אור ברסלב
נר לרגלי פרק י - האמונה ומבחנה › יט. לא מתכוונים - אבל זו כפירה!

נר לרגלי

פרק י - האמונה ומבחנה · יט. לא מתכוונים - אבל זו כפירה!

יח. הסתרה, והסתרה שבתוך הסתרה

אמר הכותב, מעשה היה בבעל מלאכה שעבד בביתי והוצרך לדפוק בפטיש מסמר באחד המשקופים, ופתאום אני שומע מאותו בעל מלאכה שהוציא מפיו איזושהי קללה מתוך כעס, ושאלתיו מה קרה, והוא ענה לי, שהכה בפטיש באצבעו במקום על המסמר...

אמרתי לו, שמע ואספר לך, הרי אמרו חז''ל ''אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה''. וביאור הדברים: ראה עד כמה שלבים עברו עד הגזירה שתכה בפטיש על ידך; ראשית דנו עליך בשמים, מיימינים מימינו של הקדוש-ברוך-הוא ומשמאילים משמאלו. המקטרגים טענו: זה פלוני שדופק עתה בפטיש מגיע לו להכות את ידו בפטיש על עון פלוני שבידו. מיד לעומתם טענו הסנגורים: מדוע?! והלא יש לו זכות פלונית וזכות פלונית. שוב טענו המקטרגים: ומה בכך? על זכויותיו יקבל שכרו, אולם על עון פלוני מגיע לו ייסורים. והסנגורים התחננו שלא יקבל עתה עונשו וימתינו לו שיעשה תשובה - והקטגורים השיבו: כבר היו לו הזדמנויות לשוב ולא שב. הביאו את הדברים לפני בית דין של מעלה, שיש אומרים שהמה המלאכים - ויש אומרים שהמה הצדיקים שהיו באותו דור ונפטרו מן העולם (ר''א לאפיאן זצ''ל), ודנו והחליטו שצריך הוא לקבל את עונשו מיד ולדפוק את הפטיש בידו. הביאו פסקם לפני כיסא הכבוד שיאשר זאת הרבונו של עולם, והקדוש- ברוך-הוא הסכים לפסק בית הדין. ובכן יצא כרוז מבית דין של מעלה: פלוני אלמוני עתה נגזר עליו להכות בפטיש את ידו על עון פלוני שעשה בשעה פלונית ובמקום פלוני, ותכף בהסתיים הכרוז הוכתה ידך בפטיש. ואם כן, הכיצד תכעס ותקלל את גורלך אחר שזהו לאחר כרוז ופסק מבית דין של מעלה? הרי בכך אינך פחות ממקלל את הדיין לאחר פסק דינו, שעובר על ''אלהים לא תקלל''. ואם חכמינו ז''ל דרשו פסוק זה לפי מדרשו - ''אלהים'' - זהו הדיין, הרי שכאן הנך עובר על פסוק זה כפשוטו.

אם כן, כל שכן וכל שכן יסורים הקשים ממכת פטיש, בוודאי שהכל בהשגחה פרטית מידה כנגד מידה.

יצר הרע לא אומר לאדם תכפור בהשגחת אלקי ישראל, חס וחלילה, כי בוודאי לא ישמע לו, הלא עם ישראל מאמינים בני מאמינים, כל יום קוראים קריאת שמע, מניחים תפילין, שומרים שבת, אולם מביא הוא את האדם לכפירה בה' בדרך עקיפין, וכשנשאל הוא, האינך חושב שאתה כועס על ה'? עונה הוא: חס וחלילה, איני כועס על ה' - אני כועס על עצמי היאך ''פספסתי'' והכיתי בפטיש את ידי במקום את המסמר.

יש טועים הסוברים כי שלמים הם באמונה ויראה, ובאמת יש אפשרות שיוכל כל אחד ואחד לבדוק עצמו בכך. כתב רבנו יונה (שערי תשובה ש''ג כג): והנה הירא את דבר ה' ישים את נפשו בכפו על עבירות קלות כמו על החמורות, עיין שם. ואם כן, נבדוק נא עצמנו, האם מקפידים אנו על כל התורה במידה שווה או שיש עבירות שהם קלות בעינינו. (הגר''י לוינשטיין זצ''ל)

כ. למה? מדוע? - זהו בסך הכל מה ששאלתי!

דוגמא נוספת:

אדם ביקש מרעייתו קודם צאתו לעבודה שתסדר לו דבר מה במשך היום. מגיע הוא בצוהריים ושאלתו בפיו: האם בצעת את מבוקשי? ומשיבה לו: סליחה, לא היה לי זמן. או שעונה לו: פשוט שכחתי וכדומה. תכף מתפרץ הוא: למה שכחת? למה לא בצעת את מבוקשי? ועוד למה ולמה.

לאדם נדמה שאין זה פגם באמונתו, שהרי יהודי מאמין הוא, וכל כעסו הוא על אשתו וזהו עניין נפרד. האין זו קטנות אמונה בהשגחת הבורא, שהוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים? האדם אמנם הוא בעל בחירה ואמנם בידו לעשות או שלא לעשות, אולם התוצאה הסופית מוכיחה על רצון ה', שמאחר וכך נעשה כבר, הרי שזהו רצון ה' שכן יהיה ולא משהו אחר.

היום בעולם בין בני אדם, כולל המאמינים ושומרי מצות, מצויות המילים: אוף...! איך מרגיז...! אוי, חבל...! ממש מעצבן...! די, נמאס כבר...! כמה כבר אפשר לסבול...?! איך שכחתי...?! איך טעיתי...! למה התרשלתי...?! איזה טיפש אני...?!

המדרש בא בטענה על יעקב אבינו על מילת ''למה'' באמרו ''למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח'' (בראשית מג, ו), והקדוש-ברוך- הוא הקפיד עליו באמרו ''למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה''' (ישעיה מ, כז), (מד''ר בראשית מג, ו).

הקדוש-ברוך-הוא אינו אוהב שאומרים ''למה''.

יעקב אבינו אמר פעם אחת בחייו ''למה'', והקפיד עליו הקדוש-ברוך- הוא. יעשה כל אדם חשבון כמה פעמים בשעה הוא אומר ''למה''.

''למה האוכל עדיין לא מוכן?''

''למה לא כבסת לי את בגדיי?''

''למה לא אמרת לפלוני כך או כך?''

''למה הבית אינו מסודר?''

ועוד כהנה וכהנה מספר רב של של שאלות ''למה'' יכול אדם לשלח לעבר רעייתו או בניו או חבריו במשך היום.

כמה מילות ''אוף...!'' יוצאים מפיו מדי פעם, אם זה על חוסר הצלחה, בכתיבתו ובמלאכתו, או על חוסר סבלנות מטורדנות הזולת, ופעמים ''אוף'' זה משתלח גם לעבר אב ואם או מורה, ובכך נכשלים בנוסף לקטנות אמונה גם בזלזול הורים ומורים.

כי באמת כל האירועים ואפילו הקטנים שמביאים את האדם לריתחא, כמו הפרעות שינה, כבישת מקום חניה, עיכובים שונים בזרם השוטף של החיים וכיוצא, כל אלו ''השקעות'' המה שנוטל הקדוש-ברוך-הוא מהאדם, דהיינו הקדוש-ברוך-הוא דורש מהאדם להשקיע על מנת לקבל רווחים עצומים, ולכך מבקש ממנו להשקיע שתיקה בעידן רתחא וכעס או הקפדה ולבלום ולכבוש כעסו ורצונו ולבטלו לרצון שמים, ובהשקעה מעטה זו מזכהו ה' בגנזים עצומים הניתנים לבוטחים בשם באמת ומאמינים בו שהכל לטובה.

כך שיש לראות כל צעד ולו הקטן כהשקעה המפיקה רווחים. או לכל הפחות ככיסוי חובות, שבמעט תשלומים מכסה האדם חובות עצומים, וכי אין זה כדאי? וכך יש לאדם לראות בכל אירוע ואירוע המאכזב היאך בכך זוכה הוא בהשקעה זו לרווחים, ולפחות לכיסוי חובות גדולים על ידי פירעון מועט.

האמונה הנשרשת באדם מנעוריו מספקת לו כל זמן שאינו עומד בניסיון, אך כאשר יתייצב בפני ניסיון, לא תוכל אמונתו הדלה לעמוד בפניה.

(הגר''י לוינשטיין זצ''ל)

תוכן העניינים

נר לרגלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה