אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק ג - שו"ת הגדרות נפלאות בעניני קדושה וצניעות

נפשי בשאלתי חלק ג - שו"ת

הגדרות נפלאות בעניני קדושה וצניעות

הלכות צניעות כלליים הנוגעים לכל מקום

הלכות דלהלן בעניני הסתכלות, הרחקה מנשים, הנהגה במקום עבודה, צניעות ועוד, מספר ''חוט שני'' להרה''ג חיים הוכמן שליט''א, ומקורן משיעורי הגאון רבי ניסים קרליץ שליט''א.

מה הן פרטי ההרחקה מנשים להלכה?

בשו''ע (אבן העזר סי' כ''א סעיף א':) כתב, צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד, ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה להקל ראש כנגדה, או להביט ביופיה:

פרטי איסור שחוק וקלות ראש, קריצה ורמיזה לאשה

א. אסור לקרוץ ולרמוז לאשה. וכל זה דוקא באופן שיכול לבוא מתוך כך לקירוב, אבל מה שדרך העולם לרמז כגון להיכן לילך וכיוצ''ב מותר כשיש צורך בזה.

ב. אסור לשחוק עם האשה ואסור להקל ראש כנגדה, אלא שיש בזה חילוק בין שחוק לקלות ראש, שהשחוק אסור דוקא עמה, אבל אם השחוק אינו עימה אלא עם חבירו אלא שהוא ליד אשה מותר, אבל להקל ראש אם הוא בפניה אסור אף שאינו עימה.

ג. איסור שחוק וקלות ראש, אין להקל בהם אפילו אם יש עוד אנשים אחרים.

ד. אף האשה מוזהרת על שחוק וקלות ראש עם האנשים וכנ''ל.

ה. איסור שחוק וקלות ראש, ושאר ענינים המבוארים בשו''ע, ודאי אסור אף בכלתו, וה''ה חמות עם חתנה, וק''ו בין גיסים לגיסות אסור מן הדין, וצריך להזהר בזה הרבה.

ו. מותר לאדם לומר איזה דבר בדיחותא כשבני המשפחה מסובים כגון בסעודת שבת, אף שנמצאות שם גם כלותיו או גיסותיו, כיון שהדברים נאמרים בפני כולם, והכל לפי הענין.

מה הן פרטי איסורי ההסתכלות בנשים להלכה?

א. בב''י כתב מהארחות חיים, אסור להסתכל באשת איש מן התורה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנא' ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכו', ואמרו חז''ל כל המסתכל בעריות קשתו ננערת.

ב. איסור הסתכלות בעריות [באופן שיבואר] הוא מן התורה, ובפנויה שאינה נדה אסור מדברי קבלה. ובת י''ב הרי הן בחזקת נדות, ואסור להסתכל בהן מן התורה.

ג. זה שאמרנו באיסור הסתכלות, יש בזה ג' דרגות. החמור מכולם הוא שמסתכל באופן שהוא להוט אחריה שאז חוץ מאיסור הסתכלות עובר גם על לאו דלא תקרבו לגלות ערוה [כמו שפסק הרמ''א], ואף אם אין בזה לאו דלא תקרבו, הרי זה ב''יהרג ואל יעבור'' מפני שהוא אביזרייהו דגילוי עריות.

ד. למטה מזה, מי שהוא מסתכל ומהרהר בה וחושק בה אף שאינו מחשב על עבירה, וזה אסור מן התורה, ונכלל בלאו דלא תתורו, בנוסף יש בזה איסור ד''ונשמרתם מכל דבר רע'' שלא יבוא לידי טומאה.

ה. למטה מזה, המביט ליהנות מיופיה לא בתורת אשה, אלא כמתבונן ביופיו של ילד כמו שכתוב אצל יוסף יפה תואר ויפה מראה, בזה י''א שהוא לוקה מרדות וי''א שהוא בכלל איסור דאורייתא של ''ולא תתורו אחרי עיניכם'' כיון שהסתכלות זו גורמת לאיסור וכמ''ש הרמב''ם ''ראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות''.

מ''מ אחרי שאמרו חז''ל ''הלב והעיניים שני סרסורי עבירה הם'' אין לנו חילוק איזה חומרת איסור זה, אחרי שהסתכלות כזו גורמת לאיסור מן התורה, ועל זה כתב השו''ע ''צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד'' ופירש הב''ח לפי שנפשו של אדם מחמדתן. וכתב בבית שמואל שמי שרגיל בחטא זה קשה לו לפרוש מזה יותר משאר עבירות.

ו. האופנים המותרים בהסתכלות הם שנים: א. כשמסתכל באשה ואינו רואה בה ענין אשה אלא כמסתכל על חפץ ואין הוא מחשב בה בלבו כלל שרואה אשה, וזה לא שייך בזמננו. ב. ''ראיה בעלמא לפי תומו ולא נהנה'' כמ''ש המ''ב, והיינו שלא מסתכל על צורתה היאך היא נראית, כגון על ידיה או אצבעותיה אם הם ארוכות או קצרות, אלא שיודע ורואה את האשה ותו לא. וכתב המ''ב שאף בזה מצד המוסר אין לעשות. ובאדם חשוב יש לו ליזהר בכל האופנים.

ודע שכל זה הוא דוקא שאין הסתכלות זו מביאתו לידי הרהור, אבל אם מביאתו להרהור אסור מעיקר הדין.

ז. אשה נאה ביותר לא התירו אף ראיה בעלמא לפי תומו.

ח. מותר לאשה להסתכל באיש. אבל לזון עיניה מאיש [היינו להשביע עיניה ולהנות מאיש] אסור אף לאשה.

מה הן פרטי איסור להריח בשמי נשים?

בשו''ע (שם סעיף א) כתב, אפילו להריח בבשמים שעליה אסור:

א. מתקנת עזרא שיהיו רוכלין מחזרין בעיירות משום תכשיטי נשים כדי שלא יתגנו על בעליהן. ומ''מ צריכה האשה שלא תתבלט בלבושה או בתכשיטיה או בבשמים שעליה וכיוצ''ב.

ועל כן צביעת הפנים וכיוצ''ב במקום שאין רגילות לעשות כן, אין לעשות כן. מ''מ אם יש הרבה שעושות כן, אין בזה איסור מן הדין.

ואמנם אף הממעטת בכל זה, אם מה שעושה הוא בשביל למשוך תשומת לב, הרי זה אסור מן הדין.

ובכל אופן אינו מותר ברשות הרבים אלא באופן שאינו גורם מכשול.

ב. אסור להריח מבשמים של ערוה, ואף בבתולות שלנו אסור מפני שהן בחזקת נדות, ואף אם הבושם אינו על גופה אלא בקופסא או על בגדה שאינה לבושה בו.

ג. ריחות בשמים שנשארו אחרי שכבר עברה האשה, מסתמא שאין בזה חשש שיבוא לידי הרהור.

מה הן פרטי הליכה במקום שנמצאות שם נשים שלבושם אינו צנוע?

בשו''ע (שם סעיף א') כתב, אסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה [ומגלות את המקומות המכוסים שבהם]:

א. אסור להסתכל על הנשים, אפילו בהסתכלות בעלמא, במקומות המכוסים שבהם כשאינן לבושות בלבוש צנוע. ואם אין לו דרך אחרת לילך בה ואינו מכוון להסתכל בהן והוא דרך אגב, אין זה בכלל איסור הסתכלות. מ''מ אף בזה יש שבח ומעלה לעצום את עיניו או להביט בקרקע בדרך הילוכו שם ולא להסתכל כלל עליהן, ועליהם נאמר ו''ועוצם עיניו מראות ברע'', וסיפא דקרא ''הוא מרומים ישכון'' ''מלך ביופיו תחזינה עיניך''.

ב. ואם יש לו דרך אחרת לילך בה, אסור לו לילך בדרך הזו, ואם הולך שם נקרא רשע, אף אם לא מכוון להסתכל וגם לא ניחא ליה בהנאה זו, ואסור לילך שם אף אם עוצם את עיניו. והטעם שאסור, ביאר ה''חפץ חיים'' מפני שנפשו של אדם מחמדתן צריך להחמיר בזה שאף שעכשיו חושב שלא ניחא בהנאה זו, יש לחוש פן יתגבר יצרו עליו בעל כורחו ויבוא להרהר בהם.

ג. אם יש לו דרך אחרת, אך היא ארוכה יותר מאשר הדרך שנמצאים שם הנשים הנ''ל, הרי זה נקרא שאין לו דרך אחרת, ודינו כמו סעיף א'.

ד. וכל זה נוגע למי שצריך לילך ברחובות העיר כגון לצורך קניות, או בנסיעות באוטובוסים, דינו שאף אם כולם הולכות בצניעות אסור להסתכל בהם ואינו מותר רק ראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה וכנ''ל בתשובה ב'. ואם אינן הולכות בצניעות ויש לו דרך אחרת לילך בה להגיע למחוז חפצו, אסור לו לילך בדרך הזו וכנ''ל, אף אם עוצם את עיניו.

ה. ואם הוא באופן שיודע בעצמו שיבוא לידי הרהור, אפילו אם אין לו דרך אחרת אסור.

מה הן פרטי איסור הרהור ותיקונו?

בשו''ע (סי' כ''א סעיף א') כתב, אסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה:

א. אסרו חז''ל להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה, ודוקא שראה אותם לבושים כבר על האשה.

ומכאן שאסור להסתכל בתמונות של נשים, וי''ל דאף אם אינו מכירה אסור כיון שבתמונה אינו מסתכל רק בבגדיה אלא גם בה, וודאי יש לחוש שיבוא לידי הרהור.

ב. אשה ששאלה בגד מחברתה, ובעלה מכיר את בעלת הבגד, אם יכול לבוא עי''ז להרהור, אין לאשתו להשתמש בבגד זה בפניו.

ג. איסור הרהור הוא אף באשתו טהורה אם מכיר בעצמו שיכול לבוא לידי מכשול, וכ''ש חתן לפני נישואין שאסור להרהר במשודכתו. ועיין עוד להלן תשובה ח'.

ד. אף לאשה אסור להרהר באיש.

ה. אף האשה מצווה שלא לגרום לאנשים שיהרהרו בה בכל דרך שהיא. והגורמת עוברת על לאו ד''לפני עור לא תתן מכשול'', וק''ו שהאב אסור מן הדין ליתן כסף לבנותיו, וכן הבעל לאשתו לקנות בגדים ושאר דברים שהוא מכשול לרבים, מלבד שגם האב נתפס באיסורים אלו.

ו. מבואר בחז''ל הרהורי עבירה קשים מעבירה, ופירש הרמב''ם לפי שהמחשבה היא מעלה גדולה באדם, מכח השכל וממדות הנפש השכלית, וכשהוא חוטא בו הנה הוא חוטא במבחר מדותיו. ו''בנפש החיים'' כתב, שהוא גורם לעצמו שיסתלק ויעלם ממנו ניצוצי אור הנשמה.

מה הן פרטי איסור להלך אחר האשה?

בשו''ע (שם סעיף א') כתב, פגע באשה בשוק אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו:

א. אין לילך אחורי אשה, ואפילו אחרי אשתו, אלא רץ ומסלקה לצדדין עד שיעבור לפניה. ונחלקו האחרונים, אם דוקא תוך ד' אמות, ויש אוסרים כל שהוא מכיר בהילוכה ובתנועותיה.

ב. הממהר לדבר מצוה ואם יתעכב כדי לא לעבור אחורי אשה יעבור זמן המצוה, יתקע עיניו בקרקע ויעבור.

ג. אף בזמנינו שישנם נשים רבות ברחוב, ואף אם יסלקנה ימצא עצמו אחר אחרת, מ''מ עדיף שאינו אחרי אותה אשה. וכבישת פנים בקרקע לא מועיל אלא לדבר מצוה וכנ''ל.

ד. דעת החזו''א דאף בישיבה אחר אשה שייך איסור זה. וכמו באוטובוס, וזה חמור מלשבת ליד אשה.

ה. אין היתר להכנס לנסיון, ואף שסבור שיעמוד בנסיון, ואף אם סומך על זכות התורה שלו, ויש להתריע בזה שלאחרונה מצוי שיש שהולכים לבתי נופש ומלונות שישנם שם מאלו שרחוקים מכל זיק של יראת שמים, וכמדומה להם שהותרה הרצועה בין בקדושה בין בכשרות, ואין מקומות אלו ראויים כלל לשומרי תורה ומצוות וק''ו לבני תורה [וכל אחד ישגיח על בני ביתו לבל יתפתו אחר מעט דרשות הנאמרים שם]. וכן בחיי יום יום יש לשקול דרכיו ולשום אורחותיו לילך למקום פלוני או לא, ואם מצוי שם נסיון, הרי חייב לילך בדרך אחרת כמבואר בגמ' [ב''ב נ''ז ע''ב], ודברים אלו שאדם דש בעקביו צריכים הרבה שימת לב ואשרי השם אורחותיו

מה הן פרטי דיני פרועות ראש בפנויה, וכיסוי הראש בנשואה?

בשו''ע (סי' כ''א סעיף ב') כתב, לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש:

א. לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה, ואחת נשואה.

ב. בתולה פנויה, דעת המג''א שלא ילכו בגילוי הראש רק אם שערותיהן קלועות ולא סתורות, ויש מקילין בזה.

ג. אף להמג''א שאסור לבתולות לילך בשערות סתורות, היינו דוקא באופן שהשערות מפוזרות אנה ואנה ואז צריך שהשערות תהיינה קלועות, אבל אם השערות קצרות ולא ארוכות ואין השערות סתורות, אין צריך שיהיו השערות קלועות.

ד. בתולה נשואה ואף ארוסה אסורה בפריעת ראש וצריכה כיסוי, וצריך זהירות כגון מיד לאחר החופה.

ה. דין כיסוי הראש בנשואה הוא מן התורה. ומן התורה מספיק כיסוי אחד, מדרבנן צריך עוד כיסוי. וגדר ב' הכיסויים הוא באופן שלא נראה השער, ואף צורת השער שלא יהיה נראה. ולפי''ז בכיסוי אחד שמועיל שלא יראה גם צורת השער מותר, וכגון מטפחת נפוחה, ובתנאי שכל השערות מכוסות היטב.

ו. שערות הרגילות לצאת חוץ לצמתן מותר, כיון שאי אפשר לצמצם השער שלא יצא כלל, והמ''ב הביא מהזוהר שהחמיר שלא יתראה שום שיער מהאשה, שגורם שהבנים לא יהיו חשובים בדורם וגורם מסכנות בביתה, והסטרא אחרא שורה בביתה, על כן יש להזהר בזה מאד.

ז. מה שאמרו טפח באשה ערוה, אינו ענין כלל לדין זה, ומן הדין אסור שאף משהו מן השער לא יצא החוצה, ואף בפחות מטפח.

מה הן פרטי ההנהגה במשודכים, והנהגות בין חתן לכלה לפני הנישואין?

בשו''ע (סי' כ''א סעיף ג':) כתב, מותר להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה, בין שהיא בתולה או בעולה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר ''ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה'':

א. מותר וראוי להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה, אבל לא ח''ו דרך זנות, ואפילו אם היא טמאה נדה מותר. וכל זה עד שהחליטו להנשא, אבל אחר שעשו שידוך ביניהם אסור אלא דינה כשאר נשים בעלמא שמותר מעיקר הדין רק ראיה בעלמא לפי תומו בלא כונה ליהנות. ולא שייך בזה ההיתר משום שעתידה להנשא לו.

ב. אסור להרהר במשודכתו כמו בכל אשה.

ג. מותר לשלוח מתנות למשודכתו, כיון שצריך שיהיה קצת קירוב שלא ינשאו כאנשים זרים, וגם בזה יש גבול שלא יהיה יותר מדאי, ואסור לעבור את הגבול.

ד. ריבוי הפגישות ביניהם ודאי אינו ראוי לאחר שהחליטו להנשא, וגורם לתוצאות הפוכות שיקוצו זה בזה.

ה. ובכלל זה פגישות ממושכות, או תכופות שאז קשה שלא להכשל בזה. ובודאי יש להזהר מאיסור יחוד.

וז''ל רבינו שליט''א [הגר''נ קרליץ] במכתבו לקונטרס ''תפארת חתנים'' לתקופת השידוכין והאירוסין ''הנני בזה להבהיר על התקופה הזאת אחרי שכבר מצא את בת זוגו ועדיין אין ריחיים בצוארו, הוא הזמן המוכשר ביותר להתמסר ללימוד, וגם ללמוד הלכה למעשה בחלקי התורה החדשים אצלו, אך במצב הזה יש גם נסיונות חדשים ופיתויים של היצר להכשל, אשר המכשולים האלו עלולים ח''ו לגרום ירידה, וגם לגרום צרות לאורך ימים. והעצה לזה להמסר לקיום ההלכה בכל חלקי החיים ללמוד ולקיים וכו'. וצריך לדעת שאף שמותר להפגש, לא הותר שום דבר האסור ביחס לכל אשה, ואשרי המתחזק ומנצל את התקופה לעליה בתורה ובמעשים טובים, ומעמיד את ביתו ע''פ התורה בכל דרכיו'', עכ''ל.

ואומרים בשמו דמרן החזו''א שבחור שלא נזהר בזמן השידוכים מאיסור יחוד או מנגיעה ח''ו יהיו לו אחר הנישואין בעיות, והוסיף שזה בדוק ומנוסה. וסיפר עוד הגר''נ קרליץ שליט''א, על חתן וכלה שלפני נישואיהם הלכו באופן שאינו צנוע, ולאחר כעשרים וחמש שנה נתבע בנם לדין על מעשי מרמה וזיופים של כספים, ותלה הרב ששורש הסיבה הוא ההתנהגות של אביו ואמו בחוסר צניעות עוד קודם נישואיהם.

ו. וכמובן שיש להקפיד על המקומות שקובעים בהם את הפגישות שיהיה מקום הראוי לכך. ואין לקבוע במקומות שמצויים פרוצים ואינם שומרי תורה ומצוות וכגון בבתי מלון וכיוצ''ב.

ז. מוטל על ההורים והמחנכים להעביר לבניהם ולבנותיהם את ההנהגה הראויה עפ''י התורה, ולא לסמוך על אנשים וכן נשים אשר לפעמים הם ריקים מיראת שמים, ודבריהם אינם מיוסדים על דעת תורה, ומלמדים ונותנים עצות כפי העולה על רוחם.

מה הן גדרי איסור השתמשות באשה - מקומות עבודה?

א. אסור להשתמש באשה כלל, ודוקא בשימוש שרגילה האשה לעשות לבעלה, כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו, ומזיגת הכוס.

ב. לכן כשבא אורח, או מאורסת למאורסה, אם רוצה האשה להגיש מאכלים, צריכה להגיש בשינוי, דהיינו לא לפניו ממש אלא רחוק קצת ממנו.

ואם מכינה הכל על השולחן קודם שיבוא מותר ואין צריך שינוי.

ג. ומזה נלמד כמה גרוע המנהג שלמדו מהגויים שבמשרדים וכדו' שאשה עוזרת בקביעות למנהל וכדו', ויש להתרחק מעבודות אלו שמצויים גברים ונשים בחדר אחד.

[א''ה בספר תחומי הצניעות עמ' 117 מובא שנשאל רבינו הגר''נ קרליץ שליט''א, על אודות הנשים ההולכות לעבוד במקומות שאינם שומרי תורה ומצוות ואינם צנועים, מה ניתן לומר להם, והשיב: ''ולמה אינן הולכות לעבוד אצל הערבים? משום שמפחדות! א''כ מה ההבדל כאן?!'' והוסיף ''על הנשים להזהר בעבודתן בכל עניני הצניעות, בין בלבוש בין בהתנהגות, וכן שלא להקל ראש, וכמו כן לדעת שאין לחפש עבודה או לעבוד במקומות אשר הם סכנה לאשה'']

מה הן גדרי איסור קול באשה, אחותו, אמו?

בשו''ע (סי' כ''א סעיף א') כתב, אסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה:

א. כתב המ''ב, קול זמר אשה אפילו פנויה, שלא בשעת ק''ש מותר, אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור. וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע [אפילו שלא בשעת ק''ש], וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא. ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת.

ב. קול הרגיל בה [קול דיבורה ואינו קול זמר] אינו ערוה ומותר, והיינו כיון שרגיל בו לא יבוא לידי הרהור ואפילו מאשת איש, אבל אסור לכוין להנות מדיבורה, ודוקא שלא נהנה מצליל קולה, אבל נהנה מכך אסור.

אם נהנה מתוכן דבריה מותר, אם לא נהנה מצליל קולה.

ג. גם קול זמר אשה שאינו מכירה אסור. וכן אם שומעה דרך טייפ וכדו' אסור.

ד. אין היתר לשמוע קול של כמה נשים ששרות יחד.

המתגורר סמוך לסמינר של בנות, שהן שרות לפעמים, לא ישים לבו לזה, ואם מרגיש בעצמו שזה מביאו לידי הרהור, אסור.

ה. בנות הנוסעות לטיול, וכדו', ויש שם נהג או איש שמירה, אסור להם לשיר כשהוא שומע.

וכן אם הוא גוי אין ראוי לשיר.

ו. קול שיר אמו, בשעה שקורא קריאת שמע אסור. ושלא בשעת ק''ש מותר.

ז. קול אחותו בשעה שקורא קריאת שמע, אסור. ושלא בשעת קריאת שמע, אם הוא באופן שמביאו לידי הרהור אסור.

מה הן פרטי דין לשאול בשלום אשה?

אלו פרטי הדינים בזה:

א. אין שואלים בשלום אשה כלל. ונכלל בזה ב' איסורים.

א. קול באשה ערוה, והוא עצם שמיעת קול האשה שמעורר תאוה [וזהו רק קול כזה שיש בו קירוב הדעת כגון קול זמר שלה, או אפילו קול דיבורה שנהנה מזה]. ב. שאילת שלום אשה שאסור מפני שמרגיל לבה ודעתה אצלו, וזהו אסור אף שאינו שומע את קולה, כגון ששואל בשלומה ע''י שליח, ואפילו ע''י בעלה אסור.

ב. גם אמירת שלום הנהוג בזמנינו שלא מתענינים בשלומה י''ל שזה בכלל הגדר שמרגיל לבה ודעתה אצלו, כיון שה''שלום'' מופנה במיוחד אליה, ומי יאמר שאין בזה קירוב הדעת.

ג. וכן יש לדון דאין לומר לאשה בוקר טוב, צפרא טבא, שבת שלום [גוט שבת, גוט יו''ט], ויש למצוא איזה לשון ברכה וכדלהלן.

ד. בלשונות של ברכה אין בזה איסור משום שאילת שלום, כגון לברכה בברכת מזל טוב, כל טוב, שנה טובה, בהצלחה, ישועות ונחמות, הרבה נחת, אבל צפרא טבא או שבת שלום אע''פ שהוא לשון ברכה מ''מ הרי הוא שימוש תדירי של אמירת שלום.

ה. אשה שהיתה חולה מותר להתעניין בבריאותה כדי לידע אם צריכה סיוע.

ו. מותר לנענע לאשה בראשו ואין בזה משום שאילת שלום.

ז. המדבר עם אשה בטלפון ואינו מכירה, מסתבר שמותר לומר לה שלום.

ח. גם קרובי משפחה האסורים עליו משום ערוה אסור לומר להם שלום, כגון כלה וחמיה, חתן וחמותו, גיסים וגיסות. אמנם אלו המותרות לו משום איסור יחוד, כגון אחותו, מותר בשאילת שלום. ודודתו [אחות אביו] אין ראוי להתיר בשאילת שלום.

ט. אף האשה אסור לה לשאול בשלום האיש שיש גם בזה קירוב הדעת.

י. איש שנשאל לשלומו מאשה, אם יש חשש שתפגע אם לא יענה, מותר לענות לה בכובד ראש ובשפה רפה, או ינענע בראשו כאומר שלום.

מה הן פרטי וגדרי קירוב האסורים והמותרים במשפחה, ובהליכה לרופאים?

א. בשו''ע כתב, המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם אע''פ שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים, שאין להתקרב לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאב לבתו והאם לבנה.

ב. אשה לילך לרופא או איש לילך לרופאה, מעיקר הדין נוהגים בזה היתר אם היא צריכה אליו ואין רופא אחר. אמנם אם הוא מרגיש שדבר זה מביאו לידי הרהור הרי זה אסור, וכן אשה שהולכת לרופא ומרגישה שמביאה לידי הרהור אסור. וההכרעה בזה, כל אחד לפי מה שמרגיש, שהרי הרהור שייך להרגשת כל אדם לפי מה שהוא.

ואם הרופא מתנהג בפריצות, אסור לילך אליו אפילו במקום פיקוח נפש,

בזמנינו שמצוי רופאים פרוצים, ומתנהגים בדרך חיבה, ואף האשה נכשלת בזה, יש להקפיד ללכת דוקא לרופאה.

ג. לעשות עיסוי שמשפשים בגוף אנה ואנה, אשה לאיש, ואיש לאשה אסור.

ד. רופאי שיניים שעוזרות להם נשים שעושות שאר פעולות חוץ מעצם הרפואה, כגון שאיבת הרוק, אין לחוש, כיון שאין כאן נגיעה להדיא, ואף אם יארע הרי זה נגיעה שלא בכוונה.

ה. בדיקות דם אצל אשה, שצריכה למשש ולחפש אחרי הוריד, זה יותר מסתם נגיעה שלא בכוונה, ויש לחוש שיבוא לדי הרהור וחיבה, והדבר תלוי לכל אחד לפי מה שמרגיש, ואם אינו מרגיש בזה שום הרהור אין בזה איסור מן הדין.

ו. חולה ההולך לרופאה, ויש לו אפשרות לילך לרופא, נקרא רשע כיון שזה נחשב שיש לו דרך אחרת.

ז. איסור השתמשות באשה, באיש ההולך אצל רופאה או אחות, או אשה ההולכת אצל רופא, עיין שו''ע יו''ד סי' של''ה סעיף י'.

ח. ילדה קטנה המבקשת שיעביר אותה את הכביש, מותר ליתן לה יד, אך אם היא ילדה יותר גדולה, יתפוס בדש בגדיה ויעבירנה.

ז. חיבוק ונישוק סב עם נכדתו, או סבתא עם נכדה מותר. אבל סב עם נינתו, או סבתא עם נינה, אם היא קטנה שאין בזה משום הרהור הרי זה מותר, אך אם היא גדולה יותר שיכול להיות בזה הרהור, אין בזה היתר.

מה הן פרטי דיני רחיצה עם קרובי משפחה, ועם רבו?

א. אסרו בגמ' לרחוץ עם אביו ואחיו ובעל אמו ובעל אחותו, ואם מכסין ערותן בבית המרחץ מותר.

ב. האיסור עם קרובי אשתו, דוקא משעת נישואין, אבל בזמן השידוכים מותר.

ג. וכן אסור לאדם להכנס למרחץ עם רבו, אא''כ צריך לו שישמשנו. ואם קדם התלמיד במרחץ ובא רבו לשם, אינו צריך לצאת.

ד. אם יכול למצוא איזה פינה בבית המרחץ שלא יראה משם, אפשר שיש להקל.

ה. האיסור לרחוץ עם אביו ואחיו, נראה שאם הוא קטן אין בזה איסור. ומזמן שהנער קרוב לגיל י''ב יש כבר להמנע לרחוץ עם אביו.

ו. בבריכה או בים שהדרך בזמנינו לילך ששם עם מכנסיים מותר להיות שם עם אביו ואחיו.

ז. אביו או אחיו שצריך לרוחצם, או לעשות בהם איזה טיפול רפואי במקומות המכוסים הנ''ל, אם אין אחרים שיעשו זאת, מותר להם לעשות.

מה הן פרטי דיני שיחה עם האשה?

תנן, אל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו ק''ו באשת חברו. מכאן אמרו חכמים, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו. [פירש הרמב''ם, שיקנה פחיתות מידות לנפשו והוא רוב התאוה], ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום. עוד אמרו... שסופך לבוא לידי ניאוף.

כמה פרטי דינים בזה:

א. גדר ''אל תרבה'' הוא, שכל זמן שמדבר רק כפי מה שנצרך לו הרי זה מותר, ואם מוסיף על זה הרי זה בכלל ''אל תרבה'', וקשה לקבוע הגבול בזה, לכן יש להקפיד לדבר רק מה שצריך. ולכן איש שנצרך לו לדבר עם רופאה או פקידה או עו''ד יש להקפיד לדבר רק מה שצריך לאותו הענין.

ב. וכן בקרובי משפחה, כגון לדבר עם דודתו, אין להרבות בדיבור אלא מה שנצרך לפי הענין, ויש לידע את הגבול בזה, והכל לפי הענין.

ג. מי שצריך לילך לטיפולים של שיחות עם אשה כגון פסיכולוגית וכיוצ''ב, יש לילך איש לאיש ואשה לאשה. ובמקום שאי אפשר יש לעשות שאלת חכם האופנים המותרים.

ובכל אופן איש שמדבר עם אשה לצורך, ומרגיש בעצמו שזה גורם לו קירוב הדעת ומביאו לידי הרהור, זה ודאי אסור אף מה שמדבר לצורך, דהרהור באשה אסור.

מה הן פרטי וגדרי דיני לעבור בין ב' נשים?

א. לא יעבור איש בין שתי נשים, וכן לא תעבור אשה בין ב' אנשים. ואם עברו יש תקנה לומר הפסוק א-ל מוציאם ממצרים וכו'.

ב. גם בבני ביתו אסור לעבור בין שתי נשים, כגון האב בין בנותיו הגדולות, או האם בין שני בניה הגדולים. ובקטנים אין קפידא.

ג. האיסור הנ''ל נובע מזה שמזיק בין לממצע בין למתמצע. לכן אין לחוש אם הבן גורם לאמו לטרוח לפנות הדרך שלא יעבור בינה לאשה אחרת, ואין הבן טורח בעצמו לעבור בדרך אחרת, מפני שהיא כמצלת עצמה מן הנזק שלה.

ד. אם הנשים עומדות חוץ לד' אמותיו, מסתבר שאין לחוש. וכן שתי נשים אחת באה ממזרח ואחת לקראתה ממערב והוא עובר ביניהם, אין זה נחשב שעובר בין ב' נשים, אבל אם הולכים בכיוון אחד נחשב שעובר בין ב' נשים.

ה. זה שאמרנו שתקנתו שיאמר הפסוקים, אינו אלא אם כך אירע שעבר, אבל אין לילך לכתחילה על מנת לומר פסוקים אלו.

ו. לא מועיל להחזיק באיזה חפץ ולעבור, אא''כ יש מחיצה או עכ''פ רוב מחיצה.

שו''ת לתוהה באמונתו ובתכליתו

סוף הספר

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ג - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה