העוון ותקונו בגלגול · והלא אנו כל השנה מבררים מצומח ומחי, ומה תועלת אחר שיש לזה זמנים קבועים?
הַנִּדּוֹן בְּדוֹמֵם אוֹ בְּצוֹמֵחַ אוֹ בְּחַי וּמַצְדִּיק דִּין שָׁמַיִם עָלָיו, אֲזַי גְּזֵרַת הַזְּמַן אֵינָהּ מֻגְבֶּלֶת אֶצְלוֹ, וְנִתְקָן בְּכָל עֵת לְלֹא כְּפִיפָה לַזְּמַנִּים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְכָל עִנְיַן הַזְּמַנִּים הִנּוֹ לְמִי שֶׁאֵינוֹ נִכְנָע עַל עָנְשׁוֹ, דְּאָז תִּקּוּנוֹ נִגְמָר בַּזְּמַן הַקָּבוּעַ לוֹ. וַהֲרֵי חִדּוּשׁ - שֶׁשַּׁיָּךְ עִנְיַן חֲרָטָה וְהַצְדָּקַת דִּין שָׁמַיִם גַּם לְמִתְגַּלְגֵּל בְּדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי וּמְדַבֵּר, וְיוֹעִיל לוֹ מְעַט לְמַהֵר תִּקּוּנוֹ, כִּי הָרָשָׁע אֵינוֹ מִתְחָרֵט גַּם בִּהְיוֹתוֹ מָעֳנָשׁ בְּגִלְגּוּלוֹ (ראה באריכות בפי' ''בני אהרן'' עמ' קסא אמצע אות כג). וּבְ''שׁוֹמֵר אֱמוּנִים'' מַשְׁמָע, דְּאִם בְּחַיָּיו הָיָה יְהוּדִי מַאֲמִין בַּהַשְׁגָּחָה, אֲזַי יִזְכֶּה לִהְיוֹת מַאֲמִין גַּם בְּמַצַּב גִּלְגּוּלוֹ, וְיוֹעִיל לוֹ לְזָרֵז תִּקּוּנוֹ.
מדוע זמן תקונם של מגלגלי דומם, צומח וחי, משמונה חדשים לשמונה חדשים ולא נעשה כסדר סמוך, ואז היה תקונם מארבעה חדשים לארבעה חדשים?
כֵּיוָן שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין מַסְפִּיק תִּקּוּן הַמְגֻלְגָּלִים מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים לְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, וְאִם כֵּן, אִם הָיוּ כְּסֵדֶר, הָיָה נִדְחֶה תִּקּוּנָם לַפַּעַם הַבָּאָה שֶׁמִּזְדַּמֶּנֶת לְאַחַר שָׁנָה, אֲבָל כְּשֶׁהִיא מִשְּׁמוֹנָה לִשְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים, סָבִיר שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן תִּקּוּנָם, וְזֶהוּ לְטוֹבָתָם. (בני אהרן שם)