פרק ו - הונאת גוי · הֲיָדַעְתָּ?!
אָסוּר לְהַטְעוֹת גּוֹי בַּחֶשְׁבּוֹן. וְגוֹי שֶׁטָּעָה מֵעַצְמוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן לְרָעָתוֹ - אֵינְךָ חַיָּב לְהַעֲמִידוֹ עַל טָעוּתוֹ, אָמְנָם כְּשֶׁיִּתָּכֵן שֶׁיֵּצֵא מִכָּךְ חִלּוּל ה' בְּאֹפֶן שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּכָךְ לְבַסּוֹף - אָסוּר, אוּלָם מֻתָּר לִמְכֹּר לוֹ חֵפֶץ בִּמְחִיר יָקָר מֵהָרָגִיל.
גֶּזֶל הַגּוֹי אָסוּר - וְלֹא מִשְׁתַּלֵּם!
מוּבָא בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁסִּפֵּר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁסִּפֵּר לִי שֶׁעָשָׂה עַוְלָה לְגוֹי בִּמְדִידַת הַתְּמָרִים שֶׁמָּכַר לוֹ, וְאַחַר כָּךְ קָנָה בְּכָל הַמָּעוֹת שֶׁמֶן, וְנִשְׁבַּר הַכַּד וְנִשְׁפַּךְ הַשֶּׁמֶן. וְאָמַרְתִּי: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, שֶׁאֵין לְפָנָיו מַשּׂוֹא פָּנִים, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "לֹא תִגְנֹב", וְגֶזֶל הַגּוֹי אָסוּר. עַד כָּאן.
וַאֲנִי כּוֹתֵב זֹאת לְדוֹרוֹת, שֶׁרָאִיתִי רַבִּים גָּדְלוּ וְהֶעֱשִׁירוּ מִטָּעוּת שֶׁהִטְעוּ אֶת הַגּוֹיִם וְלֹא הִצְלִיחוּ, וְיָרְדוּ נִכְסֵיהֶם לַטִּמְיוֹן וְלֹא הִנִּיחוּ אַחֲרֵיהֶם בְּרָכָה. (רבי משה רבקש, באר הגולה - חו"מ סי שמח)
וְכָתַב הַ"בֶּן אִישׁ חַי" (כי תצא נ): הַגּוֹזֵל מֵהַגּוֹי גּוֹרֵם שֶׁהַשַּׂר שֶׁל הַגּוֹיִם בַּשָּׁמַיִם יִגְנֹב וְיִגְזֹל שֶׁפַע קְדֻשָּׁה הָרָאוּי לִשָּׁפַע לְיִשְׂרָאֵל - מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.
פַּעַם עָזַב הֶ"חָפֵץ חַיִּים" אֶת בֵּיתוֹ לִזְמַן יָדוּעַ, וְיָשַׁב לִלְמֹד בִּפְרִישׁוּת בָּעִיר הַסְּמוּכָה ווֹסִילִישׁוֹק. פַּעַם נִזְדַּקֵּק לָעֶגְלוֹנִים שֶׁל רָאדִין וּבִקֵּשׁ מֵהֶם לִמְסֹר מִכְתָּב דָּחוּף לְאִשְׁתּוֹ. הָעֶגְלוֹנִים, שֶׁהָיוּ סַקְרָנִים, פָּתְחוּ אֶת הַמִּכְתָּב, וּמַה הִשְׁתּוֹמְמוּ לִקְרֹא בּוֹ, שֶׁהוּא מַזְהִיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִתֵּן אֶת פָּרָתָהּ לָצֵאת בְּיוֹם הַשּׁוּק לִרְחוֹבוֹת הָעִיר, כִּי בְּיוֹם זֶה עוֹבְרוֹת הַרְבֵּה עֲגָלוֹת שֶׁל נָכְרִים, וְהַפָּרָה עֲלוּלָה לִסְחֹב מֵהֶן קְצָת תֶּבֶן אוֹ קַשׁ, וֶהֱיוֹת שֶׁבֶּן נֹחַ אֵינוֹ מוֹחֵל אַף עַל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה - יִכָּשְׁלוּ בָּזֶה בַּעֲוֹן גָּזֵל. (תנועת המוסר, ח"ד עמ' 107)