שידוכים
מדוע מציאת שדוך מתאים קשה היא למאד, ועם כל החפושים אפשר לומר שישנם הרבה אכזבות?
במציאת שידוך ישנה בעיה קשה למאד. והיא מלחמת השכל והתאוה, השכל דורש את האשה המתאימה וההולמת לחיי מחשבה, השקפה והבנה הדדית, ועוד השכל דורש אשה בעלת מידות, גברתנית על יצריה, אשה חכמה בעלת שכל ורצון להקמת בית רציני ובריא; ולעומתו התאוה דורשת אשה יפה, יחסנית, בעלת כסף, מקצוע מכניס ומכובד, אשה המרשימה בחיצוניותה שיש בה כדי להתפאר.
וכאן המלחמה קשה מאד, מי יגבר - השכל או התאוה, ולכך רוב בני אדם אף ששכלם מבין מה הטוב באמת, באה התאוה ומשחדת אותם לראות את הלא טוב כטוב, שזו הרי סגולת השוחד לעוור עיני חכמים, ותאות העינים מביאה להתפשר על הפנימיות ולהעדיף את החיצוניות, ולכך התוצאות ברוב המקרים מאכזבות, להיות כי קודם הנישואין יש די בחיצוניות לחפות על הפנימיות, שהרי קודם הנישואין הפנימיות מזויפת ומכוסית, ומעושית על הצד היפה והנחמד, אולם לאחר הנישואין שהפנימיות מתגלית ''במלוא זוהרה'', אין די בחיצוניות היפה לחפות על הפנימיות הקלוקלת, ופעמים אדרבא, החיצוניות מסייעת לקלקל יותר מאשר להועיל, כיון שבעקבות החיצוניות היפה מתפתחת גאוה והשתלטות, ודרישת שוויון, כך שהחיצוניות נוספת גם היא על הפנימיות לרעה, ומכל מהכיוונים נוצר מצב הגורם להרס וחורבן.
ובכן מה העצה להנצל משחד התאוה המסלקת את השכל בשעת חפוש שדוך מתאים?
עשה לך רב והסתלק מן הספק.
אם יש לך הורים חכמים ונבונים, בעלי נסיון, יש לשמוע להם, ולהתחשב מאד בהצעתם, וכמו כן במקביל להתיעץ עם רב חכם ומבין בנושאים אלו, ובפרט עדיף כאשר הוא רבך המכירך ויודע את אופי תכונותיך, וכשתעמיד בפניו את ספיקותיך יוכל הוא להחליט בשבילך הרבה יותר טוב ממישהו אחר, ובודאי הרבה יותר מדויק ממך להיותך משוחד. ולפעמים עדיף אברך תלמיד חכם ונבון, וטוב הוא מאד להתיעץ עמו, אחר שיכול אתה להיות עמו פתוח בשיחה יותר מרבך ולפרט לו פרטי ספקותיך ללא לחץ ומתח, ויכול הנך לגלות לו את לבטיך הפנימיים שאולי בוש אתה לאומרם לרבך, כך שלפעמים יתכן ועדיף האברך הת''ח והנבון על רבך, והכל לפי הענין.
והחשוב הוא שלא להתיעץ עם כמה יועצים, כי אז הבלבול הוא גדול היות ומן הסתם יהיו חילוקי דעות והבנות שונות, והמתיעץ יצא מבולבל.
האם בענין שדוך יש ללכת בדרך ''בטחון'' בה' כמו בכל צרכי האדם, ולכך למעט בהשתדלות ככל האפשר, או כיון שהוא מצוה יש להשתדל בה בכל יכלתו כמו בכל דבר מצוה שיש להשתדל הרבה אחריה כתפלין מהדרות ואתרוג נאה?
כתב רבנו הגר''א (''אור יהל'' בבאור ההיכלות פרשת פקודי היכל ו') ואמר, שיש לבטוח בזה על ה', כמו שהובא במועד קטן (יח ע''ב): מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שמה' אשה לאיש. מן התורה - ''מה' יצא הדבר''. מן הנביאים - ''ולא ידעו כי מה' הוא''. מן הכתובים - ''ומה' אשה משכלת'', וכמו שכתוב: ''אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו'', שהוא הזווג שנקרא בנין בית, כידוע. ואמר אם ה' כו' - ששוא הוא עסק בני אדם בענין הזווג, שהכל הוא מאת ה'. וזה שכתוב ''אך הבל בני אדם כזב בני איש, במאזנים לעלות המה מהבל יחד כו'''.
ומרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ''ל אמר בזה, דמה שכתב רבנו הגר''א שאין להשתדל בענין שידוכין, אין הכוונה לא להשתדל כלל - רק ישתדל פחות ממה שמשתדל בשאר צרכיו. עד כאן. ונראה היום, שיש שדכנים ושדכניות לרוב, מחויב הוא לפנות ל- 2-3 המצליחים בשידוכיהם, ומידי פעם להתקשר להזכירם להתעניין עבורו, ובודאי שזו השתדלות מחויבת ומספקת.
באיזה גיל להנשא?
ברור שאין בזה תשובה מסוימת השוה לכל הבא להנשא, ונציין בזה כמה פרטים.
1. בן ישיבה שקדן.
בחור ישיבה שתורתו אומנותו ושקדן הוא על לימודו וחשקו רב בתורה, וזכה שיצרו הרע אינו מסיתו ומפתהו לתור אחר לבו ועיניו, ומצליח בנקל לשמור על קדושת עיניו וקדושת עצמו, אזי יש לו להיות מתון מתון, ולהמתין עד ימצא לו אשה עזר כנגדו שיוכל עמה להמשיך בלימודו, ואין לו לרוץ על כל הצעה המוצעת לו, אלא לאחר ברור אם אכן זאת האשה אשר איתה יוכל לעלות מעלה מעלה בעבודת ה', הן מבחינת מידותיה הטובות, יראת ה' בקרבה, ואם יתאפשר שימצא לו הצעה טובה גם מבחינה גשמית - להיות מסודר בסידור יפה - מה טוב, כדי שלא יהא מוטרד מלימוד התורה. ולאחר הכל יש להקפיד שלא יעבור את גיל כ''ב שנה, שכידוע, כן מורים הרבנים ובראשם החזון איש זצ''ל (בקובץ מבקשי תורה).
2. בן ישיבה.
בחור ישיבה שאין מוצא את ענינו בתורה בלבד וחשקו בתורה דעך, או שמעיקרא לא היה חשקו כל כך בתורה, ורואה כי פוחז עליו יצרו להסיתו לתור אחר עיניו ולבבו, ובפרט כאשר מסלסל הוא בשערו, וקדושת עיניו ולבו עלולים להתחלל, עליו להקדים ולמהר בהשתדלות הנישואין, כמובן באופן ששכלו בוגר וראוי לחיי נישואין, ומגיל 18 יראה לחפש את בת זוגתו המתאימה לו, וייעזר בהוריו שיפנו לשדכנים, וכשישמע הצעה המתאימה לו - לא יחמיצנה.
3. חוזר בתשובה.
חוזר בתשובה שזה עתה החל לזכות להכנס לתורה ומצוות - אין זה משנה באיזה גיל הוא - עליו להתבסס תקופה ולהתחנך, ואין בתקופה זו זמן השוה לכל. ישנם כאלה שבתקופה קצרה כבר עולים על הגל הנכון ומתישבים בדעתם במהרה ויציבים המה בנפשם, וישנם כאלה שנצרך להם תקופה ארוכה יותר, על כך יכול להחליט המשגיח או ראש הישיבה, ועל כן צריך להתיעץ עמו, האם ראוי אתה כבר לצאת לדרך לחפש את הצלע הנכון השייך לך.
בחור שטוען שאינו ''מבשל'' עדין לחתנה, ואינו מסגל עתה להנשא, ורואים אנו שיש ממש בדבריו, היש להתחשב ברגשותיו בזה ולהניחו, או ''ללחץ'' עליו?
אם המונע הוא חוסר בגרות והוא באופן הנראה שאם יתעכב יתבגר בשכלו וא''כ זו מניעה חולפת, בהחלט יש להתחשב ברגשותיו בזה ולהמתין, אולם אם המניעות המה מניעות שאין פתרונן תלוי בזמן, וכגון שטוען: אינני מסוגל להינשא כי אני עצלן, קם מאוחר, אינני רואה עתיד לעצמי, וכיוצא, שאין פתרון בעיות אלו נפתרים בהשהיה של זמן, אלו בעיות שאם לא יעבוד עליהם אזי כל ימיו יהא בבעיה זו; אין לעכב בשבילן מלהינשא, ויש להסביר לו, שלאחר הנישואין אדם מרגיש יותר אחראי, ואדרבא יש סיכוי גדול שדוקא הנישואין יביאו את הפתרון לחולשות אלו.
האם ראוי לשאת אשה שאינה מחזקת ביראת שמים - בתקוה שתתחזק?
נבאר את הבעיה: האדם נמשך אחר עיניו, ופעמים שמצא אשה נאה המושכת את לבו ועיניו, והאהבה החיצונית ביניהם אדוקה מאד, אלא שאין הבחורה חזקה ביראת שמים, חסרה בצניעות, השקפותיה השקפות רחוביות, והבחור מרוב רצונו בה - ''מאמין'' ומקוה שהענין ''יסתדר''. בשום אופן לא!!! הנך מכניס עצמך לסכנת נפשות, ויתכן בהחלט שהקורות יהיו להפך, והענין יסתדר לדעתה ולשביעות רצונה ולא לשביעות רצונך. ''כל האומר אכנס למקום סכנה ועושין לי נס, אין עושין לו נס''.אסור לאדם להעיז להכניס גופו לסכנה, וכל שכן את נשמתו. כח האשה החילונית, או אפילו הפשרנית, חזק מאד עד כדי סכנה גמורה להטותך מדרך ה', ורוב הסיכויים שתתפתה אחריה, ואם תהיה עקשן גדול לעמוד על דעתך, הרי שהפרוד ולפחות הסכסוך והמריבה - יהא הכרחי, חס וחלילה. לכן אל תתפתה אחר מראה עיניך ותאות לבך, כי אשה לוקח אתה למשך כל חייך, ואיזהו חכם הרואה את הנולד, ולא רק את העכשיו הרגעי, שהרי בגלל ראיית והתפעלות ההנאה הרגעית רבים קרסו ונפלו וקיפחו את חייהם.
וכדברינו מבואר בבעל ''העיטור'': אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו - אין לקדש אשה שאין בה יראת שמים על סמך שיעשה אותה יראת ה' ויחדיר בה יראת שמים. כי אם ה''יראה'' היא אצלה בבחינת דבר מגונה, קרוב הדבר שהאשה תקלקל אותו, ואף ''תתגנה עליו'' - תגנה בעיניו גם את יראת השמים שלו. עד כאן.
וכמו כן להפך - אין לאשה לשאת בעל חילוני או מי שהשקפותיו אינם כדעת התורה בתקוה שתצליח לשנותו, לפי שסכנתה גדולה, וסיכויי ההצלחה נמוכים מאד לעומת אחוזי הכשלון. וכמובן הדברים נאמרים בדרך כלל.
מהו סדר העדיפיות בבחירת בת הזוג?
בדרך כלל סדר העדיפויות הוא:
א. בת ת''ח, שמן הסתם שאבה מבית זה רוח תורה ויראת שמים.
ב. בת בעל הבית ירא שמים, שמן הסתם שאבה מבית זה כמו כן אהבת תורה ויראת השם טהורה.
ג. בעלת יראת שמים מבית רופף.
זהו בדרך כלל, אולם הרבה פעמים ימצא בת בעל הבית ירא שמים עזר כנגדו לעבודת ה' יותר מבת ת''ח, וכן בת מבית רופף והיא יציבה וחזקה ביראת ה' יותר מבת ת''ח, ולכך הנצרך הוא לברר טוב ככל האפשר, כי ברור שהעדיפות הראשונה לראות שהבת עצמה יש לה שאיפות מוצקות לבית של תורה ויראת שמים. אלא שאם היא גם מבית של תורה זוהי שעלית על כולנה.
האם עדיף בת גביר שיש בידם ממון רב על פני בת שאין ביד הוריה לסיע כלל?
לא רק אם השניה היא בת ת''ח, שבודאי עדיפה היא על בת עשירים, אלא גם אם שניהם במצב שווה סכנה גדולה ישנה בבת עשירים שתוליך זו את ביתה בגדולות ובמותרות ויש לשקול הרבה בזה (תשובת ה''קהילות יעקב'' מובא ''לשכנו תדרשו'').
שמענו אזהרות שמפגיעה בשדוכים סובלים מאד, היאך להנצל מכך כאשר בלית בררה נוצרת פגיעה כשצד אחד חותך?
אפשר למנוע הרבה הקפדות ופגיעות בכך שלא נפגשים לפני שמבררים ככל האפשר.
ובכלל כן דעת מרן הח''ח, שכן כתב תלמידו הגר''א וסרמן (פורסם במבקשי תורה כרך ד' קובץ א' עמוד סד) ששמע מפי קודשו של הח''ח שמנהג העולם להתראות המשודכים טרם כל, והוא מנהג שלא כהוגן, אלא הפגישות צריך שתהיינה לאחר החקירות והדרישות כמידת האפשר, ורק כשלפי הנראה יושוו הצדדים יש להיפגש.
ובכך חוסכים:
א. עוגמת נפש ופגיעות.
ב. חוסכים זמן של בטלה, כי לפעמים כבר מפגישה ראשונה מתברר שאין התאמה כלל, ולו היו ידועים נתונים מינימליים מקודם - לא היו מתחילין כלל.
ג. נמנעים הרהורים וריבוי שיחה עם אשה לחינם.
ד. יתכן ואילו היית יודע פרטים שהנך יודעם היום לא היית ניגש לפגישה, ועכשיו שנפגשת תוקסם ממראה החיצוני ותתפשר על הפנימיות שלא היית מוכן להתפשר עליה קודם פגישתך, ואז הרי - אסון!
ה. והיה כאשר כן נפגשתם ואין התאמה, יש להיזהר ככל האפשר שלא לתת סיבה פוגעת, ואשרי מי שתולה את החסרון בעצמו, וכגון שאומר אכן הצד השני היה בסדר גמור אלא שלי ישנה בעיה מסוימת שבשבילה לא יתאים לי שידוך זה... וכיוצא.
האם נכון לכף עצמו לקח אשה הדוחתו במראיתה על סמך שיצליח לכפות יצרו ולהשלים בזה? או מתוך רחמנות וחסד? וכמו כן לגבי אשה האם נכון הוא לקחת איש מתוך רחמנות?
ברור הוא שאין לאדם להביא עצמו לידי נסיון, ובפרט שהוא על חשבון אחר, ולכך אין נכון לצד אחד לכוף עצמו ליקח השני מרחמנות. כי מי יודע עד כמה ועד אימתי יוכל לכוף יצרו בזה, והרי אם לא יעמוד בנסיון זה בהכרח שיפגע למאד אותו צד המרוחם והמחוסד ועגמת הנפש והצער יהא לבסוף הרבה יותר מהחסד שהוא חושב לעשות עתה.
אלא שאם היא איננה דוחה במראיתה אלא שאיננה כ''כ מושכתו, זה כבר תלוי באופיו של הבחור, היאך מכיר הוא את עצמו, אם הוא בטבעו עם כח סבל או לא, וכן תלוי עד כמה מפריע לו באופי נפשו המראה החיצוני, וכיוצא, לכך בזה יתיעץ עם רב.
אזהרה שמענו שהמבטל שדוך ללא סבה מצדקת - דוחה מזלו בידים כידוע מהסטיפלר זצ''ל ועוד, מהו גדר סבה מצדקת?
