אור ברסלב

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

מידות · הרגל

ותרנות

היאך יש להבין ענין זה שהבעל תשובה או אף הגר בתחלת דרכם עשו מפנה של מהפך ממש ושברו סלעים וטחנום עד ששבו לדרך ה', ולאחר ששבו ונכנסו כבר לדרך המצוות נכשלים המה בנסיונות המצויים ואינם עומדים אף בנסיון קל של איזו מדה רעה או תאוה רעה?

על כך משיב הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''ג עמ' 125), והוא להיות שמתחילה עבודתם לא היתה מתוך הרגל אלא מתוך הכרה אמיתית שהכירו בטעותם והתעוררותם היתה חזקה עד כדי הפיכת כל דרך חייהם מקצה אל הקצה, אבל אח''כ כשהתרגלו לדרכם החדשה, אין להם עוד התעוררות זו מחמת שההרגל הכהה אותה, ואבד הרגש עד שאפילו בנסיון קל אינם עומדים. עיי''ש.

ישנם אנשים שמפזרים ממון הרבה לצדקה, וגם עושים כך בצנעה, ואף על פי כן הנה במשאם ומתנם הנם גנבים ורמאים, ולכאורה הדבר תמוה, הרי גם עניני צדקה וגם עניני משא ומתן עניני ממון הם, ולמה מתנהגים כשורה באחד ולא בשני?

שאלה זו שואל ה''מכתב מאליהו'' (ח''ג עמ' 132) ומשיב ע''פ הסבא מסלבודקא שהקשה מלוט, שהיה מצד אחד מכניס אורחים במסירות נפש עצומה, ומסר עצמו לסכנה בשביל כך, וכמו כן חינך בני ביתו על כך, וכדמצינו גבי בתו שמסרה נפשה לתת פרוסה לעני ונהרגה ע''י הסדומיים, מעלות עצומות ונשגבות, והנה מה היתה זכותו כדי להינצל ממהפכת סדום, בזה שלא היה רוצח! וכמו שאמרו חז''ל: ידע לוט ששרה בתיבה ולא גילה הדבר למצרים, לכך חסה עליו תורה להצילו, והוא פלא, החסר היה ללוט זכויות כמו מסירות נפש שמסר על האורחים עד ''ויגשו לשבור הדלת'' ואלמלי שהוכו בסנוורים היה ממשיך להילחם עמהם?!

התשובה, הכנסת אורחים היתה אצלו מדה חיצונית שנלמדה מאברהם אבינו והושפע לנהוג כמוהו ולחקותו, מכך אין מעלה לאדם בעצם, מעלת האדם נקבעת לפי מה שחינך הוא את עצמו ולא מתוך מה שראה וחיקה אחרים, משא''כ בזה שלא גילה על שרה זה היה מעבודתו הפנימית, כי הרי בצע כסף היה ללוט, וכמובא בתורה, ''וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה'', ובכאן היה ללוט נסיון בצע כסף, כי אילו היה רומז למצרים שהנה שרה בתיבה, היו הורגים לאברהם, והוא היה זה שמקבל את כל המתנות עבור שרה להיותו אחיה היחידי, ועמד בנסיון בצע כסף והתאפק מלגלות - זוהי זכותו הפנימית, ובזכותה ניצל.

ולכן ישנם בני אדם שחונכו לנתינת צדקה וכיוצא והושפעו לעשות כמעשה סביבתם בזה, ואינו אלא חיצוני אצלם, אולם לא חונכו לאמונה במשא ומתן.

ולכן צריך האדם לשים לב לב' דברים, הראשון שגם מעשים חיצונים שהורגל בהם, לראות לכוון לעשותם לשם פועלם ולא מתוך הרגל.

והשנית, שלא יסתפק במעשים שהמה אצלו כטבע מחמת שהורגל בהם ובכך ישלה עצמו שהנו ממלא תפקידו בעולמו, עיקר התפקיד של האדם הוא לעשות מה שקשה לו דהיינו לכפות את היצר בדברים שנפשו מתאוה להם ביותר.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה