פרק יז - קטעי חיזוק מהספר ''שומר אמונים'' · ב. כשמקבל האדם יסוריו באהבה מנכים לו מיסורי עולם הבא לאין שיעור וגבול
וכל יסורים אפילו כל דהוא שאדם סובל בעולם הזה, בפרט אם מאמין בהשגחה עליונה ויש לו דעת לקבל באהבה מאת ה', ואינו מהרהר אחר מידותיו יתברך חס וחלילה, אז מנכים ממנו על ידי זה מיסורי עולם הבא בלי שיעור וגבול, ואלו היה האדם מבין ורואה זאת, היה מרקד מתוך שמחה על חסד הגדול שהקדוש-ברוך-הוא עושה עמו, והוא כמו אם הרוחצת בנה מצואתו, ותינוק שאינו מבין הטובה צועק ובוכה, ואילו היה מבין הטובה והחסד שעושה אתו אמו, היה מנשקה ומחבבה מרוב שמחה ואהבה, וכן אם אינו בועט ביסורים ומצדיק דינו של הקדוש-ברוך-הוא, כמובא לעיל (פרק ד') מאמר הגמרא ברכות מה אשם לדעת אף יסורים לדעת, כי אם מבעט חס וחלילה ביסורים אז חס וחלילה נידון בגיהנם, אם לא חס וחלילה שיש לו יסורים קשים ונוראים, ונפלט מפיו איזה דיבור שלא ברצונו, כדכתיב אצל איוב שהצדיק אותו אליהוא נגד חבריו שהוכיחו אותו על שנפלט מפיו דיבורים נגד מדת הדין, וכתיב שם (איוב לד) איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל, ועל ענין כזה שבא שלא מדעת רק מגודל צער, על זה אמרו (בבא בתרא דף ט''ז ע''ב) מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו, ועם כל זה אמרו (ילקוט איוב רמז תתק''ח) אמר רבי חנינא בר פפא איוב אילולי לא קרא תגר כשבאו עליו יסורין, כשם שאומרים עכשיו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כך היו אומרים אלהי איוב ע''כ.
ודע והבן אם האדם מקבל באהבה יסורים על כל פנים לפי דרגא דיליה, אז מזדככים אבריו, ונמתקו הדינים ממנו, ונמחלו עוונותיו, כמובא (ברכות דף ס''ב ע''א) קבלה דיסורי שתיקותא ומבעי רחמי, ואשרי חלקו ומה נעים גורלו מי שזוכה לקבל יסורים באהבה, כמובא (תענית דף ח' ע''א) אמר רבי יהושע בן לוי כל השמח ביסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם, שנאמר בהם (ישעיה סד): ''עולם ונושע'' ע''כ, הרי כי לא די מגודל הצלחת הנפש והגוף שנצמחים לו על ידי זה, אלא שמביא ביסורים ישועה לעולם.
ג. אפילו יסורים קטנים בעולם הזה מנכים לו לאדם הרבה מיסורי עולם הבא - כשמקבלם באמונה ובאהבה
ויש אשר נשלח לו יסורים קלים לפעמים דהיינו שנתהפך לו חלוקו, כדאיתא (ערכין דף ט''ז ע''ב) עד היכן תכלית יסורין אמר ר' אלעזר כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו, מתקיף לה רבא זעירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני גדולה מזו אמרו אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן בצונן ומזגון לו בחמין, ואת אמרת כוליה האי, מר בריה דרבינא אמר אפילו נהפך לו חלוקו, רבא ואיתימא רב חסדא ואיתימא ר' יצחק ואמרי לה במתניתא תנא אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים וכו', וכל כך למה דתנא דבי ר' ישמעאל כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו, במערבא אמרי פורענות מזדמנת לו עכ''ל.
ואם האדם שנשלחו לו אפילו יסורים קלים מתחזק באמונה שלימה, ומהרהר בתשובה, ומתחרט על עוונותיו, ומבקש מה' שימחל לו, ומכח זה האמונה שמאמין שהכל בהשגחת הבורא אפילו דבר קטן מן הקטנים, על ידי זה נמחל לו מה שפגם במידות העליונות כביכול, ונמתק הדין מעליו, ונחשב לו גם כן כאילו קיבל יסורים הרבה, וכל זה מובא בספרים הקדושים, בפרט בספרי תלמידי בעל שם טוב זי''ע
מובא בספר ''תולדות יעקב יוסף'' (פרשת וישלח בד''ה בפסוק וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה וכו'), וזה לשונו שמעתי ממורי ביאור ש''ס לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובדוד וכו', וביאר ש''ס אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד וכו', דאמרו בש''ס מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו וכו', היכי דמי יסורין המושיט ידו לארנקי וכו', והקשה הא אין יסורין בלא עון וכי סלקא דעתך שזה נחשב לכפרת עון, וביאר כי צדיק באמונתו יחיה, כי המאמין בהשגחה פרטית של ה' יתברך ויודע בו כי כל מאורעות של האדם הוא ממנו יתברך, הן דבר קטן או גדול הכל הוא בדין ''אדני'' - דינא דמלכות שמיא והוא לסיבת חטאו, ומיד נתחרט ומלא חרדה ופחד ה', מיד מוחלין לו מאחר שהוא מאמין וחוזר בו ומדבק מחשבתו בו יתברך, לכך גם המושיט ידו וכו' אחר שהוא מאמין שזה לסיבת חטאו ומתחרט נחשב לכפרת עוון.