אור ברסלב

נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח· רבי נפתלי הריץ

ברך · שפוך חמתך

ברכת המזון

פסקה ב

שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך. ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה׳. והנה ראיתי למפרשי הגדה של פסח שמו לבם לישב דמה חיבור ודיבוק לאילו הפסוקים כאן או למה שנאמר למעלה מן הענין וכל אחד מהם נותן טעם לשבח כאיש כגבורתו ואענה אני ג״כ חלקי אפיק ועייל שפה. החזק הוא הרפה. יבואר עד״ג ארבעה מלכים מה שתבע זה לא תבע זה דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. אסא אמר אין בי כח להרוג אלא לרדוף בלבד. יהושפט אמר אין בי כח לא לרדוף ולא להרוג אלא אני אומר שירה. יחזקיהו אמר אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי. ואי׳ במ״ר בזכות שירת הלל שאמרו בליל פסח בימי יחזקיהו נעשה להם נס במחנה של סנחרב. ועד״ז יהי׳ המכון ג״כ כאן וע״כ אנו אומרים אילו הפסוקים באמצע השירה של הלל שכבר אמרנו מקצת הלל קודם האכילה ור״ל בזה כשם שאילו המלכים שאמרו שאין לנו כח לא לרדוף ולא להרוג ונעשה להם נס ע״י שירת הלל שאמרו בליל פסח אויביהם היו נופלין לפניהם וגם אנו כמוהם אין לנו כח לא לרדוף ולא להרוג תעשה לנו ג״כ נס כמוהם ע״י שירת הלל שאמרנו לפניך שגם אויבינו יהיו נופלין לפנינו וע״כ שפוך חמתך אל הגוים וכו׳ ואמר תרדוף באף ר״ל מאחר שאין לנו כח לרדוף אותם ע״כ תרדוף אתה אותם באף. וגם אין לנו כח להרוג אותם ע״כ תשמידם אתה מתחת שמי ה׳ בזכות שירת הלל שאמרנו לפניך:
אמנם כדי לעמוד על המשך הפסוקים הנוגע לענין זה זאת ועוד אחרת יש לשום לב מה שאמר הכתוב שפוך חמתך אל הגוים וכו׳ ועל הממלכות הקדים הגוים קודם המלכים והלא מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין וא״כ הי׳ לו להקדים ג״כ המלכים תחילה. יבואר עד״ג דע״ז דמצינו שיש להקב״ה חימה על המלכים בשעה שמלכי מזרח ומערב עומדים ממטתן ומשתחוים לחמה מיד הוא כועס ומצינו ג״כ שיש לו חימה וכעס על הגוים דפריך הגמ׳ קראי אהדדי כתיב חימה אין לי וכתיב נוקם ה׳ ובעל חימה ומשני לא קשיא כאן בישראל אין לו חימה כאן באו״ה יש לו חימה. והנה החימה שיש להקב״ה על המלכי׳ הוא בשביל שמשתחוים לחמה ואינן משתחוים להקב״ה. ה״ה החימה שיש להקב״ה על או״ה הוא ג״כ מה״ט מחמת שמשתחוים להמזלות ואינן משתחוים להקב״ה. דה״א במנחות מצור כלפי מערב ומקתרגיני כלפי מזרח אין מכירין הגוים את ישראל ואת אביהן שבשמים ופריך שם והכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמי בגוים. ומשני שם דקרו לי׳ אלהא דאלהא ר״ל הגוים אומרים שהקב״ה אלהי על כל צבא מרום אבל הוא בעצמו אינו משגיח על עולם השפל לרוב התרוממות שלו מסר השגחת העולם הזה לשרי המזלות. ועל כן משתחוים המה לשרי המזלות אבל להקב״ה שממנו באה כל ההשפעה אינם מכירין אותו. וע״כ הוא כועס על המלכים שמשתחוים להחמה ויש לו חימה ג״כ על או״ה שמשתחוים לשרי המזלות:
ולז״א הכתוב שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו ר״ל החימה שיש לך שפוך על הגוים בשביל שלא ידעוך שאינם משתחוים לך ואינן מכירין לאביהן שבשמים. ועל הממלכות שפוך חמתך שיש לך עליהן שראוין הם לכך משום בשמך לא קראו ולשרי המזלות קראו. דקרו לך אלהא דאלהא כאילו אינך משגיח עליהן. ואמר הכתוב הטעם שאומרים הקב״ה הסיר השגחה שלו מן עולם השפל ואינו משגיח עליהן משום שהם רואין כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו ע״כ מלאו לבם כן:
דאי׳ במסכת מגילה ירמיהו לא אמר הגיבור משום שראה גוים משעבדין בבניו ושותק אמר אי׳ גבורתו שרואה ושותק. דניאל לא אמר הנורא אמר גוים מקרקרין בהיכלו אי׳ נוראותיו ואתו אנשי כה״ג והחזירו העטרה ליושנה ואמרו אדרבה זו היא נוראותיו דהאיך הי׳ יכול שה אחת להתקיים בין הזאבים אלא וודאי מוראו של הקב״ה עושה זאת. והשתא אתי שפיר מ״ש כי אכל את יעקב ר״ל משום דאו״ה רואים כי כילו והשחיתו את גאון יעקב ע״י שמשעבדין בבניו והוא שותק. וגם רואין את נוהו השמו ר״ל גוי׳ מקרקרין בהיכלו והקב״ה שותק ע״כ עלתה זאת בלבם שהקב״ה אינו משגיח כלל על זה העולם שאילו הי׳ משגיח על עולם השפל לא הי׳ רואה זאת ושותק אלא וודאי שאינו משגיח ע״ז העולם אלא מסרו לשרי המזלות וע״כ קראו בשמות של שרי המזלות ובשמך לא קראו:
וע״פ הדברים האלה כתבתי ביאור הפסוק הללוהו כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה׳ לעולם כו׳ דכבר כתבתי לעילא ירמיהו לא אמר הגבור דניאל לא אמר הנורא עד שבאו כנסת הגדולה ואמרו אדרבה זוהי גבורתו דאיך הי׳ יכולה שה אחת להתקיים בין הזאבי׳ ופריך שם הגמרא ירמיהו ודניאל היאך עלה על דעתם כזאת לקצר בשבחו של מקום שלא לומר הגבור והנורא. ומשני שם יודעין בהקב״ה שהוא אמיתי ופירש״י שיודעין שהקב״ה אוהב את האמת ושונא את השקר ע״כ לא רצו לאומרו דמחזי כשיקרא:
ובהכי ניחא מ״ש הללוהו כל הגוים אילו ששיעבדו בישראל שבחוהו כל האומי' אילו שלא שיעבדו בישראל וכדי של״ת מאחר אותן שלא שיעבדו רואין אותם משעבדין בבניו ושותק סוברים שהסיר השגחה מן עולם השפל ומסרו לשרי המזלות עכ״א להם ראוי להודות. לז״א כי גבר עלינו חסדו רצונו בזה לומר אדרבה זה מורה שגבר עלינו חסדו דאל״כ היאך הי׳ אפשר לשה אחת להתקיים בין הזאבים אילולי נוראותיו שלו וא״כ מורה זה על גבורתו של הקב״ה. ושמא תאמר איך עלה על דעת ירמיהו ודניאל לקצר בשבחו של הקב״ה שלא לומר הגבור והנורא לז״א ואמת ה׳ ר״ל שאל תתמה על הדבר שהיו יודעין בהקב״ה שהוא אמיתי אוהב את האמת ושונא את השקר ע״כ לא רצו לאומרו ולכ"א הכתוב ואמת ה׳ שמדתו הוא אמת ע״כ לא רצו לומר אותו:
אכתי פש לן חדא דלא פלטינן מיני׳ מאחר דמלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין למה הקדים הכתוב ונקט תחילה שפוך המתך אל הגוים ואח״כ אמר על הממלכות. יבואר עד״ג דע״ז לע״ל כשיביאו או"ה לדין נכנסה מלכות רומי תחילה מ"ט משום דחשיבה יותר ומנלן דחשיב עייל ברישא כדר״ה דאמר מלך וציבור מלך נכנס תחילה מקמי דליפוש חרון שאם ילך באחרונה שמא יהי׳ חרון אף של הקב״ה דשפוך חמתו על המלך ע״כ נכנס המלך תחילה. ואח״כ נכנסה מלכות פרס שהיא חשיבה אחר אדום ופריך מאחר דחזא פרס דאדום לא אהני ולא מידי מ״ט עיילא ומשני דסבור פרס משום דאדום היא החריבה את בה״מ אבל פרס בוניהו. ואח״כ נכנסת מלכות יון ואחר מלכות יון נכנסה בבל ופריך ומאחר שראו יון ובבל דאדום ופרס לא אהנו להו ולא מידי אינהו מ״ט עייל ומשני אדום ופרס אישתעבדו בישראל ואנן לא אישתעבידו בישראל ר״ל אע״ג שגם הם שעבדו בישראל מ״מ לא שעבדו בישראל כ״כ כמוהם. נשמע מזה דמאן דעייל ברישא מקמי דליפוש חרון אף אין עונש שלו חמור כל כך כמו השני או השלישי הבא אחריו שאז עלה חרון אף יותר. וה״ה המלכים של כל אומה ואומה מאילו ג״כ אינו מקבל עונש חמור כ״כ מאחר שהוא נכנס לדין קודם אומה שלו. ובהיות כן אדום ופרס שיכנסו קודם שיכנסו יון ובבל לא יהי׳ עונש שלהם חמור כ״כ כמו יון ובבל שהם יכנסו לדין בעת שכבר נפיש חרון אף של הקב״ה. וראה אסף זאת ברוח הקודש ואמר שראוי להיות הדבר בהפך שיכנסו תחילה יון ובבל שהם לא שיעבדו בישראל כ״כ מקמי דליפוש חרון אף ואח״כ יכנסו אדום ופרס שהם ראוין לסבול עונש חמור בעת שיעלה חרון אף של הקב״ה כדי שישפוך הקב״ה חרון אפו עליהן שהם ראוין לכך. ואמר הטעם לזה כי אכל את יעקב ר״ל פרס שיעבוד ביעקב הגם שגם יון ובבל שעבדו בהם מ״מ לא הי׳ כ״כ שעבוד קשה כמו שעבוד של פרס שהוא אכל וכילה והשחית את גאון יעקב וכ״כ התו׳ בע״ז. ואמר שגם אדום ראוי לעונש חמור הואיל ואת נוהו השמו שהחריבה את בית המקדש על כן ראוי להיות להם עונש חמור יותר. וה״ה המלכים של אומה ראוי גם כן שהם ילכו אחרי האומה שלו כדי שיקבלו ג״כ עונש חמור יותר מהאומה שלו כי המה הי׳ גרמא בנזקין הללו ועי״ז שילכו אחר האומה שלו יהי׳ עונשו חמור יותר מן האומה גופא דכל מי שהולך מאוחר מקבל עונש חמור שהוא בא בשעת חרון אפו של הקב״ה:
וע״פ הערה זו תמצא דברים הללו מבואר בפסוק ולז״כ בעל המזמור במ״ש שפוך חמתך אל הגוים כו' ועל הממלכות רצונו בזה לומר שהקב״ה ישפוך חמתו תחילה על הגוים דהיינו על אדום ועל פרס שהם הרשיעו מאוד וראוין הם לכך ואמר הכתוב הטעם הואיל ואכל את יעקב ר״ל פרס שיעבוד ביעקב. ואת נוהו השמו זה אדום שהחריב בה״מ. ומאחר כל מי שהרע לישראל יותר ראוי לעונש יותר ע״כ גם המלכים אשר הריעו לנו יותר מן אומה שלו ראוין ג״כ לסבול עונש חמור יותר מן האומה שלו ע"כ ראוי ג״כ שתהי׳ להפך דהיינו שתכנס האומה תחילה ואח״כ מלך שלו ועכ״א הכתוב שפוך חמתך אל הגוים ועל הממלכות ר״ל תחילה אל הגוים ואח״כ על הממלכות. וכדי שלא תקשה הלא שורת הדין נותן מאן דחשיב עייל ברישא משום דלאו אורח ארעא דמלכא קאי מאבראי וא"כ אדום ופרס דחשיבו יותר מיון ובבל ראוי שיכנסו תחילה לדין מפני חשיבות שלהם וה"ה המלכים שלהם ראוין ג"כ ליכנס תחילה קודם האומה שלו דלאו אורח ארעי למיקום מלכא אבראי וא"כ אפכא מבעי לי' ורוצה הכתוב לישב זאת ואמר שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם ר"ל בשביל שהרשיעו כ"כ ראוי להם לשפוך עליהן זעמך וחרון אפך ישיגם שיכנסו בעת דנפיש חרון אף כדי שתרדוף אותם ותשמידם מתחת שמי ה' ע"כ מבקש אני שיכנסו באחרונה לדין אבל אם יכנסו תחילה מכח חשיבות שלהם ישפוך הקב"ה חרון אפו על יון ובבל והם לא הרשיעו כ"כ:

תוכן העניינים

נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה