פרק יח - ישוב הדעת · יב. מכלל מצות האמונה כי אנו הנבחרים שבאומות - בניו של מקום
ועוד מיסודי האמונה להאמין כי אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וכי יהודי הוא בן המלך, כמו שאמר הקב''ה בעוד היות עם בני ישראל בארץ מצרים משוקעים במ''ט שערי טומאה (שמות ד) כה אמר ה' בני בכורי ישראל. ואף שבכל מקום ר''מ ור''י הלכה כר''י, הרי בהלכה זו פסקו הראשונים (שו''ת הרשב''א) דהלכה כר''מ האומר בין כך ובין כך נקראו בנים, ואפילו כשאין נוהגים מנהג בנים (קידושין ל''ו), ומרן הס''ק מסלונים זי''ע אמר שמצוה לחזור תמיד דהלכה כר''מ בזה. האמונה הזאת גם היא מיסודות היהדות, וכמו שאמר הרה''ק מאבריטש זי''ע בעל ''בת עין'', דמי שאינו מאמין כי הקב''ה שוכן אתם בתוך טומאתם, גם הוא למין יחשב. וכן גם מי שאינו מאמין בבני בכורי ישראל.
האמונה בבורא עולם יתברך שמו שהוא בורא ומנהיג וכו', מקורה באמונת חידוש העולם במעשה בראשית, והאמונה שאנחנו העם הנבחר מקורה באמונת יציאת מצרים, ונרמזו יחדיו שני יסודות אמונה הללו במצות אמונה הנכללת במאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. דהנה כבר הקשו בזה המפרשים, למה לא כתיב אנכי ה' אלקיך אשר בראתי שמים וארץ. אכן מרומז בזה שני חלקי האמונה. אנכי ה' הבורא ומנהיג, ואנכי אלקיך, אני אלקים שלך ואתה בני בכורי ישראל. והגילוי הזה היה כאשר הוצאתיך מארץ מצרים. ומי שמאמין רק ביסוד אחד מאלו ב' היסודות אמונתו פגומה חס וחלילה.