אור ברסלב

נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח· רבי נפתלי הריץ

קדש

פסקה א

הלשון תמוה וצריך ביאור מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה שתקנו חז״ל לומר כל חמירא בלשון תרגום ואשתני נוסח זה של ביטול חמץ מנוסח עירובי חצירות ותחומין שאומרו בלשון הקודש. וביותר יש לשום לב בענין הברכה שמברך עלי׳ ברוך אתה ה׳ כו' על ביעור חמץ ובלשון הקודש אומר אותה ולמה נשתנה נוסח הביטול שהוא לשון תרגום הלא דבר הוא. ולבאר זאת נקדים מד״ר וזה תוארו כיון שראה סמאל שלא מצא חטא לישראל ביוה״כ מיד אומר רבש״ע יש לך עם אחד בארץ עומדים כמלאכים ונקיי חטא כמלאכים. ר״ל כמו המלאכים שאין להם יצה״ר המחטיא אותם כמו כן ישראל מה המלאכים אין להם קפיצה כך ישראל. ולפי הענין משמע שבא סמאל לקטרג על ישראל אמנם מאחר שלא מצא לקטרג ע״כ מתחיל לדבר בשבח של ישראל. והדבר יפלא איזה רוח סערה עברה לפניו שנהפך לסניגור נהי דביו״כ לית לי׳ רשותא לקטרג אכתי לשתוק ולא לימא מידי. וירצה ע״ד מ״ש חכמי האמת דיש להסתפק אם מעלת האדם היא יותר מן מעלת המלאך מאחר דאצילות נשמתן של ישראל היא מעולם הבריאה עולם הכסא שהוא עולם השני חלק אלוקי ממעל אבל המלאכים אצילות שלהם הוא מעולם היצירה שהוא עולם השלישי. או נימא איפכא דמעלת המלאכים עדיפא מאחר שאין להם יצה״ר המחטיא משא״כ האדם הרי שיש סברא לומר שהמלאך עדיף ויש ג״כ סברא בהיפוך:
ואפשר ליתן טעם לשבח דמשו״ה ישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות הואיל וגם אצילות נשמתן הוא מעולם הבריאה שהוא עולם השני אבל המלאכים שאצילות שלהם הוא מעולם השלישי ע״כ מזכירין את השם ג״כ אחר שלש תיבות. ואמינא דמה שאין המלאכים מתקנאים בנו כל ימות השנה הגם שרואין את ישראל שמזכירין את השם אחר שתי תיבות שאומרים ברוך אתה ה׳ כו׳ שזה מורה על מעלת ישראל שהיא למעלה מן מעלת המלאכים אעפ״כ סרה קנאתם מעל ישראל באמרם שגם להם כנגד זה יש יתר שאת ויתר עז נוסף על ישראל מצד שאין להם יצה״ר המחטיא אותם כמו שיש לישראל וע״כ כל ימות השנה שלמים הם אתנו המלאכים ואינם מקנאים בישראל וכל אפיא שוים הם אמנם כאשר הגיע יוה״כ ואז אין רשות לשטן לקטרג על ישראל ומתחכם הוא להכניס קנאה בלב המלאכים שהמה יתקנאו בנו ועי״ז יקטרגו עלינו ומה הוא עושה כשרואה שאין לישראל חטא מיד אומר יש לך עם אחד בארץ כמלאכים נקיי חטא כמלאכים ר״ל כמו המלאכים שהם נקיי חטא מצד שאין להם יצה״ר המחטיא אותם ככה המה ישראל שאין להם יצה״ר כמלאכים ואין להם קפיצה כמלאכים וכו׳ דרצונו בזה שהם ממש דומים למלאכים. וא״כ יש לישראל תרתי מעליותא שהם דומים להם מצד היצה״ר נוסף עוד יש לישראל מעלה שהם מעולם השני מה שאין להמלאכים ומכח זה יכניס קנאה בלבם ויקטרגו עלינו:
ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא להבין ענין ביעור חמץ שתקנו לומר דוקא בלשון תרגום וצריך להקדים עוד מ״ש חכמי המוסר כשם שמוזהר האדם לבער החמץ מן הבית ככה מוזהר לבער את היצה״ר שהוא השאור שבעיסה מכל חלקי הגוף שיהי׳ בבל יראה ובל ימצא נמצא ע״י שמבער החמץ מבער ג״כ היצה״ר מן הגוף. ועל ידי זה יש לישראל תרתי למעליותא נוסף על המלאכים האחד שאין להם יצה״ר דוגמת המלאכים ועוד מעלה נוספות עליהם שאנו מזכירים השם אחר שתי תיבות וא״כ יש לחוש שע״י זה יתקנאו בנו ובפרט כאשר ישמעו נוסח הברכה מ״ש בשעת ביעור חמץ שזוכרים השם אחר שתי תיבות שאומרים בא״י כו׳ על ביעור חמץ וזה מורה על מעלת ישראל על המלאכים שאין המלאכים זוכרים השם אם לא אחר שלש תיבות ותיכף אחר הברכה מתחיל לומר כל חמירא וכו׳ לבער החמץ מהבית והשאור שבעיסה שהוא היצה״ר מן הגוף וא״כ יש לנו תרתי למעליותא ויכנוס קנאה בלבם ע״כ תקנו חז״ל שיאמרו כל חמירא בלשון תרגום שאין מלאכי השרת נזקקין לו ועי״ז יהי׳ סרה הקנאה מעלינו:

פסקה ב

אעתיק כאן קצת טעמים מ"ש בהגדה של פסח טעם נכון למנהגן של ישראל שהוא מיוסד על התורה ויש לו על מה שיסמכו משום שבלילה הזה אנו עושין כמה דברים תמוהים למי שיש לו חסרון ידיעה ונשתנה הלילה הזו מכל הלילות ע"כ אפס קצהו אעתיק פה: וזה יצא ראשונה מה שאנו לוקחין סולת לעוגות מצות: ויין לארבעה כוסות ובשר * לפסח וחגיגה ותפוחים ואגוזים לחרוסת: ה"ט דידוע מ"ש חכמי אמת ישראל הוצרכו לזכך ולמרק חטא של אד"הר ובדבר שחטא בו ניתקנו: אמנם הדבר שחטא בו אד"הר במחלוקת שנוי' אם אילן שאכל אד"הר ממנו גפן הי' או חטה הי' או תאנה הי' או אתרוג הי' ומאחר שאנו צריכים לתקן זה ואנו מסופקים במה חטא מכח ספק עבדינן ככולהו תנאי: למ"ד גפן הי' ע"כ לוקחין יין לד' כוסות שעל ידי מצוה זו יתוקן החטא סומקא * חלף סומקא. ומשום ספק דשמא חטה הי' מה"ט לוקחין סולת למצות: ואכתי לא יצאנו מידי ספיקא דשמא כמ"ד אתרוג הי' ע"כ נוטלין תפוחים לחרוסת דאתרוג תפוח נקרא כמ"ש וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כאתרוגין. ואכתי לא פלטינן דשמא כמ"ד תאנה הי' ע"כ לוקחין אנו תאנים לחרוסת שע"יז יהי' סר עונו. וב"מר אי' מלמד שהאכילה חוה לכל בהמה חי' ועוף נמצא שכל בעלי * חיים הוצרכו תיקון לתקן אותם ע"כ לוקחין שה לפסח ובהמה לחגיגה:

ומה שאנו אוכלין בהסיבה דווקא להראות חירות וה"ה הפסח שלא הי' נאכל דווקא צלי ולא מבושל: אפשר לומר דה"ט דאח"זל אד"הר הי' * מיסב בגן עדן והי' מלאכי השרת צולין לו בשר ומצננין לו יין הציץ עליו הנחש ונתקנא בכבודו נמצא אד"הר הי' יושב דרך היסבה דרך חירות שהי' לו חירות מן מלאך המות אילו לא הי' חטא והיה אוכל בשר על ידי צלי דווקא מה"ט הפסח אינו נאכל אלא צלי ובהסיבה דווקא: ומה שלוקחין בטיבול ראשון ירקות ואוכלין קודם כל י"ל דה"ט ע"ד מ"ש בע"מ קודם החטא לא הי' היתר לאדם לשחוט בעלי חיים כדי לאכול מאחר שלא הי' צריכין או שום תיקון זולת אכילת ירק הותר לו שנ' * כי ירק השדה נתתי לכם לאכלה ואחר החטא הוצרכו הב"עח תיקון אז הותר לו לשחוט ולאכול וע"כ קודם שאנו אוכלין מבשר חגיגה ומבשר הפסח שהוא בא לתיקון על האכילה אוכלין קודם זה ירקות להורות שקודם החטא לא הי' אוכל אדם כי אם ירקות אבל גוף הסעודה דהיינו היין של ד"כ ובשר הפסח וסולת למצות הוא תיקון על גוף האכילה אחר שחטא:

תוכן העניינים

נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה