אור ברסלב

נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח· רבי נפתלי הריץ

נרצה

הלל

ויהי בחצי הלילה

פסקה ג

ומידי דברי בזה זכור אזכרנו מ"ש על הפייט וז"ל אז רוב ניסים הפלאת בלילה: בראש אשמורות זה הלילה: גר צדק נצחתו כנחלק לו הלילה: ויהי בחצי הלילה: בפיסקא זו רבו הדיקדוקים ואם אספרם מחול ירבון ואחת מהנה למה יסד הפייט אחר כל שלשה חרוזים הסוגר שלו ויהי בחצי הלילה. ולבאר זאת נקדים מ"ש הראקנטי הטעם שהי' מכת בכורים * בחצי הלילה מאחר שע"פ החשבון דשבעה כוכבי לכת חל"ם כצנ"ש יבוא מזל מאדים בליל חמישי בחצי הלילה בשעה ראשונה מהתחלת חלק שני' של הלילה ומזל מאדים הוא מורה על הריגה ואבדון וע"כ הי' אותו שעה מוכן לפרענות שלהם. אבל בש"ך מצאתי טעם אחר משום דהחלק הראשון מהלילה אז שולט מדה"ד ומחצי הלילה ואילך הוא תגבורת הרחמים והי' צריך לשניהם דין לאו"ה ורחמים לישראל ושיתף הק"בה דין לרחמי' ולדבריו צריך לומר בסוף חלק הראשון מחצי הלילה ברגע אחרונה שאז עדיין הוא שולט מד"הד אז הי' דין לאו"ה מכת בכורים וברגע השני' דהיינו בהתחלת חלק השנית מחצי הלילה אז הי' שליטת מדת הרחמים * לישראל ולז"כ במ"ש שיתף הק"בה דין. ורחמים כוונתו על שני רגעים הללו שרגע הראשון הי' שייך לחצי הלילה ראשון אז הי' עדיין דין וברגע שני' השייך לחלק השני אז הי' תכף מדה"ר:
ונ"ל דנ"מ בין שני טעמים הללו למ"ד דס"ל ארבעה משמרות הוי הלילה וא"כ חצי הלילה חלק ראשון הוא שני משמרות וחלק השני עד הבוקר הוא ג"כ שני משמרות ויהי' נפקא מינה אם הי' מכת בכורים בסוף שני משמורות ראשונים דהיינו ברגע אחרונה או בהתחלת שני משמורות אחרונים: דלדעת הש"ך הי' מכת בכורים ברגע אחרונה כאשר נשלם שני משמורות אחרונות משא"כ לדעת הראקנטי הי' מ"ב במזל מאדים והוא משמש בשעה ראשונה בהתחלת חלק שני' של הלילה. ועוד נ"מ בנייהו מ"ש המפרשים דמ"ה הי' מ"ב ע"י הק"בה בעצמו ולא ע"י מלאך משום שאין מלאך אחד יכול לעשות שני שליחות שהם שני הפכים בדרך משל דין ורחמים כמו שהי' במכת בכורים דין למצרים ורחמים לישראל וע"כ בהכרח הי' צריך להיות מ"ב ע"י הק"בה בעצמו דווקא ובהיות כן לדעת הראקנטי שהי' מ"ב במזל מאדי' א"כ היו שני הפכים שהמזל מורה על הריגה ואבדון והק"בה פעל באותו הרגע שני הפכים דין למצרים ורחמי' לישראל משא"כ * לדעת הש"ך הי' זה בשני רגעים ברגע אחרונה הי' דין למצרים וברגע שני' שאז תגבורת הרחמי' פעל רחמים לישראל דלפ"ז לא הי' שני הפכים ברגע אחת וא"כ אפשר הי' לעשות מ"ב ע"י מלאך. והנה דבר זה גופא אין לו הכרעה אם הי' בסוף שני משמורות או בראש שני משמורות. אמנם כן דבר זה יהי' מכח אברהם מוכרע. דכבר הבאתי לעיל ויחלק לו לילה אותו הלילה של אברהם חלק הק"בה לשני חלקים ובחצי חלק הראשון נעשה נס לאברהם שהרג המלכים ובחצי ליל שני' הי' נשמר לישראל שנעשה להם נס ע"י מ"ב ובהיות כן שהלילה נחלק לשנים חציו לאברהם וחצי' שני' לישראל במצרים מוכרח הדבר שהי' מ"ב בראש אשמורות דאין לומר בסוף אשמורות בחלק הראשון זה אינו שהרי חלק הראשון הי' שייך לאברהם:
ומעתה מבואר מאיליו כוונת הפייטן שרוצה לספר בשבח של הק"בה שפעל שני הפכים ברגע מה שאי אפשר לשום מלאך לעשותו ולז"א אז רוב ניסים הפלאת בלילה ר"ל באותו הלילה של מכת בכורים אז רוב נסים הפלאת שאו הי' משמש מזל מאדים שהוא פועל הריגה והי' הק"בה פועל בו שני הפכים דין ורחמים. ומפרש ואמר בראש אשמורות זה הלילה ר"ל שהרי הי' מ"ב כאשר התחילו ראש של שני אשמורות אחרוני': וכדי של"ת מנלן דלמא באמת הי' בסוף שני אשמורות ברגע אחרונה לכ"א דע"כ זה אינו שהרי גר צדק זה אברהם נצחתו כנחלק לו לילה ר"ל לאברהם נחלק הלילה לשנים מוכח מזה שהי' בחלק השני' במזל מאדים דהיינו בראש אשמורות. והזוהר כתב דחצי ליל ראשון אקרי ליל וחצי ליל שני' אקרי לילה לז"א ויהי בחצי הלילה ר"ל מאחר שהי' במזל מאדים בחלק השני' מוכח שהי' מ"ב בחצי הנקרא לילה ולא בחלק השני דאקרי ליל:

אדיר הוא

פסקה א

אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב. במהרה בימינו בקרוב. אל בנה ביתך בקרוב. וצריך להקדים עוד מ״ש חז״ל בר״ה שגזרו חכמים גבי חדש שמא יבנה בה״מ ויאמרו אשתקד אכלנו וכו' ופריך שם דאיבני אימת וכו' ומסיק דאיבני בלילה חמשה עשר בניסן וכתב רש״י אעפ״י דקי״ל שאין בנין בה״מ דוחה שבת ויו״ט ואיך אכשר שיבנה בליל ט״ו ה״מ בנין על ידי אדם אבל בנין של עתיד לבוא בידי שמים הוא שהקב״ה יבנה אותו שנ׳ מקדש ה׳ כוננו ידיך אפשר להיות גם ביו״ט. ובהכי ניחא שרצון הפייט לומר שאל תתמה על החפץ מה שאנו מתפללין עכשיו בליל י״ט של פסח שיבנה לנו את בית המקדש הלא אין בנין בה״מ דוחה שנת וי״ט ולכ״א אדיר הוא יבנה ביתו אינו בלילה ר״ל הקב״ה שהוא אדיר במרום הוא יבנה תי׳ הוא דייקא ר״ל הוא בעצמו יבנה אותו בידי שמים ואפשר להיות הבנין גם ביו״ט:
ואכתי הי׳ מקום לומר הלא נשבע הקב״ה כדאי׳ במ"י וז״ל משל למלך שנשבע שלא יבואו בניו לפלטין שלו ומהו הוא עושה סותר את הפלטין ובונה אותו אח״כ כך הקב״ה נשבע שנ׳ אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באים אבל באים למנוחה אחרת וה״א בגמ׳ דנדרים הנשבע שלא יכנוס חבירו לביתו ונפל הבית ובנה אותו מחדש מותר ליכנס בו דהבית הראשון אזדא לי׳ וכ״כ הז״ב נ״ע. ובהכי ניחא מ״ש הכתוב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כו׳ לא יחשו וכו' עד יכונן את ציון וישם את ירושלים תהלה בארץ וע״ז פריך במנחות מה אומר בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס. כוונתו בזה משום שדעת הע״מ הוא שבה״מ לא נשרף אלא נגנז במקומו לפ״ז הבית עודנו קיים וא״כ שבועה שנשבע הקב״ה אם יבואון אל מנוחתי עדיין במקומו עומד. אבל אם נשרף בה״מ אז יש היתר לשבועה כמ״ש וזה הוא שקשה להמקשן במה שאמר הכתוב על חומותיך וכו׳ כל היום וכל הלילה לא יחשו עד יכונן הקב״ה את ציון וישים את ירושלים וכו׳ הלא נשבע הקב״ה אם יבואון בניו אל מנוחתו ומה אהני בזה אם השבועה במקומה עומדת לכ״א בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס ר״ל מתחילה יבנה ירושלים מחדש וא״כ השבועה אזדא לה הואיל והראשון איננו ואח״כ נדחי ישראל יכנס לתוכה. נשמע מזה אם בה"מ נשרף הוא ממש מעתה יש היתר לשבועה אבל אם נגנז במקומו ועודנו קיים א״כ אכתי השבועה במקומה עומדת. ובהכי ניחא מה שיסד הפייט אדיר הוא יבנה ביתו כוונתו בזה שאם יפלא ממך הדבר מה שאנו מבקשין מהקב"ה על בנין בה״מ דמה תועלת בבנינו הלא נשבע שלא יבואו בניו לתוך פלטין שלו לז״א אדיר הוא יבנה תיבת יבנה דייקא רצונו בזה מאחר שהוא יבנה אותו מחדש עי״ז יש היתר לשבועה. ולז״כ מ״ש אומרים בברכת המזון בחג הסוכות הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת תיבת הנופלת הוא ללא צורך ודיו הי׳ בזה לומר הרחמן יקים לנו סוכת דוד ולפי מ״ש כוונתו מבואר שאנו מבקשין שהוא יקים לנו סוכות דוד ר״ל בית המקדש שהוא סוכות דוד יקים אותו מנפילתה שיבנה אותו מחדש ועי״ז יש היתר לשבועה:
ועוד הי׳ מקום לומר הלא הקב״ה גירש אותנו והמגרש את אשתו לא תדור בשכונתו ומה תועלת יגיע לנו בבנינו נגד זה אמר אל בנה בנה ביתך תיבת ביתך דייקא ר״ל מאחר שהוא ביתך דין חצר דידי׳ היא נדחית מפניו והואיל והשכינה זזה אין כאן מקום לגירושין כלל כמ״ש:
ואכתי לא פלטי מחדא במ״ש הוא יבנה ביתו בקרוב תיבת בקרוב נראה כאילו הוא למותר וכשפת יתר. יבואר עם דברי גמ׳ דמכות דידוע המאנס את האשה אמרה תורה לו תהי׳ לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו ואחז״ל אם גירשה יש לו תקנה ע״י שיחזירנה וכל ימי׳ הוא בעמוד והחזר הגם שעבר וגירשה אפ״ה לא עבר על הלאו דלא יוכל לשלחה מאחר שיש לו תקנה ע״י שיחזירה אותה לו לאשה והוי כלאו הניתק לעשה. והמפרשים כתבו דמה שכפה הקב״ה את ההר על ישראל כדי שיחי׳ להם דין אנוסה ועי״ז לא יוכל לשלחה כל ימיו. ולפ״ז אין מקום טענה לומר הקב״ה גירש אותנו ע״י שאמר שלח אותם מעל פני נהי שגירש אותנו אכתי מוטל עליו מצד החיוב להחזיר אותנו שלא יעשה תורתו פלסתר שכתב בתורתו גבי מאנס את האשה ולו תהי׳ לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. אבל אלי׳ וקוץ בה נהי שמחויב להחזירה מאחר שהקב״ה הוא נצחי קיים לעד יכול להחזיר אותנו אימת שירצה כדי לקיים העשה ולו תהי׳ לאשה ודאי בשר ודם צריך להחזיר אותה תכף דשמא ימות הוא או היא ונמצא עבר על הלאו משא״כ אצל הקב״ה אינו שייך זה שיכול להניח אותנו בגלות המר זמן רב ובאחרית הימים יחזיר אותנו ע״כ יסד הפייט לומר תיבת במהרה שהוא יבנה ביתו במהרה בימינו למהר הגאולה:
ובהכי ניחא ג״כ מ״ש אל בנה ביתך בקרוב כוונתו בזה בארבעה תיבות הללו נגד ארבעה דברים שיש לפקפק בענין בנין בה״מ כמ״ש לעיל. דנגד הטענה שאין בנין בה״מ דוחה י״ט. נגד זה אמר אל בנה ר״ל בנין העתיד יהי׳ על ידי אל בנין בידי שמים הוא מלת אל דייקא. ונגד הטענה הקב״ה נשבע שלא יבואו בניו לפלטין שלו נגד זה אמר תיבת אל בנה מלת בנה דייקא ר״ל שהוא יבנה אותו מחדש. ונגד הטענה שגירש אותנו נגד זה אמר אל בנה ביתך תיבת ביתך דייקא ר״ל מאחר שהוא ביתך חצר דידי׳ אין מקום לגירושין. ונגד הטענה שיכול להחזירה אימת שירצה מאחר שהוא נצחי נגד זה אמר בקרוב ר״ל שיבנה אותו בקרוב בימינו מצד שאנו בשר ודם צריך אתה למהר הגאולה:

סוף הספר

תוכן העניינים

נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה