פרק יח - ישוב הדעת · ט. גם המבקש ומתיגע להשיג אמונה מעלתו גדולה
ובכלל האמונה אף אם עדיין לא השיג מדרגת האמונה הבהירה, אלא מחפש הוא ומבקש אמונה. וכמ''ש מרן הס''ק מסלונים זי''ע במאמר הכתוב (ירמיה ה') שוטטו בחוצות ירושלים וראו וכו' אם תמצאו איש וכו' מבקש אמונה ואסלח לה, רצה לומר אף על פי שעדיין אין לו השגת האמונה בשלימות אך הוא מבקש אמונה, אסלח לו כבר מעכשיו, וכמו שיבואר להלן.
וליישב קושית הרמב''ן שתמה על הרמב''ם מה שייך למנות במנין תרי''ג את מצות אמונה שהוא עיקר ושורש כל המצוות, ואם החסיר ולא קיים אותה הריהו כאילו אינו יהודי בכלל, יש לבאר על פי מה שביארנו בדברי המכילתא (פ' בשלח) כל המאמין ברועה נאמן כאילו מאמין בה', דלכאורה אינו מובן, ממה נפשך אם באמת מאמין בה' למה נאמר עליו כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם, הרי הוא מאמין באמת, ואם חס וחלילה אינו מאמין בה' איך הוי כאילו מאמין. אמנם הביאור דמצות אמונת ה' היא היגיעה שאדם מתיגע באמונה, שמבקש אמונה, וזה עיקר קיום המצוה, אבל מה שמאמין בלא יגיעה מכח האמונה הטבעית הנטועה בקרבו, בזה אינו מקיים מצות אמונה. וזה שאמרו חז''ל כל המאמין ברועה נאמן, הרי זה כאילו מייגע עצמו באמונה במי שאמר והיה העולם. בודאי מיירי במי שמאמין בה', ועד''ז יש להבין באופן כללי את תוכן המצוה של אמונת ה' בתור אחת מתרי''ג מצוות, שאין הכוונה לצווי על עצם האמונה, כי בודאי זה המקור והשורש לכל התורה, אלא הצווי הוא על היגיעה באמונה גם כשהוא מאמין.