לבא להינשא צריך שיהיו לו עקרונות עליהן הוא רוצה לבסס את ביתו, וכגון אשה יראת ה', גדרי צניעות כהלכה, בית של תורה, שישב וילמד בכולל לאחר החתונה (או עובד ולומד לפי כוחו), מידות טובות, לא אכזרית וקשוחה לא מרדנית ולא כעסנית ובפרט לא עקשנית, שכל בריא ויציב ללא תנודות חריגות וכיוצא.
כמובן שהמסרב לשידוך מהעדר סיבות הנזכרים שלוקין המה אפילו בעיקרן, כלומר שהחסרון בהם הוא לא רק מצד ''שלמות'', כי ''שלמות'' לעולם לא תימצא. אלא כשחסרים פרטים הנזכרים ולקויים המה בשורשן ובעיקרן - ולא רק שחסרים המה בשלמותן, בודאי אין בזה משום ''דוחה שידוך בידים''.
אולם כאשר הסיבות הם רק מצד שאין ''שלימות'' בצד השני בעקרונות שהוא מחפש או בפרט כאשר החסרון בשלמות הוא מצד בקשתו יופי מיוחד, או מסיבת העדר ממון כראוי, או העדר פיקחות או שאיננה בעלת מחשבה עמוקה או גאונית, או איננה יחסנית כראוי וכיוצא, בדברים אלו יש בהם משום ''דוחה שידוך בידים''.
וכאמור הכל לפי הענין הנסבל, דאם היא דוחה אותו במראיתה ולטעמו לא ניסבל אצלו מראה של המוצעת לו, בוודאי שמוצדק הסיבה לבטל ואינו נחשב לדוחה בידים. או כאשר היא עניה ללא אפשרות סיוע מינימלי כמו כן יש לראות בכך כסיבה מוצדקת, אולם כאמור, כאשר דוחה הוא כי ברצונו למלאת את גאוותו ותאוותו בנוי, בכסף בהתרשמות חיצונית, וכמו כן כשדורש הוא בעלת מדות ויראת שמים באופן בלתי שגרתי ומצוי, הרי שזה דוחה מזלו בידים.
לדחות שידוך מפני המשפחה, וכגון שהמוצעת היא עונה על הדרישות אולם היא ממשפחה בעלת מידות רעות ואנשיה קשים, נראה פשוט שהדוחה מפני כך אינו נחשב לדוחה בידים, כל הנ''ל נלע''ד, והחכם יכריע..
האם יש להמנע מלשמע הצעה מפני אח גדול שטרם נשא?
~ האם יש להמנע להנשא לבעלי תשובה אחר שהנם בני נדה?
דעת הגאון הרב שך זצ''ל בזה, ועוד מגדולי ישראל שאין להעלות חשש כזה כאשר הבחור או הבת הינם בעלי תורה ומידות טובות ויראת שמים.
האם להמנע משדוך כאשר השמות של בני הזוג אינם תואמים?
כבר געש ורעש על כך הסטייפלר זצ''ל באומרו שכל אלו הדברים המה שטויות והבלים, ואין זה רצון ה' כלל וכלל לשאול ולדרוש אצל כאלה, ואפילו על גורל הגר''א - היה אומר הסטייפלר: לאחר שהוחלט השידוך אין הגורל משיב נכוחה.
לכן לכתחילה בוודאי אין לשאול, והולך בתום ילך בטח.
האם מפגישה ראשונה יש כבר להחליט לשלילה?
אם הסיבה לשלילה בכך שאין השידוך עונה על עקרונות כמו כשאין אצלה רצון לבעל ת''ח, חוסר צניעות, דחיה ממראה חיצוני וכיוצא, ניתן לשלול מפעם ראשונה, ועדיף, כדי לחסוך ציפיות שוא מהצד השני, אולם אם השידוך עונה על העקרונות אלא שאין שיתוף שיחה, חוסר פתיחות, ביישנות יתרה וכיוצא אין לשפוט כלל מפגישה ראשונה כי אלו דברים שמשתנים במהלך הפגישות שאז פג המתח וניתן לדבר יותר בפתיחות, וכידוע הדיבור והחכמה משנים את התדמית הראשונית לפעמים לחלוטין.
האם להמנע משדוך הנראה - מסבת התנגדות ההורים?
אם להבחור נראית ההצעה הולמת וראויה וכל ההתנגדות היא רק מצד ההורים, אזי אם התנגדות ההורים היא מסיבה מוצדקת ע''פ דעת תורה כמובן שיש להתחשב בדעתם, אולם את התנגדותם מסיבה שאינה מוצדקת ע''פ דעת תורה, וכגון: היא לא מספיק יפה בשבילך, היא לא מספיק חכמה, אין לה מקצוע המכניס די כסף וכיוצא, אין לשמוע להם! (סטייפלר, ''אשכבתיה דרבי'').
כיצד צריך שיהא הנהג בדבור בהסתכלות וכו' בזמני הפגישות עד הארוסין ולאחר הארוסין?
א. בזמני ההיכרות צריך להסתכל על המוצעת על מנת להכיר במה המדובר, אלא צריך שיהא זה לתועלת ההיכרות, ולא חלילה לשם תאות יצרו, דהיינו הסתכלות יתר על המדה, אסורה.
ב. אין לסדר פגישות בלובי בתי מלון המלא בפריצות (רבי מרדכי גרוס).
ג. שחוק וקלות ראש - בהחלט אסור בפגישות.
ד. לאחר האירוסין, יש למעט יותר בפגישות, ולמעט בהארכתן, ולהשתמש יותר בקשר טלפוני, וזהו הזמן להרבות בתפילה תורה ומעשים טובים שיעלה השידוך יפה.
ובפרט ביום החופה שהינו יום מסוגל מאד לקבלת התפילות, יש לנהוג בו בקדושה יתרה בתפילות ותחינות ובעיקר בתשובה על מנת לזכות למחילת עוונות הנמחלין לחתן ביום חופתו.
עד כמה יש להתיחס בשדוך לחיצוניות, שפעמים והנה פנימיות נפלאה בכלי שאינו כ''כ נאה?
ללא ספק שהפנימיות היא העיקר שהם המידות הטובות ויראת שמים, אלא שאין לאדם ליקח הצעה בחיצוניות כזו שיודע שלא יוכל לסבול אותה ודחויה תהא אצלו, ואין לו להיות גבור לרגע ולסמוך על עצמו בזה, וכלל גדול בידינו שאין לאדם להביא עצמו לידי נסיון.
אולם מה שכן, אסון הוא להתפשר על הפנימיות מפני חיצוניות נאה, הנושא אשה לשם יופי או לשם ממון מצינו בחז''ל קללה נוראה לבית כזה. התבוננות בקצרה יש לנו להתבונן באבות הקדושים היאך היתה התיחסותם לבחירת אשה.
אברהם משביע בשבועה בשם ה' ובנקיטת חפץ את נאמן ביתו - אליעזר שלא יקח אשה אלא מבנות בתואל, ועוד מתפלל א''א שיצליח שידוך זה כמבואר בפסוקים ומזכיר זכויות עצמו שפרסם שמו של הקב''ה בעולם.
יצחק נושא את רבקה, והוא בן 40 שנה והיא בת ג' שנים ממתין הוא לה 10 שנים עד גיל 50 ולא התפשר בשום שידוך אחר כי ידע - זו היא שתהיה לו לעזר, וכמו כן רבקה כשנשאלת ''התלכי עם האיש הלז'' עונה היא ''אלך''.
יעקב אבינו שהיה בן 77 שנה עבד שבע שנים לבת זוגו רחל עד היותו בן 84 שנים, ולא התפשר על משהו אחר.
התיחסותה של רבקה לזיווג - ''אם לוקח יעקב מבנות חת כאלה - למה לי חיים''!
כמו כן רות המואביה ובועז - אשה צעירה שנישאה לזקן שהיה בן 400 שנה כמובא בחז''ל. והוא מוסר גדול לדורנו שטוב להם מראה עינים וחיצוניות ועל כך מקפידים ועל פנימיות מתפשרים.