אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת דור התמורות › מה מצפה הבורא מהאדם מיד לאחר מעידתו?

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

דור התמורות · מה מצפה הבורא מהאדם מיד לאחר מעידתו?

על האדם עוברים תקופות מצוקה וקשי ולעמתם תקופות שלוה ורגע, מהו תפקידנו בכל אחת מתקופות אלו?

הארכנו בשם ה''צדקת הצדיק'' (אות קנט),שהסיבה למעידות הוא הקטרוג על התשובה ששב השב. דהיינו שהמקטרג טוען שעדיין לא הוכיח זה השב את עצמו די מספיק בתשובתו, ולכך מחייב הדבר שימעד שוב ויפול בחטא, לפי שכן מצבו האמיתי ללא הסיעתא דשמיא הגדולה שהתלוותה אליו, כידוע כמו כן מהרב ''צדקת הצדיק'' שהבעל תשובה בתחילת יציאתו מן החושך מקבל הוא אור גדול שעד וכמעט ניטלת ממנו הבחירה, וחפץ הוא לעשות הטוב בחשק גדול ובהתלהבות עצומה, וזה מחויב כדי לסייעו לצאת מן החושך, (וכדוגמת יציאת ישראל ממצרים שזרח עליהם אור גדול כמבואר בדברי האריז''ל) , ואור זה הוא זמני, ולכן המצב האמיתי של זה השב הוא שעדיין הרע בקרבו, אלא שנדחה מפני האור הגדול שזורח על השב במדת טובו ובחסדו יתברך, כך שאין עדיין הוכחה על חרטתו ותשובתו באמת, ולכך נצרך שיפול בחטא שוב כדי להוכיח את עוז רצונו לשוב, דאם עז רצונו ישוב על אף מעידותיו, ולא יתפשר ובודאי לא יותר על התשובה.

כך שהנפילות אין מטרתם לדחותו או לשדר לו שהנו מאוס, אלא אדרבא, הינם למבחן כנות עד כמה חרטתו בתשובה חזקה, כך שהמוטל עליו בשלב זה שלא להעמיק בנפילותיו, אלא לתת את כל כוחו בקימה, לטכס עצה היאך לקום מנפילותיו מיד, ולשקם עצמו מחדש. כי על זה מסתכלים עליו עתה בשמים, לא למה הוא נפל, אלא היאך הוא קם, כי מה שמעד, הוא מה שניסוהו מן השמים לבחון את רצונו בתשובה שתתבטא בכך שלא ישאר כך נפול אלא יקום מחמת עוז רצונו להתדבק בתשובה ובעבודת ה', כך שהמוטל עליו הוא לא להעמיק ולשקוע בנפילותיו אלא להעמיק בשיפור עמדתו להתיצב מחדש, וזה המקווה והמצופה ממנו עתה להראות את כוחו ועוז רצונו לשוב לאביו שבשמים.

והוא דומה לחייל בקרב, שנפצע בפציעות במהלך הקרב. והנה מה תפקידו של חייל מצטיין ונאמן, למהר להתאושש ככל האפשר, ולהמשיך להילחם, ואם ישקיע עצמו בפציעותיו ויברח משדה הקרב, הרי שהנו כושל ומנוצח, ולעומתו זה הדבק במשימה לְנַצֵּחַ, לא יעמיק בפציעותיו, יחבשם בחבישה זמנית, ובעיקר יזדרז להמשיך בכל כוחו להלחם, ואז יזכה לאות הצטיינות ביותר, ובמיוחד שהנה נפצע, ובכל זאת לא נפל ברוחו, והוא אות לגבורה לא פחות מאשר כשלא היה נפצע כלל.

לשאלתך, חש אני בהרגשת שפלות, וכאלו ואיני שוה כלום, לא עשיתי כלום, אין לי כלום ביד, איני רואה עתיד לעצמי... ועוד מחשבות של אפסיות רודפות אותי, היאך אני נחלץ מזה?

שמע ואיעצך עצה שנתתי לרבים וראו בה תועלת.

קח לך מחברת, ורשום שם את כל גבורותיך ונצחונותיך שהיו לך מזה שנים.

שם תציין בקיצור ובראשי פרקים, את מסירות נפשך על התשובה כשחזרת בתשובה, כמה קשיים עברו עליך והתעקשת במסירות להיות איתן.

כמה תורה למדת במשך השנים האחרונות, כמה מבחנים נבחנת והצלחת, כמה מסכתות למדת, משניות, ספרי מוסר, וכיוצא, כמה מעשי חסד עשית וכיוצא, כמה תפילות התפללת, מועדים ושבתות ששמרת, מני אז ועד הצלחותיך כהיום.

וכשתפרט כל הפרטים הזכורים לך, ותעלם על הכתב, תעיין בהם מידי פעם, ולאחריהם תאמר ''נשמת כל חי'' מעומק הלב.

ובכך תלמד להעריך את מתנות ה' שזיכה אותך בהן.

''ויגבה לבו בדרכי ה''' - זהו תנאי מחויב להצלחת האדם, מבלי הרגשת גבהות וערך עצמי על הזכויות הרבות שזיכה ה' את הזוכה - יפול האדם לגמרי, כי לבו יהא מצומצם וסתום מלהרחיב ולפשט את מתנות ה' שזיכהו, ובמקום לפתח ביותר את תכונותיו ומעלותיו נכנס הוא לצמצום הדוחה גם את מה שיש לו.

וכבר היה אומר המשגיח ממיר - רבי ירוחם זצ''ל: כמה שמסוכן זה שלא משתמש בכלים שיש לו לעבוד את ה', יותר מסוכן זה שלא מודע לכוחות והכלים שיש לו לעבודת ה' וחושב עצמו ללא יוצלח.

ולעומתו זה שמעריך את מתנות ה' שנתן לו, לבו פתוח ורחב לפתח את המעט שבו, ובכך יתוסף לו עוד ועוד ואפילו שהוא באופן איטי, מכל מקום הוא בטוח ושמור, ובכך גם מכין הוא כלי קבול נוספים לקבל עוד.

ועוד, אחד שכזה המעריך ומודה לה' על אשר חננו, יחפוץ ה' להוסיף לו עוד ולקדמו, כדוגמת המקבל מתנה כשיקבלה בסבר פנים יפות ובהערכה יש חשק בנותן ליתן לו עוד, ומה גם כשיראה שמתנתו רוממה והגדילה את המקבל, ואילו לזה שמקבלה בסבר פנים רעות ואינו מעריך את מתנתו שקיבל, לא יחשוק הנותן ליתן לו מעתה מאומה, ובפרט שבאופן שכזה המתנה אינה מנוצלת לקדם ולהעלות.

בדורנו הנפילות והמעידות הנם רבות, ולפחות גם במקרה הטוב כשלא נופלים אולם העבודה נעשית בהעדר הרגשים, ואף שאומרים אנו ב''לשם יחוד'': ''בדחילו ורחימו'', ומכינים אנו עצמנו להרגשים, עם כל זה הדברים רחוקים מהלב, מדוע?

ראיתי באחד ממאמרי החיד''א (ואכת''י), שהסיבה היא להיות כי עיקר התיקון של הדור האחרון הוא הכניעה, ומתוך כך להביאם לגאולה, שזוהי בעצם מטרת הגלויות להכניע, ולכך אף שאין הגלויות מביאות לתוצאות מבורכות בתורה ומצוות, ואולי אדרבא, בעקבות הגלויות עם ישראל נופל ומתרחק, אולם התיקון שבגלויות הוא הכניעה.

ולכך דור עקבות משיחא - דור שיחזה בשוב ה' לציון ברחמים, התנאי לזכייתו בזה הוא הכניעה והשברון לב, ולכך חשוב מאד כשלפחות נשבר האדם בלבבו מהעדר הרגשותיו, בוכה על כך מתחנן לה' שיצילו ויעזרהו להרגיש את עריבות ה', זהו כבר כשלעצמו הישג גדול.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה