נרבוני על מורה נבוכים· הנרבוני
חלק ב
פרק א
ומצאנו כל תנועה יכלה אל הגשם החמישי ירצה כל תנועה אף אשר זולת ההעתקה ואליו רמז באמרו אם ממינו אם מזולת מינו עוד באר כי תנועות הגשם החמישי אשר אליה תכלינה כל התנועות ויהיו מאי זה מאמר שיהיו היא תנועת ההעתקה והגלגל מתנועע תנועת ההעתקה והיא הקודמת שבתנועות וכן עוד כל תנועת ההעתקה בפרט אמנם תגיע בסוף לתנועת הגלגל כאלו אמרת שזאת האבן וכו' עוד אמ' ולזאת הסבה לא ינועו גופות בעלי חיים תמיד ואע"פ שבכל אחד מהם מניע לא יחלק ירצה כמשפט המתנועע הראשון מפאת עצמו שהוא אפשר שיתנועע כאשר ינוח חלק ממנו כי מניעם אינו מניע תמיד בעצם והוא נפש הב"ח אבל המביאים אותו להניע הם דברים מחוץ כי מה שיחשב כחי משהוא יתנועע מבלתי חדוש תנועה בו אין בו כמו שיחשב אבל סבת תנועתו אחרי המנוחה הוא הנעת האויר המקיף לו מחוץ כי יתחדשו לו תנועות רבות בם מהמקיף וזה שהחי אמנם תתחדש לו התשוקה מהדמיון וכאשר צמא דרך משל דמה המים והשתוקק להם והתנועע אליהם וכאשר ירעב יקרב ללחם על זה האופן וכן כאשר פחד וכאשר סולקו תשוקותיו נח או השיגו הלאות ויתאו המנוחה. עיון שני כשמצא דבר מורכב משני דברים אין אחד מהם יותר כולל מן האחר וימצא אחד משני הדברים נפרד בנמצא מה ואמרו ונמצא מתנועע לא יניע כלל ירצה ונמצא המתנועע מצדו יפרד מהמניע בקצת הנמצאות לא יניע כלל והוא המתנועע האחרון והוא הגשם הבלתי בעל נפש יתחייב בהכרח שימצא מניע לא יתנועע כלל וזה הוא המניע הראשון ירצה שיחויב שיהיה המניע הראשון כמתנועע מצדו כבר יפרד גם כן בקצת הנמצאות מהמתנועע והאפשר בענינים הנצחיים מחויב יתחייב אם כן שיהיה מניע בלתי מתנועע לפי שמה שאינו גשם כאשר נפרד אינו מתנועע לא בעצמות ולא במקרה ולו היה בטבע המניע שלא יפרד מהמתנועע במה הוא מתנועע היה בטבע המתנועע שלא יפרד מהמניע לפי שכאשר היה דבר אחד מורכב משני דברים והיה בטבע אחד מאותם שיפרד מהאחר היה טבע האחר שיפרד ממנו כי הנפרד נפרד למה שנפרד ממנו הנה א"כ מחויב שיהיה הנה מניע ראשון נפרד מהמתנועע ממנו ואם נמצא הנה מתנועע מצדו מניעו בלתי נפרד הנה זה במקרה ולזה כולו יחויב שיהיה התחלת המתנועע מצדו הקודם על כל התנועות אשר בזה העולם אשר הוא המתנועע מצדו באמת נפרד ובלתי מתנועע בעצמות ולזה אמר וזהו המניע הראשון. עיון שלישי פילוסופי אמר עוד שלא ימלט היותו מחויב המציאות מהיות זה בבחינת עצמו וכו' זהו דרך אבן סיני אמנם בן רשד חולק על זה ואומר אולם מה שירצה אבן סיני בזה הדרך ויאמר שהאפשר המציאות יחויב שיכלה אם אל המחויב המציאות מזולתו הוא אפשרי המציאות מעצמותו ואפשרי יצטרך אל מחויב הנה זה התוספת אצלו מותר ושגיאה לפי שהמחויב איך מה שהונח אין בו אפשרות כלל ולא ימצא דבר הוא בעל טבע אחד ויאמר באותו הטבע במה הוא אחד שהוא אפשר מצד מחויב מצד לפי שכבר בארו אנשים שהמחויב אין בו אפשרות כלל לפי שהאפשר סותר המחויב ואמנם אשר אפשר שימצא הוא מחויב מצד טבע מה אפשרי מצד טבע אחר כמו שיחשב הענין עליו בגרם השמימיי או במה שלמעלה מהגרם השמימיי ר"ל שהוא המחויב בעצם ואפשרי בתנועת האנה ואשר הביאו אל זה החלוק שהוא סבר בשמים שהם בעצמם מחויבים מזולתם אפשרים בעצמותם וזה לא יהיה אמת והדרך האמתי בבאור זאת ההתחלה בתאר אשר קיימוה הוא מן המתאחרים והוא התנועה והזמן והוא הדרך אשר הלכו בה הקודמים אמנם זה הדרך אשר אבן סיני שיביא אל זה הביאור עצמו מן העיון בטבע הנמצא במה הוא נמצא והוא לקיחת החיוב מקום ההנעה והאפשרות במקום ההתנועעות הוא יהיה אמת כאשר ילקח כפי אשר אתארהו ואם הטבע ברוב הוא דרך ארסטו' הנה בזה יש בו כללות יצטרך אל הפרדה ויהיה דרך מופתי והוא שיוקדם לזה הידיעה במינים אפשריים בעצם וזה הדרך הוא שנאמר שהאפשר המציאות בעצם הגשמים יחויב שיקדם לו מחויב המציאות בעצם הגשמי ומחויב המציאות בעצם הגשמי יחויב שיקדם לו מחויב המציאות בשלוח והוא אשר אין כח בו כלל לא בעצם ולא בזולת זה ממיני התנועות ומה שהוא כן אינו גשם המשל בזה שהגרם השמימיי כבר נראה מענינו שהוא מחויב המציאות בעצם הגשמי וביחוד אם הוא פשוט בלתי מורכב מחמר וצורה ואם לא חויב שיהיה שם גשם קדום ממנו ונראה מענינו שהוא אפשר המציאות התנועה ויחויב שיהיה המניעו מחויב המציאות בעצם ושלא יהיה בו כח כלל לא על התנועה ולא על המנוחה ולא בזולת זה מן השנוים ומה שהוא בזה התאר אינו גשם כלל ולא כח בגשם וחלקי העולם ההכרחי אמנם מחויב המציאות בעצם אם בכל כענין ביסודות ואם באיש כענין בגרמים השמימיים ומה שהוא מורכב קדום מחלקים בפועל לפי כך יהיה אחד בעצמות וכל אחד בדבר מורכב הנה הוא אחד מפני שהוא אחד בעצמו רצוני פשוט ומפני זה האחד היה העולם אחד וזה האחד הוא המחויב המציאות במוחלט ולכן היה כח אחד רוחני הולך בכל חלקי העולם קושר חלקיו קצתם בקצת כענין בחי אלא שהקושר אשר בעולם קדום מפני שהקשר קדום ובחי הקשר נפסד ואם הוא נצחי במין מפני הקושר הראשון הקדום וכן יתבאר במופת בקלות שמחויב המציאות בבחינת העצם מן השקר שימצא לשנים כי לו היו שנים היה מין מחויב המציאות ענין נוסף על עצם כל אחד משניהם ר"ל שיהיה מין מחויב המציאות ענין נוסף על עצם כל אחד משניהם זה אינו כי אנחנו נאמר שהרצון במחויב המציאות סילוק העלה ר"ל שאין מציאותו עלול מזולתו והוא ענין שלולי אבל המופת האמתי הוא הפשיטות הגמורה ותאר שיתואר בו הוא כמו שאמר מצד עצמו לבד ואני אבינך זה הדרך כמו שבארו בן רשד כי הרב אמנם עיין בספרי בן סיני באלשפה ובאלנגי ונשען על דבריו ולכן כבר הביאו זה לצאת משרשי הפילוסופים מבלתי שכוין אליו וערב האמת במקבילו ובמקום כזה לא נרצה שישאר בו חסרון ולכן אשלים מה שיצטרך התיקון ואומ' זה הדרך באחדות נפרד בו אבן סיני וזהו מחובר מהקדמות כללות יצטרכו אל ההבדל ואז יקרבו מן המופת והוא כן המחויב המציאות לא ימנע אם שיהיה מחויב המציאות לענין ייחדהו בעצמו מצד מה שהוא אחד במספר כמו שנאמר השמואל אדם באשר הוא שמואל או לענין נוסף על עצמו לא ייחדהו אבל טבע משותף לו ואם היה לענין ייחדהו לא יצויר שם שני נמצאים כל אחד מהם מחויב המציאות כמו שלא ימצא האנושית לזולת שמואל ואם היה לטבע משותף ר"ל לענין יכלול נוסף על עצמו ואם הוא בעצמו היה כל אחד משניהם מורכב משני טבעים מענין כולל ומענין מיוחד והמורכב עלול בלתי מחויב מעצמותו ומחויב המציאות אין לו עלה הנה מבואר שמחויב המציאות אחד ואמר בן רשד ואמנם אמרנו שהוא קרוב מן המופת ואם יראה יראה ממנו שהוא מופת לפי שכח זה המופת הוא כח מאמר האומר שהשינוי בין השני מחויבי המציאות לא ימנע אם שיהיה שנוי באיש וישתתפו בתאר הסוג וכל השתי השתניות אמנם ימצאו למורכבים וחסרון זה המופת שכבר התבאר שהנמצאות משתנות ואם הפשוטות לא יהיו משתנות במין ולא באישים והם השכלים הנפרדים אבל התבאר מענינם שיחויב שיהיה בם המתאחר במציאות והקודם ואם לא לא יושכל בם שנוי כלל ומופת אבן סיני ישלם על זה האופן מחויב המציאות אם היו שנים הנה לא ימנע שיהיה ההשתנות אשר ביניהם במספר היו מסכימים במין ואם היה ההשתנות במין היו מסכימים בסוג וכל שני אלו המינים יחייב מחויב המציאות מורכב ואם היה ההשתנות אשר ביניהם בקדימה ואיחור חויב שיהיה מחויב המציאות האחד והוא הקודם הוא העלה לכולם וזהו האמת אם כן מחויב המציאות אחד אחר שלא יהיה הנה אלא אלו השלשה חלקים בטלו השנים והתאמת השלישי הנשאר ואמר לא דומה ולא הפך ירצה כי אם היו דומים מכל אופן לא יושכל הרבוי והשניות אחר ששתי השחריות הם שנים כאשר יהיו בשני משכנים או במשכן אחד אבל בשני עתים והשחרות והתנועה במשכן אחד בעת אחת הם שנים לחילוף עצמיותם ואמנם שתי השחריות עם התאחדות הזמן והמקום לא יושכל ואם לא ידמו מכל צד הנה יסכימו בדבר ויתחלפו בדבר או יתהפכו ומחויב המציאות אין הרכבה בו זה הוא מה שרמז עליו הרב הנה והוא דרך שני בעצמו לאבן סיני ורבינו משה הביאו גם כן דרך לעצמו מבואר והוא אמרו והוא גם כן דרך מופת על הרחקת הגשמות והעמיד האחדות עוד אמרו ולהם ענין אחר בהכרח בו נפל ההפרש והיו שנים ירצה וזה ההפרש אם שיהיה בכל אחד משניהם וכו' או שיהיה ענין ההפרש והוא הדבר הנוסף זולת המשותף נמצא באחד משניהם לבד ויהיה פשוט ויהיה זה אשר בו שני הענינים בלתי מחויב המציאות בעצמו ודע כי בן רשד אשר קיים הדרך הראשון והשלימו בטל זה הדרך השני בשאמר כי השבוש אשר בזה הדרך השני נבדלים כבר יובדל בעצמיהם מבלתי שיסכימו בדבר אלא בתיבות לבד וזה כאשר לא יהיו מסכימים בסוג כלל לא רחוק ולא קרוב כמו שם הגשם אצל הפילוסופים הנאמר אצל הגשם השמימיי ועל הגשם הנפסד וכמו שם השכל הנאמר על שכל האדם ועל השכלים הנפרדים וכמו שם הנמצא הנאמר על הענינים ההוים הנפסדים והנצחיים כי דמיוני אלו התיבות הם יותר דומים שיכנסו בשמות המשותפים משיכנסו בשמות המוסכמים ואם כן לא יחויב בנמצאות הנבדלות שיהיו מורכבות. דרך אחר ביחוד כבר התבאר במופת כי הנמצא כלו כאיש אחד נקשר קצתו בקצתו עוד באר כי מן הקשר שכחות הגלגל מתפשטות בזה החמר התחתון ומכינים אותו ועם אשר התבאר זה הוא מבואר שהוא מהשקר שיהיה האלוה האחד וכו' ודבריו בזה מובנים בעצמם אבל כבר יראה ממה שאמרנוהו שכבר יובדלו שני נבדלים בעצמיהם מבלי שיכנסו בסוג שאינו נמנע שיהיו שני אלוהות אחד מהם עלת השמים והאחת עלת הארץ או האחד עלת המושכל והאחד עלת המוחש ויובדלו בלי הרכבה סוגיית והבדלית כענין בשחרות והתנועה שימצאו במשכן אחד ויפרדו מבלי שיוכרח בם הרכבה סוגיית והבדלית וזה המאמר אינו אמתי כי הנה ואם לא יחויב בנמצאות הנבדלות שיהיו מורכבות הנה מצד בריאת הנמצא ממנו שם שתוף בתאר והבדל בתאר לפי שכאשר הונחה בריאת הנמצא וחדושו לטבע אחד ועצמות אחד לטבעים מתחלפים והוא צד האלהות אשר בשם האלהות מחויב בהכרח כאשר הנחנו דבר מאותו הטבע ושוה בטבע והשכל לטבע הראשון וזה במה שיתחדש ממנו הנמצא שיהיו משתתפים בתאר עד שיהיו שיתחדש ממנו הנמצא ונבדלים בתאר בו יתחלפו וזה אם הבדל אישיי ויהיו בחמר או מיניי ויהיה בו הרכבה ואולם אם הונח שאותו הטבע בלתי שוה אבל קצתו יותר נכבד מקצת ושהוא נאמר עליהם בקדימה ואיחור אין בזה בטל כי הטבע הראשון יותר נכבד מהשני והשני עלול ממנו בהכרח עד יהיה דרך משל בורא השמים הוא הבורא לעלה אשר ברא היסודות וזאת היא כמו שאמר אבן רשד סברת הפילוסופים וכל השני הנחות ישובו אל הנחת עלה ראשונה רצוני מה שיניח שהראשון עלה בעצמו לכל הדברים המתחלפים בזולת אמצעי אבל זה לא יעבור אצל הפילוסופים לפי שמן הידוע בעצמו שהעולמים עומדים מעלה ועלול ושהחקירה מעלת העלול היא אשר הביאנו אל עלה ראשונה לכלם ולו היו אלו ההתחלות המתחלפות קצתם משולחות מקצת ר"ל אין קצתם עלות לקצת לא היה העולם דבר אחד ונקשר ולא נקשר המוחש במושכל ולא קצתו בקצת והיה נפרד ונאבד הנה רמז שאמר הרב היות הנמצא כלו אחד הורנו על שממציאו אחד והסדור אשר בנמצא הורה שהמסדר אחד זהו דרך ארסטו' ביחוד כי הפועל נודע מהפעל ולכן כמו שאמר ארסטו' ראוי שנשבח לאדון הכל לאדון אחד יתברך ויתעלה אמן. דרך אחר בהרחקת הגשמות ירצה מחמר וצורה ומבואר הוא מאד שכל גשם הוא מקבל חלוקה ירצה בכמה ואין הגשם אם כן אחד לא מצד חלוקתו בכמה ולא מצד הרכבתו ר"ל להיותו שנים במאמר והם החמר והצורה ואם הם שנים בנושא כי כל גשם אמנם הוא גשם מה מפני צורה עצמית נוספת על הצורה הגשמית אם כן אין זה אחדות אמתית ולא יהיה מחויב המציאות כי המחויב המציאות פשוט אחד אמתי. תדע כי האחדות לא תשלם אלא בקיומו לעצמות הבורא מכל אופן ויחלק הרבוי מכל אופן והרבוי ילך אל העצמיות מחמשה פנים ולהשלים לך אמתת האחדות ראיתי להביאם לך הנה כמו שבארם אבוחמד אלגזלי ואמתם בן רשד וישלם הדבור בתארים וביחוד בזה ואומר הראשון החלוק בפועל או במחשבה ולכן לא יהיה הגשם האחד אחד והמופת על חלוק זה ר"ל הראשון הוא המופת על שאינו גשם. השני על שהחלוק בשכל לשני טבעים מתחלפים בגדר לא מצד הכמה בחלוק הגשם אל ההיולי והצורה והבורא אינו צורה בגשם כי יצטרך אל חמר ואל כללם כי יהיה מתחלק בכמה ולא חומר כי יצטרך לצורה אלא מסתפק בעצמו כמשפט המחויב המציאות הנה זה המין מן הרבוי יסולק מן הבורא אצל כל מי שיאמין שאינו גשם ואולם סלקו מצד מה הוא מחויב המציאות והחמר בלתי מסתפק מן הצורה והצורה בלתי מסתפקת מן ההיולי כמו שאמרנו הנה זה מבואר כי הגרם השמימיי פשוט נמצא בפועל בעצמו בלתי מורכב מחמר וצורה ולכן כמו שאמר בן רשד יחשב שהוא מחויב המציאות בעצמו ושני אלו המינים מן הרבוי הם אשר הביאם הרב בזה הדרך. השלישי רבוי בתארים כמו ידועה ויכולת ורצון כי יחויב מזה הרבוי במחויב המציאות וסולק האחדות ואמר אבן רשד ואלה התארים אם הוא מחויבי המציאות ועצמותו מחויבת המציאות היה מחויב המציאות יותר מאחד ואם היו עלולים מעצמות חויב שלא יהיה מחויב המציאות בתארים מחויבי המציאות וזה נמנע ובטל אם קובל שמחויב המציאות יורה על נמצא בזולת חמר כי הנמצאות אשר הם בחמר והם העומדים במציאותם מבלי שיהיו גשמים אי אפשר שיצויר בם תארים עצמותיים תעמוד בם העצמות כל שכן משיצוירו בו תארים עלולים נוספים על העצמות כשידומו מסולקים ולכן לא יצדקו על המתואר שהם הם אלא בשתוף כאמרנו האדם יודע לא ידיעה כמו שנאמר חי הנה מציאות דמיוני אלו התארים במה שאינו גשם שקר לפי שטבעם טבע זר מהמתואר בם ונכרי ולכן נקראו מקרים ואם נאמר כי הפילוסופים יסברו שהנפש מה דמיוני אלה התארים וזה שהם יסברו שהיא משגת רוצה מניעה והם יסברו עם זה שהיא אינה גשם התשובה שהם לא יראו שאלה התארים הם לנפש נוספים על העצמות אבל יראו שהם תארים עצמותיים ומדרך התארים העצמותיים שלא יתרבה בם הנושא אותם בפועל אבל אמנם יתרבה בצד אשר יתרבה המוגבל בחלקי הגדרים וזה שהוא רבוי שכלי אצלם לא רבוי בפועל חוץ לנפש המשל בזה שגדר האדם חי מדבר ואין הדבור והחי נכר מסבה בו חוץ לנפש בפועל ולכן יחייב מי שיודה שהנפש אין מתנאי מציאותה החמר שיודה שימצא בנמצאות הנפרדות מה שהוא אחד בפועל חוץ לנפש רב בגדר וזהו סברת הנוצרים בתארים הג' וזה שהם לא יראו התארים נוספים על העצמות ואמנם הם אצלם מתרבים בגדר והם רבים בכח לא בפועל ולכן יאמרו שהוא שלשה ואחד ר"ל אחד בפועל שלשה בכח והם החכמה והיכולת והרצון ואמנם אנחנו כבר בארנו בדבור ובתארים אין כלם שוים אל העצמות וכי הענינים הצרופיים והשכליים לא יוסיפו דבר על המתואר והנפש ואם אינה גשם התלות בגשם ולא יתלה בו האלוה וזהו האחדות השלם. הרביעי רבוי שכלי והוא החלק השני מן התארים בפרק נ"ב מן החלק הראשון והוא הרבוי אשר יהיה לדבר מפני חמרו וצורתו וזה שהגדרים אמנם ימצא למורכבים מן החמר והצורה לא לפשוטים ולזה יסולק הרבוי הגדרי מן ההתחלה הראשונה. החמישי הוא רבוי המהות והישות ובאמת הנה הישות בנמצאות הוא ענין שכלי והוא היות הדבר חוץ לנפש כמו שהוא בנפש הנה כאשר הובן מן הנמצא מה שיובן מן הצורה והוא אשר תורה עליו המלה הקושרת הנשואית במשפטים הנשואיים ולא יהיה חוץ לנפש רבוי וכאשר יובן ממנה מה שיובן מן העצמות והדבר שהיה שם הנמצא נמצא שהוא נאמר על מחויב המציאות ועל אשר זולתי בקדימה ואיחור כחום הנאמר על האש ועל הדברים החמים ואבוחמד השתדל לשלול מן הראשון מה שהוא מסולק מכל הנמצאות וכבר יצאנו בפרושנו לזה הפרק מדרכינו בבקשת הקצור למה שנתלו מן הדרושים הנכבדים וכבר אמר ארסטו' כי מעלת החכמה כפי מעלת הדרוש בה ואין לנו בחכמה יותר נכבד מזה ולזה העירותיך על המקומות שיצטרכו אל הערה אל ההשלמה כי האמת אהוב יותר מכל אוהב:
פרק ב
שהגרם השמימיי אם נמצא אחר ההעדר יש לו ממציא כי לא יהוה עצמו ואם הוא נצחי התנועה הנה שם מניע נצחי נפרד הנה רבינו משה רמז הנה על המחלוקת אשר בין כת אפלטון וכת ארסטו' כי אפלאטון שיאמין בחדוש יצטרך בהכרח להניח לעולם פועל עושה חדשו אמנם ארסטו' שיניח העולם קדמון ספקו עליו כת אפלטון ואמרו שאם הדבר כן אין לעולם פועל ולא עושה והשיבו כת ארסטו' כי ארסטו' הוא אשר יראה שלעולם פועל באמת ונתנו שרש בזה כי הוא נותן התנועה בגרמים השמימיים והגרמים השמימיים יעמדו בתנועה הנה נותן התנועה הוא פועל הגרמים השמימיים והוא אשר רצה באמרו הנה שיהיה מניעו זאת התנועה הנצחית לא גוף ולא כח בגוף והוא האל ית' ירצה שהוא נותן התנועה וכבר נודע שמציאות השמים בתנועה הנה הוא פועל ועושה גם כי האל הוא נותן התאחדות בעולם ונותן ההתאחדות אשר הוא תנאי במציאות המתאחד הוא נותן חלקי המורכב אשר הוא מורכב מהם לפי שההרכבה היא עלה לחלקים וזהו ענין השם ית' עם העולם בלא ספק עם שהוא צורתו ותכליתו ובכלל למה שהיה כל נמצא פעלו במה הוא הנמצא ההוא הוא היה ראשון ית' יותר ראוי בזה ולכן היה הוא ית' פועל ומחדש לפי דעת ארסטו' רק שלא סר מלחדש ולפועל ופועלו הנצחי יורה על אין סוף לפועל ולכן היה הוא ית' לא גוף ולא כח בגוף וארצה באמר שאינו כח בגוף שאינו כח מתפשט בו ואינו צורה חלה בגוף באמצעות המרחקים הבלתי מוגבלים הם הצורה הגשמיית כי יהיו תנאי בו ותהיה צורה מעורבת ומסתבכת ותתחלק בהתחלקו אבל נבדל מכל גשמיות ואם הוא מאמתת המתנועע וכבר קדם הרמז על כל זה ואמנם אמר שהחזקות שבראיות על חדוש העולם לא יתאמתו אלא אחר ידיעת המציאות השכלים הנבדלים כי הוא יאמר אחר שהיה המניע הגלגל שכל נפרד למה ייוחד זה הגלגל בתנועה מהמזרח אל המערב וזה מן המערב אל המזרח אחר שהיה המניע לא ייוחד לו מקום וכן איך חויב חמר הגלגל מהמלאך והוא שכל נפרד ואיך הגיע הרבוי וההרכבה והרבה כיוצא באלה הראיות או הספקות ולפי שכונתו הנה באור מעשה מרכבה אחר שאלת הרוכב במתנה אשר נתנה רמז כי כל מה שיבאר הנה מענין הגרמים השמימיים וסבותם ומסובביהם ומשיגיהם הוא באור מעשה מרכבה כמו שדבריו בשפע רמז על יחס העולם לאלוה ית' ונתן בזה ההקדמה על כי היא ניר מאיר כל תעלומה בזה המאמר כמו שאמ' ואמר דע כי מאמרי זה לא היתה כונתי בו וכו' וראוי לך שתקח זה השרש ממנו לא יוסר ממך ואמרו ומפני זה זכרתיו ובארתיו והראיתיו ירצה שהזכיר לך הדבר בכלל ובאורו יען תבין אמתתו והראהו במקום הצריך להועילך הידיעה במעשה מרכבה או מעשה בראשית או בענין הנבואה או בהאמין דעת אמתית באמונות התורות אשר לא יובנו להמון:
פרק ג
לפי מה שיתבאר במדרשות המפורסמות אשר אין ספק שהם לחכמים ירצה המדרשות ההם:
פרק ד
כי כל מה שאליו יתנועע ממנו יתנועע וכל מה שממנו יתנועע אליו יתנועע ירצה בעת ההוא בעצמו אשר יתנועע ממנו חלק מה רמוז אליו בנפש אליו יתנועע ואשר אליו יתנועע ממנו יתנועע והם ר"ל ממנו ואליו הם קצות התנועה והמשל בזה השמש צמח ויוצא מן המזרח והלך אל המערב הנה בבחינה אחת הוא הולך אל המזרח כי כל עוד שהולך אל המערב ממעטת העגולה והמרחק אשר בו לילך אל המזרח ושב אליו והוא מתקרב אליו ואני אומר כי בעבור זה נקראת שקיעת השמש באה והדבר מבואר בעצמו אלא שפירשתי זה למה שראיתי מהמתפלספים בעת למודי אשר להם שם על פני חוץ וידעו בחכמת התכונה ולא הבינו זה אבל אמרו כי כאשר יתנועע ממנו חלק מה מהגלגל אליו יתנועע החלק האחר וזה כה משפטו המתנועע ביושר ומה שאמר שהשמים בעלי נפש למה שאינם בזולת מקום יחייב גם כן שיהיה שם ציור ושכל ותשוקה הוא אמתי בעצמו אלא שבמה שהצורה הנבדלת מניע הנבדלת היה נפש והיה שכל מצד עצמה וכן ביאר זה אבן רשד ואמר אמנם שהשמים הם בעלי שכל הוא מבואר ממה שנאמר אותו וזה שהתנועה סבובית לא ידרוש המתנועע בו מקום כי התנועה הסבובית אחת והגשם המתנועע ואין שם מי שימיר מקומו כמו שחשב אבן סיני כי אין שם חלקים בפועל אבל אמנם ידרוש עצם התנועה הסבובית ומה שזה דרכו מניעו נפש בהכרח לא טבע לפי שהתנועה אין לה מציאות אלא בשכל אחר שלא ימצא חוץ לנפש אלא המתנועע לבד ובו חלק מן התנועה בלתי המציאות ואשר יתנועע אל התנועה במה היא תנועה לא מצד אמתת המקום הוא משתוקק לה בהכרח ואשר ישתוקק אל התנועה הוא מצדה בהכרח או ציור קודם אל התשוקה זה הוא אחד מן המקומות אשר יראה ממנו שהגרמים השמימיים בעלי שכל ותשוקה והוא מבואר מזה שהרצון הנה הוא כתשוקה והתשוקה אל התנועה לא אל המניע עוד רמז שיצורף עם זה התשוקה אל המצויר הנבדל הוא אשר הביאו הרב ז"ל ובאר זה מזכור השתי התנועות ואמר וכבר יראה גם כן משם המתנועע האחד מן הגרמים הכדורים נמצאהו מתנועע השתי תנועות המתהפכות יחד ר"ל המזרחית והמערבית וזה דבר אי אפשר מן הטבע כי המתנועע בטבע אמנם יתנועע תנועה אחת לבד ולמה שהתבאר שהמניע הוא שכל נקי מן החומר חויב שלא יניע אלא מצד מהו מושכל ומצויר וכאשר היה זה הנה המתנועע ממנו משכיל ומצייר בהכרח ומשתוקק לו ומתנועע אליו על צד האמונה בו והאהבה וכבר יראה זה גם כן מאשר תנועתם תנאי במציאות מה שהווה מן הנמצאות ושמירתם ואי אפשר שיהיה זה מן ההזדמן הנה אשר יכוונוהו השמים בתנועה אמנם הוא התנועה עצמה במה שהיא תנועה וזה ששלמות החי במה שהוא חי התנועה ואין שם ליאות להכרח החמר שיחייבהו המנוחה ושם נפש הוא שכל וציור ותשוקה לתנועה ולדבר האהוב וסבה להשפעת הטוב ממנו תמיד ולזה כמו שאמר הרב ז"ל היתה תמונתו כדורית ותנועתו סבובית כדי שתהיה פשוטה ולא יהיה בעצמו שנוי ולא בשפע מה שיתחייב מתנועע מן הטובות כהדמותו בבוראו בקנותו הנצחות למה שהוא בתנועה אך לא שהתנועה היא בלבד סבה שהיא בכונה ראשונה כי התנועה היא פעלו המיוחד אשר בעבורו נמצא ולא היתה זאת התנועה בעבור מה שהוא על הכונה הראשונה היה הגרם השמימיי נברא בעבור מה שהנה ושקר שיהיה הנכבד נברא בעבור הפחות אבל על הנכבד הוא מחויב מציאות החסר באדון עם מקבל האדנות כי ההשגחה באשר הנה היא דומה להשגחת האדון בעמו אשר אין הצלחה להם ולא מציאות אלא באדון וירצה בתנועת האורך התנועה מן המזרח אל המערב ובתנועת הנטיה התנועה אשר כאלו היא נוטה מדרך תנועת הגלגל היותר קצרה ומה שאמר כן בלא ספק נותן צורה נבדלת דעת לקוח מאבן סיני סותר לשרשי ארסטו' ולא אדע איך נפל הרב ז"ל בזה אחרי באור ארסטו' שפעל הפועל אינו דבר בלתי הוצאת מה שברא אל הפועל לא שיקנה הצורה מחוץ כמו שלא יתהווה דבר מן ההעדר כי הפועל אשר בהווים הנפסדים לא יפעל הצורה אלא היולי ואמנם יפעל מן ההיולי והצורה ולו היה הפועל יפעל הצורות בהיולי היה פעלם בדבר ולא מדבר וזה אינו ובאר גם כן שהנבדל אי אפשר שיהיה הצורה בגשם והוא דעת הצורות האפלטוניות אבל יהווה המסכים לא במין או בסוג גשם כמוהו ושההתחלה השכלית אמנם תצטרך בהיישרת הטבע למה שאינו בעל שכל לא ברושם הפעלה אלא בהוצאת שכלינו מן הכח אל הפועלו לבד ודי בהערה על זה כי הארכנו בזה ובמה שאמרנו ביחסים בזולת זה המקום ובפרט בפירוש לאיגרת אפשרות הדבקות ובארנו שם כי המניע הגלגל הראשון הוא העלה הראשונה והוא דעת ארסטו' וסתרנו שמה ראיית הרב ז"ל כי לא ישתתף הראשון עם שאר השכלים הנבדלים בהנעה כי הוא כל רצונו וזולתו חלקי ההכרחי ויתנועע המתנועע ממנו בהכרח מזולתו וישיג אל המניע מזה הצד שנוי במקרה מה שאין כן המניע הראשון כי בגאות המניע הראשון עצמו יתנועע השחקים ולא יתנועע המתנועע הראשון מזולת מניעו המיוחד ואין כל אחד מהעשרה בעל שני ענינים כי המהות הפשוט יתן עצמות הנבדל ולא יחויב שישותף עם זולתו זהו דעת ארסטו' והטבע לא יעשה בטל שיהיה שם נבדל בלתי מניע ואין שם הרכבה ולא אפשרות אבל יובדלו השכלים באופן אשר יציירו בו העלה הראשונה ולכן השתתפו כולם בפועל אחד ובתכלית אחד אמנם מה שהביא הרב ז"ל אל כל אלה הדמיונות הוא כמו שאמרתי לך העיון בדברי אבן סיני וחשב שהוא דרך ארסטו' ואינו והוא אמרו ודעתו וראיותיו על אלה הענינים מבוארים כפי שכלם בספרים הנמשכים אחריו או אשר ידמה שימשכו אחריו וצדק במה שאמר והעולה מדברי כולם הוא שהגלגלים כולם גשמים חיים וכו' אך כמו שהודעתיך כי הנפש והשכל והנבדל אחד בנושא שלשה במאמר לא כמו שחשב הרב ז"ל שיש שם הרכבה אך במה שהם רבים במאמר ובבחינה אין הנה מה שיסתור כונת הרב ז"ל באלה הרמיזות והוא שיהיה ד' סבות לתנועת הגלגל כדוריותו נפשו ושכלו ומושכלו אשר הם רמז לארבעה כנפי החיות אשר הכנפים סבות התנועה אחר שהיה המספר הזה צודק בעצמו בבחינה ובקשור כמו שבארתי:
פרק ה
מה רחוק מציור האמת מי שיחשוב שזה לשון הענין הנראה מהם ירצה שיהיה הרצון באמרו השמים מספרים כבוד אל כשיראה מהם כבוד אל כשיבחנו האנשים בהם ושהגלגלים משיגים כל מה שינהיגוהו יודעים בו כי הם מושלים בקרב תבל וענין המשילה הוא השלטון בהנהגה ולא ינהיג מי שלא ידע הנה הם משיגים את אשר הנה ודע כי יש מן הפילוסופים שאמרו בעבור זה שהנשמות השמימיות משקיפות על כל החלקים המחודשים בזה העולם ושהנרצה בלוח השמור הנפשות השמימיות ושפתוח החלקים בו ידמה פתוח השמורים בכח השומר המונח במוח וכבר חשבו שהמלאכים שמימיים הם הנפשות השמימיות ושהמלאכים הכרובים הם השכלים הפשוטים עומדים בעצמם לא ישתמש בגשמים ושאלה החלקים ישפעו על הנפשות השמימיות מהם והם היותר נכבדות לפי שהם מקנות ואותם נקנות הולץ ביותר נכבד בקולמוס אמר אבן רשד כי זה אשר סופר בשם הפילוסופים לא יאמר אותו אחד מן הפילוסופים אלא אבן סיני רוצה שהגרמים השמימיים ידמו שידמו דמיונים אין תכלית להם ואלסכנדר באר במאמרו הנקרא התחלות הכל שאלה הגרמים אינם מדמים לפי שהדמיון אמנם הוא כחי בעשר השלום ואלה הגרמים השמימיים לא ייראו מהפסד הנה הדמיונות בחקם לריק וכן החושים אשר הם תנאי בדמיונות כי כל מדמה מרגיש בהכרח הנה אין ראוי שנבין מדברי הרב ז"ל הנה באמרו שהגלגלים משיגים למה שישיגוהו השגה דמיונית או חלקית אבל שהם יודעים האמת כי השמים למה שיתנועעו מעצמותם תנועות מוגבלות ומצדדים מוגבלים ותנועות מתהפכות ויסודרו אצל זה בנמצאות אשר תחתיהם כוונות ופעולות מסודרות ומוגבלות והדרגות בו עמידת מה שתחתיהם בנמצאות הנה הם חיים משיגים יודעים אמנם שתנועתם יתחייב מהם פעולות מוגבלות מעמידות למה שהנה הנה זה נרצה כי קרבת השמש ירחקו הגלגלים הנוטה סבה לתקופות ד' וכן לירח ולכוכבים כי לכולם גלגלים נוטים יפעלו התקופות הד' ואשר בם עמידת הצמח והחי והדומם ובם תלך ההויה סדר בהוות קצתם מקצת בשווי לשמור להם המציאות ולמה שהשגחתם במה שהיה בלתי אליהם במציאותם נראה שהם מצווים ממצוה ראשון כמו שר הצבא או מלך המדינה אלא שאין שם עבדות נוסף על העצמות אבל העצמות עומד בעבדות והשכל האנושי קצר מהשיג אותו הפועל ובריאת אותם הגשמים והתחלת הוייתם ואם יורה במציאותו:
פרק ו
וזה סיפור למין האדם כלו ירצה אמרו כי יי' אלהיכם כי אין הכנוי שב אל ישראל לבדם שהשם יעיין בעולם השכלים וישפיע ממנו המציאות יראה שבאמצעות המלאכים ומשפעו עליהם ישפיע מהם המציאות והוא הנרצה באמרו שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא של מעלה והרב ז"ל תמה על אמרם מסתכל ואשר יסלק ותמה אצלי מעלת פמליאה שאמר שהוא מחנה בלשון יון אשר הוא הנרצה בעולם השכלים ואחר שהמאמרים מסכימים בענין ובאה שמה מלה יונית נוכל לדעת ממי יצא המאמר ראשונה ואמרו ובמקומו אמרו כן סתם ירצה במוחלט בלי מלת כביכול אשר יורה על הקשור וספוק הידיעה או שתוף במלה וזהו ענין כל הכחות כי לא תראה ותשמע בראות ולא תראה בראות ושמע אומרים שירה השירות שלהם והוא פעלו המיוחד ואמתת השיר אמתתו על הפועל בשעה שאדם ישן למה שהאדם ישן למה שהנפש אחת בנושא רבת בכחות יעיקו ההשגות זו את זו ובעת היקיצה יעיקו ההשגות החיצוניות לפנימיות ובעת השינה ישובו הכוחות הטבעיות אל התחלתם ותוכל הנפש להשלים פעלה ואז יכניעו הכחות המשיגים האחד את האחד בצורות אשר קבלו ביקיצה והנפש רמז אל החום המשותף וזהו סוד נביאי גדול הקשו על זה ממה שהניח הרב ז"ל בפרק מ"ו מזה החלק דבור המלאך בחלום או ראיתיו ודבורו במראה למעלה מדבור האיש וראיתי בחלום ועתה אמר שהוא סוד נבואי גדול שמי שהיה כחו יפה נדמו לו כדמות אנשים ומי שהיה כחו רע נדמו לו כדמות מלאכים ואני משיב על זה כי הנה דבר בענין הכחות ולכן מי שלא יתפעל בהשגתם ויחקם בדמות אנשים כחן יפה ממי שיתפעל ויחקם כדמות מלאכים מבהילים כמראה מלאך האלהים נורא מאד ושם ידבר עמנו באמתת הנבואה ומדרגותיה והשפע שופע מהשכל הפועל על נפש הנביא הנה מי שיחקה השכל הפועל על שהוא מלאך נראה אליו או מדבר עמו למעלה למי שיחקה איש מדבר עמו או נראה ומדבר עמו:
פרק ז
אבל לא בבחירתנו והנהגתינו אשר היא כלה בענינים מתחדשים ירצה והשגתם ובחירתם והנהגתם אמנם היא בענינים הכלליים וזה מורה על מה שפירשתי לך דברי הרב ז"ל בהשגת השמים:
פרק ח
אחר אשר אמת מציאות השכלים הנפרדים כי הם מן הד' סבות אשר לתנועות הגלגל כדי שיהיו ד' כנפים לחיות באר כי הדעת הקדום שיש לתנועות הגלגלים קולות לכן בא בספור הנביאים במעשה מרכבה וקול כנפי החיות וסיעת פיתאגוריש כלה תאמין שיש להם קולות ערבים נערכים אצלם בערך נגון המוסיקא ואני אומר כי למה שהיו הגרמים השמימיים עשרה יחס דוד לכל גלגל נגון מיוחד וצוה להלל השם ית' בהלולים כנגד העשרה גלגלים ואמר הללויה הנמצאות כולם הללו אל בקדשו כנגד שמי ההצלחה הללוהו ברקיע עוזו כנגד ערבות ובגאותו שחקים הללוהו בגבורותיו כנגד גלגל המזלות אשר גבורות צבאותיו ואחר כן כנגד ז' כוכבי לכת והיחס בזה העולם השפל ואמר כל הנשמה תהלל יה והעלה בהיותנו בלתי שומעים הקולות המרחק והרגלנו לשמעם מעת הולד בו כמו שהתבאר בספר השמים והעולם ובו הראיות אשר נצחו בם חכמי אומות העולם לחכמי ישראל וזה אמת כי הענינים העיוניים אשר בם החכמים חכמים אמנם דבר בהם כל מי שידבר כפי מה שהביא אליו העיון כי המופת הוא הדבור המיוחד אצל החכמים ולכן יאמן מה שהתאמת מופתו:
פרק ט
והיה דעת הראשונים כולם בשכדורי נוגה וכוכב למעלה מן השמש ודע זה והבינהו מאד דע כי דעת הרב ז"ל לחלק הכדורים המצוירים לארבעה כמו שהתבאר ושיהיה הוא הנרצה בד' חיות וזה אפשר אלא אם כן יהיו נגה וכוכב אשר הם מהכוכבים הנבוכים למעלה מן השמש כי איך אחשוב כדורי החמשה לכדור אחד והשמש באמצעם זה אי אפשר אבל כשיהיה נוגה וכוכב למעלה יהיה זה המספר אפשרי ויהיו אלה הד' הם ד' חיות ונוכל ליחד כדור כדור ליסוד מן הד' יסודות ולכל אחד מן הד' כחות מיוחדות כמו שיבאר ויהיו ארבע פנים לכל חיה ולזה אמר ודע זה והבינהו מאד כי כל באורו במעשה מרכבה נתלה על זה לא שנתלה באורו בשיהיה אמת אבל כשיהיה זה דעת קדום כי נוכל לומר כי אחרי שהוא דעת קדום הנה דעת הנביאים הוא זה כענין בקול כנפי הכרובים וזהו אמרו סוף דבר יהיה הענין כן או לא יהיה הנה הראשונים היו מסדרים נגה וככב למעלה מן השמש ובזה תוכל לראות מה שהעירותיך עליו כי כשהרב ז"ל מספר הדעות הקדומות בכמו אלו הענינים הוא רמז על שדעת הנביאים מקדם ודעת חכמי ישראל הוא זה הדעת ודע זה והנה מבואר זה כמו שבארנוהו ואמר ולזה היו מונים הכדורים חמשה ואמרו כי כן היו הראשונים קוראים הכוכבים צורות רמז לפני החיות וזה סוד גדול ממנו כי רמז לשורש גדול יש לקדומים בענין הצורות בו נוסרו המלאכות ההם וזה שאלה הצורות השפלות דומות הצורות העליונות ומקבל מהעליון אך בצלם יתהלך איש והוא מה שאמר בטלמיוס במאה הכדורים הוא ספר הפרי זה לשונו הצורות אשר בעולם ההרכבה נשמעות אל הצורות הגלגליות ולזה יחקקו אותם בעלי הטלסמאות בחול הכוכבים ההם למה שירצה עשייתו ואמר אבו געפר המפרש זה הדבור יכלכל על סור מסורת בעלי הטלסמאות והצורה אשר זכרם בעולם ההרכבה הם מיני בעלי חיים והצמחים אשר ירצוהו שכל מין מאלו הוא תחת הצורות הגלגליות אשר ידמו צורות איש מאישי אותו המין בעלי התאר כמו שתהיינה העקרבים נשמעות לצורת העקרב אשר בגלגלים והנחשים נשמעים לצורת אל שגאג אשר בגלגל והיו בעלי הצלמים יביטו חול הכוכבים באלו הצורות הגלגליות ועלייתם מהמזרח ויפתחו באותו העת צרורותיהם באבנים אשר רצו לתקנם או מתחלפים להם אם רצו להפסידם ויגרשום מגבולם הנה יראה במה שיקבצו מזה השם יעמוד עליהם זמן ארוך והביא משל לזה מענינים נפלאים קרהו ואמתם הנסיון הם מעידים על זה ויפה ואמר הנביא לעולם יי' דברך נצב בשמים ואמרו ולמעלה מכולם גלגל אחד חלק אין כוכב בו הוא רמז לאמרו על חיות רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה ומה שאמר לא ראיתיו לאחד מן הפילוסופים אני ראיתי באלנגי הוא כתב בהצלה לאבן סיני:
פרק י
אלו ד' סבות לתנועות הגלגל והם כנפי החיות וד' פנים מן הכחות והם הד' פנים אשר לחיה ואם לכל חיה פני אדם עוד רמז כי ידי החיות ידי אדם ועוד אמר שאתה כשתבחן וכו' ובמעשה מרכבה נבאר כל זה כמו שצריך במה שמלאכי אלהים אשר ראם עולים ויורדים אמנם הד' לא יותר שנים עולים אם במוחלט ואם בקשור ושנים יורדים אם במוחלט ואם בקשור ושארבעה נקבצו במדרגה אחת ממדרגות הסולם כי אין לאחד מהם זולת צורה אחת פשוטה דוממית וכולם יתפעלו ויתמזגו ויתהווה מהם מורכב אחד עוד שהם למדו מזה שרוחב הסולם עולם ושליש אחר שרוחב מלאך אחד שליש העולם ויש מי שיספק בזה ספק גדול ויאמר אחר שהנרצה באמרנו שהמלאך שלישו של עולם כי השכלים הנבדלים הם חלק אחד משלשת חלקי הנמצאות והשני הגלגלים והשלישי הגופות המשתנות תמיד הנה אלו הד' שנקבצו כלם במדרגה אחת הם הארבע רוחות וד' רוחות השמים אינם אלא הד' מלאכים שנקבצו במדרגה אחת ואלה אינם אלא זה החלק השלישי והוא שלישו של עולם ואיך יהיה עולם ושליש ואני משיב על זה כי למה שהיה המלאך שלישו של עולם וקח אלה הד' כאלו כל אחד מהם המלאך ההוא ונבאר מזה שרוחב הסולם עולם ושליש וכשנבחן זה המלאך מהו נראה שארבעתם אינם אלא המלאך ההוא שהוא שלישו של עולם והוא החלק השלישי השפל ומחלקי הנבראות ובזה הותר הספק והוא נאמר על צד הלצה ומה שהביאו שהמלאך שלישו של עולם מאמרו וגוייתו כתרשיש שהרצון בו תרי משית יש לשאול מהו אמרו תרי משית ולא הביאו ממה שתורה על אחד מג' אחר שהוא המכוון ואני משיב על זה כי עשו זה להיות מלת תרשיש משותפת תורה על אבן יקרה להורות כי כל הנמצאות הושפעו מן הראשון ביותר טוב ושלם שיוכל להיות כפי המקבל שנית להורות כי כל אחד משלשת חלקי הנמצאות יחלק ראשונה לשני חלקים החלק הראשון ממנו עלה ממנו עלול. החלק השני ממנו רצוני כל ממנו הכרחי חלקי. החלק השלישי ממנו קל ממנו כבד ואמרו והוא יורד למטה בטבע ירצה למה שעצמותו הוא החלק הארצי ואמרו והבן כל מה שנזכר והסתכל בו כי בזה יתבאר מעשה מרכבה:
פרק יא
דרך השמש דרך הקו השוה וזה מה שאין ספק בו והקו השוה היא העגולה העוברת מן הדרך ממזרח למערב על מרכז העולם עומדת על זוית נצבת עוברת על עגולת אופן העגולה והוא העובר על שני קטבי הגלגל כי הוא האופן הטבעי והיום והלילה שוים לכל העומדים תחתיו כי הקו ההוא מהלך באמצע העולם חותך העולם לחצאין החצי לצד צפון וחצי לצד דרום ורחקו משני הקטבים באי זה מקום שיהיה מן הקו ההוא שוה וזוית נצבת הוא כל אחד משתי הזויות השוות אשר יחד שם הוא ישר עומד על קו ישר ואמרו אבל אם יש לו גלגל חוץ למרכז ירצה למרכז העולם וגלגל הקף הוא גלגל קטן סובב תוך עובי גלגל גדול ולא ימנע שיהיה כל כוכב מהם בגלגל מיוחד ויהיו תנועותיהם כולם אחד ויתחלפו במהירות ואיחור כפי ערך גדלם וקטנם והביא זה למה שאמר אחר כן שבעבור זה אם היה כן לא היה נפסד הסדר בהיות הכדורים המצוירים ארבעה ונתן מקום להתחלה התוריית שהסבות רבות עד שמהם אמרו שהן בלתי בעלות תכלית ולפי שהסבה באמנת זה ההרגל והמנהג כמו שאמר זה ארסטו' במאמר הראשון מן הפילוסופים הראשונה אמר ואי אפשר מבלתי שיכלול מיניהם מספר עוד השלים דרושו ואמר אבל המכוון כלו שהנמצאות מתחת הבורא יחלקו לשלשה חלקים ולזה אמר יחזקאל וארא וארא וארא עוד באר יחס השפעתם איך היא אמנם שמה שאמר מחויב הגלגל מהשכל הלא נדבר בזה במה שיבא ולפי שזה כלו רמז למעשה מרכבה וסוד מעשה בראשית אמר ואלו הענינים כולם כבר בארנו שאינם סותרים דבר ממה שבארנוהו ובארוהו נביאינו וחכמי תורתינו אבל מסכים עמהם ומבאר ענינם כי אומתינו אומה חכמה ושלמה וכו' ואחר שנכפל בדברינו זכרון השפע מהשם ומהשכלים כי כל נמצא ימצא פעלו עמו צריך שנבאר לך אמתתו ר"ל הענין אשר יכונה בשפע ואחר כך אדבר בחדוש העולם כי לא יובן חדוש העולם אלא אחר הבנת אמתת השפע לטבע המשפיע:
פרק יב
כבר אמרנו מה שיש בו די באמתת הפועל ונותן הצורות ואין הנה מקום להשיב מה שאמרו משהנה פועל נותן הצורה גם כי אין להשיב מה שכבר נאמר ולפי הענין בעצמו נקח מה שאמרו בנתינת ההיישרה והסדור ומה מאד הטיב הרב ז"ל באמרו שהצורות לא יתחדשו ראשון ראשון ולזה אין תנועה בהם כי אמתת התנועה היא הגעת מה שבכח בעצמה ראשון ראשון בהדרגה בלי הפסק וכאלו רמז הנה אמתת התנועה מה היא והבן איך כלל ואמת כל משפט הכוכבים באמרו כל זה יעשו הכוכבים ברחק מיוחד ר"ל קרבתם למרכז ורחקם ממנו וערך קצתם לקצת ומהנה נכנס למשפט הכוכבים כי זהו אמתת חכמת המשפט כאלו הוא הרכבה רפואיית מסממנים נפרדים ודבריו באמתת השפע ענין נפלא מאד אין צריך תוספת והנה גלה הסבה אשר בעבורה הביאו כי עמך מקור חיים רוצה בו שפע המציאות כלומר המציאות אשר הוא החיים בלי ספק ואמרו כי עמך כי הוא פעלו המיוחד והוא לו במה הוא הוא ולזה השלים הפרק באמרו והבינהו וזה הפרק אמנם היה ראוי לסדרו לפני המאמר בדעת האנשים בקדמות העולם או חדושו ואין בדברי הרב ז"ל וסדורם מה שיקבל התוספת והחסרון או שנוי ותמורה ית' המשפיע האמת על אוהביו:
פרק יג
כל זה שיעור זמן או דמות זמן לא אמתת זמן כבר ידעת כי הזמן הוא ספור התנועה בקודם ומתאחר בה כי התנועה כשתחלק אל קודם ומתאחר חודש הזמן כי לא נחלקה כי אם אל העובר והעתיד והם חלקי הזמן כי היה בה ראשון ראשון ונמשך ממנה המשך המציאות וכאשר יובדל בשכל ההמשך ההוא הוא צורת הזמן ומהותו כמו כי כשנלקח במה הוא המשך התנועה היה הוא הוא הזמן וכאשר נלקח דמות ההמשך ובכלל המשך מציאות בלי בחינת תנועה מופשט בעצמו היא דמות זמן לא אמתת זמן אלא שהוא בכלל מקרה דבק לתנועה כי מיד שנלקחה חודש הזמן ולא ימנע מציאות הזמן אלא עם מציאות אשר לא יקבל התנועה ואולם מציאות הנמצאות המתנועעות או שעור מציאותם הנה ישותם הזמן בהכרח ומה שאמר בבאור אשר חייב העולם סבה הזמן אחת אבל הסבה העצמית הוא חסרון טבע הזמן בעצמו והיותו מהנמצאות החלושות המציאות בעצמן וזה שהנמצא מהזמן אינו אלא העתה והוא מבדיל בין העובר והעתיד והעובר כבר היה והעתיד עדיין לא הגיע והעתה אינו חלק מן הזמן ואין בכל זולת חלקיו הנה אם כן הוא מחובר מן הבלתי נמצא והמחובר מן הבלתי נמצא בלתי נמצא זהו מה שהביא אל העולם אמתת הזמן כי הנמצא החסר חסר הציור אמנם התשובה בזה שהזמן הוא מן הנמצאות בעצמן אשר ישלם מציאותם מצד הנפש ולכן היה סוגו המספר והמספר הוא פועל הנפש והנה התנועה היא מן הנמצאות המוחשות והיא גם כן מחוברת מן הקודם והמתאחר כמו שהזמן מחובר מן העובר והעתיד כי ספירת התנועה ר"ל המנוחה והחלקה היא מפעל הנפש בה כמו שהוא בטבעה כי דומה אלה הדברים אין מציאותם מציאות שלם אמנם מציאותם מורכב מפעל הנפש במה שהוא חוץ לנפש מהם ר"ל שאלו לא יהיה הנפש לא יהיה להם מציאות שלם אלא בכח והנפש משלמת מציאותם כענין התנועה כי אינה רמוז אליה אלא מקובצה ואמנם הפעלה המחשבה כי הנמצא ממנה אמנם הוא חיות המתנועע בנקודה מה איך היא נובעת תמיד כי היא הנובעת המתדבק אפשר שיורמז אל חלק ממנה כי לא יושכל הנמצא מהבלתי נמצא כענין באור השמש המגיע עד צל והנפש תקשור החלקים ותגיעם וככה בענין הזמן ולא קובצו בזמן שני ענינים לבד ר"ל שהוא מקרה מחויב לתנועה והתנועה מקרה למתנועע והתנועה בלתי מתושבת על ענין אבל קובץ בזה ענין אחד זהו אשר חייב גם כן העלם ענין הזמן והוא שאין הזמן נמשך לתנועה תתיישב או לא תתיישב על צד מה שימשך התכלית לגודל כי הוא נמשך מפני שהוא נמצא בו כמציאות המקרה לנושאו האישי אבל יתיחס לכל תנועה במה היא תנועה ולא יתרבה ברבוי התנועות ולכן היה חיוב הזמן מן התנועה יותר דומה לחיוב המספר מן הנמנה ר"ל שהמספר לא ישתנה בנפש הנמנה ולא יתרבה ברבויו ולכן היה הזמן אחד לכל תנועה ומתנועע ונמצא בכל מקום ולא יהיה במעשה וישיג איזו תנועה ואפי' בנפש רמז שהמנין לא יורמזו לו מקום ולזה היה סגולתו שיעור התנועות ושיעור מציאות הנמצאות המתנועעות מה שהם מתנועעות כמו שישער המספר עצמם ולכן היה הגדר הזמן שהוא מספר תנועה בקודם ובמתאחר בתנועה ולעומק אמתת הזמן ומשיגיו אי אפשר לי מבלתי שאפרט לך זה הגדר אחד שסדר הדברים הביאנו ויובן לך בו כל מה שאמרו הרב ז"ל בענין הזמן ואומר שאמרנו מספר ירוץ מרוצת הסוג כי יכלול המספר המוחלט אשר נושאו האחד הנפרד אשר הוא מספר מונה לבד ואשר נושאו אחדים חמריים ויכלול כל חלקי אי זה נחלק שיהיה בזמן השני מן המספר והוא הנקרא המשער ואמרו התנועה הוא הבדל כי יבדילהו מהמספר המוחלט ושאינו מספר אי זה אחדים שיזדמנו אבל מספר דבר מיוחד ואמרנו בקודם ובמתאחר ירוץ מרוצת ההבדל המיוחד והוא חלק אי זו נחלק שיהיה באי זה תאר שלקחו אבל על שהקודם והמתאחר הם המספר ר"ל המשער המונה לתנועה לא קבוצם ולא במה שילקחו החלקים יחד אבל במה הם מתאחדים בקדימה ובאיחור וכמו שהם חלק הנחלק כן תארם ר"ל ההקדמה והאיחור אשר להם הם חלקי תאר הנחלק וההבדל האחרון הוא אמרו בתנועה וזה שהמספר ר"ל המשער לתנועה כבר יהיה חלקי הדבר והחלקים ההם יהיו קודם ומתאחר ולא יהיה במין המספר הזה הוא הזמן כי חלקי הרחק אשר עליו התנועה הקודמים והמתאחרים בהנה אינם הזמן והם הם משערים לתנועה כי הם אינם משערים בהמשך מציאותה אבל בעצמותה ר"ל בכמותה ולבדה אבל כשהחלקים ההם המתוארים בקדימה ואיחור הם חלקי התנועה היו משערים לה בהמשך מציאותה והיא אז הוא אמתת הזמן וזה כי המשך התנועה הנחלקת הוא המשך הקודם והמתאחר אשר הם הזמן ר"ל במה הם נמשכים וזה כמה אם קודם ומתאחרים בפועל בחלקי המשך כי בבא זה עם סור זה בקדימה ואיחור כי לא ישאר הקודם עם המתאחר יש שם המשך מציאות והוא המשך מציאות התנועה וכמותם הוא כמותה והם המשערים לאפשרות שעור מה מתנועה אחת כפי המהירות והאיחור ואמנם בהמשך בלי עיון לזולת זמן והבן זה הענין כי בו סוד הזמן ראוי כשתבין מאמרינו מספר התנועה שהוא משער כל תנועה ומאמרינו בקודם והמתאחר בתנועה אשר הזמן נמצא ראשונה והיא היומית אשר בה אנו במציאות משתנה כי המשער ראוי שיהיה יותר קטן מכל מה שישוער בו באותו הסוג היה הזמן משער ראשונה ובעצמות לזאת התנועה ומציאותו לשאר התנועות ושערו להם אמנם הוא שנית ובאמצעות התנועה הזאת ולזה היה היום והחדש והשנה אינם דבר זולת חלקי הזמן אשר הם נמשכים לתנועת הגרם השמימיי ונזדמן להם כמו שאמר אבן רשד עם שהוא מושכל הוא מפורסם אצל כל האומות ואמרו ולזה היה קורא יי' אל עולם פירשו הרב ז"ל בפרק כ"ט משלישי שאמר זה לשונו קריאה שכוללת מציאות האלוה והתחדש העולם מאתו ירצה במה שהוא אלוה ושם אבאר זה עוד בע"ה ואמרו השם המציאנו ברצונו אבל לא פעל אחר העדר ירצה אבל המתחדש מאתו ושהנמצאות זורחות מהשפעתו ואורו וסדוריו מהסדור אשר בו ואמרו שאין קדמון עם השם ית' אין פילוסוף אמתי מכחיש זה כי היא אמונה נפלאה אמתית והיא אחת מהשלשה עשר עקרים שהביא הרב ז"ל:
פרק יד
ואומר כי ארסטו' אמר כי התנועה לא הווה ולא נפסדת ר"ל התנועה המוחלטת לא ירצה בתנועה המוחלטת תנועה מיוחדת יומית או זולתה ואמנם ירצה בו התנועה הנכרתת ר"ל אלו התנועות הנמצאות בחלקי העולם ובכלל התנועה במדרגת החיות בנמצאות ואם לא סרה הנמצאות הנה לא סרה התנועה והיא כאלו היא חיות בכל מה שיעמידוהו הטבע שהוא אמר אם התנועה התחדשה היתה כללית וכל מתחדש תקדם לו תנועה ירצה קודם היותו בפועל והתנועה הקודמת לו היא צאתו לפועל והתחדשו אחר שלא היה הנה התנועה אשר הונח הראשונה תקדם לה תנועה והיא צאתה לפועל הנה תהיה התנועה א"כ נמצאת קודם התנועה ההיא והיא התנועה אשר בה נמצאה התנועה האחרונה לה אשר הונחה ראשונה התנועה הראשונה אשר בה נמצאה זאת קודמת בהכרח והיא נצחית ילך הענין אל בלתי תכלית כי משפט האחרונה עם הראשונה היא משפט הראשונה עם אשר לפניה אשר נתהוותה הויה כליל ויהיה לשנוי שנוי קודם לו בטבע לבלתי תכלית ולא יהיה שם שנוי ראשון ובשלא ימצא הראשון לא ימצא האחרון הנמשך לו. אמר משה זהו הנראה אליו מסברת הרב ז"ל ותהיה התנועה ההווה כללית היה התנועה כמו האנה מההעתק והנזון מההשתנות או שתהיה בה ר"ל הראשונה באחרונה בהעתק ונעתק כאלו היא גשם משתנה או מתחדש ואי אפשר לפרש מאמרו על זולת זה האופן וזה מקום פלא גדול איך אמר הרב ז"ל בשם ארסטו' ולא נמצא זה בכל דברי ארסטו' לא במאמר השביעי ולא בשמיני משמע טבעי ולא בזולת זה אבל אמר הפך זה כי באר במופת שאין לתנועה תנועה ולא הבדל בזה בין התנועה הכללית ובין התנועה הפרטית והוא שאי אפשר שיצויר שלתנועה תנועה אלא על אחד מב' פנים אם שתהיה התנועה נושאת לתנועה כמו המתנועע נושא לתנועה והוא הנושא המעמיד וזה שקר כי לו היה זה כן תקבל התנועה והמנוחה כי מה שדרכו שיתנועע דרכו שינוח והתנועה הפך המנוחה הנה הוא שקר שתקבל התנועה והיא תנועה המנוחה על שיהיה נושא מעמיד ואם על אופן שני והוא אשר על שיהיה חדוש התנועה מתנועה עד שתהיה התנועה כתנועה על דמיון מה שתהיה אליו נושא לתנועה שתהיה חמר לה וזה בשנאמר שהתנועה תתהוה כמו שיתהוה הלובן דרך משל וזה כמו שנאמר שהתנועה אשר קודם התנועה אשר אחריה תהיה לה שלמות מה שבכח במה הוא כן עד שיהיה חדוש התנועה נמשך בעצמות לחדוש התנועה הקודמת ושההות אשר ללובן המתהווה בהדרגה הוא מתהוה עד שיהיה לבעל פעלו למציאות מציאות וזה שקר וזה מבואר גם כן שאם היה לשנוי שנוי וזה בעצמות על אי זה אופן שיהיה נמצא שנויים אין תכלית להם וכאשר לא יהיה ראש להם לא יתכן שימצא הנמשך והוא האחרון הנה הוא מבואר שאין קודם השנוי שנוי בעצמות בשום פנים ואם יחויב שיהיה קודם כל שנוי שנוי במקרה ר"ל במקרה ושנית ר"ל ג"כ מפני החמר וזה שכאשר השתנה השנוי מפני הכרח החמר ר"ל שהוא אינה בעצמות נושא שנוים רבים ומתפעל לפי טבעו בהתכונניות לא מפני טבע התנועה המתחדשת ר"ל שהיא אינה בעצמות מתנועה אבל שקרה לה שקדמה לה תנועה והיא אם כן במקרה ושנית ר"ל מפני טבע החמר והפועל התמידי לא יחויב השקר אשר יחויב הנה ולכן היה הכלל בין שני אלו המאמרים שיהיה הנה אחד משתנה תמיד יקרב מקצת הנמצאות פעם וירחק פעם ויהיה הסבה בחדוש השנוי הנמצא אחר שלא יהיה ובשלא יובדל מה שבעצמות ממה שבמקרה יחשב שיחויב מהיות האדם מאדם שלא ימצא האחרון כאשר לא ימצא הראשון ואין הענין כן לפי שהראשון נמצא והוא השמש והשכל הפועל ואולם היות אדם מאדם אל זולת תכלית הנה הוא מחויב במקרה ולא בעצמות ובכלל אין לשנוי שנוי בעצמות לא עד שיקדם שנוי בעצמות ולא על שיהיה לתנועה תנועה על שהיא שלמות לה ר"ל שיהיה יחס התנועה הקודמת אל המתאחרת יחס התנועה אל מה שאליו או יחס התנועה אל הנושא המעמיד ואחר שהיה זה כן איך יאמר ארסטו' אלו התנועה התחדשה תקדם לה תנועה והיא התנועה אשר בה נמצאה אחר שהתבאר שאין לתנועה תנועה בצד מן הצדדים תהיה כללית או פרטית זה מה שאי אפשר בשום פנים אצלו ולא ראיתיו ולא אדע ממה הוציא מה שחשב מזה אמנם אשר אמרו ארסטו' באמות זה הדרוש ר"ל שהתנועה לא הווה ולא נפסדה הוא על אופן הדרך כמו שיבא. עוד אמר ולפי זה השרש גם כן יאמר כי זה הזמן לא הווה ולא נפסד ירצה כי לפי זה השרש אשר בארו והוא שהתנועה בלתי הווה ולא נפסדת יאמר כי הזמן לא הווה ולא נפסד כי הזמן נמשך לתנועה ודבק לה ואחר שהיא נצחית הוא נצחי ואין תנועה אלא בזמן כי התנועה בה קודם ומתאחר ולא ימצא קודם ומתאחר אם לא ימצא זמן לפי שהזמן הוא אשר יפעל הקודם והמתאחר בדברים אשר אינם מתנועעים ואולם המתנועעים הנה הקודם בם והמתאחר נמצא בעצמותם לפי שהזמן נמשך מן התנועה ולא יושכל זמן אלא בתנועה אחר שהיה הזמן מספר התנועה בקודם ובמתאחר ממנה אמנם הקודמים היו משערים בשהזמן נצחי ולא ישערו שהוא נמשך בתנועה ולזה טען דימרקטיס בשאי אפשר שיהיו כל הדברים מהווים כי הזמן אחד מן הדברים והוא בלתי מהווה ולא שערו שהזמן לא ימצא אלא מהתנועה האמינו בנצחונה אמנם אפלאטון קרה לו הפך זה שהוא הודה שהזמן נמשך לתנועת השמים ולא יודה בנצחותם. דרך ב' יאמר החמר הראשון המשותף ליסודות הד' לא הווה ולא נפסד ירצה בעצמו במה הוא חמר ראשון כמו שהחמר הראשון הרמוז במה הוא רמוז כמו האש יתהווה ויפסד במה הוא אש וחמר שני כי יפסד חלק והוא צורתו וישאר חלק והוא חמרו שאם היה החמר הראשון הוא במה הוא חמר ראשון היה לו חמר אחר ממנו נתהוה ר"ל נושא יתהווה ממנו וילכו החמרים אל לא תכלית וראוי שיהיה זה המתהוה ממנו והוא החמר הראשון בעל צורה שהיא אמתת ההויה ואנחנו הנחנוהו חמר לא בעל צורה במה הוא חמר ראשון אם כן הוא בהכרח הוא בלתי הווה מדבר ואלו היה לו נושא ?יחהווה חמרו עם שהוא בעצמו חמר בלי צורה היה הוא הנושא ויהיה נמצא קודם שימצא כי לא יהיה בינו ובין הנושא זולליות כלל ולא יובדל ממנו בדבר יוכר בו כי לא ימצא דבר יותר פשוט ממנו ונעדר ההרכבה אחר שהוא בעצמו עצם פשוט חסר בעצמו והוא שהוא היולי לבד אין צורה לו על שהיא חלק ממנו בה יהיה היולי כענין בחמר השני ר"ל הרמוז אליו המורכב כאש כי במה הוא אש מורכב מחמר ראשון וצורה אשיית והוא אם כן קדמון לא יאבד כי אלו היה נפסד היה מחויב כמו זה הבטל בעצמו ולפי שהוא פשוט בעצמו לא ישא הפסד חלק והשאר חלק מאמתת עצמותו ואם כבר ישא הפסד הצורות החלות בו והוייתן אבל זה אין שנוי בעצמו אבל כמו שנאמר בנאד שהשתנה חומץ לפי שנשתנה חומץ היין אשר בו ובכלל אלו הנחנוהו נפסד יתקבצו הכח והפעל לפי שההווה מורכב מכח ופעל וכבר התבאר שהוא בכח ולזה השתוקק אל הפועל הנה זה שקר וזה ג"כ יחייב בקדמות העולם. דרך ג' לו יאמר כי חמר הגלגל בכללו אין בו דבר מן ההפוך כי התנועה הסבובית אין הפך לה כי אם היתה לה הפך היתה הישרה יותר ראויה שתהיה הפך לסבובית מזולתה וזה שהתנועה הסבובית מחויבת מתנועת הגבנוני ותנועת הקבובי ושניהם מתחלפים לתנועה הישרה והתנועה הישרה אינה הפך לסבובית אחר שהישרה הפך לישרה כי יתחלפו בממנו ואליו ויהיה לה יותר מהפך אחד הנה התנועה הסבובית אין הפך לה וזה שהתנועות אמנם יהיו הפכיות במה שממנו ובמה אליו ואמנם התנועות הסבוביות אחר שהיה בהם מה שממנו ואליו אחד בעצמו לא היה אפשר שיהיה בהם הפכיות הנה התנועה הסבובית אין הפך וכל מה שיפסד אמנם סבת הפסדו מה שבו מן ההתהפכות כי כל נפסד אמנם יתהווה מהפכו ויפסד אל הפכו והגלגל אין בו התהפכות הנה אינו נפסד אמנם שאין הפך לו כי הגשמים הפשוטים ההפכיים תנועתם הפכיות כי הגשמים אמנם יתארו בהפכים מצד צורתם שהרי התחלות התנועות והגשם הסבובי אין לו תנועה הפכית כמו שהתבאר אמנם הגשם הסבובי אינו נפסד ומה שאינו נפסד אינו מתהווה ויחליט גזירות ר"ל מאמרים בלי תנאי ויבארם והוא שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה וכל מה שלא יתהווה לא יפסד וכל שלא יפסד לא יתהווה וזהו מופתם הקרוב ההווה והנפסד כל אחד מהם הוא אמצעי בין הנמצא תמיד והנעדר תמיד המתנגדים אחר שהיה כל אחד מהם לו כח המציאות וההעדר ר"ל נמצא בקצת העתים נעדר בקצת והאמצעי הוא אשר לקח מכל אחד משני הקצוות שהם הנמצא תמיד והנעדר תמיד וכל שני נשואים יתהפכו על דבר אחד בעינו והנה כל אחד משניהם מתהפך על חברו יחויב מזה שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה וכמו כן יתבאר שהבלתי הווה והבלתי נפסד ישוב כל אחד מהם על חבירו בשוה וזה נטה מהפוך הסותר וזה שאם לא יהיה בלתי נפסד הנה הוא הווה נפסד כי הם חולקים האמת והשקר ואם היה הבלתי הווה נפסד וכבר התבאר שכל הווה נפסד יהיה הבלתי הווה וזה שקר א"כ בלתי הווה הוא בלתי נפסד בהכרח ובדמיון זה יתבאר שהבלתי נפסד בלתי הווה. דרך ד' לו כל מתחדש אפשרות חדושו קודמת על חדושו בזמן וכן כל משתנה אפשרות שנויו קודמת לו בזמן ובזאת ההקדמה חייב התמדת התנועה הסבובית ושאין לה תכלה ולא התחלה קצר הרב ז"ל בזה הרבה נשען על שכבר תדע זה ממקומו אמנם למה שאמר שאנו נראה בתחלת הדעת ההתיחסות בין זאת התולדה וזאת ההקדמה ראיתי להביא לך בקצרה איך יחויב זה ואומר כל מתחדש אפשרות חדושו קודמת על חדושו בזמן ר"ל שכל מה שנמצא אחר שלא ימצא הנה כבר היה נמצא בכח ואפשרות חדושו קודם לו בזמן והתנועה המתחדשת זה דרכה ר"ל שכל משתנה אפשרות שנויו קודמת לו בזמן ר"ל שכל מה שיתנועע אחר שלא היה מתנועע הנה כבר היה אפשר שיתנועע ולכן היה מגדר התנועה שהיא שלמות מה שבכח או שלמות המתנועע וזה הענין לא ימנע מאחד משני חלקים אם שנניח שהאפשרות הקודם על התנועה הראשונה מחודש ואם שנניחהו קדמון ואם הנחנו זה הכח והאפשרות מחודש הנה כבר יחויב שיהיה קודם התנועה הראשונה המונחת ראשונה תנועה אחרת קודם להו והיא אשר בעבורה נתחדש האפשרות הקודם על התנועה הראשונה לפי שחדוש האפשרות על התנועה אמנם יהיה נמשך לתנועה בהכרח וזה אינה ראשונה וכן יקרה בשנוי אשר ממנו נתחדש האפשרות ראשון ר"ל שיהיה הכח קודם עליו בזמן ושיהיה זה הכח מתחדש משנוי וכן לבלתי תכלית ואם הנחנו האפשרות הקודם על התנועה הראשונה קדמון הנה יחויב מזה גם כן אם הונח כן שיהיה קודם התנועה תנועה אלא שהוא מן הידוע בעצמו שהוא בלתי אפשר וזה כי טבע הענינים ההכרחיים מחויב שיהיה בלתי טבע האפשריים וזה שמה שמנוחתו זמן אין תכלית לו אי אפשר אם לא שאין בטבעו כח שיתנועע ואם כן לא יתנועע בעת מן העתים לפי שהמתנועע בעת בלתי עת אי אפשר שימצא בו כח על אחד משני ההפכים זמן אין תכלית לו ואפי' אם הנחנוהו כן הנה יחויב שיהיה קודם זה השנוי המונח ראשון שנוי לפי שהמנוחה אשר היתה קודם זה הפך התנועה וההפכים אמנם ימצאו מפועלים הם הפכים או הם ענינים מתהפכים ואפי' אם הם נכרכות כי יחויב שיהיה שם תאר מה מתחלף ויחויב שיהיה המחייב המנוחה הפך מחייב התנועה בהכרח וכאשר נמצאת התנועה כבר סולקה סבת המנוחה וסולקה בהכרח שנוי או נמשך לשנוי ויחויב שיהיה קודם השנוי המונח ראשון שנוי וכן אל בלתי תכלית וזה המאמר לא יחויב ממנו שתהיה השנית נכרכת לקודמת עליה ר"ל תכלית האחת התחלת האחרת אבל שתהיה נמשכת ר"ל שיהיה בינה זמן מנוחה והוא הזמן אשר נמצא בו האפשרות אבל כאשר חייב שיהיה הנה שנוי ראשון והיה בלתי אפשר שימצא שנוי ראשון הנה מחויב שיהיה הנה שנוי אחר מתדבק הוא הסבה בשיהיה כל שנוי קודם לו שנוי והוא התנועה הראשונה הסבובית והמאמר אשר התבאר ממנו שהתנועה בלתי הווה הוא הוא בעינו יחייב שהתנועה בלתי נפסדת ושאין הבדל ביניהם ולא ההפך והוא שנקח הפסד הכח מקום התהוות וזה שבמאמר הראשון בעבור שחייב מהיות הכח קודם בזמן לכל נמצא אחר שלא נמצא ולכל משתנה אחר שלא יהיה משתנה שתהיה התנועה קודם התנועה המונחת ראשונה והוא היות כח הדבר ר"ל התהוות האפשרות או התנועה אשר בעבורה התהוות קודם היות הדבר אשר לו הכח עליו כן יחויב שיהיה הפסד אפשרות הדבר עצמו כי הדבר יהיה ראשונה וכאשר נתהווה בוטל האפשרות בהכרח לפי שהפסד האפשרות אמנם יהיה אחר מציאות האפשרות בעת מציאות הדבר האפשרי וכאשר שב האפשרות בהפסד לפי שהאפשרות מציאות התנועה אמנם יהיה אחר הפסדה ויחויב שאם נשאר האפשרות בהפסד אשר הונח אחרון שישוב הנפסד ויהיה אחר התנועה תנועה ואחר ההפסד הפסד וילך הענין אל בלתי תכלית זהו דרך ארסטו על שהתנועה אין לה התחלה ולא תכלה ויביא אל התנועה סבובית נצחית אין התחלה לה ומזאת ההקדמה ר"ל שכל מתחדש הנה הוא אפשר קודם חדושו בארו האחרונים מן הנמשכים אחריו קדמות העולם ואם היה חדושו נמנע לא יתכן שימצא לעולם אחר שיהיה שקר שיהיה נמנע וישוב אפשר והאפשר יקבילוהו הנמנע מבלתי אמצעי בין שניהם הנה אם היה העולם קודם שנמצא אפשר מי נשא האפשרות ההוא כי האפשרות יצטרך לדבר יעמוד בו והוא המשכן המקבל לדבר האפשר כי המושכלות הצודקות בלי ספק יצטרכו לענין נמצא חוץ לנפש אחר שהיה הצודק כמו הנמצא בגדרו שהוא הנמצא בנפש כמו שהוא חוץ לנפש ולא ימלט מאמרנו בדבר שהוא אפשר משיצטרך זאת ההכנה לדבר ימצא בו זה האפשרות ואף משכל נמנע כמו שאמר אבן רשד יצטרך לנמצא שישען עליו כי הנמנע מקביל לאפשר וההפכים המקבילים בלי ספק יש להם נושא כי ההמנע הוא שלילת אותו האפשרות ישפוט לנושא כמו שאמרנו שמציאות הרקות נמנע כי מציאות דחקים נבדלים נמנע חוץ לגשמים הטבעיים ובתוכם ונאמר שהשני הפכים ימנע מציאותם בנושא אחד ונאמר שהוא נמנע שימצאו השנים יחד הנה מבואר שכל אפשר יצטרך לנושא יעמוד בו אם כן אי אפשר מבלתי דבר נמצא הוא נושא האפשרות ובו יאמר לדבר ההוא המתחדש שהוא אפשרי וזה דרך חזק מאד בקיום קדמות העולם וכן הוא האמת עד שהוא מושכל קרוב למוחש והחכם אבן רשד אמת זה על אופן אחר גם כן מאמתת האפשרות בנצחי מבלי בחינת הנושא בו ואמר זה לשונו הנה אם היה העולם קודם שנמצא אפשר אפשרות לא סר אחר שאינו נמנע הנה יחויב שיהיה העולם נצחי כי כל מה שלא סר היותו אפשר ואם הונח שהוא לא סר היותו נמצא לא יחויב מהנחתו שקר ומה שאפשר היותו נצחי הנה מחויב שיהיה נצחי כי אשר אפשר שיקבל הנצחות אי אפשר שיהיה נפסד כמו שאי אפשר שישוב הנפסד נצחי לכן אמר החכם שהאפשר בענינים הנצחיים הוא הכרחי וחשב קצת ממשכילי האחרונים מן המדברים שהוא התיר זה הספק ואמר האפשרות הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל וזה אינו כלום מפני שהם שני אפשריים ואשר במתפעל תנאי לאשר בפועל גם אינו הנושא החמרי כי כאשר נמצא סולק האפשרות וזהו שאמר אבן רשד וזה האפשר אשר הוא מפני המקבל אין ראוי שיאמן בו שהוא אפשרי אשר מפני הפועל וזה שאמרנו אפשר שיפעל כך בלתי אמרנו בפעול שהוא אפשר שיתפעל ולכן יותנה באפשרות הפועל אפשרות המקבל אחר שיהיה הפועל אי אפשר שיפעל נמנע וכאשר היה אי אפשר שיהיה אפשרות הקודם על המחודש בבלתי נמצא כלל ואי אפשר שיהיה הפועל הפועל הוא הנושא ולא הדבר האפשרי בעצמו והוא הנושא החמרי אשר הוא בכח בעצמו לא בהקש אל זולתו לפי שהדבר האפשרי בעצמו כאשר הגיע לפועל סולק האפשרות ההוא האפשרות לא היה ואיך ישארו ולא ישאר אלא שיהיה הנושא לאפשרות הוא הדבר המקבל לדבר האפשר והוא החמר והחמר לא יעמוד בלי צורה אבל פעלו תמיד בהתמדתו נמצא בפועל ירצה כמשפט כל נמצא אשר פעלו המיוחד לו נמצא לו עמו במה הוא הנמצא ההוא ואיך יחויב זה במי שהכל פעלו ולזה צריך שיהיה תמיד לא שחכמתו בעצמו תמיד כלל אבל עצמו חכמתו שחייבה מציאות זה המציאות ירצה ולזה ר"ל לפי שהיה זה הנמצא הוא היותר שלם האפשר שיהיה כמשפט פעל האל ית' כי הטבע יעשה כל דבר בצביונו על שלמותו יתחייב שיהיה זה נמצא תמיד כי חכמתו בעצמותו אשר חייבה מציאות זה הנמצא היא קיימת תמיד ולא אומר שחכמתו המחייבת לזה הנמצא קיימת בעצמו אבל אומר שחכמתו המחייבת לזה הנמצא הוא עצמו ואחר שעצמו לא סר וחכמתו המחייבת לזה הנמצא הוא עצמו הנה אם כן עצמו במה הוא עצמו מחייב לזה הנמצא והוא לא סר ולא השתנה אם כן פעלו לא סר ולא השתנה כמשפט הפועל החכם הנצחי אשר לא יעשה דבר לבטלה ולא חסר מן השלמות וכאשר היה אתמול התפתח המציאות ועד עתה יאמר הפילוסוף כאלו היתה ההות דומה ולפי שהפתי החלוש השכל כבר יפתי להרחיק זה הגנות כשירחיב לו הדרך ויאמר כשהעולם מחודש אחר אלפי רבוא רבוון מהשנים הסיר זה הדמוי ואמר שאלו אמרת על דרך משל וכו' שמים משכן לאל ולרוחנים אחשוב שלזה נקראו שמים בלשונינו הקדושים על צד חזק הדעת אשר אמתהו העיון אצלו במפורסמות כאלו אמר על צד חזק הדעת המפורסמת אשר אמתהו העיון אצלו:
פרק טו
דע כי כל קנין ענין ואין כל ענין קנין כי הקנין הוא הענין אלא שנשלם עד שישב קנין לא שהוסר הענין והגיע הקנין וככה החכם סגולה כבר היה המוני ונשאר מה שבלמוד המוני מן האמת ונעתק אל השלמות הוא הלמוד המופתי וכבר אמר ארסטו' כי המלות המורות על עניני החכמות נעתקו מן ההוראות ההוילאניות אל ההוראות הסגוליות למה שהם הרבים וכי כבר היינו מהם ולזה היה מנהג ארסטו' בחקירות המופתיות בענינים העמוקים יביא ראיה מן הפרסום אם מהוראת המלות אצל ההמון אם מהסכמת דעות הקודמים לדעתו בחדוש ההוא באופן מה כענין בחמר הראשון בתנועה בזמן במקום ברקות ודומיהם כמו שיתבאר בשמע הטבעי על כן אין מן הפלא אם שב על המעין בתחלת ענינו ראיה מפורסמת על שהתנועה בלתי הווה ולא נפסדת ויאמר בספר השמע כי כל מי שיקדמוהו בחכמי הטבע יאמין זה זולת אפלאטון כי כה משפטו כל הימים בדרושים המופתיים להעיר בפרסום עד יעתיק אל המופתי כמנהג הטבע מכין ומשוה עד יאות אל קבול הצורה ואז יתנה וכמו כן מה שאמרו ארסטו' בשמים והעולם נרצה עתה שנחקור אחר זה על השמים גם כן ונאמר היתכן שיהיו מתהוים מדבר או בלתי מתהוים מדבר ואמר זה לשונו שאנחנו כשנעשה זה יהיה מאמרינו אז אצל מטיבי העיון וכו' כל זה ממנהג ארסטו' כמו שנודע למי שעיין בספריו לחלוק כבוד לפרסום כי בו היתה החקירה הפילוסופית מקדם ואין זה אלא רמז המצייר שרושם הקוים ואחר משלים הצורה וצביונה אבל בחכמת הרב ז"ל ליתן קולות עתה לייפות החכמה וצווח בכתבה ואתם עדת בעלי העיון הנשאר על זה האיש תרעומת אחר זאת ההקדמה אי שמים לא זכר אלא חצי ההקדמה ולמה העלים החלק הראשון והוא ראשון במעלה הירא פן יורו על החומה מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא זכירת דעת הקדמונים לשני ענינים הענין הראשון מכוון בעצמו השני על צד היותר טוב ויחס הזכירה ההיא אל השוי הנמשך והשמיט הראשון אשר בעבורו כוון בעצם וראשונה והוא משלמות המופת שיותרו בו כל הספקות ולכן זכר דעות הקדמונים על זה הדרוש והוא אמרו ונתחיל תחלה ונזכור דעות הקדמונים החולקים עלינו בזה ונביא טענותיהם וזה לשני ענינים אחד מהם שטענותיהם ספקות על המופתים אשר נביאם אנחנו ומהשלמת המופת הוא התרת הספקות הנאות עלינו והענין השני כי אנחנו כשנעשה זה יהיה מאמרינו אז אצל מטיבי העיון יותר מקובל ויותר מרוצה ולא הכתי' האמת עוררתיך על זה יען תבחן כמו שהוא כי ראוי להאמין בחדוש כמו שדרשו אברהם אבינו ע"ה ויקרא שם בשם יי' אל עולם וכמו שפירש משה רבינו ע"ה אבל אין ראוי שתקח בראייה מה שאינו ראייה כי זה כמו שאמר הרב ז"ל יביא חולשה על אמונת מה שיביא עליו הראיה ההיא גם כן לא ארצה להרגיל שכלך להבין הדברים אלא כמו שהם על המשפט אשר יותן האמות וכבר ידע הרב ז"ל חולשת מאמרו זה ופנה אל היותר קשה ורמז אל מקום התרו כי הוא אשר יצטרך אל הרב ז"ל באמת ולכן הביא את אלה יען יערב זה עמהם ויעירו על באורו האמתי כי מה שזולת זה נקל הוא והוא אמרו וכבר ידעת תורף דבריו והוא זה ואשר אין לנו בהם טענה או הם גדולים אצלינו מאמרינו בהם למה זה קשה כאמרנו אם העולם קדמון ולפי שזה יראה מפשוטו שאין לנו מופת על זה הדרוש אמר הרב ז"ל אלא שאתה ידעת כבר פי' אבונצר לזה המשל ומה באר בה הפרק לרב על מה שנאמר בהתר זה והספר ההוא אשר אמת בו אבונצר זה היה מפורסם אצלם ולכן קצר מהביאו והוא מה שלא הגיע אלינו ואמנם אמר לזה הוא בעבור אמרו באמרנו אם העולם קדמון שב אל אמרו או הם גדולים אצלינו לא אל אמת ואשר אין לנו בהם טענה וירצה בזה למה שאלה המופתים לקוחים מן המתאחרים ואשר ילקחו קצתם מקצת מצד המניע הראשון ר"ל מצד האלוה ית' הוא זה אחר שנודע מציאותו מן המתאחרים ולכן היה משפט הטבע בענין הקדמות או חדושו מצד אלוה יתברך משפט הנודע מטבע העולם עצמו ודע זה:
פרק טז
אינו אצלי מופת חותך אבל טענות ישיגום הספקות העצומות נראה מזה שרצה במופת חותך מופת בתנאין ולא המופת המוחלט אשר הוא מופת סבה ומציאות וכשיאמר שאינו אצלו מופת חותך ירצה בו אבל טענה אינה במדרגת מופת חותך ושישיגו ספקות ואם רצה בו המוחלט ר"ל מופת סבה ומציאות הוא אמרו כי יקר מציאותו:
פרק יז
יצדק בגזירה אשר אמר לעשות ראייה מטבע הדבר אחר השלימו על ענין הדבר ההווה קודם השלימו או קודם היותו והמשל אשר הביא מן היתום ששאל איך נמציאנו ואיך נתהוינו והבן אמרו אלו בלע ממנו ואין להקשות מיונה איך עמדו בדג ים היא יותר מן ההקאה ליבשה גם כי כבר הקדים ואמר ויונה ירד אל ירכתי הספינה וגו' והתבונן זה המשל ובחנהו אתה המעיין ותראה איך תמצא זה ענינו עם ארסטו' וכבר העירונו על זה ומה טוב אמרו שאנו עדת הנמשכים אחר משה רבינו ע"ה ואברהם אבינו ע"ה נאמין שהעולם נתהווה וכו' ולבאר המנע היותו לא מטבע הדברים ההווים הנמצאים וכן אמרו לא ידומה הוייתו והפסדו אין הדרוש הדמוי אבל הענין המחויב בעצמו שאם התנועה התחדשה והיה כל מתחדש כפי מה שאמר הוא תקדם לו תנועה במה הוא מתחדשת שתהיה הנה תנועה נכרכת ואמרו והוא ההקש בכל מה שיתחייב לטבע התנועה ירצה בזה מה שקדם שם ולפי זה השרש גם כן אמר אין תכלית לו אחר שהם יהיו יותר או יותר גדולים ויחויב ג"כ הרקות ולזה מי שיאמר בחדוש העולם חדוש זמני ויאמר שכל גשם במקום יחויב שיהיה בפניו מקום וזה אם גשם יהיה חדושו בו כי יתקשה ויתקבץ מספוגיותו ואם רקות וזה יחויב שיקדם על המחודש בהכרח:
פרק יט
שהוא יראה שזה המציאות הוא מאצל הבורא ית' על צד החיוב ר"ל חיוב המושכל לשכל כי ישכילהו באופן משובח ובשיעור מתיחס לאשר הווה על שיאצל ממנו לכן לא נאמר לעולם בכללו למה נמצא כמו שלא נאמר בו ית' למה נמצא או איך נמצא כן כי הוא למציאותו ית' כן כי זה כלו מחויב שימצא כך העלה ועלולה ואין התיחדות בעלול כמו שאין התיחדות בעלה אחר שהעלול נאצל מן העלה כן במה הוא נמצא כן ואי אפשר בהם העדר כלל ולא שנוי ממה שהם עליו על אופן מה שהם ולו ישתנה העלול ישתנה העלה בהכרח ועל כן יתחיב מזה הדעת חיוב התמדת כל דבר על טבעו ושלא ישתנה בשום פנים דבר מכל הדברים מטבעו בבחינת המציאות אשר לו בעלה הראשונה וכבר קרה לי ויכוח עם חכם נפלא מחכמי הרומיים שמע עליו שמעתי עליו ונתקבצו עלינו אנשי העיר לשמוע מה יהיה דברינו והיה יום עב וענן ומטר מועט ופתח בדברו על צד הבחינה עלי ואמר הממטיר עתה ויאמרו לו הן שנה ושלש ויאמרו לו הן אמר אני אומר שאם כן הוא שהוא ממטיר עתה אם לא ימטיר עתה לא יהיה האלוה אלוה ויבהלו כל השומעים ואבין כי להבחין ולהתחיל בויכוח אמר זה ואען ואומר אליו שני מובנים יש למאמרך כפי המובן הראשון שקר נמנע כפי השני צדק ואמת הכרחי הראשון שהמטר במה הוא מטר אם לא ימטיר לא יהיה האלוה אלוה והוא שקר נמנע כי לו לא יהיה מטר ויבטלו הנמצאות כולם לא יבטל הוא ית' שהם צריכים לו והוא אינו צריך אליהם. האופן השני שהמטר במה הוא נמצא מן העלה הראשונה ומסודר ממנה באמצעות הסבות עד העלה הראשונה הראשון ית' שהוא סבה הראשונה למטר הנה אם לא יהיה העלול המגיע ממנו במה הוא מגיע ממנו לא יהיה העלה ומשל בזה אם לא יהיה המטר לא יהיה העלאת האידים ואם לא יהיה העלאת האידים לא יתנועע השמש על הארץ ואם לא יתנועע הגלגל לא ימצא המניע גלגל השמש ואם לא ימצא המניע ההוא לא יהיה עלתו ואם לא יהיה עלתו לא יהיה עלת עלתו וכן עד העלול הראשון ואם לא יהיה העלול הראשון במה שהעלה הראשונה עלאו במה הוא עלה ראשונה הנה לא ימצא הראשון ית' והוא ית' נמצא הנה המסודר נמצא הנה המטר נמצא ואם לא ימצא במה הוא נמצא ממנו הנה לא ימצא הממציא אמרנו לו רצית זה במאמריך אמרת האמת הפלא השתומם אחרי כן אמר הבנת דברי וזהו מה שרציתי בו ומעטים אשר יבינו זה וכבר אמרתי זה בפני חכמים אחרים או אשר יחשבו שהם חכמים והיו נפלאים עליו כי לא הבינו ואחרי כן דברנו בענינים אחרים בחכמת האלהות וחכמת הטבע והתאמצנו בויכוח עד באחרונה עשה הקש כבר סתרנו ואומר לו אין זה מן הפילוסוף ותמה ושמח ויאמר כן הוא ונפרד המעתיד ספרתי לך כל זה יען תבין הבנת כוונת הרב ז"ל ותעמוד על סודו וכאלו הוא משל למה שאמרנו לקרב המושכל אל המוחש ולפי זה הדעת יהיה שנוי דבר מהנמצאות מטבעו נמנע אומר אני מטבע הנמצאות השנוים בקצת העתים כי הדברים הטבעיים מאדיים לא הכרחיים ולכן לא יהיו הנפלאות מכת הנמנע ואפי' לפי זה הדעת וכבר יחזיק הרב ז"ל בזה במה שיבא אלא שאין הפרש אצלם בין התיחד זה הצמח באדמימות מבלתי הלובן או במתיקות מבלתי המרירות או התיחד השמים במה שהם עליו מן התכונה מבלתי הרבוע והשלוש כאלו היו התכונות המתחלפות ההן אפשריות בגלגל והיה נעדר מכל אחת מהן ויחדו האל במיוחדות אליו כאלו הגלגל עץ השדה מי הוא מייחד אלו הנושאים ומכינם לקבל צורות מתחלפות ירצה כי אין שם מזג יהיה עלת התחלפותם במין והתשובה בזה הדעת באחרית הפרק אמנם מה שיראה בתחלת המחשבה שנשיב על זה הוא מה שאמר למטה ויראה לי כי אשר אמרו בספר מה שאחר הטבע מהניח שכל נפרד לכל גלגל הוא מפני זה הענין גם כן עד שיהיה דבר ייחד כל גלגל כתנועה אחת כי הוא כאלו הוא דרוש אחר ר"ל יחוד הצורה ויחוד התנועה למה שהתנועה נמשכת מהצורה באמת והנני אעירך על שכל ארסטו' ואיך לחצתו זאת הקושיא ירצה והוא אחר שאמר שחמר הגלגלים אחד אחר שתנועתם סבובית למה היו אלו החלופים הנמצאים בגלגלים בצורותיהם ותנועותיהם וזה שהוא השתדל לתת עלה בהיות הגלגל מתנועע מן המזרח ולא יתנועע מן המערב אמר משה מקום שאמרו להאריך כפי טבע הדרושים וכפי טבע מה שנוסר עליו ומעלתו אין רשאי לקצר ושני אלו קובצו בכמו אלו הדרושים כי אלה הטענות נפלאות בעצמן והן לקוחות מעצמי השמים ותנועתו וצדד התנועות והם דרושים יקרים עד תם המעלה האנושית על כן ראוי לנו להרחיב גבולם ולבאר אמתתם וראיתי לכלול לך הנה מה שאי אפשר הבנת הרב ז"ל על שני הדרושים על אמתתם בלתם השכלת הדרושים בעצמם ויהיה זה הישרה למעינים והזכרה ליודעים ואומר דע כי השרש אשר הלך בה ארסטו' לדעת כל אלה הבקשות הוא למה שידע שבגשם השמימיי הוא בעל נפש אחר שהיה מתנועע מעצמותו ואחר שהיה בעל נפש הבחין אלה הבקשות בבעל נפש והשיג אמתתם בגשם השמימי בספוק כענין בנפש ואמר כי אמנם יתנועע הגשם השמימי מן המזרח אל המערב לפי שהוא צד ימין והמשיל זה כשאמר נחשב שנדמה אדם הקיף על עצמו הגלגל והוא מניע אותו מן המזרח אל המערב מתחת הארץ ולמעלה מן הארץ שראוי שיהיה ראש זה האדם אל קוטב הדרומי מוטה בדרום והוא המעלה ורגליו אל מול צד הצפון והוא המטה והארץ הדום רגליו וימין באופן המזרח ושמאלו במערב שלו' בשמאלי ושלו' בימיני ופניו אל אמצע השמים והתהום האחור על כן יניחו ספרי הנביאים האלוה ית' כאלו הוא אדם ויאמרו פני אדם עיני יי' ויהיה התחלת הנענוע מזה הגלגל באופן המזרחי בהכרח ויהיה נענוע אל אמצע השמים כי הימין הוא אשר יניעהו הבעל חיים על הכונה הראשונה והשמאל אמנם יניעהו על צד הרצון בו כדי שתשוב תנועת הימין וכן יראה שאופן המזרחי מכלל העולם הוא מקום התחלת תנועת השמים והוא ימינה והוא אופן המערב שמאלה ואמנם יצטרך כך כדי שתשוב התנועה לאופן המזרח ותכלית זאת התנועה הוא אמצע השמים אשר הוא פנים ועל זה הצד אפשר שיחשב לזאת התנועה התחלה ותכלית מצד המניע לה ואע"פ שתהיה מתנועעת בסבוב או בלתי התחלה זמנית ושיהיו צדי הגלגל מתדמים אם כן ענין הימין הנמצא לגלגל הוא שימצא לו מקום נגדר ממנו התחלת המניע ר"ל השכל הנבדל על הכוונה הראשונה וענין פנים שימצא לו מקום אליו תכלית המניע לו על הכונה הראשונה והוא אמצע השמים כי שם המניע אחר ששם סבת התנועה ועצמותה ואם אינו כח בו שם אמתתו ר"ל בעגולות הממהרות יותר אשר בגלגל ר"ל הגדולות ויי' שם היה ואין התחלות ממנו בחלקים נגדרים כי החלק מהגלגל אשר אפשר שנחשבהו ימין באופן המזרח ישוב שמאל בהיותו באופן המערב וכן פנים ואחור אבל האופן לא יתחלף כי המקום נגדר ואם אין החלק מן הגלגל נעדר בימין ובשמאל פנים ואחור ואמנם יראו פעלם במקומות ממנו נגדרים וראוי היה להיות כן כי כח המניעי אותו אינו מתחלק כהתחלק הגשם עד שיהיה בחלק ממנו בלתי חלק הנה זהו העלה בהיות הגרם השמימיי האלהי הכולל מתנועע מן המזרח ולא יתנועע מן המערב וישתדל לתת עלה בהיות קצתם ממהרים התנועה וקצתם מאחרים ושזה מחויב לסדר הנחתם מן הגלגל העליון כי כל אשר ירחק יהיה יותר ממהר עד שתהיה חלק עלת ההתיחדות בחלוף תנועותיהם כענין התחלף היסודות בהנחתם ר"ל כפי קרבם ורחקם מן המקיף וזה המספר הגדול לגלגל אחד זאת היא השאלת השנית מן שני השאלות אשר עליהם אמר נרצה עתה לחקור על שתי שאלות חקירה מספקת כי מן הראוי שנחקור עליהם ויען תראה איך נשלם לו זה אבאר לך את שתיהן כי לשתיהן יחד אל דרושנו ואחר כך אתיר לך הספק. השאלה הראשונה למה היו הכוכבים הנבוכים מה שהוא קרוב מהם אל הגלגל הראשון והוא מתנועע תנועה אחת בלבד ולא יתנועע תנועות רבות הראשון והיותר רחוק תנועות מועטות ומשיב על זה שהדבר החשוב בתכלית החשיבות מדרכו לקנות המעלה אשר התיחד בו בלא מעשה ובלא פעולה וזהו דרך העלה הראשונה כי שלמותה בעצמותה והגשם הראשון ישיג המעלה הקרובה מן המעלה השלמה בפעולה אחת בלבד והקרוב לו בפעולות רבות או לא ישיג המעלה ההיא אבל יקנה מעלות רבות ממנה בפעולות רבות ויעמוד הרבוי במקום השלמות באיכות והרחוקים מן הגשמים השמימיים להם תנועות מועטות למה שאי אפשר שיקנו המעלות הרבות או למה שהמעלה שיקנוה שפלה ולזה יקנוה בפעולות מועטות והשרש בזה שאי אפשר שתהיה המעלה הזאת בעצמה קנויה לנכבד ולמעט נכבד בפעולות משתוות במספר. השאלה השנית למה היה בגלגל הראשון כוכבים רבים והוא אחד ובשאר הגלגלים כוכב אחד ומסבבים אותו גלגלים רבים ומשיב על זה שתי תשובות האחת כי למה שהיה המניע לכולם בתנועה היומית הוא הגלגל הראשון ואם הוא הגדול שבגשמים בשעור ובכח הנה הוא בעל תכלית הכח אשר מצד המהירות והאחור והנה אם היה בשאר הגלגלים כוכבים רבים היה משיגו בהתנענעם לאות ויגיעה לא מצד שיש במתנועע הפכות למניע רק מצד שכל מניע בטבע יש לו מתנועע נגדר הכמות בטבע וכשיהיה יותר גדול תהיה תנועתו יוצאה מן הטבע וכשתהיה יוצאה מן הטבע ישיגה הלאות והיגיעה מצד ההכפלה ר"ל מצד הכפלת המתנועע על השעור אשר לו בטבע שיתנועע מן המניע השנית שהגלגל הראשון למעלתו וקרבתו מן ההתחלה הראשונה והיותו התחלת המציאות והחיים היה כחו גדול ויניע כוכבים רבים ושם הטבע תנועות רבות לאשר לו כוכב אחד לבד להחליף בזה מה שאבד כשלא שם בו כוכבים רבים כדי שיהיה כל גשם מהם על תכלית מה שבטבעו לקבל השלמות ישתבח יוצר הכל כי כאשר זכר ממהירות התנועה הכללית ואיחור גלגל הכוכבים העומדים להיותו בחלוף הצד הוא על הנפלאה ואמר שכן יתחייב שכל מה שירחק מן הגלגל השמיני יהיה יותר ממהר התנועה אלא שזה לא ימשך כמו שבארתי לך דע כי אבן רשד באר זה החדוש כאלו גלגל הכוכבים העומדים הוא הגלגל היומי כאלו אין שם גלגל בלי כוכב ורבינו משה הניח זה על שהגלגל היומי הוא כעין הקרח הנורא בלי כוכב ואין בזה הפרש על הדרוש בזה כי כולם מסכימים על שחלוף הצד הוא הסבה באחור הגלגל אשר אחר היומי וכן כפי קרבם ורחקם ממנו אמנם אמרתי לך זה שלא תתבלבל בו וכי נמשכתי לדברי אבן רשד במה שקדם שקראתי גלגל המזלות הגלגל הראשון אמנם איך היה חלוף הצד באיחור הקרוב ליומי הוא רמז מה שאמר הנה הכוכבים היו קצתם יותר ממהרים מקצת והגלגל הראשון יותר ממהר מכולם שהגלגל הראשון הוא המתנועע מעצמו מבלי מכריח אל תנועה המקבלת כי הכל פועל בזולת ואין זולת רושם בו וכחו גדול מכח כל גשם כמו שהוא גדול מכל גשם ולכן הוא היה היותר מהיר מכל זולתו אמנם שאר הגלגלים מפני שהם מתנועעים תנועה מתחלפת לתנועת הגשם הראשון המתנועע בכל התנועה היומית היה ראוי שתהיה הסבה באחורם ומהירותם רחקם וקרבם מן הגשם הראשון וזה שכל מה שיקרב מן הגשם הראשון יהיה הכח המניע לו מן הגשם הראשון המניעו בחילוף תנועה יותר חזק ומה שירחק ממנו יהיה הכח בו יותר חלוש ויהיה כל מה שיקרב הכוכב מן הגשם הראשון יהיה המניע לו מתנועתו יותר חזק וכל מה שירחק יהיה יותר חלוש ואע"פ שאין שם מונע כי אין בנצחות הפכות על דרך האמת ואמנם שם תשוקה ובחירה וכל מה שתהיה תשוקתו ובחירתו להמשך אחר המניע יותר תהיה תנועתו למתנועע המיוחד בו יותר מאוחרת ומה שאמר רבינו משה שזה לא ימשך כמו שבאר ירצה בזה במה שקדם שמן הגלגלים מהם מה שממהר התנועה למעלה מן המתאחר ומהם בהפך ומהם שוים ומה שאמר ויותר גדול מזה הגלגלים גם כן יתנועעו מן המזרח למערב וכו' הוא מה שרמז עליו למעלה באמרו וענינים אחרים עצומים מאד בחק בחינת היות הענין על צד החיוב והתר זה כי זה הספק היה מתחייב לו היו הכחות המניעים שוים והדרך אשר עליו יתנועעו שוה ואמנם כשהיה מתחלף הנה אלו החלופים יבטלו בהיות חוזק המגיע לו מהמניעו בחלוף תנועתו והמונע מתנועתו ואבן רשד התיר זה הספק גם כן על זה האופן ואמר בספר השמים והעולם זה לשונו אבל כבר יקשה המקשה על ארסטו ויאמר אלו היתה זאת הסבה אמתית ראוי שיהיה הענין הזה נמצא בהם על סדר ואין הענין נמצא כן כי אם נודה שהשמש תחת כוכב ונוגה לפי מה שיראו הקדמונים מחכמי הכוכבים מה אמר אם כן בכוכבים האחרים ואנחנו נאמר שזאת הקושיא אמנם היתה מחויבת לכן אלו הצענו הכחות המניעים המיוחדים בכוכב כוכב מאלו הכוכבים ר"ל המניעים להם חלוף תנועת הכל משתוים בכח ואנחנו הצענו הרחקים משתנים גם כן ואמנם כשנציע כחותם המיוחדים מתחלפים והמרחקים מתחלפים לא יתחייב שיראה בהם זה הענין לכן נאמר שאחת מהסבות בחלופים במהירות והאיחור עם זאת הסבה הוא חלוף הכחות המניעים להם וחלוף המרחקים ואם הדבר כן סבת המהירות והאיחור הנמצאים בהם מחוברות מג' דברים מחלוף הכחות המניעים המיוחדים בהם ומחלוף חולשת הכח המונע להם בחקם ומחלוף המרחק אשר עליו יתנועעו וידמה שהוא אמנם הפריד זאת הסבה במאמר אם מפני שהיא הסבה החזקה בזה הענין או מפני שהיא היותר נעלמת או מפני שקבץ השני ענינים יחד ואלו יכול ארסטו' לתת לנו טעם התחלף תנועות הגלגלים על שיהיה על סדר הנחת קצתם כמו מקצתם כמו שחשב היה זה נפלא וכבר גלינו לך סוד היכולת והאלהים יודע והיתה עלת ההתאחדות בהתחלף תנועותיהם פעלת התחלף היסודות בהנחתם ירצה שיהיה חלוף השמים בתנועותיהם וצורותיהם נמשך אחר הנחתם מהגשם האלהי המקיף בכל אשר הוא משכן לכל כענין ביסודות בהנחתם בין המרכז והמקיף ר"ל שכל עוד שירחקו מן המקיף יהיו יותר ממהרי התנועה אלא שלא ילך הענין על הסדר כמו שבארתי לך וכבר הראנוך הסדר ית' המסדר אמנם אני איני אומר מעט אבל מתחלף מאד מאד שאני לא אלמד הראיה מן הספירות אבל מן התנועות בזה הטעה הרב ז"ל לא שנחשוב שטעה גם לא כוון להטעות אבל כונתו באלה המאמרות ההתראות והראות הספקות כדי שיתירם המשכיל ורע מעט בשביל טוב הרבה טוב ואופן ההטעאה בזה כי הכוכבים נבדלים בהארה לבד במה שהם החלק המשובח שבגלגל ולא יתחלפו בתנועה והמנוחה כי הם חלקי הכל המתנועע בכללו ומתנועעים תנועת החלק בכל כמשפט שאר חלקי הגלגל הנה הכוכבים אינם חלקים נפרדים בעצמותם ואם הם נבדלים לשאר חלקי הגלגל בהיותם מאירים כי זה אינו אלא במה שהם החלק היותר נכבד שבגלגל כאלו הם עיני הבעלי חיים העליונים האלהיים שבעה אלה עיני יי' משוטטים בכל הארץ אבל הם חלקי הגלגל נקשרים בגשם הגלגל אשר הם חלקים ממנו ולכן לא יולידו קול ואיזה תמה יש בזה הקבוץ מה הסבה המיחדת לזאת האחרונה בעשרה כוכבים ומיחדת לאחרת להעדר הכוכבים וכן ביחוד חלק מן הגלגל להיות בו הכוכב נמצא בו מן החלק האחר והתשובה בזה כי אחר שנתבאר שהם בעלי חיים ר"ל בעלי נפש להיותם מתנועעים לעצמותם כמשפט הבעלי חיים נאמר בו טבע החלק נתן זה כדי שיהיה החלק הנכבד בחלק הנכבד הנאות לו כמו שהתיחד הימין בהיות ימין למה שבטבע הצד ההוא גזר בעצמו שיהיה ימין כי היותר נכבד בצד הוא הימין ורבינו משה הוא היה אשר רמז בזה באמרו ולא ישאר מקום חקירה אלא אמרך מה הסבה בכונת זה שיש לכל זה סבה ואם לא נדעה והוא אמרו ואשר יודע על הכלל שזה כלו לענין לא נדעהו ואין זה הפועל בטלה ולא כאשר יזדמן והביא ראיה על זה מגידי הבעלי חיים ועצביו ושאר חלקיו כן בבעלי חיים האלהיים אלא שאמר שרחוק שיהיה על צד החיוב אלא בכונה בשיש שם סבה בזאת הכונה וארסטו' יאמין בסבה ולא יאמין בכונה הנה הכונה אינה רושמת רושם כלל בסבה בזה החלוף בחוזק או בחולשה אבל על שהוא מפועל האל ויחודו אחר שלא תהיה הסבה ההיא עלה לזה החלוף הנמצא בשמים על דרך החיוב כחיוב העלול לעלה לא סר ולא השתנה ולא אפשר שישתנה וכבר קדם בפרק י"ח בפירושנו לדרך השני כי פעלו מסודר מידיעה והוא הנרצה ברצון אצלו ית' לא שיש שם רצון וכונה על שיתפעל כי הוא ית' מסולק מן ההתפעלות והשנוי ורצונו ובחירתו וכונתו הוא ידיעתו והוא אמרו בחיוב המושכל מהשכל הנה כל אלה הספקות אשר ספקם וכבר השיבונו עליהם הוא התירם בשאמר כי יש שם סבה בעצמו נדעה או לא נדעה ואלה הספקות אמנם יגדילו עלינו החסרון בידיעתנו לא ראיה בששם רצון מיחד לאחד מן האפשריים לבלתי הנמצא כי הסבה אשר יתנה התוריי על שבעבורה כוון הראשון ית' זה החלוף יתן הפילוסוף על שחייב זה החלוף זה יאמר ברצונו וזה יאמר בידיעתו אשר הוא עצמו ושאי אפשר שישתנה העלול אלא אם השתנה העלה וככה בענין החלוף וכבר כלל הרב ז"ל כל זה ירמז על כל מה שגליתי לך כשאמר בפרק כ"א הנה כבר התבאר הענין ויגיע ממנו המאמר על החקירה על זה החלוף הנמצא בשמים אשר התבאר במופת שאי אפשר לו מבלתי סבה האם הסבה ההיא עלה לזה החלוף וכן התחייב ממציאותה או היא היא הפועלת לזה החלוף המיוחדת לו ירצה האם הסדור אשר בראשון וידיעתו ית' אשר הוא עצמו הוא עלה לזה החלוף התחיב בהקשר העלול לעלה ביסודם הנכבד משני הפנים וכן יתחייב ממציאותה או הסבה ההיא היא הפועלת לזה החלוף המחדשת אותו המיחדת אחר שלא היה ועוד באר שזה החלוף יהיה סבתו השם ית' אם על שהוא פועל או על שהוא מיחד אין הבדל בזה אלא אם סר או לא סר ולכן תהיה הסבה ביחוד הוא סבה בחיוב מה שפעלה הסבה הראשונה או חיבה כמו שבארתי לך אמנם החלופים הנמצאים בגלגלים וכוכבים ירצה בתנועותם וצורותם מי הוא מיחדם כי אם השם ית' ולמה זה יתנועע זה הגלגל תנועתו התשוקית לבד שכלו הנפרד לצד המזרח ואחר למערב התשובה כבר קדם כי למה שהם היה להם ימין והוא האופן המזרחי לכן היה הגרם השמימיי בכללו מתנועע מאותו הצד אמנם למה ייוחד קצתם למזרח וקצתם למערב לפי שיוחדו שהיה צד ימין לקצתם וצד שמאל לקצתם וכבר היה עם זה החלק האחד מהם יתנועע בהם בשני הצדדים כאיש שישלוט בשתי ידיו וכמו שיוחד הימין בחי בהיותו ימין והשמאל בהיותו שמאל אין לזה סבה אלא שטבע הצד הנקרא ימין גזר בעצמו שיהיה ימין ושלא יהיה שמאל ושהיותר נכבד לבד היותר נכבד כן יוחד צד הגלגל היומי הימין בהיותו ימין וצד השמאל בהיותו שמאל כפי טבעו בהפך בגלגל הכוכבים הנבוכים למה שהצד הנכבד התיחד בשמים הנכבד והפחות בפחות כענין האש למעלה והארץ למטה וצדק הרב ז"ל במה שאמר ואי אפשר בהכרח בלתי שיאמר שטבע זה הגלגל ועצמו חייב שיתנועע לזה הצד ירצה במה הוא הגלגל ההוא מצד צורתו המינית כמשפט כל פעל המיוחד לנמצא במה הוא הנמצא ההוא וככה אמר אבן רשד וייוחד כלי ההליכה לכל אחד מהם וביאורו בתכלית הביאור והוא זה הגרמים השמימיים אינם בזה אחדים במספר אבל רבים במין כאלו הם בעלי חיים לא ימצא מהם אלא איש אחד מן מין ומין ולכן היו הקטבים שהם אברי ההליכה במקומות מיוחדים אינם בזה כמו בזה ואין הבדל בזה החי הכדורי הגשם והבלתי הכדורי אלא שבכדורי יתחלפו בכח לבד ובבלתי כדורי בתמונה ובכח וזאת השאלה בעינה למה היו השמים מתנועעים לצדדים מתחלפים וזה שמצד שהם בעלי חיים חייב שיתנועעו מצדדים מוגבלים כענין בימין ושמאל ופנים ואחור אשר הם צדדים מוגבלים בתנועה אלא שהם בבעלי חיים המתחלפים מתחלפים בתמונה והכח ובשמים בכח לבד הנה חלוף הגרמים השמימיים בצדדי התנועות הוא להתחלפם במין והוא דבר ייחדם רצו' שהם יתחלפו מיניהם בחלוף צדדי תנועתם וידומה הגרם השמימיי הראשון בעינו שפט לו טבעו במה שהוא היותר טוב שבמתנועעים הצד היותר טוב והוא שיתנועע בכל חלקיו ותנועה אחת מן המזרח אל המערב ושאר הגלגלים ישפטו להם טבעיהם שיתנועעו בחלוף זאת התנועה הנה מי שדמה שהתנועה המזרחית אפשר שתהיה לזולת הגלגל הראשון כמי שידמה שצד התנועה בסרטן אפשר שיהיה צד התנועה באדם לא שלא יקרא זה הדמיון באדם והסרטן בעבור החלוף התמונה בשניה ומי שידמה אלה הדמיונות בפעולים הוא סכל בפעולים ובפעל ולא ישקיף מלכות שמים הנה כבר שבנו למה שהיינו תחלה בו ונאמר אחר שהיה חמר שלהם כלם אחד באי זה צד התיחד זה בטבע מבלתי טבע האחר והיתה בו תשוקה אחת וכו' הנה כבר שבנו באמרנו שבטבע הגלגל ועצמו חייב זה החלוף במה הוא הנמצא ההוא ובעל הצורה ההיא אל מה שהיינו בו תחלה והוא אחר שהחמר אחד ולכן ייחדו בתנועה הסבובית בכללם מה הסבה בשייוחד זה הגלגל בטבע וצורה נותן תשוקה מחייבת לזה החלוף בצד התנועה ומהירותה והתשובה בזה חייב זה חלוף המקומות כמו שהשיב הוא על החמר הראשון בקבלו צורות היסודות המתחלפות כי הסמוך ממקיף העולם היה יותר נכבד ומיוחד מזולתו לקרבתו אל הגשם האלהי הכולל הדומה אל הנמצא הראשון אשר מדמיונו ההקף בכל והתיחד תארי השבח בו ודע כי כדומה אלה השאלות אשר עשה הרב ז"ל כבר עשאם אבוחמד אל גזאלי שבחר הרב מהם או במה שמצאם בדברי המדברים מה שנאות אליו כפי כונתנו ולא יעלם מהרב האמת באלה הדרושים כי הרב ז"ל כמו שאמר אחד מן הפילוסופים על אחד מן המאמינים אשר יבקעו השער במחשבתם במושלבות כל שכן כי הראתיך בדרכיו מה שיורה על מקומות ההתר וירמוז בקצרה על מה שגלינו לך בארוכה וכבר נעתק הזמן ואנשי הדורות אל הטבע אופן נוכל להרחיב נקבי המשכיות באמתות יותר מאשר היה בעובר למה שאיננו חולק בזה העת המפורסם על המושכל כמו בשעור אשר היה חולק בעובר והרב ז"ל היה הסבה הראשונה בזה כי הוא השיב האמת לישנו וסדר כונת התורה אחר העמידה על התורה ומפיו אנו חיים ומימיו אנו שותים כי מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל לסעד הנפש ועליהו לתרופה לכסות הפרי לאשר לא טעם מעץ החיים והשביע נפשו מעץ הדעת טוב ורע דאלמלא עליא לא מתקיימי אתכליא וכבר כתב אבן רשד בהפלת ההפלה אחר ספורו לכמו אלו השאלות דבר זה לשונו ואולם אלה השאלות הנה רובם לפי שהם יחשבו שכבר הלאו הפילוסופים בם והסבה בזה סכלותם במיני הדרכים הדרוכים בתת הסבות והשיעור אשר ידרש מהם לתת דבר מן הנמצאות כי הוא יתחלף בחלוף טבעי הנמצאות וזה שהדברים הפשוטים אין להם סבות במה שיסודר מהם אלא נפש טבעיהם וצורותם וזולתם מן הענינים המורכבים ימצא להם סבות פועלות זולת צורותם והם אשר חייבו הרכבתם וחבור חלקיהם קצתם אל קצת דמיון זה שהארץ אין לה סבה בשתרד אל מטה אלא תאר הארציות ואין לאש סבה בשתעלה אל מעלה אלא עצם טבעה וצורתה ובזה הטבע נאמר שהוא הפכי לארץ וכן המעלה והמטה אין לה סבה הנה אחד מהשני צדדין עליון האחר שפל אבל זה בשפיעת טבעם וכאשר יחויב חלוף הצדדים לעצמם וחלוף התנועות לחלוף הצדדין אין הנה סבה שתנתן לחלוף התנועות אלא חלוף הצדדין אשר אליהם יתנועעו המתנועעים וחלוף הצדדים לחלוף טבעיהם ר"ל שקצתם יותר נכבד מקצת מן השמים להם ימין ושמאל בהכרח כענין בחי בהכרח והשמאל נמשך לימין ויוחד צד הימין לקצתם כי הנכבד יוחד לנכבד כענין בהתיחדות האש למעלה והארץ למטה ואולם היות השמים מתנועעים השתי תנועות המתהפכות לצד התנועה היומית הנה להכרח התהפכות התנועות הנה רצונו תנועת ההויה וההפסד ואין בטבע השכל האנושי שישיג יותר מאלה המאמרים בזה המקום אמר משה וכבר רחבנו הבאור באלה הדרושים להעלמתם וכי המעט מהאלהי יותר נכבד מהרבה מהגשמי וכבר הניעני החריצות בהטבת הלמוד עד כמעט שהיה כולל זה אמתת עצם הגלגל ומהותו ומה שאפשר שיצויר בראשון ויחסו אל המתחיב ממנו: