אור ברסלב
נפש חיה על השס בקידושין בדף נ"ט

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בקידושין בדף נ"ט

בפסחים בדף ל״ב

סימן א

על מאי דאיתא שם במשנה מעכשיו ולאחר שלשים יום מקודשת לשני אמר רב מקודשת ואינה מקודשת לעולם ושמואל אמר מקודשת ואינה מקודשת עד ל' למחר ל' פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון לרב מספקא לי' אי תנאי הוי אי חזרה הוי אמר אביי ולטעמי' דרב בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים ובא אחר ואמר לה מעכשיו ולאחר עשרים ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ומאחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט ממ"נ אי תנאי הוי דקמא קידושין דהנך לאו קידושין אי חזרה הוי דבתרא קידושין דהנך לאו קידושין עולא אמר ר' יוחנן אפילו מאה תופסין בה שוו נפשי' כי שרגא דלבנא דכל חד וחד רוחא לחברא שביק ע"כ סוגית הגמרא:

והרמב"ם ז"ל כתב בפרק ז' מהלכות אישות אמר לה הרי את מקודשת מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר ואמר לה מעכשיו ולאחר כ' יום ובא אחר וכו' אפילו הן מאה על הסדר הזה כולם תופסין בה וצריכה גט מכל אחד ואחד מפני שהיא מקודשת לכולם מספק ע"כ:

וכתב עליו הר"ן וז"ל ודבריו תמוהים הרבה כיון שפוסק כר' יוחנן שאפילו מאה תופסין ! בה למה כתב שהיא מקודשת לכולם מספק והרי בסוגיא מוכח דלר' יוחנן קדושי וודאי נינהו ואפשר מפני שהוא מסופק אם קי"ל כרב או כר' יוחנן אך עדיין אין זה מספיק מפני שכתב אפילו הן מאה על סדר הזה משמע דווקא כשכלה זמנו של שני בתוך זמנו של ראשון וכבר כתבתי דלר' יוחנן אפילו אמר לה השני מעכשיו ולאחר ארבעים קידושין תופסין ולא נתבררו לי דבריו עכ"ד הר"ן:

ומה שנראה לי להליץ בעד הרמב"ם דגם לר' יוחנן בעינן דווקא כסדר הזה:

דהנה התוס' הקשו על ר' יוחנן דאמר דקידושי כולן תופסין בה וז"ל וא"ת אמאי אמרינן הכא דמקודש' והא אמרינן לעיל בפרק קמא בדף ז' האומר לאשה חצי מקודשת לי אינה מקודשת ויש לומר דהתם היינו טעמא לפי שאין אשה מתקדשת לחצאין והוא שייר בגוף האשה אבל הכא לא שייר בגוף האשה כלום אלא גומרין כולן ודבריהם אינם מובנים:

ומה שפירוש הרשב"א בשם התוס' דכאן הוי חצי קנין ולא חצי אשה ג"כ אינו מובן:

אך הנה התוס' הקשו עוד אח"כ על מאי דקאמר גבי גט מהיום ולאחר מיתה כל גיטא דמשייר בה לאו כלום הוא והקשו בתוס' דגם גבי קידושין כיון דמשייר לא מהני וכתבו אלא הכי פרישא כל גיטא דמשייר בה לאו כלום הוא כיון שאינו יכול להיות נגמר אלא לאחר מיתה אינו גט דאין גט לאחר מיתה ה"ה בקידושין אם אמר מהיום ולאחר מיתה דאינה מקודשת והיכא דאמר מהיום ולאחר ל' מקודשת דהא קידושין תופסין בה אחר ל' כמו קודם ל':

ותוכן הסברא הוא כאשר כתבו הרשב"א והר"ן וביותר כאשר ביאר הריטב"א דגט מה שמשייר לאחר מיתה לא מהני כיון שלא יוגמר אח"כ אבל מה שמשייר לאחר ל' יום ויגמר לאחר ל' לא הוי שיור כיון דאחר ל' יוגמר:

ובזה ניחא גם קושית התוס' הראשונה דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת דהא הטעם דמקדש חצי אשה אינה מקודשת משום דשייר בקנינה כדאיתא בגיטין בדף מ"ג ואימתי הוי שיור בקנינה היכא דזה השיור לא יוגמר כלל אבל היכא דשייר שיוגמר לאחר ל' זה לא הוי שיור שהרי יגמר אח"כ וכדאיתא לעיל בדף ז' ע"ב דבעי באומר לה חציך בפרוטה היום וחציך בפרוטה למחר אם מקודשת דהכי קאמר לה קידושין מתחלו מהאידנא ומגמר לא לגמרי עד למחר יעו"ש הרי בפירוש דבכה"ג מהני היכא דאמר דהקידושין מתחלי מהאדנא ומגמר לא גמרי עד למחר:

אך זה ניחא בראשון דקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום דלא הוי כמקדש חצי אשה כיון דלאחר ל' יגמרו הקידושין אבל השני שמקדש בתוך שלשים ע"כ אינו מקדש אך רק חצי אשה דלדידי' לא תהיה מקודשת רק חצי:

גם זה ניחא כדאיתא שם בגיטין בדף מ״ג גבי מקדש חצי' שפחה וחצי' בן חורין דמקודשת ואינו דומה למקדש חצי אשה דהתם שייר בקנינה דקידש רק חצי אשה וחצי' השני נשאר בלא קידושין אבל חצי' שפחה וחצי' בת חורין לא שייר בקנינה שכל מה שאפשר לקדש בה קידש בה:

וא"כ ה"ה בנידון דידן השני שקידש מה ששייר ראשון לא שייר ג"כ בקנינה וכל מה ששייר הראשון קידש השני:

ואם השני לא קידש כל מה ששייר ראשון אך ששייר ג"כ בקנינו כגון שהראשון קידש מכאן ולאחר שלשים יום והשני קידש מכאן ולאחר עשרים דמה ששייר הראשון לא קידש השני לגמרי אך מאותו מקצת ששייר הראשון קידש היא מקצת ושייר מקצת שהרי אמר מכאן ולאחר עשרים יום והיינו מזה שיוכל לקדש קידש מקצתו תיכף ומקצתו שייר לאחר עשרים (דמש"ה הניח מקום גם לשלישי לקדש) גם לגבי השני זאת לא הוי חצי אשה דמה שקידש עתה רק מקצת לפי שכבר קידש הראשון לא שייר בקנינו שלא היה יכול יותר לקדש ומה שהשאיר לאחר עשרים יוגמר אח"כ לאחר עשרים ולא יהיה שייר לגמרי רק שיוגמר לאחר עשרים כמו דמהני קידושי הראשון מההוא טעמא בקידש מעכשיו ולאחר שלשים:

אך זה ניחא אם השני קידש מעכשיו ולאחר עשרים והוא פוחת והולך אבל אם השני קידש מעכשיו ולאחר ארבעים דהוי הפירוש מה שהוא יכול לקדש מקדש מקצתו מעכשיו והשער יוגמר לאחר ארבעים ובאמת לאחר ארבעים לא יוגמר השאר שהרי קדמו גמר קידושי ראשון לאחר שלשים וא"כ מה שאומר השני מעכשיו ולאחר ארבעים הוי כמו היכא שאומר בגט מעכשיו ולאחר מיתה דהוי שייר בגט כיון דלאחר מיתה אינו יכול לחול עוד וה"ה זה השני שאומר מעכשיו ולאחר ארבעים שפיר הוי מקדש רק חצי אשה כיון דעתה אינו מקדש רק חצי ולא נוכל לומר דהשאר יוגמר לאחר ארבעים דהא לאחר ארבעי' לא יוכל לגמור שקדמו גמר הראשון והוי מקדש חצי אשה ואינה מקודשת ושפיר ניחא דברי הרמב"ם מאי דבעי דווקא כסדר הזה שיהיה כל אחד פוחת והולך לא שיהיה מוסיף והולך ונסתלק תמיהת הר"ן על הרמב"ם והוא נכון בע"ה:

שבתי וראיתי שהסברא הנ"ל שכתבתי דהשני שקידש מה ששייר הראשון לא הוי מקדש חצי אשה כיון דלא שייר בקנינה כוונתי בסברא זו לדברי הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל שכתב בסי' קע"א על דברי בנו הגאון מו"ה שלמה איגר ז"ל שכתב על הרמב"ם בפרק ט"ז הלכה ט"ז מהלכות אישות אם ילדה אשתך נקבה תהיה מקודשת לי דמהני בהוכר עוברה דקשה לפי מה שפסק הרמב"ם דבאת שפחה ולדך בן חורין לא מהני דהוי כמשחרר חצי עבדו ה"נ להוי כמקדש חצי אשה ותירץ הגאון הנ"ל כיון דאינו יכול לקדש יותר לא שייר בקנינה כמו המקדש חצי' שפחה וחצי' בת חורין דמקודשת וע"ז השיב לו אבי' הגאון ר' עקיבא ז"ל דדברי פח"ח וכתב אף דאינו דומה כ"כ להתם דחצי' שפחה לאו בת קידושין היא בעצמותה וכל הצד שיש בה שייכות קידושין נתקדש משא"כ בזה דהחצי היא האם בעצמותה בת קידושין אלא דעכשיו אינו יכול לקדשה כיון דנשואה לבעל י"ל דמקרי חצי אשה מ"מ נראה לי ראי' לדבריו מהא דאמר ר' יוחנן ריש פרק ג' דקידושין אפילו קידושי מאה תופסים בה דכל חד וחד רוחא לחברי' שביק וע"כ הא דלא הוי חצי אשה דמ"מ קידש כולה לאחר ל' אם לא יבוא אחר לקדשה בנתיים ואך התינח על הראשון אבל על השני קשה הא אינו יכול לקדשה רק מה ששייר הראשון והוי חצי אשה אלא ע"כ כיון דאינו יכול לקדש יותר מהני עכ"ד:

ות"ל כי כוונתי לדעת הגדולה והייתי בן גילו בזה ואנכי הוספתי ליישב בזה דברי הרמב"ם בע"ה בטוב טעם:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה