אור ברסלב
נר לרגלי פרק י - האמונה ומבחנה › כז. ותאמר ציון עזבני ה'

נר לרגלי

פרק י - האמונה ומבחנה · כז. ותאמר ציון עזבני ה'

כו. בואו ונהיה סוחרים ממולחים!

שלמה המלך אומר (קהלת ה, א) : ''אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים, כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים'', כדי להבין דבר שלמה המלך בזה נקדים משל.

עשיר מופלג, שעסקיו מסועפים על פני כמה מדינות ברחבי העולם, הרגיש שבריאותו הולכת ומתמוטטת. השינה לא שינה, האכילה לא אכילה כראוי מחמת הטרדות הרבות. החליט שחייב הוא להבראת את עצמו, וכחודש חודשיים בכל שנה עליו לפרוש מכל עסקיו ולנוח בבניין מפואר שיבנה לעצמו קרוב לשפת הים, בניין עם כל הלוקסוס, כמובן.

לשם כך הזעיק קבלן נאמן וישר, ותנאי התנה עמו - שהעבודה תסתיים במהירות האפשרית, כיוון שכוחותיו הולכים וכלים.

עשיר זה, למרות הסתעפות עסקיו ברחבי תבל - בתחום הבנייה לא הייתה לו שום ידיעה ומושג, אחר שלא עסק בזה מעולם.

החל הקבלן הנאמן במלאכתו, ארגן צוות פועלים מומחים, מכשורים לעבודה הטובים ביותר, והחל לעבוד עבודתו בנאמנות.

כעבור ב' חודשים בקוצר רוח מרים העשיר טלפון לקבלן בשאלה האם כבר יכול הוא לבוא להתגורר במעונו החדש אחר שמצב בריאותו הולך ומחמיר.

הקבלן הנאמן מביע את תמיהתו על בורותו של העשיר, ומשיב: ''זה עתה סיימנו רק את היסודות ותו לא''.

והעשיר מסיים את שיחתו בפנים זועפות ובכעס מוסתר ומאופק.

לאחר כעוד חודש-חודשיים שוב מרים העשיר טלפון לקבלן: ''נו, אני מקווה שבוודאי עכשיו יכול אני לבוא ולדור במעוני''.

''זה עתה סיימתי את יציקת הגג של הקומה הראשונה'', משיב הקבלן. והפעם - בזעף גלוי מנתק העשיר את שיחתו עם הקבלן הנאמן.

לאחר שחלפו כמה חודשים נוספים כבר היה העשיר בטוח שהמלאכה נסתיימה, וכשהתאכזב מציפייתו, הציף את קבלנו במילים קשות: ''הנך מועל בתפקיד! הנך עצל, אין אתה מזרז את פועליך, וכנראה החלטתם לגזלני ולסחוט את כספי!''

הבה נתבונן: לו היה אותו עשיר מתגורר באתר הבנייה ורואה במו עיניו כיצד הפועלים עובדים וכיצד בכל רגע ורגע העבודה מתקדמת, וכי היה רוטן? בוודאי שלא! מה הביאו לחשוד בנאמניו? על כי אינו רואה ויודע מכל הנעשה ומתקדם לתועלתו בכל רגע ורגע.

יהודי נמצא בצרה וזה זמן רב שממתין לשידוכו, לזרע של קימא, לבריאותו, לפרנסתו, נזכר באביו שבשמים. מרים טלפון [תפילה] לבוראו וזועק להצלתו. ישועתו משתהה חודשים מספר - ושוב מרים טלפון לבוראו: ריבונו של עולם, מה אתי? למה לא מטפלים בי? ולאחר עוד כמה חודשים מרים טלפון נוסף לבוראו, והפעם, מרוב צערו וכעסו, רוטן: ריבונו של עולם, נראה לי ששכחת אותי! ''ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני'' (ישעיה מט, יד).

ומה עונה הקדוש-ברוך-הוא (שם טו)? ''התשכח אישה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך''.

והוא שאומר שלמה המלך: ''ולבך אל ימהר להוצא דבר לפני האלקים, כי האלקים בשמים ואתה על הארץ'' - ואינך נמצא בשמים - באתר הבנייה - לראות את אשר נבנה בשבילך ביסוריך, ''על כן יהיו דברים מעטים''.

עלינו לדעת! אנו למטה לא מבינים ולא רואים את הנעשה להתקדמות ישועתנו ואין לנו מושג כלל בעבודתו של הקדוש-ברוך-הוא, אולם נאמן הוא לפעול לישועתנו ללא הרף, וכל רגע ורגע של עיכוב הישועה מלבוא אלינו יש בה תועלת לטובתנו. ובעצם, כל סבל - ולו הקטן ביותר - הוא בחשבון לקידום הישועה לבאה עלינו.

ובעצם זה לא רק שהעבודה למעלה מתקדמת עבורנו, אלא אנו משקיעים מעט בסבל זה של איפוק, ובשבילו זוכים אנו לרווחים אין סופייים, כך שכל עיכוב ועיכוב של ישועה שמצפה לה האדם זהו חשבון של השקעה שתפיק רווחים לאין סוף לנצח.

מעשה בתלמידו של הרמב''ן ז''ל שחלה ובא הרמב''ן לבקרו. כיוון שראה שקצו קרב ובא והולך הוא לבית עולמו, אמר לו: שמע נא, בני, את אשר אצווך. דע שבעולם העליון יש היכל עליון, ושמה כסאות למשפט והשכינה ניצבת בעדתם. הא לך קמיע, ודע שבקמיע זה ייפתחו לך כל שערי ההיכלות שברקיע עד שתגיע להיכל העליון הזה, ושם תשאל כמה שאלות עצומות שיש לי בנוגע לכלל ישראל. את השאלות נתן לו בכתב, וביקשו שיבוא אליו בחלום ויגיד לו את התשובות שישמע שם.

נפטר התלמיד לבית עולמו. ויהי היום והרמב''ן יושב על יד חלונו ועוסק בתורה, והנה הופיעה דמות תלמידו לנגד עיניו. אמר לו התלמיד: ידע רבנו, שבכל מקום שבאתי והראיתי את הקמיע נפתחו בפניי השערים, ונתנו לי רשות לעלות מעלה מעלה עד ההיכל הזה שאמר לי, וכשרציתי לשאול את הקושיות שהכין לי רבי ומורי, נראה לי מיד שכל הקושיות אינן קיימות בעולם האמת, ששם עלמא דקשוט והכל בצדק ובמשפט.

(מובא ב''ילקוט מעם לועז'', שופטים, עמ' פא)

תוכן העניינים

נר לרגלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה