פרק יח - ישוב הדעת · ו. על האדם לעסוק ביותר במצוות הקשורות ללב - אמונת ה' אהבת ה' וכו'
ואמנם עיקר העבודה של חסידים ואנשי מעשה שזכו לבהירות הדעת בעבודת ה' היה דוקא באותו חלק התורה שרבינו הרמב''ם מכנהו בשם ''יסודי התורה'', ואשר אותו קבע בראש ספרו כפי שמבאר בהקדמה וז''ל: ''הספר הראשון אכלול בו כל המצוות שהם עיקר דת משה רבינו ע''ה וצריך האדם לידע אותם תחילת הכל'' וכו' והנה הם מצות האמונה אהבה ויראה וכו'. המצוות האלו הם יסודי התורה ועיקרי היהדות, בהם צריך להשקיע את כל הכוחות הרוחניים ולקיימם למהדרין מן המהדרין, ולהתייגע תדיר להשיג אותן בדרגה עילאית ביותר. אם זה במצות אמונה, שתהיה אמונתו זכה וברורה בתכלית, ותהיה חקוקה במוחו ולבו ועד אבריו, בבחינת כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, ואם במצות אהבת ה', לייגע עצמו לקיימה שתהיה ע''ד המבואר ברמב''ם (סוף הלכות תשובה) ''כיצד היא האהבה הראויה שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאד וכו' כאילו חולה חולי אהבה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו'' וכו', או במצות יראת ה', המתחילה מן היראה הפשוטה ויראת העונש, ועולה עד לדרגות עילאיות ביראת הרוממות.
ועל פי הידוע שכל מצוה מתרי''ג מצוות יש כנגדה באדם (הכולל רמ''ח אברים ושס''ה גידים) אבר מיוחד, הרי מצוות אלו הם בבחינת אברים ששהנשמה תלויה בהם. וכדוגמת המוח והלב, בלעדם הריהו כמת, כך כל נשמת היהדות תלויה בענינים אלו. ולכן כל עיקר העבודה צריכה להיות בהם, לקיימם בכל ההידורים, כל אחד לפי ערכו והשגתו.