פרק ט - נזיקין
הֲיָדַעְתָּ?!
אָסוּר לְהַזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ. וְאִם הִזִּיקוֹ - אַף שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מֵאוֹתוֹ הֶזֵּק - חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין אָנוּס, וּכְגוֹן שֶׁנָּפַל וּבִנְפִילָתוֹ הִזִּיק לַאֲחֵרִים, שֶׁשָּׁבַר כְּלֵיהֶם אוֹ שְׁאָר נֶזֶק, וְאָסוּר לְהַזִּיק אַף כְּשֶׁבְּדַעְתּוֹ לְשַׁלֵּם אֶת הַנֶּזֶק. (שו"ע, חו"מ, סי' שעח סעי' א)
הֲיָדַעְתָּ?!
גַּם מָמוֹנְךָ שֶׁלְּךָ אָסוּר לְךָ לְהַזִּיק. לָכֵן, הַמְשַׁבֵּר כְּלִי אוֹ קוֹרֵעַ בֶּגֶד אוֹ זוֹרֵק וּמְאַבֵּד מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה אוֹ מְמָאֲסָם, וְכֵן הַמְקַלְקֵל שְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיֵּהָנוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים, עוֹבֵר מִשּׁוּם "לֹא תַשְׁחִית" (קשו"ע)
הֲיָדַעְתָּ?!
אָסוּר לְגַדֵּל כֶּלֶב רָע בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קָשׁוּר הוּא בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, וְעַל כָּל פָּנִים, עֶצֶם הַחְזָקַת כֶּלֶב בְּתוֹךְ הַבַּיִת הוּא מַעֲשֵׂה רֵיקִים וְשִׁפְלֵי בְּנֵי אָדָם. (הבית היהודי)
הֲיָדַעְתָּ?!
אִסּוּר חָמוּר הוּא לְהַכּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, וְכָל הַמֵּרִים יָד עַל חֲבֵרוֹ - אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא "רָשָׁע", וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, הַסּוֹטֵר לַחֲבֵרוֹ כְּסוֹטֵר לַשְּׁכִינָה, חַס וְחָלִילָה, וְכָל שֶׁכֵּן הַמַּכֶּה אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁעֲוֹנוֹ גָּדוֹל לִמְאֹד. וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּין הַמַּכֶּה לְגָדוֹל אוֹ לְיֶלֶד קָטָן, אֶלָּא אִם כֵּן מִתְכַּוֵּן הָאָב לְחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ וְהָרַב אֶת תַּלְמִידוֹ, וְגַם אָז לֹא יַכֶּנּוּ בְּאַכְזָרִיּוּת.
הֲיָדַעְתָּ?!
הַמֻּכֶּה עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְהַצִּיל עַצְמוֹ בְּהַכָּאָתוֹ חֲזָרָה אֶת מַכֵּהוּ, וְדַוְקָא כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר. וְאִם יָכוֹל לְהַצִּיל עַצְמוֹ בְּהַכָּאָה מוּעֶטֶת - אָסוּר לְהַכּוֹתוֹ יוֹתֵר. וְכֵן הָרוֹאֶה אֶחָד הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, יָכוֹל לְהַכּוֹתוֹ לְהַצִּילוֹ מֵאִסּוּר. (שו"ע)
הֲיָדַעְתָּ?!
הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם חֲבוּרָה חַיָּב חֶנֶק, וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת חֲבוּרָה לְצֹרֶךְ רְפוּאָה אָסוּר, אֶלָּא אִם אֵין מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת.
הֲיָדַעְתָּ?!
רָאוּי לָאָדָם לְהִמָּנַע מִלְּעַשֵּׁן סִיגָרִיּוֹת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ לְמַחֲלוֹת קָשׁוֹת הַנִּגְרָמוֹת לַמְעַשֵּׁן, וְיֵשׁ פּוֹסְקִים הַסּוֹבְרִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה סְפֵק אִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא. (ראה "בית היהודי" בהערות).
וּכְמוֹ כֵן אָסוּר לְעַשֵּׁן בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָאִים אֲנָשִׁים הָאוֹמְרִים שֶׁזֶּה מַזִּיק לָהֶם אוֹ שֶׁמִּצְטַעֲרִים מִזֶּה. וַאֲפִלּוּ אִם רַק אָדָם אֶחָד מֵהַצִּבּוּר טוֹעֵן שֶׁזֶּה מַזִּיק לוֹ - אָסוּר לְעַשֵּׁן. (שם בהערות)
הֲיָדַעְתָּ?!
כָּל נְהִיגָה בְּרֶכֶב לְלֹא זְהִירוּת יֵשׁ לַנֶּהָג דִּין "רוֹדֵף", כִּי הוּא מְסַכֵּן חַיֵּי אָדָם, וּכְמוֹ כֵן אָסוּר לִנְסֹעַ בְּאוֹפַנּוֹעַ לְלֹא קַסְדָּה, וְאֵין לָקַחַת נוֹסֵעַ מֵאֲחוֹרָיו לְלֹא קַסְדָּה. (הבית היהודי)
הֲיָדַעְתָּ?!
אָדָם הַמְסֻכָּן לַצִּבּוּר אֵין אִסּוּר הַלְשָׁנָה חָל עָלָיו. כְּגוֹן אָדָם הַנּוֹהֵג בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת אוֹ לְלֹא רִשָּׁיוֹן, אוֹ עוֹקֵף בְּאֹפֶן הָאָסוּר - אִם הִתְרוּ בּוֹ וְלֹא שָׁמַע, מֻתָּר לְמָסְרוֹ לָרָשֻׁיּוֹת הַמֻּפְקָדוֹת עַל הַחֹק. וְכֵן חוֹלֶה, כְּגוֹן בְּמַחֲלַת נְפִילָה וְכַיּוֹצֵא, שֶׁהֶעְלִים מַחֲלָתוֹ וְנוֹהֵג בִּמְכוֹנִית - מֻתָּר לְמָסְרוֹ.
הֲיָדַעְתָּ?!
אִם הִנְּךָ יוֹדֵעַ עַל אָסוֹן הַצָּפוּי לָבֹא עַל חֲבֵרְךָ - חַיָּב אַתָּה לְהוֹדִיעוֹ, וְאִם לָאו - עוֹבֵר אַתָּה בְּ"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ".
הֲיָדַעְתָּ?!
אָסוּר לְהַלְשִׁין וְלִמְסֹר אָדָם אוֹ מָמוֹנוֹ לְשִׁלְטוֹנוֹת נָכְרִיִּים, וַאֲפִלּוּ הוּא רָשָׁע וּבַעַל עֲבֵרוֹת וַאֲפִלּוּ הוּא מְצַעַרְךָ. וְכָל הַמּוֹסֵר גּוּפוֹ אוֹ מָמוֹנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לְנָכְרִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְיוֹרֵד לַגֵּיהִנָּם וְנִדּוֹן בָּהּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן מֵיצֵר וּמְצַעֵר אָדָם זֶה לַצִּבּוּר אוֹ שֶׁמַּכֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁמֻּתָּר לְמָסְרוֹ לְנָכְרִים שֶׁיְּיַסְּרוּהוּ.
הֲיָדַעְתָּ?!
אָסוּר לְהַנִּיחַ תַּקָּלָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּגוֹן אֶבֶן אוֹ כֵּלִים, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּפְקִירָם. וְאִם נִזַּק בָּהֶם אָדָם אוֹ רְכוּשׁוֹ, חַיָּב לְשַׁלֵּם בַּעַל הַתַּקָּלָה נֶזֶק שָׁלֵם. וּכְמוֹ כֵן הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהֶחֱלִיק בָּהֶם אָדָם וְנִזַּק, חַיָּב שׁוֹפֵךְ הַמַּיִם לְשַׁלֵּם לוֹ נִזְקוֹ.
הֲיָדַעְתָּ?!
אָסוּר לְבַיֵּשׁ שׁוּם אָדָם. וְכָל הַמְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ הַכָּשֵׁר בָּרַבִּים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
הָאִסּוּר לְהַזִּיק
א. הַמַּזִּיק רְכוּשׁ חֲבֵרוֹ הֲרֵי הוּא בִּכְלַל גָּזֵל, שֶׁהֲרֵי מַה הַהֶבְדֵּל בֵּין גּוֹזֵל לְעַצְמוֹ אוֹ גּוֹזֵל עַל יְדֵי שֶׁהִזִּיק וְאֵין מִי שֶׁיֵּהָנֶה מִמֶּנּוּ? (שערי תשובה לרבנו יונה, ובבאורו לאבות)
ב. אָסוּר לִגְרֹם הֶזֵּק לְאָדָם, כְּמוֹ עַל יְדֵי עָשָׁן אוֹ הִסְתַּכְּלוּת בְּתוֹךְ רְשׁוּת חֲבֵרוֹ וְכַדּוֹמֶה, מִפְּנֵי מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
ג. אָסוּר לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁעָלוּל לִגְרֹם נֶזֶק לַאֲחֵרִים, כְּמוֹ חוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָוֵי אִסּוּר דְּרַבָּנָן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּגַם מִדְּאוֹרָיְתָא אָסוּר (עיין גמרא ב"ק נא. ומ"ל פ"ב ה"ב מרוצח). כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁחוֹלֶה וְאֵינוֹ נִזְהָר מִלְּהַדְבִּיק אֲחֵרִים בְּמַחֲלָתוֹ, נֶחְשָׁב כְּעוֹשֶׂה דָּבָר הַמַּזִּיק.
הַנִּכְלָלִים בְּאִסּוּר הֶזֵּק
א. אָסוּר לְאָדָם לַעֲמֹד בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּקָמוֹתֶיהָ (ב"ב ב:) מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ שֶׁמָּא יַזִּיק בְּעַיִן הָרָע. כָּל הֶזֵּק בְּדֶרֶךְ כָּל שֶׁהִיא, אֲפִלּוּ בְּצוּרָה סְגֻלִּית, אֲסוּרָה. חִיּוּב תַּשְׁלוּמִים עַל נֶזֶק סְגֻלִּי צָרִיךְ עִיּוּן.
ב. אָסוּר לִקְרֹא מִכְתָּב שֶׁל אֲחֵרִים לְלֹא רְשׁוּת. רַבֵּנוּ גֵּרְשׁוֹם מְאוֹר הַגּוֹלָה אַף הֶחֱרִים עַל כָּךְ. עַל קְרִיאַת גְּלוּיָה אֵין חֵרֶם, אַךְ מִדַּת חֲסִידוּת לֹא לִקְרֹא גַּם גְּלוּיָה, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁמַּקְפִּידִים עַל כָּךְ.
ג. כְּמוֹ כֵן אָסוּר לְהָצִיץ בִּתְעוּדַת זֵהוּת שֶׁל חֲבֵרוֹ לְגַלּוֹת אֶת גִּילוֹ, וְכֵן אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּפִנְקַס קֻפַּת חוֹלִים כְּדֵי לְבָרֵר אֶת מַחֲלוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּכְמוֹ כֵן אָסוּר לְהוֹצִיא פֶּתֶק שֶׁחֲבֵרוֹ הִטְמִין בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי לְהִוָּדַע מַה כָּתוּב בּוֹ. (הרב זילברשטיין)
ד. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ דָּבָר, הֲרֵי הוּא בְּבַל יֵאָמֵר, כְּלוֹמַר, אָסוּר לְגַלּוֹתוֹ לְאַחֵר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ אֱמֹר (יומא ד:). וְאִם הָאוֹמֵר מַזְהִיר שֶׁלֹּא לוֹמַר - אֲפִלּוּ אֲמָרוֹ בִּפְנֵי רַבִּים - וְהָלַךְ הוּא וְסִפֵּר לַאֲחֵרִים, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע (מג"א סי' קנו). כְּמוֹ כֵן נִתְבָּאֵר בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה" דְּאָסוּר לְגַלּוֹת סוֹד חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ לֹא אָמַר שֶׁלֹּא יְגַלֶּה, אִם עַל יְדֵי כֵן יִתָּכֵן שֶׁיָּפֵרוּ עֲצָתוֹ. וְאִם גּוֹרֵם נֶזֶק לַאֲחֵרִים, מִסְתַּבֵּר שֶׁמֻּתָּר לְגַלּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל מִן הַהֶזֵּק.
ה. עָשָׁן, רַעַשׁ, רֵיחַ רַע וְכַדּוֹמֶה, פְּרָטֵי הֲלָכוֹת אֵלּוּ מְבֹאָרִים בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (חו"מ, סי' קנו). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (חגיגה ה): "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם" - זֶה הָרָק בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְגָרַם לוֹ מִאוּס.
ו. לְהִזָּהֵר מְאֹד לֹא לִגְרֹם רַעַשׁ בִּשְׁעוֹת הַשֵּׁנָה, וּבִשְׂמָחוֹת רָאוּי לְהַקְפִּיד לְסַיֵּם בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְרְמוּ נִזְקֵי שְׁכֵנִים וְגֶזֶל שֵׁנָה.
ז. עִשּׁוּן בְּמָקוֹם צִבּוּרִי, דָּבָר זֶה רָאוּי מְאֹד לְמָנְעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּזִּיק לַאֲחֵרִים, וּבִמְיֻחָד בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהָעִשּׁוּן אָסוּר, שֶׁאֵין לָזֶה הֶתֵּר.
ח. אֵין לִפְתֹּחַ חַלּוֹן אוֹ לִסְגֹּר חַלּוֹן כְּשֶׁגּוֹרֵם לְצִנּוּן אֲוִיר אוֹ לְהֵפֶךְ. מְקֻבָּל בְּשֵׁם הֶ"חָפֵץ חַיִּים" שֶׁיֵּשׁ לִנְהֹג עַל פִּי הָאָמוּר (פאה פ"ד א-ב), שֶׁהָאוֹמֵר כַּדִּין שׁוֹמְעִין לוֹ. אִם כֵּן, בַּקַּיִץ שׁוֹמְעִים לָאוֹמֵר לִפְתֹּחַ - וּבַחֹרֶף לָאוֹמֵר לִסְגֹּר. וְאִם מְעַשְּׁנִים בַּחֹרֶף, מֻתָּר לִפְתֹּחַ הַחַלּוֹן, וְכָל דְּאַלִּים - גָּבַר. (פסק של אחד מגדולי ההוראה בירושלים)
ט. אָסוּר לְהַשְׁלִיךְ בָּעִיר דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ רַע. וְאִם מָצָא נְבֵלָה מֻסְרַחַת, מִצְוָה לִתֵּן מָעוֹת לְפוֹעֵל כְּדֵי לְסַלְּקָהּ, וְהָוֵי צָרְכֵי רַבִּים. בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כָּתוּב, שֶׁהַמַּלְאָכִים מְקַלְלִים אֶת הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם לִרְשׁוּת הָרַבִּים. (בן איש חי, ש"ר, כי תצא, סעי' יד)
זְהִירוּת בִּגְרִימַת נֶזֶק לַזּוּלַת
א. יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל כְּכָל הָאֶפְשָׁר לֹא לִגְרֹם נֶזֶק וְלֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁעָלוּל לְהַזִּיק לַאֲחֵרִים בְּכָל עִנְיָנָיו.
ב. הָרוֹאֶה תַּקָּלָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִצְוָה לְסַלְּקָהּ וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַדָּבָר מֻקְצֶה, מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כְּדֵי לִמְנֹעַ נֶזֶק מֵרַבִּים. (שו"ע או"ח סי' שח סעי' יח)
ג. כְּמוֹ כֵן עֵץ הַנּוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, צָרִיךְ לְהָסִיר הָעֲנָפִים הָעֲלוּלִים לִפְגֹּעַ בָּעוֹבְרִים וְשָׁבִים. (בבא בתרא כז)
ד. אָסוּר לַעֲשׂוֹת מִכְשׁוֹל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. לְפִיכָךְ אָסוּר לְהַשְׁלִיךְ קְלִפָּה אוֹ אֶבֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִשּׁוּם שֶׁמְּהַוִּים תַּקָּלָה. הֵזִיז מִמְּקוֹמָהּ אֶבֶן הַמֻּנַּחַת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְמֶרְחַק ג' טְפָחִים מִמְּקוֹמָהּ הָרִאשׁוֹן, הֲרֵי הוּא אַחֲרַאי לְתוֹצְאוֹת הַנֶּזֶק, כִּי נֶחְשָׁב שֶׁהוּא עָשָׂה אֶת הַבּוֹר (ב"ק ל), וְיֵשׁ לְהִזָּהֵר מְאֹד בַּמִּקְרֶה הַזֶּה לְסַלֵּק אֶבֶן זוֹ. וְכֵן הַלּוֹמֵד בְּבֵית מִדְרָשׁ יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַטֶּה אֶת הָעַמּוּד [הַסְּטֶנְדֵּר] בְּאֹפֶן שֶׁעָלוּל לִגְרֹם תַּקָּלָה, וְכֵן יִזָּהֵר כְּשֶׁפּוֹשֵׁט רַגְלָיו לְבַל יִהְיוּ לְמִכְשׁוֹל.
ה. הָעוֹשֶׂה צְרָכָיו צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הַמָּקוֹם לְבַל יְהֵא מְלֻכְלָךְ וְיָבוֹא אָדָם וּמִבְּלִי מֵשִׂים יִתְלַכְלֵךְ. (מ"ב סי' ג)
ו. יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְלַכְלֵךְ מָקוֹם שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִגָּרְמוּ הוֹצְאוֹת נִקּוּי. [אֵלּוּ הַכּוֹתְבִים סִיסְמָאוֹת אוֹ מַדְבִּיקִים מוֹדָעוֹת עַל שֶׁטַח פְּרָטִי, עוֹבְרִים בְּאִסּוּר הֶזֵּק.] וַאֲפִלּוּ אִם הַמָּקוֹם הֶפְקֵר, אִם גּוֹרֵם מַחֲלוֹת - אָסוּר. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֶשְׁנָהּ חוֹבָה נוֹסֶפֶת לִשְׁמֹר עַל יָפְיָהּ שֶׁל הָאָרֶץ. (ע"פ הגמרא, כתובות קיב)
ז. רָאוּי לְהִזָּהֵר בְּכָל מִקְרֶה שֶׁלֹּא לִגְרֹם הֶפְסֵד לַצִּבּוּר, לָכֵן רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל דָּבָר בִּזְהִירוּת, וְיֵשׁ לִמְנֹעַ בִּזְבּוּז מַיִם בִּמְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ אֶפְשָׁרוּת לְחִסָּכוֹן, אוֹ בְּחַשְׁמַל, אוֹ בִּנְסִיעָה מְהִירָה הַמְבַזְבֶּזֶת דֶּלֶק וְכַדּוֹמֶה, אַף שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם עַל מַה שֶּׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ, כֵּיוָן שֶׁטּוֹבַת הַכְּלָל דּוֹרֶשֶׁת חִסָּכוֹן בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
ח. אָסוּר לְאָדָם הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְכוּשׁ אֲחֵרִים לִגְרֹם לָרְכוּשׁ הֶפְסֵד, כְּגוֹן שִׁמּוּשׁ מֻפְרָז בְּמַכְשִׁירִים שֶׁעָלוּל לְקַלְקֵל אוֹתָם. כְּמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר נִתְבַּקֵּשׁ אָדָם לִקְרֹא לְמִישֶׁהוּ מְסֻיָּם לַטֶּלֶפוֹן לְשִׂיחָה מִחוּץ לָעִיר שֶׁיִּזָּהֵר לְהִזְדָּרֵז, וְכֵן לֹא יַאֲרִיךְ בְּשִׂיחָה בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם שַׁיָּכִים לַמְטַלְפֵּן, וְכֵן כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִן הַחֶדֶר לְכַבּוֹת אֶת הַחַשְׁמַל, אוֹ לִסְגֹּר בֶּרֶז מְטַפְטֵף.
ט. אָסוּר לְהִתְלוֹנֵן בַּמִּשְׁטָרָה אוֹ בְּבֵית מִשְׁפָּט חִלּוֹנִי אוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁעָלוּל לֵעָנֵשׁ הָאָדָם שֶׁלֹּא עַל פִּי דִּינֵי הַתּוֹרָה. בְּכָל זֹאת מֻתָּר לִמְסֹר גַּנָּב אוֹ מַזִּיק אַחֵר לַמִּשְׁטָרָה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הַצִּבּוּר מִנֶּזֶק (הגר"י וייס והגרי"ש אלישיב, מובא בספר "לשון חיים" עמ' נב). עוֹד הֵבִיא שָׁם בְּשֵׁם הַגְּרִי"שׁ אֶלְיָשִׁיב שְׁלִיטָ"א, שֶׁגַּם בְּמִקְרֶה שֶׁל תְּאוּנַת דְּרָכִים שֶׁנִּגְרְמָה בִּפְשִׁיעָה מֻתָּר לִמְסֹר לַמִּשְׁטָרָה, מִפְּנֵי שֶׁאָדָם כָּזֶה מְסַכֵּן אֶת הַצִּבּוּר.
חִיּוּב תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק
א. אָדָם הַמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ עַד שֶׁיְּפַיֵּס אֶת הַנִּזָּק עַל צַעַר גּוּפוֹ.
ב. הַמַּזִּיק אָדָם, צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לוֹ: נֶזֶק, צַעַר, בּשֶׁת, רִפּוּי וְשֶׁבֶת [דְּמֵי בַּטָּלָה מֵעֲבוֹדָתוֹ]. הִזִּיק שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה - פָּטוּר מִבּשֶׁת. הִזִּיק בְּאֹפֶן שֶׁקָּרוֹב לְאֹנֶס - פָּטוּר מֵהַכֹּל, וְחַיָּב רַק בַּנֶּזֶק.
ג. אָדָם שֶׁהִזִּיק אוֹ הִכָּה אֶת חֲבֵרוֹ וּפִיְּסוֹ וּמָחַל לוֹ הַנִּפְגָּע, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם הָוֵי מְחִילָה לְגַבֵּי כָּל הַחִיּוּבִים, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָדוּן עַל חִיּוּב הַמָּמוֹן אִם הָוֵי מְחִילָה בְּטָעוּת, מִפְּנֵי שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם לֹא יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְכוּת תְּבִיעָה מָמוֹנִית. אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַהוֹרָאָה בִּירוּשָׁלַיִם סוֹבֵר, דְּהָוֵי מְחִילָה עַל הַכֹּל גַּם בִּכְהַאי גַּוְנָא.
ד. הִזִּיק בִּגְרָמָא, כְּגוֹן שֶׁהִשְׁאִיר דֶּלֶת פְּתוּחָה וְנִגְנְבוּ חֲפָצִים - פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. (ב"ק ריש פרק הכונס)
ה. כֵּיצַד שָׁמִים אֶת הַנֶּזֶק? דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה מִצַּד עַצְמוֹ פְּרוּטָה אַךְ שָׁוֶה לִבְעָלָיו מָמוֹן רַב, כְּגוֹן תְּמוּנָה מִשְׁפַּחְתִּית, אוֹ אָדָם שֶׁהִדְבִּיק מוֹדָעָה וְאָדָם אַחֵר קָרַע אוֹתָהּ - צָרִיךְ עִיּוּן אִם חַיָּב לְשַׁלֵּם.
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁקָּרַע מוֹדָעוֹת מִלּוּחַ הַמּוֹדָעוֹת מִיָּד לְאַחַר שֶׁתָּלוּ אוֹתָן, וְחִיְּבוּהוּ בֵּית הַדִּין שֶׁל הָעֵדָה הַחֲרֵדִית בִּירוּשָׁלַיִם לְשַׁלֵּם אֶת הַהוֹצָאוֹת, וְנִרְאֶה דְּאֵין זֶה אֶלָּא מִדִּין גְּרָמָא. אַךְ מוֹדָעוֹת שֶׁשָּׁהוּ כְּבָר זְמַן מָה, מֻתָּר לְהַדְבִּיק עֲלֵיהֶן מוֹדָעוֹת אֲחֵרוֹת, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַתּוֹלֶה מוֹדָעוֹת עַל הַלּוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁמַּדְבִּיקִים מוֹדָעוֹת אֲחֵרוֹת עֲלֵיהֶן. (וראה עוד בספר "הזהרו בממון חבריכם")
אֹפֶן תַּשְׁלוּם הַנִּזָּקִין
יֵשׁ לְשַׁלֵּם אֶת הַהֶפְרֵשׁ בֵּין הַשֹּׁוִי הָרִאשׁוֹנִי [שֶׁלִּפְנֵי הַנֶּזֶק] וְהַשֹּׁוִי הַנּוֹכְחִי [שֶׁלְּאַחַר הַנֶּזֶק]. אֲבָל הַמַּזִּיק דָּבָר שֶׁאֵין עֶרְכּוֹ נִפְחָת מִשּׁוּם כָּךְ, אַךְ נִגְרָם הוֹצָאוֹת לְתִקּוּן, כְּמוֹ שׁוֹבֵר שִׁמְשָׁה בְּבַיִת, מְלַכְלֵךְ בֶּגֶד הַטָּעוּן מֵעַתָּה כִּבּוּס וְכַדּוֹמֶה - כֵּיוָן שֶׁאֵין נִפְחָת עֵרֶךְ הַבַּיִת מִשּׁוּם שְׁבִירַת הַשִּׁמְשָׁה, מִן הַדִּין לִכְאוֹרָה לֹא יְשַׁלֵּם, אַךְ מְקֻבָּל בְּשֵׁם הַ"חֲזוֹן אִישׁ" שֶׁבְּאֹפֶן כָּזֶה צָרִיךְ לְשַׁלֵּם דְּמֵי הַתִּקּוּן אוֹ הַכִּבּוּס.
אָסוּר לָרֶדֶת לְאֻמָּנוּת הַשֵּׁנִי
עָנִי הַמְהַפֵּךְ בַּחֲרָרָה וּבָא אַחֵר וּנְטָלָהּ - נִקְרָא רָשָׁע (קידושין נט:) [הַיְנוּ, אִם אָדָם מְחַפֵּשׂ אַחַר דָּבָר לְשָׂכְרוֹ אוֹ לִקְנוֹתוֹ, בֵּין בְּקַרְקַע וּבֵין בְּמִטַּלְטְלִין, וּבָא אַחֵר וְקָנָה אֶת הַדָּבָר - נִקְרָא רָשָׁע]. לְדַעַת הַבַּ"ח (בחו"מ סי' רלז) הָוֵי אִסּוּר מִדְּרַבָּנָן, וּלְדַעַת הַחֲתַם סוֹפֵר (שו"ת חו"מ סי' עט) יִתָּכֵן דְּהָוֵי גַּם מִדִּבְרֵי קַבָּלָה.
"עָנִי" - יֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא עָנִי וְלֹא עָשִׁיר, מִפְּנֵי שֶׁהֶעָשִׁיר יוּכַל לְהַשִּׂיג אֶת הַדָּבָר בִּמְעוֹתָיו בְּמָקוֹם אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, שֶׁאָז גַּם הֶעָשִׁיר נֶחְשָׁב לְעִנְיָן זֶה כְּעָנִי. (חו"מ סימן רלז)
אִסּוּר לָרֶדֶת לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ - עִנְיָנִים רַבִּים נִכְלָלִים בִּכְלַל זֶה, לָכֵן צָרִיךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם סָפֵק שֶׁמָּא יִפְגַּע בְּאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ לִשְׁאֹל לְמוֹרֵה הוֹרָאָה לְבָרֵר אֶת הַהֲלָכָה.
פַּעַם בָּא רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט לְוַרְשָׁא לְבַקֵּר אֶת הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי יִצְחָק מֵאִיר מִגּוּר. הָרַבִּי כִּבְּדוֹ מְאֹד, וְאַחַר הִפָּרְדוֹ מִמֶּנּוּ לִוָּהוּ עַד הָרְחוֹב. הַשְּׁמוּעָה, שֶׁאָדָם גָּדוֹל נִקְלַע לְכָאן, עָבְרָה חִישׁ בֵּין הַחֲסִידִים, וּכְשֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל סָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, הִתְמַלֵּא הַבַּיִת חֲסִידִים שֶׁבָּאוּ לְהַקְבִּיל פָּנָיו. מַה נִּתְאַכְזְבוּ הַחֲסִידִים בִּרְאוֹתָם שֶׁאוֹתוֹ צַדִּיק לִיטָאִי קִצֵּר בִּתְפִלָּתוֹ כְּאַחַד הֶהָמוֹן וְגָמַר אוֹתָהּ עִם הָרִאשׁוֹנִים.
רַבִּי יִשְׂרָאֵל הֵבִין לְתִמְהוֹנָם, וְאָמַר: רָאִיתִי שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים בְּטֵלִים מִמְּלַאכְתָּם בִּגְלָלִי - הַסַּנְדְּלָר עָזַב אֶת מַרְצֵעוֹ; הַחַיָּט אֶת מַחֲטוֹ; הַנַּפָּח אֶת מַפּוּחוֹ וְכוּ', וְאִם אֶהְיֶה מַאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה, הֲרֵינִי נִמְצָא גּוֹרֵם הֶפְסֵד מָמוֹן לְיִשְׂרָאֵל... (תנועת המוסר, ח"א עמ' 332)