פרק יח - ישוב הדעת · כא. בעקבות משיחא יתרבו הצרות והעצה יחידה תהא האמונה
בודאי על תקופת חשכות כזאת, ולכל ההולכים בחשך אשר אין נוגה להם, נאמר הכתוב (תהלים צ''ב) ואמונתך בלילות. בחשכות התקופה, ובחשכות שכל יחיד עובר, אם בעניני הגוף, ואם בעניני הנפש, שכל כמה שקשים ומרים יסורי הגוף, הרבה יותר רע ומר ליהודי בעת שחשכות רוחנית אופפת את כל מהותו, העצה הנמרצה ביותר היא להתחזק באמונה יתירה, וכמו שכתוב עצתו אמונה. וכמו שכתב מרן בסוף יסוד העבודה ואשרי הנמצא נאמן בעת הסתר. בתקופת חשכות אין עצה רק להתחזק באמונה. וכמו בגאולת הכלל, בזכות אמונה עתידין להגאל, כמו כן גם גאולת הפרט ממצביו הקשים היא רק בכח האמונה. ובא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה.
כב. הזוכה לאמונה זכה ובהירה וחש שהוא עם ה' - רואה את אושרו האמיתי כבר בחיים חיותו
האיש היהודי שזכה שאמונתו זכה ובהירה, אין דרגתו רק בענין אמונה, אלא כל מהותו היא מהות מיוחדת. כל קיום מצוותיו, הילוך מחשבתו ודיבורו, וכל גישתו אל מאורעות החיים, הם במשמעות אחרת. ''המאמין לא יחיש'' (ישעיה כח). אינו חושש משום כשלון גשמי, כי יודע שהכל נעשה בהשגחתו הפרטית יתברך שמו. לא ירתע מפני אף אחד ולא יחניף ויתרפס בפני מי שהוא, כי יודע שכל מלכי מזרח ומערב אינם יכולים לתת לו מה שמן השמים לא נתנו לו, ואינם יכולים לחסרו את שהקב''ה רוצה לתת לו, ואינו מפחד משום דבר, כי ''גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי'' (תהלים כג). יודע כי אין רע יורד מן השמים, והכל מאביו שבשמים הטוב ורצונו להיטיב, אלא שיש מר שתכליתו ממקור הטוב, ויודע לעכלו מתוך ידיעה שזה טוב עבורו. הוא חי תמיד עם ה' אלקיו, ובאמונתו יתברך, וזוכה שמתקיים בו כמאמר צדיקים על הפסוק ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר (דברים ב), על ידי שאתה יודע בלבך שה' אלקיך עמך, על ידי זה לא חסרת דבר, כי כלום חסר בבית המלך, וזוכה תמיד להשגחתו הפרטית יתברך שמו עליו. מתקיים בו כמאמר הרה''ק הרמ''מ מויטבסק זי''ע שאמונת ה' מזככת את הנשמה ונשמתו מזוככת וטהורה בכל הענינים. וב''מאור עינים'' (לקוטים) כתב בזה''ל: לפי האמונה שאדם מאמין כן הוא מדרגתו, הן בענין ראית אור הגנוז בתורה, והן לענין שישכון ה' בתוכו כמ''ש ושכנתי בתוכם וכו'. ''ואשרי המתחזק בכל עת ובכל שעה ובכל רגע באמונה שלימה ופשוטה''. (יסוה''ע, הנהגות).