הנמצא הראשון להשפיע הנמצא למה שהיה הוא המשער הנמצאות כמשפט הראשון בכל סוג וישפיע מהעלול הראשון עד השפל שבנמצאות וזהו שעורו של יוצר בראשית ולזה פירש ר' מאיר והנה טוב מות לענין אשר הערונו עליו להתמדת ההויה והמשך המציאות אחר שהנצחות באיש בלתי אפשר בחמרו הערום להעדר הדבק בו בעבור הרחוק מהגשם האלהי הבהיר המאיר ולשון בראשית רבא אין דבר רע יורד מן השמים בעצם אבל ירד הטוב האפשרי ועמוד על מה שגלינו לך מסתרי האלהות ועומק השגחתו כי היא עומק יהושפט ובדין ית' צורנו:

פרק יא

כבר גלה הרב ז"ל בזה הפרק כי האמונות אחת מהסבות לרעות הנופלות בין בני אדם ואומר אני כי בשביל זה אין כל נביא מודיע שהוא נביא כי בהשתנות הסבה ישתנה המסובב ולא יביא הסדור האלהי ההוא אל ההצלחה הנצחית בכל הזמנים על דרך שוה והמישיר כבר ישוב מעיק כמו שרמזנו בפתיחתנו לפירושנו לחי בין יוקטן וכן צריך שתבין אמרו כי בידיעת האמת והרמז בו אל הישועה תסור השנאה והקטטה ויבטל היזק בני אדם קצתם בקצתם והביא ראיה על זה ממשל הנביא ואמ' וגר זאב עם כבש ונתן הסבה על זה ר"ל שלא יזיקו בני אדם קצתם בקצתם שהוא אחד מג' מיני הרעות ואמ' כי מלאה הארץ דעה את יי' ודעהו כמו שבארנו:

פרק יב

אחר אשר באר כי הרע הוא במקרה ובסבת ההעדר המחובר לחמר ושקצתו הוא להעדר השלמות לחסרון החכמה הצטרך לבאר שהוא על המעט אחר שאינו מכוון בעצמו ושהוא אם מפני שהוא בעל חמר או מפני סכלות האנשים או סכלות עצמו ובכלל העדר החכמה והתחיל ואמ' פעמים הרבה יעלה וכו' והיותו הטוב הגמור בלא ספק וכל מה שיבא מאתו טוב גמור ירצה וזה מוכרח כי לא יבא מהדבר רק הדומה אל טבעו והתבונן אמרו כי זה השגעון הארוך אשר ישתגעו בו בני אדם וכו' ובא נשוא הדרוש מצדיק ורע לו המבאר הסבה ושהוא מחויב כפי הטבע ואומ' ויתמהו מזה וכו' עוד אמ' והבחינה האמתית היא וכו' בערך למציאות כולו הנמשך ר"ל קצתו לקצתו להתיחסות הסבות עוד כלל ואמ' וכל מה שבא בספרי הנביאים מזה הענין הנכבד גדול התועלת בהיתר זה הספק בידיעת האדם ערכו ושהעולם כמנהגו וטבעו נוהג ושלא יטעה ויחשוב שהמציאות היה בעבורו לבד אבל הוא כל הנמצאות מפני רצון הבורא אחר שהוא צורה לנמצאות אשר הוא עצם אשר מין האדם הקטן שבו תולעת מתהוה בבטן הגלגל מהעפוש כמו שאמ' ואנכי תולעת ולא איש קים ומחסרונותינו נזעק ונבקש עזר אשר החסרונות הם מן ההעדר אשר הוא השטן שיחת לו לא בניו מומם פירושו על דעת הרב ז"ל שיחת והגיעוהו הרעות הנה לו ר"ל מעצמו להכרח החמר וחסרון חכמתו לא מהשם כי אם בניו מומם ר"ל מחסרונותינו ומבחירתינו המדומות כי המדמה גם כן שליח השטן הוא ובאר שלמה ע"ה זה ואמ' אולת אדם תסלף דרכו ועל יי' יזעף לבו וחסרונו ומומו ועל יי' וייחסהו אליו חלילה אמ' כי אדם לעמל יולד ירצה שהאדם הוא ענין נכבד והוא עושה שלעמל יולד ואני משלים פירוש הפסוק כפי מה שהתחילו הרב ז"ל ואומ' ובני רשף יגביהו עוף בני רשף הם הניצוצות האשיים הקטנים ויגביהו עוף לסבת דקותם ויפרדו משאר חלקי האש ויעלו למעלה וזה סבה למהירות הפסדם כי כל דבר יתקים בעמדו עם דומהו ככה האדם במה הוא אדם הוא בעל שכל ונברא להשיג השלמות האנושי והוא משחית נפשו לבקש חשבונות רבים ולהטריד עצמו בבלתי הכרחי וממית עצמו ברוע הנהגתו ולבקשו המותרות וזהו אצלי כענין בבני רשף שיגביהו עוף והוא סבת אבדם קודם עתם ודע כי שלשת אלה הרעות כוון הרב ז"ל בם לבאר חלוקת ספור מעשה השטן ובאור זה המין הראשון אמרו ויהי היום ובניו ובנותיו וכו' ומלאך בא אל איוב וכו' ותפול שבא זה ממין הרע שיבא ממקצת האדם לקצתו המין השני אמרו עוד זה מדבר וכו' זה המין הרע אשר מאותות השמים אש אלהים נפלה מן השמים ר"ל מצד טבע ההויה וההפסד אמ' עוד זה מדבר וכו' כשדים שמו הוא מן המין הראשון ולפי שהוא יותר מן המין השני נכפל המין השלישי אמרו עוד זה וכו' בניך ובנותיך וכו' כי לפתח חטאת רובץ והנה רוח גדולה באה ויפול על הנערים וכו' זה ממין הרע שהאדם חזק או חלש או במקום בלתי נאות כי נפל עליהם בסבת הרוח אמנם אמרו ויך את איוב בשחין רע הוא מזה המין כי הוא ממי שאכל המאכלים הרעים כמו שאמ' והשתחן ולפי שזה הרע הוא על הרוב ונפל ויאחר בעצמו והוא מה שנראה לו בזה על דעת הרב ז"ל וראוי שתתבונן אמרו שמדות הנפש נמשכות אחר מזג הגוף ואם האריך בשאין שם מכריח אולם שאין שם מכריח אבל יש שם מבוא ומה מאד הלעיג עם הסכלים והתלוצץ עליהם באמרו והוא שאם התאוה להיות כליו מכסף והלא היותם מזהב יותר נאה וכלל ואמ' עד כה הגיע טעות ההמון עד שהלאו הבורא בזה המציאות אשר המציאו בזה הטבע המחיב לאלו הרעות רמז בזה על סוד היכולת הנזכר בכונות הפילוסופים ית' יכול על כל דבר ואמ' ולא נבדל ואמ' לו כי איך יברא אש יחמם העני ולא ישרוף בגדו אם יעזבהו אצלו ואיך יברא מטר יגיע ממנו במה הוא מטר תועלת כללי לצמחים ולבעלי חיים ולא ישטוף השדה הנזרע קודם השתרשו אם לא ינגד להולכי דרכים וכמדומה לזה יקרה מהעליונים כחמה ומאדים וההשגחה האלהית לא תמנע מהטוב הרב בעבור הרע המעט כי טוב זה ומקבילו יהיה רע והטוב הגמור חפץ כל מיני הטוב ועוד ירמוז לזה בפרק מיוחד ר"ל בסוד היכולת ועוד אמנם החשובים החכמים כבר ידעו חכמת זה המציאות והבינהו כמו שאמ' דוד ע"ה כל אורחות יי' וכו' והם דרכי יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו וכו' אמ' שהם אשר שמרו טבע המציאות שהם נוצרי בריתו ושמרו מצות התורה וידעו תכליתה והם נוצרי עדותיו התבאר להם צד החסד והאמת בכל אורחותיהם ולזה שמו וכו' הכחות כלם הטבעיות והנפשיות והחיוניות כבר ידעת כי הטבעיות בכבד והנפשיות במוח והחיוניות בלב ולא אצטרך לפרש מיני אלה למי שחובר אליו זה הפירוש ומה מאד הטיב באמרו בזכרו לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש וכו' ופירוש ואמ' זהו על הרוב בכל זמן ובכל מקום עוד אמ' ובבאור אמר דוד ע"ה טוב יי' לכל וכו' כי המצאתנו הוא הטוב הגדול הגמור והוא אמרו טוב יי' לכל כי הוא המהוה ית' ובריאת הכח המנהיג לבעלי החיים הוא הרחמים עליו והוא אמרו ורחמיו וכו' ית' וית' המרחם לאמתת עצמו וגדלו:

פרק יג

הרבה נבוכו השלמים בבקשת תכלית זה המציאות מה הוא כי הסבה התכליתית הוא סוף פעל השכל עוד אמ' ולא יאמר לו לזה תכלית מציאות הבורא ית' אחר שאינו דבר נברא ויחובר ההקש כן כל פועל שיעשה בכונה לעשוי מה אי אפשר לנעשה ההוא מבלתי סבה תכליתית ר"ל שהעשוי ההוא לו בהכרח סבה תכליתית בגללה נעשה וכל מה שנעשה בסבה תכליתית הוא מחודש אחר שלא היה הנה כל פועל שיעשה בכונה לעשוי מה הנה יעשה מחודש אחר שלא היה עוד נאמר שהמחויב המציאות בלתי פעול ואינו מחודש אחר שלא היה וכבר היה לנו שכל מה שנעשה בסבה תכליתית הוא מחודש אחר שלא היה הנה מחויב בתמונה שנית שהמחויב המציאות אין לו תכלית ובכמו זה האמצעי יתבאר בכל מה שאינו מחודש הנה כלל המציאות לפי דעת הקדמות לא תבוקש לו סבת התכלית מה היא אחר שאינו מחודש ונעשה בכונת התחלת השכל וזהו אמרו אחר זאת ההצעה דע שאין דרך לבקש תכלית לכלל זה המציאות לא על דעת החדוש ולא דעת ארסטו' לקדמות והנה מבאר זה בקדמות העולם ראשונה כי הוא אשר קדם הגבול האמצעי עליו וזה שלפי דעתו בקדמות העולם לא יבוקש תכלית אחרונה לחלק מחלקי העולם ואין בכל זולת חלקיו הנה אין לכל תכלית כי לא יתכן לפי דעתו שיאמר מה תכלית השמים כן רצה כי לא חודשו אצלו אחר שלא היו בכונת התחלת שכל כי הכל אצלו על צד החיוב ההכרחי ולא יסתור זה מה שנראה שהחכמה הטבעית תחקור על תכלית כל נמצא טבעי כי אינה התכלית האחרונה אשר דברנו בזה הפרק בה אשר הוא כולל ומשותף לכל הנמצאות והנה מבאר התכלית אשר תחקור בו החכמה הטבעית אשר אין חקירתנו בו עליו עתה ואומר מפני שמבואר הוא בחכמה הטבעית וכו' ירצה זה האותות הנמצאות קצתם לקצתם והקשרם והסכימם לתכלית כאלו הם חלקי נמצא אחר הביא הפילוסופים בהכרח להאמין התחלה אחרת זולת הטבע בדברים הטבעיים הם אשר יקראה ארסטו' התחלה שכלית או אלהית ואשר יעשה זה מפני זה כי הטבע ואם הוא חכם במה שמביא אל התכלית אינו בעל שכל שישכיל התכלית ויכוין אליו שהוא מיושר מהתחלה שכלית ידעה התכלית באופן משובח ויביא אליו והסדור אשר בו או הסבה בסדור אשר באלה הנמצאות והוא הטבע הכולל האלהי באמת עוד אמ' שיתהוה השלם שאפשר להיות מזה החמר כי הכונה האחרונה הוא הגיע השלמות ירצה אבל תכלית אחרונה לכללות המציאות אי אפשר אחר שהוא קדום אצלו והתכלית הוא הדבר אשר בעבורו נעשה ההוא המתחדש עוד אמר וכאלו הענין מבואר כי לפי אמונת הקדמות תבטל שאלת התכלית האחרונה למציאות בכללו ירצה כי נתן תכלית אחרונה לאלה המינים המשך ההויה בזה החמר עמד מקום המשכות האישים באישים העליונים הנצחיים ואין שם דבר מחודש יבוקש לו תכלית ואמרו אפשר המצאו מבלתי אלו כולם נוח לו להשתמש בהקדמה תורנית יתבאר בה ההקדמה הפילוסופית והוא שלא נבראו השמים ומה שזולת האדם בעבור האדם ואמרו ומהם מפני דבר אחר ירצה לא שהם בלתי מכונים בעצמם כי כל נמצא אמנם כוון בו עצם הנמצא ההוא אבל הנרצה בו שהמציאו תחלה אחר שאי אפשר מציאות האחר אלא בו בהקדים ההרגשה לשכל וזאת ההקדמה בשכל כי במציאות קורא הוא אליהם יעמדו יחדו ואמרו איש כאמרו אדם שהרצון בו המין כי פעמים יקרא המין האנושי בכלל איש כמו מכה איש ומת שאינו רומז אל פרט מיוחד ודקדק הרב ז"ל כל זה לבעבור שהמין האנושי בכלל רעים וטובים יכנס תחת הגזרה הכוללת שאם לא יאמין במלאכיו והשמים לא זכו בעיניו אף כי האדם אשר ההעדר מחובר בו ולכן פירש כי עבדיו הם המלאכים וכן הקדושים יען יכנסו בקודם והמין האנושי בכללו כנמשך במשפט כי הוא ממנו נמשך זה מה שנראה לי בזה הפרק אחר העיון אמר משה הרב ז"ל אמר כי הרבה נבוכו השלמים בבקשת תכלית זה המציאות מה היא אמנם אני נבוכותי הרבה על הרב ז"ל איך רב ואמ' שהוא יבאר איך תבטל זאת השאלה וכי לא יבוקש תכלית למה שאינו מחודש עוד שאמ' שזאת השאלה אינה מחויבת לארסטו' ולמאמין הקדמות ואני רואה כי זה סתירת כל החכמות כי תכלית כל החכמות לדעת התכלית האחרונה אחר שהיה חקירת החכמות ושלמותם בידיעת הסבות וכל הסבות בעבור זאת הסבה ואין זה כי אם בטול טבע השכל אשר ישכיל הדברים בסוף פעלו מפני תכליותיהם אשר הם הטוב האמתי ואני אראך מה שבדבריו מן הספק כי לא יספיק ראשונה אמ' והנני מבאר לך איך תבטל זאת השאלה לכל אחת מן הדעות ואמ' כל פועל שיעשה בכונה עוד אמרו שהדבר הנעשה בכונה כן הוא מחודש אחר שלא היה ארסטו' באר התחיב התכלית ולא הבדיל אם הוא מחודש אם לא כי הוא מחויב לטבע השכל כי אמ' במאמר הראשון מחכמת האלהות כי השכל אמנם פעל מה שיפעלהו בכל עת בסבה אחת מן הדברים הוא תכלית המכונת בכל הפעלים ואלא היה הפועל על ריק ויבטל טבע השכל כי הוא אמנם ישכיל הדברים מפני תכליתם כי הוא סוף פעל השכל וכאשר שכל תכלית הדבר הנה כבר שכל הדבר אחר שהיה התכלית הוא המכוון ממציאות אותו הדבר אשר לו התכלית ומי אשר יבטל התכלית יבטל כל טוב והמעלה כי הדברים אמנם יתוארו בטוב והמעלה מפני הסבה התכליתית עוד אמ' וכי הוא מבואר גם כן שהדבר אשר נעשה בכונה כן הוא מחודש אחר שלא היה זה אינו אבל בענין התכלית כענין במציאות כמו שמציאותו לא סר כן תכליתו לא סר ר"ל שהסבה התכליתית אשר בעבורה נמצא הנמצא ההוא ונאצל מהממציא לא סרה עוד אמ' וממה שהוא מבואר גם כן ומוסכם עליו שהמחויב המציאות נגד אמרו אחר שאינו דבר נברא אינו בשביל שאינו דבר נברא אבל בשביל שאינו עלול והכל בעבורו והוא אשר אינו בעבור דבר כי הוא הסבה האחרונה התכליתית והוא הדבר אשר אין מציאותו לדבר אחר זולתו נמשך לו בדבר ההוא כענין בכל סבה תכליתית ולא בנמצא אחר והוא אשר ייוחד בו האלהות אבל מציאות כל הדברים בעבורו וזהו התכלית לכל התכליות עוד אמ' הנה כבר התבאר לפי שאלה ההקדמות עד אמרו רמז שאמרנו וכבר בארנו בטולו עוד אמ' ואחר זאת ההצעה דע שאין דרך לבקש תכלית לכלל זה המציאות וכו' וזה שלפי דעתו בקדמות העולם לא יבוקש תכלית אחרונה לחלק מחלקי העולם זה אינו כי עם כל זה שהכל אצלו על צד החיוב הנצחי אשר לא סר ולא יסור הנה הסבה התכליתית אשר חיבה זה לא סרה ולא תסור וארסטו' הוא אשר באר במאמר ההוא הראשון שהנה סבות ארבע ושאי אפשר שיהיו סוגי הסבות המתחלפות בלתי בעלות תכלית בסוג וכן באר שאין אחת מאלה הסבות לבלתי תכלית ושכל אחת מהן יעלו אל סבה ראשונה בסוגה ובאר שכל מה שהוא עלה לדבר הנה הוא יותר ראוי בשם אותו הדבר וענינו ומציאותו מאותו הדבר כאש בחום ועניניו מכל הדברים החמים ושלזה אם היתה פה עלה ראשונה לכל הנמצאות כמו שהתבאר בחכמת הטבע הנה אותה העלה היא ראשונה באמת ובמציאות מכל הנמצאות והאמת אמנם קנוהו כל הנמצאות מזאת העלה והוא הנמצא בעצמותו וכל הנמצאות אמנם הם נמצאות במציאותו ואמתתו עוד רמז שהיה הראשונה בשם התכלית בשאמר שהוא מן המבואר בעצמו שהנה סבה תקרא תכלית ואמר והיא אשר בעבורה תהיה דבר דבר מן הנמצאות וזהו אשר אין מציאותו בדבר בעבור סבה אחרת בדבר אשר היא תכלית לו אבל כל מה שימצא בדבר מן הסבות היא בעבור זאת הסבה ר"ל הפועלת והחמרית והצוריית במה שלו פעל או חמר או צורה עוד באר שיעלו בזה אל הסבה ראשונה שהיא המניע הראשון והצורה הראשונה ואמ' ויחויב אם היתה הנה סבה זה ענינה בנמצא נמצא ר"ל שיהיו כל הסבות בעבורו בנמצא נמצא שלא יהיו אלא הסבות אשר הם אחרונות בהויה קודמות במציאות בלתי בעלות תכלית ואבל ראוי שתונח בם סבה אחרונה והוא הדבר אשר אין מציאותו לדבר אחר זולתו נמשך לו לא בדבר ההוא ולא בנמצא אחר אבל מציאות כל הדברים בעבורו וזהו התכלית לכל התכליות עוד באר בהקש החלוף שאי אפשר שלא יעלו הסבות התכליתיות אל התכלית האחרונה למציאות בכללו ואמ' ואם לא יהיה הנה תכלית אחרון לא יהיה הנה לדבר מן הדברים סבה תכליתית לפי שאנו כבר גדרנו הסבה התכליתית באחד מן הדברים שהוא הסבה האחרונה ואם לא יהיה לכל אלה הסבות סבה בזה התאר ר"ל שתהיה אחרונה להם ואם לא תהיה הנה סבה תכליתית כלל לפי שמה שקודם התכלית האחרון יאמר בו שהוא תכלית מפני שיביא אל התכלית האחרון וכשלא נמצא האחרון לא ימצא מה שקודם האחרון ובכלל רושם זאת הסבה הוא שלא יהיה בעבור סבה אחרת וכאשר הונחה בלתי בעלת תכלית בטל גדרה וסולק מציאותה מן הנמצאות וכבר הונחה נמצאת זה החלוף לא יתכן עוד אמ' ולא יצויר כונה רק עם התחדשות מחודש וכבר בארנו כי יצויר זה הוא שהשיגנו מן הספק בדברי החכם הגדול אצלנו אמר משה וכאשר הגדלתי בדברי רבינו משה נראה לי כי לא נעלם ממורינו כל זה השעור מדברי ארסטו' ומרוצת הסתירו הסודות הביא לדבר על אלו הפנים אשר ישיגם הספק אבל דבריו סובלים הבאור על שיסכימו לאמת וממשפט כל מפרש לפרש דברי החכם באופן מסכים לאמת כל עת שיהיה בכח בדבריו כל שכן במה שימצא בקצת דבריו נגלה שיסכים לאמת שזה יחיב המפרש להבנת דבריו קצתם בקצתם ולקשרם ולמזגם עד יקבלו צורה אחת דומה מסכימה בכללה עם האמת הגלוי בקצת דבריו ומה גם עתה בענינים נפלאים אלהיים נסתרים כאלה ושנמצאו בו דברים רבים מגלים לאמת על כן רחקתי ונכנסתי להבין דברי הרב ז"ל וראיתי והנה מנורת זהב כולה אין בה סיג ועלה על ראשה והיא התכלית האחרון האמתי כי לא בא הרב ז"ל לבאר שלפי דעת הקדמות אין שם תכלית אחרונה כי לא נעלמו ממנו דברי ארסטו' אחר שנראה כי רבינו משה בעצמו באר בפרק ס"ט מחלק ראשון כי השם ית' פועל העולם וצורתו ותכליתו אמנם דבר זה ברמזים ועל דרך סתר כפי מנהגו באלה הענינים האלהיים גם כי הם נוגעים בעצם האל ית' ומיחסים אל נצחות הנמצאות וכונתו היא כונתנו ורצה זה לבאר שלפי אמונת הקדמות אין שם תכלית אחרון אלא האל ית' ושאין שם תכלית מתחדשת בכונה בעבורו עשהו העושה אבל הכל שב אליו ית' גם כפי החדוש הכל שב אל רצונו אשר הוא עצמו ויפורשו דברי הרב ז"ל אשר הקשתי עליהם על זה האופן אשר אספרהו ובו יעמוד הכל על מתכונתו כי יסכימו לאמת דברי אהובינו ואומר אמנם אמרו והנני מבאר לך איך תבטל זאת השאלה לכל אחת מהדעות וכו' ירצה תכלית אחרונה משותפת לכל הנמצאות מחודשת לכונת פועל זולת הרצון או החכמה על שחודשה בו הכונה ופעל בעבורה העשוי וחדשו וכן אמרו אחר שאינו דבר נברא ירמוז בו אל הסבה אשר בארנוהו ר"ל שאינו עלול עוד אמר ואחר זאת ההצעה דע שאין דרך לבקש תכלית לכל הנמצאות ירצה סבה תכליתית משותפת לכל זולת הנמצא בעצמו וזולת הממציא אשר הוא המציאות המשובח אשר לצורות בצורה הראשונה הנקשרות עמה אשר היא צורתן באמת ותכליתן הראשון אשר בעבורו נמצאו עוד אמר כי לא יתכן על דעתי שיאמ' מה תכלית השמים ירצה על שנעשה בכונה כן אחר שלא היה ויהיה שם תכלית נתחדש בו בעבורו נתחדשו השמים עוד אמר לא יצויר כונה רק עם התחדשות מחודש זה אמת אבל זה אם חדוש המוני או סגוליי ר"ל אמתי תמידי אם הכונה תמידית כענין בזריחת השמש לפעל היום כמו שבארו האחרונים מן הפילוסופים כמו שנזכר בפרק נ"א משני וזה כולל התר מה שיסופק עליו ואם טען שם בקש ואין כתיבה למלות אחר הבנת הענין עוד אמ' ושיתהוה השלם שאפשר להיות מזה החמר כי הכונה האחרונה הוא הגעת השלמות בזה גלה סודו כי ירצה בהגעת השלמות באמת להדמות אל השלם הראשון הנה שהראשון הוא התכלית ואגלה לך רזי המציאה וסתרי הממציא ואומ' כי החומר הראשון אשר הוא במקביל הצורה הראשונה הנה להעדרו הצורות והשלמות ילבש ויפשיט וילבש להשתוקקו בטבע להלביש עד שיקנה מהשלמות הראשון מה שאפשר עד שזה אחד מגדולי הענינים אשר הניע בעלי הלבבות הראשונים אשר לבן כפתחו של אולם להאמין שהצורה הראשונה כבר תגיע מושגת לאשר יבחרו ההתבודדות והפרישות והזריזות והעבודה האמתית והאהבה לאל ית' עוד אמר וכאלו הענין מבואר כי לפי דעת הקדמות תבטל שאלת התכלית האחרונה למציאות בכללו ירצה כי לא יחויב שתנתן סבה בפעולתו כאשר היה פעולתו תמיד זולת שהוא רצון האלוה שהוא חכמתו והוא עצמו והוא אמרו אחר זה אי אפשר בהכרח מבלתי שיגיע הענין בנתינת התכלית כי כן רצה השם ית' או גזרה חכמתו וזהו האמת והוא גלה דעתו על שהוא מה שבארנוהו באמרו וכל נמצא אמנם כוון בו עצם הנמצא ההוא הנה באר שתכלית אחרון לכל נמצא אמתת עצמו ירצה בו במה הוא משל למציאות אשר לו בנמצא הראשון אשר הוא תכלית האמתי האחרון לכל התכליות והוא אשר בעבורו היו כל הנמצאות להתחכמות לשלמותו כי הכונה כמו שאמ' הגעת השלמות נלקחת ממנו מה שאפשר כי הוא המשער הראשון לכל הנמצאות ולזה היה הוא תכליתם באמת גם עצם הנמצאים מצד מסכימים עמו והקשרם בו והחתם דמותו כי תמונתו כוללת לכל התמונות עוד רמז על זה ואמר יאמ' כל מה שייוחס לפעולתו אמנם עשיתיו למען רצוני ירצה אשר הוא עצמי כי כמו שאני צורתו הראשונה כך אני תכליתו האחרון כי בי נתעצם ולהדמות אלי נמצא שאשערהו כפי כחו וכבר פירשו לאשר עינים לו ואמר ונשקוד להאמין שזה המציאות כלו מכון ממנו ית' לפי רצונו ולא נבקש לא עלה ולא תכלית אחר כלל ירצה זולת רצונו אשר הוא עצמותו הנה שהוא הוא תכלית המציאות ולא נבקש לו תכלית אחר כמו שלא נבקש לו עלה אחרת ולא על דרך צורה הנה כמו שלא נבקש תכלית מציאותו ית' כי הוא אין מציאותו לדבר אחר זולתו וכל הדברים בעבורו כן לא נבקש תכלית רצונו אחר שרצונו הוא עצמו ורצונו הוא התכלית ואין לרצונו תכלית אשר בעבורו התחדש כל מתחדש ויתחדש על מה שהוא עליו להמציא כל הנמצאים בכל הישרים להדמות אליו כפי טבעם ית' המקור כעין אלהי קדם והנה הסיר כל מסך והישיר אל האמת אשר הישרנוך ואמ' כן צריך שיאמן שהאדם כשידע עצמו ולא יטעה בה ויבין כל נמצא כפי מה שהוא ינוח ולא יתבלבלו מחשבותיו לבקש תכלית אחר למה שאין לו התכלית ההוא עד שיאמר שתכלית זה המציאות כלו הוא מין האדם עד שיספק אחר כן למה היה זה הצדיק בזה הרע והרשע ראה בטובה כאלו האדם הוא המכוון התכליתי ולו ידע כי צורת החמור מכוונת בעצמה כמו צורת האדם ומה שתעלה מצורתו מסור לו והכל במשפט כי כל פעל יי' למענהו בעבור הפעול גם בבחינת השתרשו בפועל והוא אמרו לבקש תכלית למה שאין לו תכלית אלא מציאותו נתלה ברצון אלהי אשר הוא ציורו אשר הוא עצמו ולכן אמ' ואם תרצה אמות בחכמה האלהית כי התחיב כהתחיב המושכל מהשכל ואפי' מחכמת זה האדון ומעלת הספר הזה בכל ענינו ומה עצמו ראשיהם שקלן צרפן ואין שם דבר במקרה וראינו בתחלת המאמר הז' ממה שאחר הטבע לארסטו' כאשר חקר בהתחלת העצם הקים בעצמותו ועמידת המקרים בו והוא עלתם אשר עלה בחקירה ההיא אל הצורה הראשונה ועל שהיא התכלית התחיל באלה המלות בעצמם ואמ' זה לשונו והענין אשר לא סר שנדרש מאז זמן והוא עתה בזמנינו דרוש והיו נבוכים בו הקודמים והחדשים תמיד הוא מה הדבר אשר הוא מהות זה העצם ואמ' אבן רשד ואמנם אמ' זה והגדיל ענין זה הדרוש לפי שהוא כאשר הודיע מה הדבר אשר הוא מהות זה העצם הנה כבר הודיע העלה הראשונה לכל הנמצאות להיות זה המבוקש נכסף לכל האנשים בטבע ועמוק בעצמו לא סרו הקודמים והחדשים כמו שאמ' שידרשוהו וזאת הדרישה תגיע אל ידיעת הצורה הראשונה לכל הנמצאות והתכלית האחרון כי למה שהיתה הנה צורה היא צורת הגשם המוחש והתחלת העצם האחרון אשר הוא סבת שאר העצמים המוחשים היה הוא התחלת שאר העצמים והנותן לשאר העצמים העצמיות ההוה הנפסד והוא צורתם האחרונה ותכליתם האחרון ולפי שהצורה האחרונה היא בעצמה התכלית האחרון היתה מבוכת הצורה היא מבוכת התכלית ולכן התחיל הרב ז"ל על התאר הזה וסיים כמו שסיים והשוה שוב כנוי למענהו אל הפועל או אל הפעול אחר שהפועל הוא עצמות הפעול ומבוכת השלמי' בתכלית הכריחו לצאת מן המבוכה באריכות להגיע אל התכלית ית' המאיר זאת המבוכה מצד עצמו כי היה הוא התכלית ולאהבת שיגיענו אל התכלית הטוב והוא ישימנו מהמשוערים באמתו שעור עצמו וישות רב כי הוא נחלת אוהביו כמו שאמ' להנחיל אוהבי יש:

פרק יד

זה הפרק נקשר עם אשר לפניו באר בו המנע היות האדם תכלית המציאות עד אין לשאול למה היה זה החסיד בזה הרע ואם הוא מבואר כי במה הוא חסיד לא יגע בו רע והתחיל לומר וממה שצריך שיתבונן בו גם כן האדם וכו' והוא כמו שנאמר הלא אלוה גובה שמים ירצה אם תרצה לדעת השגתך באלוה איך הוא ואמתך עמו ראה גובה שמים והוא אמרו הלא מגובה שמים תלמד הראיה על רוחק השגת השם אשר הוא מניעו ומיוחס לו והוא אמרו כי אחר וכו' ואמרו ואמנם מאשר ההפרש ביניהם מעלת העצם ירצה ויהיה הגודל ורחקו ממנו מורה על הבדלו ממנו במעלת העצם באופן מה אשר נתעצם בו כל זה הגודל הנה הוא רחוק מאד שיהיה המעולה אשר בתאר בקבלו למציאות הפחות השפל סוף דבר שזאת השאלה יעזור בו במה שנאמינהו מחדוש העולם כי איך יעשה הפועל זה הנמצא הגדול בשעור ובמעלה בשביל מציאות הפחות השפל כל שכן אם הוא מוגבל האישים זהו המובן אצלי בזה המקום ולא נראה לי לפרשו על חלוף זה כפי תכלית דרושו ואם רצה זה חלוף זה כפי מה שיראה מזה המאמר הנה אמ' זה על דרך ההמשך אחר החדוש ולכן אמ' ורוב כונתו בזה הפירוש היה זה הענין עוד אמ' ולא מפני זה ירצה מאשר דברי בענינים ההם מאשר הם חכמי הדורות ההם שלא נשלמה החכמה ההיא בזמנם או מאשר שמעום מפי חכמי הדורות ההם אומר בדבריהם המסכימים לאמת שהם בלתי אמתיים או נפלו במקרה אבל כו' והתבונן בדבריו:

פרק טו

לנמנע טבע קים ירצה כי לנמנע טבע קים וטבעו הוא המנע היותו כי ההמנע טבע הנמנע כחויב למחויב על משל החכמה לחכם או השחרות לשחור   והעורון לעור במה הוא עור וזה הטבע והוא ההמנע היותו קים עומד לנצח כי לולי זה לא יהיה נמנע אי אפשר השתנותו כלל מטבעו אשר הוא בו והוא המנע היותו כי לו יהיה אפשר השתנותו מטבעו אל טבע האפשר הנה אינו נמנע וזה הנמנע הוא אשר טבעו שימנע היותו אינו מפעולת פועל כמשפט ההעדר המוחלט כי הנמנע הוא שאי אפשר ולפי שטבעו קים קיום עומד ר"ל כי אמתת הנמנע הוא שנמנע היותו במוחלט ושאי אפשר שישתנה מטבעו כי לו אפשר שישתנה לא היה נמנע אבל אפשר הנה מפני זה לא יתואר השם ביכלת עליו ולא תתלה יכלתו בהמצאתו ולשנותו מטבעו כי אם יכול עליו אינו נמנע אבל אפשר ואתה הזהר אם תשים אי זה דבר מכת הנמנע אם לא אבל תכף שתכניסהו בכלל הנמנע תוכרח להודות משפט הנמנע והמיוחדים שבו שלא יתואר בם השם ית' ביכלת עליו וזהו אמרו ואין חולק על זה אחד מאנשי העיון כלל ולא יסכל אלא מי שלא יבין המושכלות כענין בשהחיוב והשלילה אי אפשר שיצדקו יחד כי מיד שאמרת שהוא נמנע אמרת שהוא אי אפשר וכשתאמר שהאל יכול עליו אמרת שהוא אי אפשר ושאינו בלתי אפשרי וזה מבואר ואמנם מקום המחלקת וכו' וראוי לשחוק על אחד מראשי התורנים אשר היו לפנינו שהתחיל באגרתו כנגד המורה בעת המריבה בין התורנים על דברי אלהים חיים ויפה מליצתו ואמ' לבי יהמה כים על פרק לנמנע טבע קים ואמ' כי זה הפרק עשהו כנגד המופתים ית' הטח עיניהם מראות מהשכיל לבותם כי האמת יורה דרכו ויותר טוב היה שידברו עליו על מה שלא כונו משאם דברו על מה שכונו כי השקר אין רגלים לו והם כלים מאליהם ולא נעשה הפרק ההוא כנגד המופתים כי אינם מכת הנמנע כמו שבאר בדבריו בשער ההעברה ובפירושו לאמרם תנאי התנה הקב"ה גם שיש מדרגות במופתים ואין משפטם אחד כי משפט ההפך הנחש מטה בעתה בלי יחס אינו כמשפט ויולך יי' את הים ברוח קדים עזה אבל אמנם הכונה בזה הפירוש על דרוש מיוחד נזכר בפרק הזה עוד רמז ואע"פ שהאומר במציאות מקרה לא בנושא וכו' אדוני אבי ז"ל העמידני על זה כי אמ' שזה יובן מהקדמת המדברים ירצה בזה על מה שנאמר שם כי קצתם אמרו כי כשירצה השם להפסיד העולם יברא מקרה כליון לא בנושא ויהיה הכליון ההוא כנגד מציאות העולם ועל אלו רמז הנה וכאלו אמ' ואע"פ שיש מי שאמ' במציאות בכללו מקרה לא בנושא והוא מקרה ככליון הנה לא הביאהו לזה העיון לבד אבל שמירת כו' ואמרו באי זה ענין שיצירהו שהוא אפשר ירצה אחר שהוא מצויר כי כל מצויר אפשר ויאמר אחר שהוא נמנע לפי טבע הענין כי אין הדבר נמשך אחר הציור או אחד משני אלו הוא הצודק ר"ל השני כי יש שם דבר שיגזור זה השער וישמרהו וכו' ואם בחינת זה הענין או הצטרפו בכח המדמה או בשכל והוא בלא ספק בשכל ובאי זה דבר יובדל בין המדומה והמושכל והוא כי המושכל הוא המסכים עם טבע הנמצא בעצמו והתבאר העצמי מן המקרי וכדומה לאלו ההבדלים או בשכל עצמו מבדילים בין המושכל והמדומה והוא האמת כי הוא מופשט מן ההיולי כי הוא הגובר ר"ל מעורב כמו שאמ' אנכסגוריש ואמ' כל זה לבלתי ימשך האדם אחר ההרגל למה ששמעו כי המנהג כמו שיאמר מונע גדול מהשגת האמת ומה שאמ' ואין לאות בחקו רמז על מה שקדם פרק י"ב כשאמ' עד כה הגיע טעות ההמון עד שהלאו הבורא בזה המציאות אשר המציאו בזה הטבע המחיב לאלו הרעות הגדולות לפי דמיונם אשר הוא מהנמנע שיהיה על התואר אשר יכספוהו עד יחיו ולא ימותו ויהיה מקבל בלתי מקבל מקבל עד שיתהוו בלתי מקבל להעדר ולא להעדר מה שידמוהו שלמות ומה שהשלים ואמ' ואינם מפעל פועל רמז על מה שאמרתיו הנה שמה שנמנע כפי טבע החמר לא יוכל האל לשנותו ואינו מפעל פועל ולכן לא יהיה האל פועל הרע ובו גם כן נקשר הפרק הזה עם מה שלפניו ויתיחס אל הדרוש המיוחד שאמרנו שכיון בו בזה הפרק ואיך שיהיה חכמי ישראל קימו זה הפרק באמרם כי יש שם תפלת שוא ואינו נאמ' בעניני האלהות אשר אמרו התורנים הרמוזים ואין הנמנע בעניני הנמצאות אבל במשפטים המתיחסים באלהות לבד בשתופו והעדרו ומה מאד הטיב הרב ז"ל כשאמ' על אלה ודומיהם כי לא ירחק הסכל הנבהל הערום מידיעת טבע הנמצאות הנמנעות:

פרק טז

ושלם תמים או יהיה מנוצח ולואה ואמרו שכל יודע בענין אחד אמ' זה כנגד אמרו ואם כן הוא שישיגם וידעם ולא הזכיר הקנאה אחר העזיבה על דרך הפחידות ואם הוא חלק מהעזיבה להראות בטולו על האל ית' ולא תפול הדרישה על זה עוד אמ' ואמרו ששני חלקים מאלה השלשה המחויבים לכל מה שידע ירצה והוא החלק מן החלוקה הראשונה והוא אמרו אחר כן לא נשאר מן החלוקה כולה אלא כו' אמרו מפני שהם מדות רעות ירצה שיוכל ולא ישגיח או לאות והוא שלא יוכל עוד אמ' ואנחנו נמצאם בלתי מסודרים ולא מחויבים להקש לפי מה שצריך ירצה ואנחנו נמצאם בלתי מסודרים סדור טוב בעצמו כי היה לטוב טוב ולרע רע ולא מחויבים להקש ר"ל כפי מה שיחיבהו השכל כי לא יאות להכאיב הטובים ולצערם ולא נמשכים לפי מה שצריך בבחינת הסבה התכליתית כי החכמים החסידים יצטרכו אל עוזרים לא אל מעיקים מן ההצלחה הנצחית ולא יאות העדר ההתיחסות הסבות אם כן בזה ר"ל בבטול החלק השלישי מן החלוקה השנית ראיה על אמתת החלק הראשון מן החלוקה הראשונה ר"ל על היותו בלתי יודע אותם בשום צד ולא לשום סבה במה הם אישים זה הענין ר"ל היותם בלתי מסודרים לעיניהם הוא אשר וכו' הביאם תחלה לדבר הסרה הגדולה הזאת ולכן סודר זה הפר' עם אשר קדמו כי הם יסלקו המביא לדבר הסרה הזאת אחר מה שקדם מתכלית המציאות מה היא וכי נתעב ונאלח איש שותה וכו' ומהו בעין הנמצאות הגדולות העליונות וכי לנמנע טבע קים קיום עומד ואין שם לאות בחקו וכבר רמז על זה באמרו אמנם סכלותם במה שהיו מעירים אותנו עליו תמיד הוא בהיותם בוחנים המציאות בעניני אישים מבני אדם אשר רעותיהם מהם ואין להתרעם מזה אלא מהם או מהכרח טבע החמר ואינו מפעולת פועל ולזה אמ' וכבר בארנו מה שצריך הורה בזה כי התר זה הוא בפרקים הקודמים ואין בשביל זה לדרוש מאמתת ידיעת האל כי הוא סרה גדולה מאד ואין לשם עזיבה ושכחה כי הכל מסודר כפי טבע הסבות והכרח החמר אמנם הקצת שאמ' שאינו יודע דבר זולת עצמו בשום צד כדי שלא יהיה רבוי ידיעות הנה הוא אמר כי כאשר היה הראשון בפנים מה הוא הנמצאות כולם אם כן כשישכיל עצמו ישכיל הנמצאות כולם רק שישכילם באופן היותר משובח וכבר האריך בזה אבן רשד בספרו בהפלת ההפלה והטיב באמרו שם אמנם איך ידע בידיעה אחת ידועים רבים הנה לא ידע זה אלא הוא ית' ומאד הטיב הרב ז"ל בפתחו יען יוכל להעמיק על תכליתו טוב אחרית דבר מראשיתו:

פרק יז

והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד דעות בני אדם בהשגחה חמש דעות והם כולם קדומות ר"ל שהם כו' כונתו כשיספר קצת דעות ויאמר שהם דעות קדומות ירצה שהיו בזמן התורה והנביאים. הדעת הראשון הוא דעת אפיקורוס שחשב שאין מסדר ולא מנהיג ולא משגיח כי כפר בסבה הפועלת ואחשוב שבעלי זה הדעת מהמכחישים השם ית' הם הם הנקראים אפיקורוסים ואם פירשנוהו שהיא מלה יונית וכבר באר ארסטו' במופת שקרות זה הדעת כי לא יהיו הנמצאים תמידיים ולא מאדיים ונאותים קצת לקצת ומביאים אל התכלית בחלקי החי אשר יורה כל זה שאינם בהזדמן אבל מצד מסדר ומנהיג ית' וית'. הדעת השני הוא דעת ארסטו' שהוא חושב שהשגחה היא כפי טבע המציאות ירצה כי ההשגחה היא ההתמדה א"כ כפי טבע המציאות והתמדתו אם באיש או במין והמציא כחות שומרות אישי המין כפי מה שהוא היא ההשגחה וההשגחה האמתית היא כמו שמעמיד באיש כי אין חוץ לשכל מין נמצא ואמרו שופע גם כן מן ההשגחה ההיא ירצה באמצעותם מה שחיב ואמת נתן בו כח אחר ינהיג בו כו' והוא אשר יביט בעתיד ואמרו בעניני אישי כל מין מן הצמחים ובעלי חיים מדברים ובלתי מדברים ירצה שמה שישיגם מפעולותיהם ועניניהם והתפעלויותיהם הם במקרה כאשר יזדמן לא בהנהגת מנהיג ר"ל שלא תחובר אליו השגחה אלהית כל אשר יעלה המזלג ולא בסדור הקודם והנמשך הסבות והמסובבים ולתכלית אישיי מיוחד אבל כפי מה שישיג העלות והעלולים וכפי מה שיתערב בהם מטבע ההזדמן אבל לא שיתהוו במקרה והזדמן כי לא יהיו שומרים ואם כבר יתערב גם כן בהתהוותם המקרה על שאינם בבחירה כי הם כבר יפסדו במקרה זולת הפסדם הטבעי ההכרחי והנה שיחויב שיתערב ההזדמן בהתהוותם כי ההתהוותם איננו הכרחי כלל וההפסד ממנו הכרחי והנה ואם התהוות האדם מזרע האדם אינו במקרה כי יש יחס בין החמר והצורה הנה בזה כבר יכול מונע או מבטל ולולי זה יהיו קימות ההויות באמתת אשר ממנו יתהוו קודם שיתהוו כענין בהפסד וזה בטל יעורב בו אשר במקרה וכן בשמירתו וכל זה בלי השגחה ולא מסדר ולא מנהיג רק ששומר המינים. הדעת השלישי שהכל בידיעה ובהשגחה ואמרו ומבואר הוא שכל מי שינהיג כבר ידע ירצה ולכן מי שלא ידע לא ינהיג ואם אין כל מי שידע ינהיג וזהו כת האשעריה מן הישמעאלים והם בעלי הגזרה וכבר חברתי מאמר קטן על בטול זה הדעת למה שראיתי מאמר על קיומו למיוחד שבחכמים אשר השגתים בזמני וראוי שתבין מן הרצון אשר אין בו הכרח ובכחו שני המקבלים וירצה האחד ברצון פשוט ובכונה ענין הבחירה התיחדות ויעריך שני הסותרים ויבחר האחד על השני אמנם ההנהגה כו' אמ' אבובכר בן אלציג כי הוראתם היותר מפורסמת בכלל על סדור הפעולות הרבה לצד תכלית מכוונת ועל כן לא יאמ' בפעל האחד הנהגה ואמנם יאמר על סדור פעולות הרבה שיכוין בהם תכלית מה כענין בהנהגת המדינות והמלחמות ועל כן יאמרו על האלוה שהוא מנהיג העולם כי תדמה להנהגת המדינות כפי ההמון ואם כפי הפילוסופיא הנה בשתוף גמור עד כאן לשונו בהנהגת המתבודד ודעהו ואמרו ויתכן שיעמוס עלינו לעשות הנמנעות ירצה אחר שיעמוס על חלוף הנגזר ואפשר שנקים המצות ונענש ונדמה אותו ויגמלנו טוב אחר שיעניש ויגמול על הנגזר והנמנע. הדעת הרביעי והמעתזלה ג"כ הם מזה הדעת ר"ל שהשם ידע כל דבר ושהאדם בעל יכלת ואין שם עול אבל נמשך אחר החכמה ושאהבת מי שאין עליו חטא הוא לטובתו בעולם הבא כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה והשתכל אמרו כי מה שאמרו ארסטו' נמשך אחר טבע המציאות כי אין המציאות נמשכת אחר הדעות ואמרו ולא יתכן אצל האשעריה שיאמ' זה הפרט ידע או זה החלק וסכל את זה כאלו כל קנין ימצא לכל בעל קנין ואמרו וסכלו גם כן המעתזלה מה שסכלו מן ההרחקה ירצה והוא ההטבה וכבר כללנו דעתם להעירך במה שטעו וראה מה גלה באמרו מפני שהם מאמינים שהוא ית' ידע כל דבר ושהאדם בעל יכלת וזה יביא למה שיתבאר במענה התבוננות שהוא סתירה הגדיל האחרית על הראשית וכשתתבונן כי האדם בעל יכולת תראה שאין שם עול ולא תצטרך אל ההרחקה. הדעת החמישי אמרו שהכל על צד הדין כי היו חטאים לו עליהם ואיננו הכאבת מי שאין חטא עליו ולא נצטרך להכחיש השכל הנברא עם האדם כי הכל בדין נמשך אחר הראוי לאדם לפי פעולותיו ולא הזכיר הידיעה שלא יסתור היכולת ואמרו יחשוב אותם ארסטו' שהוא במקרה גמור ירצה בלי מסדר ובלי מנהיג אבל כפי מה שיתחיב כפי התיחסות הסבות והמסובבים וכפי מה שיתערב מטוב ההזדמן ומקבילו ואמרו שהוא נמשך לרצון לבד ר"ל מיודע מנהיג ומסדר כפי הרצון ואין טעם ברצון ואמרו שהוא נמשך לחכמה מיודע מנהיג ומסדר ויש חכמה בהנהגתו ואין אנו משיגים אותה ומרחקים עדיהם בשמה שנראה מהפך הסדור ההקשי הוא להטבתו בעולם הבא ונחשוב אנחנו כפי הדעת התוריי שהוא נמשך אחר הראוי לאדם לפי פעולותיו במספר כפי רשעו וכפי צדקתו ואין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אפי' הכנס הקוץ כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה ויגמול ויעניש כפי הפעולות כי כל דרכיו משפט ובמדה שאדם מודד מודדין לו כי הכל גמול לפעולותיו על מה שיפעלהו במדה ובשעור כפי מעשיו ומה שאמ' כי משפט כל הבעלי חיים הבלתי מדברים אלו כולם אצלו במקרה הגמור כמו שחשבו ארסטו' לא יסתור זה מה שאמ' שקדמה השאלה עליו באי זה חטא נשחט החי הבלתי מדבר ואמ' עליו שזה כלו מההרחקה כו' כי הנה תסולק זאת ההרחקה אחר שהוא במקרה ר"ל בלי מנהיג אבל כל דאלים גבר וכפי מה שיזדמן ואין שם רצון אלהי ולא גזרה אלהית אבל הספק נשאר על החסיד הנהרג והנולד בעל מום בלי חטא ולכן אמ' שאנו נסכל אופני הדין ההוא ובאמת הוא דרוש על המערכה כי המונח הוא היות האיש הטוב הישר במעשיו הירא חטא מאד יחלו בו צרות גדולות בלא חטא יחיב הענין ההוא ואשר אאמינהו אני בזאת הפנה ר"ל בהשגחת האלהי הוא מה וכו' ראה איך אחר שספר הדעת החמישי ואמ' שהוא דעתנו קשר ואמ' ר"ל דעת תורתנו עוד אחר זה יחס הוא לנפשו ואמ' ואשר אאמינהו אני אחר ספרו דעת התורה ודברי הנביאים והמון חכמינו וזה פלא מי יחס דעת לנפשו אחר דעת התורה ודברי הנביאים ואשר יתיר לך זה הספק הוא אמרו הנה למה שהתבאר לי שהוא כונת התורה וספרי הנביאים כי רמז לך בזה שהדעת החמישי הוא המובן בתחלת המחשבה מדברי התורה ומדברי הנביאים והוא אשר יבינהו המון הרבנים אמנם כאשר יובן הענין על אמתתו ויעין האדם בו העיון הראוי לו יתבאר שכונת תורת השם וספרי הנביאים הוא זה הדעת אשר יחד לנפשו ולזה תראה שהמלות ההן בעצמן אשר כלל בו הדעת החמישי הן הן המלות המיוחדות בדעתו וראית הפסוק עליו היא היא גם כן וכי זה בדעת החמישי אמ' וכל זה בדין והוא אמרו עליו יתב' כי כל דרכיו משפט ובזה הדעת האמתי אמ' ומה שישיגם מטוב עד רע נמשך אחר הדין כמו שאמר כי כל דרכיו משפט נראה כי הדין והמשפט כאלו היא מלה סוגיית ולזה יתוארו כולם השם ית' ביושר ותיוחד בהבדלים המתחלפים כפי שתי אלו הדעות ולפי שההבדל כמו שידעת יכנס במהות הסוג ויהיה המקובץ משניהם המין על שהוא נמצא פשוט בפעל אחד בעינו כן יהיו הדין והמשפט מין אחד ר"ל דבר אחד בעצמו כפי ההבדל אשר יובדל בו בדעת החמישי ומין אחד בשיובדל בהבדל המעמיד לנרצה בדעת האמת וזה כי כפי הדעת החמישי נאמר שהכל בדין ובמשפט כפי הפעולות וכפי זה הדעת האמתי נאמר שהכל בדין ובמשפט כפי ישרו אשר יעיד עליו הכח המדבר ר"ל כפי הלצת המלאך ועתרתו אי זה מלאך שיהיה אם שנגלה לו הנגלה לכל בעל שכל או כפי מה שיגזור הכח הטבעי מצורף למה שיחיב טבע החמר כי כהבדלות הפעולת הטבעיות מהאנושיות כן ההבדלות מההשגחה ההנהגה כי כפי הפועל יהיה תכונת הפעל בהכרח וזה סתר אלהי ודע כי ממה שהעמידני על הבנת שתי אלו הדעות הוא ההתבוננות בדברי אליפז ודברי אליהו ר"ל בדברי הרב עליהם כי דעת אליפז הוא דעת התורה ודעת אליהו הוא דעת כונת התורה אשר רמז עליו רבינו משה במה שיאמינהו ואמרו ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת השם ית' ורצונו האישי עתה הנה לא יחיב זה שבא האנשים בספינה היה ברצון אישי ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי נמשכת אחר השפע האלהי והוא העומד מקום הידיעה בהקשר ההשגחה והמין הנדבק בו השפע האל הוא השכלי ר"ל השכל האנושי עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל ויצא מים החשך הוא אשר התחבר אליו השפע וההשגחה האלהית בזה הגלוי ושערו לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש כפי שלמותו אמנם אם טבעה הספינה ומה שבתוכה כמו שזכר ארסטו' ונפל הגג על מי שבבית הנה ואם היה זה במקרה גמור ר"ל טביעת הספינה ונפילת הגג אמנם לא היה בא האנשים בספינה ושבת האחרים בבית אשר נפל עליו גג לבקשת המרכז במקרה לפי דעתנו אבל ברצון אלהי קדום לפי הדין במשפט אחר שכל התנועות משתלשלות כפי התנועה הראשונה והתנועה הראשונה פועלה האל ית' אבל לא יגיעו דעותינו לידיעת סדרם המסודר ממנו עניני בני האדם האפשריים בטבעם והתנועות המתילדות בגשמיהם ובנפשותם והתיחסות הסבות והמסובבים כענין בשאר משפטי אלו הענינים האלהיים ר"ל הטבעיים כי אלו הענינים הנמצאים בעולם ההויה וההפסד לא יגיעו דעותינו להשיג איכות התחדשם ולא לציור מציאות זה הכח הטבעי בהם איך התחלתו ואינו דבר שידמה למה שנעשהו אנחנו וכן לא תהיה הנהגתו והשגחתו דומה להנהגתנו והשגחתנו ואין לטעות ולבקש דמות המתחלף והשתנותו והבן איך לא אמ' בזה הדעת אבל לא יגיעו דעותינו לידיעת אופני הדין ההוא שירצה בו כפי פעולות האדם אבל אמר לידיעת סדרי משפטיו וכלל בה כל מה שבארתי בפירושו על מה אנוש כי תזכרנו כמו שקדם עוד אמ' וכבר בא פסוק מפורסם בהיות ההשגחה בבני אדם כולם ובהפקד כל מעשיהם ומה שבא מספור האבות ראיה גמורה על היות ההשגחה האישית בבני אדם ירצה כפי שלמותם וחסרונם אחר שהשגחה נמשכת אחר השכל והוא מדובק באישים והשער על זה האופן ההשגחה האלהית כל פעולותיו במשפט וכפי זה יהיה במדה שאדם מודד מודדין לו אם כפי פעולותיו בעצמו הדין מבואר ואם פעולותיו בזולתו כורה שחת בו יפול כי הוא כבר הקנה אותה המדה וצדקה תהיה לך לעצמך כאשר תעשה הישר בעיני השם ואין מיתה בלא חטא אם כפי הטבע הכולל והכרח החמר או כפי פעולותיו המיוחדות ולפעמים הפשיעה בעצמו ועשית העברות העברת השוי והמצוע ואין יסורין בלא עון ועוות ונטיה יי' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו ולא יתחיב לי גם כן לפי זה הדעת עד אמרו או כן גזר הטבע ירצה כפי שלמות המזג וכאלו המענים בעצמם יענה על השאלה הראשונה אחר שהיתה ההשגחה נמשכת אחר השכל כראות לאור ובו נתיחס ונדבק אליו והבן דעתי עד סופו והעלהו בידך שאני לא אאמין שיעלם מהשם ית' דבר כי בידיעת עצמו ידע הכל או איחס לו לאות מהנהגת הנמצאות על צד אשר בו אפשר באמצעיים כפי מה שיסודרו ויכנס השטן בתוכם אבל אאמין שהשגחה נמשכת אחר השכל ומדובקת בו מפני שההשגחה אמנם תהיה ממשכיל ואשר הוא שכל שלם אין שלמות אחריו ואם ההשגחה היה מן השכל השלם אשר אין אחריו שלמות אם כן כל מי שנדבק בו דבר מן השופע ההוא והוא השפע האלהי ר"ל השכל האנושי כפי מה שישיגהו מן השכל ישיגהו ההשגחה ר"ל כפי שערו אחר שהיתה ההשגחה מן השכל השלם וכפי מה שיתעצם בשכל ההוא ויקרב אליו וידבק בו ישיגהו מן ההשגחה אחר שהשופע ההוא השכלי הוא המשגיח בו לפי שכלו וזה דבר לקח אמתתו כפי מה שלקח מהשכל ההוא ואם כן הוא ית' משגיח כי כפי שכלו יהולל איש בהשגחה כי הוא מאמתת השופע המשגיח ומשפעו לא יגלה הנגלה לבעל שכל והוא היחס והדבוק אשר בינינו ובין אישי שאר מיני בעלי חיים אחר שבנו נדבק דבר מן השופע המשגיח והוא השכל האנושי המתיחס בו ובו נתיחד עמו ונתיחס אליו ועליו יציץ אורו מה יקר חסדך אלהים ובני אדם וכו' והבן כל זה והסתכל:

תוכן העניינים

נרבוני על מורה נבוכים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה