אור ברסלב

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

הקדמה

אמר המחבר

יוצר צבאי מעלה ואילי תרשישים הון מקרני ראמים עד כנים רחישים וברא האדם בחכמה לחדש חדושים הוא יחונן דעת לי חרד אישים:

אנא ה' האר עיני במאור התורה דעה ויראה את ה' בצדה תשים נא הרק שמן הטוב על קני המנורה יבושו או אויבי והפשעים מאתי נסים:

תמן תנינן שלהי מס' אבות בן בג בג אומר הפך בה והפך בה דכלא בה ובה תחזי ומיב ובלה בה ומנה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה בן הא הא אומר לפום צערא אנרא. ורבו הדקדוקים:

ראשון לציון כפל הלשון הפך בה והפך בה מאי בעי בהא ועתוי"ט ומ"ש בזה מרן זקני רבינו הגדול בעל נוב"י ז"ל זי"ע בספרו הנעים אהבת ציון דרוש חמישי ע"ש ותתענג בדשן נפשך. וזאת שנית נפלאת היא בעינינו מה באורם של התיבות דכלא בה, ועוד בה שלישיה לא ידעתי להבין מה שהוצרך התנא לומר ומנה לא תזוע פשיטא וכי תעלה על דעתך לסור מאוצר יקר כזה. ואת רבע מה בא למעט במ"ש שאין לך מדה טובה הימנה ורבינו התוי"ט ז"ל הרחיב הדבור בזה ע"ש. ואוסיף חומש מה רצה בן הא הא במאמרו הקצר והמפרשים ז"ל האריכו בכונתו. וביחוד עלינו להבין המשך שני המאמרים הללו של בן בג בג ובן הא הא מה כיונו בסמיכת הפרשיות. וזאת תורת העולה ברוחי לבאר המשנה עפ"י הקדמת דברים אחדים אשר לקחתי מפי ספרים ומפי סופרים:

הנה נודע הדבר כי לא עלינו המלאכה לגמור וגם אם חלילה לא עלה בידינו לסוד התורה כראוי שלא זכינו להגיע למרכז האמת בכ"ז אין הקב"ה מקפח שכרנו כי הלא בדברי אלהים חיים יגענו. וגם אם לא קלענו אל המטרה. הרי עכ"פ עסקנו במצות ה' ברה. ואף המהפך שמועותיו מפני קוצר דעתו וחולשת השגתו. הנה שכרו אתו ולפניו פעלתו. יען הטורח והיגיעה בעסק תוה"ק בלבד הן הן גופי תורה וגמול עבודתו ישלם לו בבוא בעל המלאכה יא"ט לשלם לפועליו ואפילו מי שהוא קצר השכל ולא יכל להגיע למעלה רמה אשר חכם ממנו יגיע אליה בלמודו מ"מ שניהם שוים לטובה. וע"ז אמרו חז"ל הקדושים שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים (משנה שלהי מנחוה). כי זה כל האדם החפץ שהבורא יתעלה ימצא במעשהו נחת. בחר יבחר לו זאת התורה האחת. בת אלהים חיים. ירדה ארץ משמים. בהר חורב נתנה. לישראל למנה. בה יהגה כל הימים. ובדרכיו יהי' תמים. ואז פעלתו היקרה. כראשו תהי' עטרה. וחלף העמל והיגיעה. תשיגהו תשועה. ומכבוד קדושת השכינה. תושפע לו חנינה. ואולם לא כן העוסק בחכמה אחרת אם הוא לא יגיע לגרם המעלות וראמות ממנו חכמות. פיו לא יפתח בשער. אהה מה רב הצער. אנושה מכתו. כי לשוא היתה תקותו. חנם כל יגיעתו. ומה לו מכל עמלו. אם לא חוטב לו בגללו. מה בצע כי טרח ויגע אם הידיעה מאתו זרה. ולא בא אל המטרה. הלא מבלעדי הידיעה הלמוד עצמו במה נחשב הוא. ואם חפצו בידו לא עלה. הלא עמל לריק ויגע לבהלה. משא"כ בחכמת התורה הקדושה. אבן הראשה. העמל בה הוא העיקר והוא התכלית. והידיעה מתת אלהים היא לאשר יבחר בו אותה יתן. והכי איתא במדרש ויקרא דבה (פרשה י"ט) מי שהוא טפש מהו אומר מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה מי שהוא פקח מהו אומר ולא שכר יגיעה הקב"ה נותן ע"כ לשון המדרש. הרי שאך לפניך כמו שכתבתי דברים כהויתן. בצביונן ובקומתן. וזאת היא הקדמה אמתית שים אותה על לבבך אתיא זכירה. ובה נבין משנתינו הקדושה שהיתה תורה חתומה ועתה היא מאירה. וזהו שאמר בן בג בג אמירה נעימה. בשבחה של תורת ה' תמימה. הפך בה והפך בה. יכול אתה בלימודך להפוך הסברא לכאן ולכאן אם עוד לא זכית לבוא למטרת האמת ולהוציא מתוך משנתך הלכה פסוקה וברורה. דכלא בה. כי כל הדעות השונות והתנגדות הן בה ובפנימיותה וכדבריהם הקדושים ריש מס' חגיגה (דף ג' ע"ב) בעלי אספות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין וכו' שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה טעתה ת"ל נתנו מרועה אחד ע"ש. ובה תחזי. וסופך שתראה בה האמת וכמו שאמרו בפ"ק דמגילה (דף ו' ע"ב) לאוקומי גירסא סיעתא מן שמיא היא וסיב ובלה בה תיגע ותעמול הרבה בתורה עד שתהיה עי"ז שב גם ישיש עד"ש הרמב"ם ז"ל בפיה"מ סופ"ק דברכות בענין ראב"ע ע"ש בנועם שיח קדשו. ומנה לא תזוע. אפי' אם ברוב יגיעך עדיין לא תזכה לאוקומי גירסא ועודך מהפך שמועותיך אעפ"כ לא תסור ממנה בחשבך כי לשוא עמלת ולריק יגעת. שאין לך מדה טובה הימנה שאין לך חיך מתוק מזה דגם אם לא

*) התחלת הקדמה זו כתבתי כימי בחרותי כשהתחלתי לסדד את החדושים אשר חנן אותי השי"ת ברוב רחמיו וע"כ נמצאו בה דברים אשר יאותו רק כשיוצאים ספי עול ימים ועתה אשלים אותה בבואי להוציא חבורי זה לאור:

באת לכלל ידיעת הדברים על בוריין ואמתתן מ"מ לא יקופח שכרך. כי בשאר חכמות אם לא השגת ידיעה ברורה אזי כל יגיעך עלה בתהו אבל בתוה"ק מדה יתירה יש בה שהעסק לבדו הוא תכלית הלימוד. ואחריו החזיק בן הא הא ומילא את דבריו במאמר קצר. לפום צערא אגרא. כלומר אין הקב"ה מתבונן אל התכלית שהיא הידיעה כי אם אל הצער והטורח ולפיהן ישיב לאיש גמולו. כי מה יעשה ילוד אשה קצר הדעת ושבע רגז אם אין בכחו לירד לעומקה של הלכה הרחבה מני ים ונשנבה מבינת אנוש. וכי יפסיד בעבור זה כל יגיעתו חלילה. ע"כ מחקי התורה הנעימים והישרים לשלם שכר לפי העמל לבדו ודרכיה דרכי נועם. זו היא לפע"ד כונת המשנה הזאת. וע' בספר בני יששכר למאור עינינו רוח אפינו מהרצ"א ז"ל אבד"ק דינוב מאמרי חנוכה מאמר גר מצוה אות י"א וי"ב ויערב לך:)

ולא נפלאת היא ולא רחוקה מעתה גם כונת רבינו הקדוש שסידר אחר משנה זו מסכת הוריות אשר לכאורה אין לה המשך וקישור למסכת אבות וע' רמב"ם ותוי"ט מ"ש בזה. אמנם עפ"י האמור א"ש ויובן היטב כי להורות נתן איך גם הסנהדרה הגדולה עלולה לטעות לפעמים כי זהו בטבע המין האנושי ובכל זאת לא יעלה בדעת אדם לחשוב תועה על מצוקי ארץ אלה כי לריק יגעו ואין ספק כי שכרם אתם ותורתם מכרזת עליהם אע"ג שטעו והתירו מה שאסור עפ"י התורה ויש לפ"ז סדר נאה למשנתו של רבינו הקדוש זי"ע:

ועפ"י הדברים האלה יש לבאר המאמר המפורסם והוא במדרש בראשית רבה (פרשה ס"ב) מך דמך רבי אבהו אחזו לי' תלת עשר נחרי אפרסמון אמר אילין דאבוה ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' אבן משפטי וגו'. ונתקשו בזה כל המפרשים ובראשם החכם ר' מגשה בן ישראל נ"ע בספרו נשמת חיים מאמר ב' פרק י"ט איך ר' אבוה מאור התורה יאמר כדנא מלתא יצא עתק מפי קדשו לריק יגעתי ואנן מה נעני אבתרי' ונלחצו מחברים שונים לפרש המאמר הנפלא הזה אבל לא העלו דבר המשביע. ברם לפמ"ש בעניותי לא רחוק לומר הכונה דר"א לרוב ענות צדקו ולפי רוב ידיעתו שאין חקר להתורה וכי בכל יגיעותיו עוד לא הגיע לתכלית ידיעתה וכמו שמצינו גם בר"א הגדול שאמר הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפי' ככלב המלקק מן הים כדאיתא במס' סנהדרין (דף ס"ח ע"א) וה"נ איתא במדרש שוחר טוב (תהלים פרשה קי"ט) גר אנכי וגו' וכי דוד גר הי' אלא כשם שהמתגייר אינו יודע כלום בתורה כך עיניו של אדם פתוחות ואינו יודע וכו' ומה אם דוד אמר כך וכו' יעו"ש לכן אמר כל אילין דאבוה ואני אמרתי לריק יגעתי דכיון שלא באתי עד תכונתה של התורה ועדיין דברים רבים סתומים לפני א"כ לתהו והבל כחי כליתי שהרי חסר לי הידיעה השלמה שהיא מטרת ותכלית הלימוד אכן עתה אני רואה כי משפטי את ה' ופ ע ל ת י את אלהי כלומר דכל עיקר קיבול שבר הוא על הפעלה והעבודה כי רק יגיעתי בתורה תשלם ובעבורה אזכה להני נהרי אפרסמון דכיא הגם שלא הגעתי להמטרה הנרצית ומשום דלפום צערא אגרא:

ולדעתי זאת היתה כונת המשנה סופ"ב דאבות לא עליך המלאכה לגמור וכו'. וע' מר"ש ותוי"ט ולפמ"ש הרי הוא כמבואר. לא עליך וכו' שאין אתה מחויב לגמור לימוד התורה ולבוא ער תכונתה דזהו בלתי אפשרי בחק האנושי. ולא אתה בן חורין להבטל ממנה בטענה דא"כ למה לך ליגע לריק. אם למדת תורה הרבה כפי אשר הי' בכחך (או יהי' פירושו הרבה זמנים) נותנין לך שכר הרבה. כימים אשר עסקת ויגעת בתורה כן ישלמו גמולך הגם שלא גמרת המלאכה ולא זכית להלכה ברורה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פ ע ו ל ת ך היינו שכר הפעלה והיגיעה לא שכר היריעה וכאמור. וזו היא גם כונת רבי אליעזר במשנה הקודמת הוי שקוד ללמוד תורה היינו התורה הנבחרת תורת משה. ורע מה שתשיב לאפיקורס זה המסית לעסוק רק בחכמות אחרות. ודע לפני מי אתה עמל כלומר זאת העצה היעוצה להשיב לו דבתורתנו אנו עמלים ויגעים לפני הקב"ה וזה העמל עצמו יחשב לנו לצדקה והידיעה היא רק שכר היגיעה אבל לא עיקר תכליתה והוא המכוון בלשונו הקדוש של ר״א ודע מה שתשיב וכו' לפני מי אתה עמל שתטיבהו דברים אלה שידע לפני מי הוא עמל. יראה וידע ויתבונן מה בין תוה"ק שהעמל לבדו ישלם ובין שאר חכמות שהעמל לא נחשב מאומה בלי הידיעה. ונאמן וכו' שישלם לך שכר פעולתך וכמו שבארתי בסמוך דדייק לומר שהקב"ה יגמול בעד הפעלה אם גם לא באנו עד חקר תבונתו ונסתלק בזה מה שהעיר בתוי"ט מה שייך הך ונאמן וכו' להקודם ע"ש:

כמוני היום עני ונכה רוח. בבואי לחרות דברים עלי לוח. אם אמנם זחלתי לגשת. בשיח וארשת. ואירא כי ערום אנכי. ובחכמה צר כחו. ואיך אשא ידי. לאחוז בקסת אשר עמדי. לכתוב דעתי הפעוטה. בדעת תורה ודעת נוטה. ואולי ימי הנעורים. יביאוני ח"ו לידי כיעורים. ידיחוני וינתקוני לראי'. לכתוב דברי שגיאה. ומה לי ולצרה הזאת. טוב שתהיינה אמרותי גנוזות. אבל הלא כבר הקדמתי אמרים. כי בעיני יוצר הרים. הפעלה לבדה היא נחשבה רק היא למשפט נקרבה. רחמנא לבא בעי. תהא מלתא הן ביש הן יאי, ותיתי לי אם יהי הגיוני בתורה. בה אחזה אורה. ולא אעשה כאשר יעשון הנערים. אחרי גיום ישליכו דברי תורה היקרים. לחכמתנו הקדושה יפנו ערף. אדמתה לא יחרשו בחרף. רק בחכמות אחרות שאלו. בהן נוקשו ונפלו. לידיעות זרות ידם חדו. במצודת המינות נלכדו. סופם הוכיח על תחלתם כי לשוא היתה תקותם. מהתורה נדו גם נעו. ולממרתם לא באו רקים מזה ומזה נשארו. וזיק הצדקה מקרבם עד היסוד ערו. יהי להם אשר להם והמשכילים יזהירו. אלה אשר האמת בשקר לא המירו. ה' יראה בצדקתם. ירבה תכונתם. יהי בעזרתם. חלקם ונחלתם:

*) וכעת ראיתי במדרש שמואל שבענין דכולא בה ביאר ג"כ ע"ד שבארתי בימי חרפי בס"ד ע"ש:

אנכי עומד וכפי פרשות השמים. לנותן תורה מאירת עינים. כי יעדה עלי ממרום רוח. בשרה החכמה ארכות וקצרות לשוח. יאיר עיני בתורתו. וישמחני בנועם עבודתו. ישיבני אליו בתשובה שלמה. להכניע נפש הבהמה. ולעבדו באהבה ובאימה. להתערן בתורתו התמימה. לא יחסר מימים ימימה. על כל פשעי לסלוח ולכפר בתשובה מאהבה אותם לשפר. ויזכני לעבדו באמת והייתי לו סגולת שפר. אמן:

זאת היא העתקה נאמנה. ממה שכתבתי זה שלשים ושש שנה. אמנם באיזו שנוים הוספה ומגרעת שמצאתי לנכון לשנות עתה בהוסיפו דעת. ואני מקדים זאת לספרי על מסכת מגילה אשר בעזר גירא עלילה. חברתי עיקרו בימי בחרותי בלמדי מסכת זו בחדש אדר בכל שנה דבר בעתו. ורשמתי בעזרה"י כל חדוש אשר חוננתי מאתו את הכל עשיתי בס"ד בימי הילדות ימי ההבל. אז בנעימים נפל לי הבל:

חלק קטן מעט מזער בחדושי תורה. בימים אשר בהם ליהודים היתה אורה. וכעת בחזרי על משנתו הוספתי על הספר תוספת מרובה תלי"ת עד שנעשה חבור שלם על סדר המסכתא מראשה עד סופה. ותפלתי שגורה בפי. שלא אכשל בהטיפי. יהא רעוא דאימא מלים נעימים. דברים המתקבלים על לב לומדי למד ישרים ותמימים. ירצו כאשה ריח ניחוח. לפני חנון המרבה לסלוח. ברחמיו ישיבני אליו ואשובה. תבונתי תעשה פרי תנובה. יחדש נעורי כימים ראשונים. ולא יבושו בי אבותי הגאונים. עצמה ירבה לי הדל ואין אונים. ויגדיל חכמתי כחכמת גדולים ונבונים. חלדי יקום מצהרים. יסובבוני רחמי שמים. יוסיף חסדו עמדי וינהלני על מי מנחות. חכמה תנוח בקרבי ויראת ה' בלבי ואמת בטחות יהי רצון שלא אכשל בדבר הלכה. ומאת ה' אשא ברכה. להבי תורתו במדה גדושה. ולעסוק בה לאורך ימים בטהרה ובקדושה. יאר ה' אלי פנים. ויהיו ד"ת יוצאים מפי נאמנים. כאמור במדרש שמות רבה (פרשה כ"ה) לחמו נתן מימיו נאמנים זה הקב"ה שמפקד לבני תורה יהיו ד"ת יוצאין מפיך נאמנים ואני מראה לך יופי פנים אל פנים שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך. ובחדושי על סדר זרעים שלהי מס' פאה ובספר הדרושים דרוש כ' כתבתי בזה דברים נחמדים בס"ד ע"ש. יזכני השי"ת להיות נאה דורש ונאה מקיים ולעבדו בכל נפשי רוחי ולבבי. ינחני במעגלי צדק ויקרבני לעבודתו אותי ואת גוי. נחיה ונראה כל צאצאינו אמונים על ברכי התורה והיראה לאורך ימים ושנים. עד יבוא מורה צדק ועינינו רואות חסדי דוד הנאמנים. בבי"א:

והנה אם גם מעודי רשמתי כל מה שעלה במצודת עיוני עלי גליון. בכ"ז לא עלה במחשבתי להדפיס איזה חבור מכסה טעמים. וביחוד עמד תמיד לנגדי מאמר הש"ס במס' מכות (דף י' ע"א) דרש ר' סימאי מאי דכתיב וכו' ומי אוהב בהמון לו תבואה למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו והיינו דאר"א מ"ד מי ימלל וכו' למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו, ומאמר זה סגר את הדרך בעד איש כמוני מלפרסם חדושים ולהפיצם ברבים (וע' שלהי הוריות ותראה עד היכן מגיע כחו של מאמר זה. הן אמת ולא אכחד כי כאשר החילותי לפני איזו שנים לסדר חדושי מר אחי הרב הגדול והחסיד זצ"ל אז נתעורר בלבי רעיון על אודות הדפסת חדושים שלי מטעם כמים עמדי אכל הוסכם בדעתי שלא להתחיל בשל הדיוט עד אשר אברך על המוגמר בהדפסת כל כתבי הקדש כמו שתראה בהקדמתי להספר הטהור זכרון אלעזר מה שגליתי דעתי בזה. *) ואולם מסבב כל הסבות ית"ש אחרת יעץ ובשנה דאשתקד ראיתי כי בא מועד צאת ספרי הדל לאור. ואימא לך איזי גופא דעובדא היכי הוה. אשפוך שיחי לפניך קורא חביב אספרה כל צרותי:

אודיע צערי לרבים. אדברה וירוח לי:

שלו הייתי בביתי ואחר שלש שנות נדודים אשר עברו עלי מאז נסעתי ממקומי (וכמו שהזכרתי בהקדמתי לקונטרס זכרון יהודא) באתי אל המנוחה בשובי הנה. ובקשתי לישב בשלוה. אמרתי אשקטה במכוני. והנה בתי הבכירה אשר היתה תמיד בחזקת הגוף אלימתא ביתר עז הוכחה במכאוב ״אינפלוענצא״ ומפני שעזבה מטתה לפני המועד נתקררה מאד והרופאים יעצוני לנסוע עמה למדינת שוומיץ, ושם בכפר דאוואס בין הררי אלף הגבוהים המכסים שלג עולמים שכבה על ערש דוי כל החרף העבר. ואחר שבעים מיום בואנו שמה. ביום ב' פ' ויצא ו' כסלו. באה אלי בעוה"ר השמועה האיומה כי בלילה נלקחה עטרה מעל ראשי ומתה עלי אמי מורתי סגולתי ותהלתי הצדקנית וחכמנית כלילת מדות טובות ונכבדות טובת לב ושכל מלאה דעת ויראת ה' אין גומרין עליה את ההלל בקש"ת מרת מלטשה הינדא זללה"ה בת אא"ז הרה"ג צדיק וישר חסיד ועניו קדוש ה' מכבד אוהב ושואל במסי"נ ממש בקש"מ מו"ה אלכסנדר המפרסם בשם ר' סענדערל לנדא זצ"ל ממאהלוב ע"נ דניעסטר בן הגאון החריף המהלל בתורתו וצדקתו מו"ה זאב וואלף ז"ל אבד"ק ראדיוויל ודובנא רבתי בן הגאון הקדוש המפרסם מו"ה נפתלי הירץ ז"ל אבד"ק קובלא ודובנא (והוא חתום בין חכמי קלויז רבתי בבדאדי על כתב ההיתר בספר אור הישר דף פ"ח ובסוף ימיו עזב כסא הרבנות ומ"כ בביה"ק הישן בבראדי) בן הגאון המפרסם בחריפותו רבן של ישראל מו"ה צבי הירש ז"ל אבד"ק הלברשטט והמדינה שהי' חוטר מגזע קדוש הגאון מו"ה יוסף כ"ץ ז"ל אבד"ק קראקא בעהמ"ח שו"ת שארית יוסף ונצר משרש רבנו הגדול הגאון המפרסם כליל החמודות מהר"ל מפראג זיע"א. ואמו של אא"ז מהרנ"ה הנ"ל היתה בת הגאון הכהן הגדול מאחיו רכי ד' שמחה זצ"ל אבי הגאון ר' חיים כהן מלבוב). ואמו של אא"ז מהרז״וו הנ"ל היתה כת הקצין המפרסם ר' יעקב באב"ד זצ"ל מבראדי נכר הגאון המפרסם רשכב"ה רבי

*) וגט לא ספרתי חדושי לספרו של מר אחי זללה"ה שלא לערב תבן את הבר כמ"ש שם, ומלבד זה הי' נימוקי עמו מטעם שכתב מו"ה ז"ל בהקדמת נוב"י כי טוב להיות דיוטגמא חדתא דחביבא בעלמא ע"ש והגאון בעל ב"מ ז"ל כתשובות צלעות הבית סימן י"ג כתב עליו חכם עדיף מנביא ע"ש ועתה נתקיימו הדברים כי ויהי' ספרי דיוטבמוו מרתא:

ר' העשיל זצ"ל אבד"ק קראקא אז, ואמו של אא"ז ר' מענדרל הנ"ל היתה נכרת הגאון הגדול מו"ה יצחק סג"ל לנדא ז"ל אבד"ק קראקא (דודו של מז"ה הנוב"י ז"ל) ורבינו הרמ"א ז"ל והגאון מהר"ם לובלין ז"ל. ואמה של אמי מורתי נ"ע היתה מרת חנה מינדל נבג"מ בת הרב הגביר החריף המפרסם בשם טוב מו"ה יעקב ז"ל ממאהליב בן הרב הגביר הצדיק מו"ה שמאי זללה"ה שהי' משים לילות כימים ולא פשט את בגדיו בלילות החול ורבים מצדיקי דורו ובתוכם הגאון הקדוש אבד"ק אפטא זצ"ל והגאון הקדוש הר"ב מלאדי זצ"ל התאכסנו בביתו וחבבו אותו עד לאחת ב). ואמה של זקנתי מרת חנה מינדל הנ"ל היתה מרת גאלדא נ"ע בת הגאון החריף החסיד האמתי כקש"ת מו"ה אהרן שמואל הכהן ז"ל אבד"ק ואמפלא ושדה לבן בעהמ"ח הספר הטהור וצוה הכהן שהי' איש שהכל בו (והי' טהור המחובר לטהורים רבינו הגדול המגיד מו"ה דוב בער ממעזריטש והגאון הקדוש מו"ה פינחס מקאריץ זכותם יגן עלינו) בן הגאון החסיד מו"ה נפתלי הירץ ז"ל אב"ד דקלויז דאוסטרהא נכד רבינו המהרש"א זצ"ל והגאון המפרסם ברוח קדשו רבי ר' נפתלי מפוזנא בעל סמיכת חכמים זיע"א שהי' דור רביעי לרבינו מהר"ל מפראג זצ"ל. ואני אנה אני בא בחטאי הרבים והעצומים אשר גרמו הסתלקות עט"ר אמי מורתי היקרה והישרה תפארת הנשים. מי ימלל שבחה ומי יספר צדקתה לפני נסיעתי לדאוואם הייתי אצלה והתעכבתי שני שבעות והשתוממתי לראות איך נזהרה בכל ענין גם בעת חליה ובכל עש"ק הוכרחו להעמיד הגרות על שלחן סמוך למטתה ואחר שהחליפה בגדי' ישבה על המטה ורגליה הקדושות על הארץ וברכה על הגרות בכונה יתירה ובשמחה רבה ובפנים מאירות כאשר זה דרכה כל ימי חייה. וכתב לי אחי יקירי ואהובי מו"ה שמאי שיחי' לאוי"ט כי גם בעש"ק פרשת חיי שרה עשתה כן ובעת הדלקה התחננה תחנות שונות בלב נשכר ופניה האירו כפני מלאך ה'. ועד יומה האחרון (אם כי גברה עלי' מחלתה ורבו מכאובי') לא פסק פיה מלבקש על נפשה מהשי"ת שירחם עלי' וירפא לה ובכל הימים לא זז שם הבורא יתברך מפיה. בכל לילה גם לרבות לילה האחרון מוש"ק ה' כסלו קראה ק״ש וסימה המאיר לעולם כלו בכבודו בכונה גדולה דברות קדש מלהבות אש. ובעת פטירתה לחיי עוה"ב לא נשתנו פניה ולא כהו עיניה כי אם אור נפלא זרוז עליה. עיני עיני ירדה מים אף רוחי בקרבי נשבר לרסיסים. השי"ת ינחמני ובישועתו ישמחני ובתשובה שלמה ישיבני ועל מי מנחות יושובני שאזכה לתקן כל אשר בעוה"ר פגמתי ורעות גרמתי ואשוב לעבדו בקדושה ובטהרה כאשר עבדוהו אבותי ולא יבושו בי. והנה אז בהתאבלו על מות אמי מורתי ז"ל עלה בדעתי להוציא לאור ספרי הדל על מס' מגילה מפני כי האות הראשונה והאחרונה של מגילה הן הן אות ראשונה ואחרונה של שמה העיקרי מלטשה. אמנם מובן כי לא יכל הרעיון לצאת לפעלות יען ישבתי אז בארץ גדודים רחוק מכל מחמדי נפשי ואוצר הספרים לא הי' עמדי הייתי בן כפר בדר וגלמוד באין מכיר ומודע:

בטלים הרבה היו כנגדי והמונים המונעים אותי מלעשות אשר זממתי. כל מעיני היו בעסקי רפואת בתי ובכל יום צפיתי לישועה. ככה עבר עלי כל החורף הלז בלי לגמור אמר ברור בענין זה:

ואולם ברוב חטאי ופשעי הגדולים והעצומים נשבר לבי בקרבי ויהי למים. כי הכיתי בית מאהבי ונלקחה עטרה ממני ופארי מעלי הופשט ודחק ממני מחמד עיני ומחמל נפשי. נחתי בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי. אוי לי אהה עלי אנה אוליך את חרפתי כי נלכדתי בעוני ומעלי ענה בי. עלה מוח בחלוני ונקטף מאתי פרח יקר ונעים אשר בפז לא יסלה וזהב עפר נגדו. כי במוצאי ש"ק י"ג ניסן תרס"ט לפ"ק. יו"ט של שבטי שבט לוי בהעלותו את הנרות. יום א' לסדר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'. יומא דהלולא דרבינו הבית יוסף הקדוש זיע"א. כחצות הלילה עת רצון. בההוא רעותא אסתלקת מעלמא דא בתי הבכירה והבהירה. עלמה יקרה וישרה. יפה כלבנה וכחמה ברה. מלאה דעת ויראת ה'. משכלת בכל מדע ומעוטרת במדות טובות ויקרות. חכמה ואמונה בה התאחדו ולא התפרדו. ישרה ותמימה ובתואר בקציעה וימימה. דבקה לאהבה באביה ובאמה וקימה מצות כבודם עד לחדא. שכל זך וטהור. פה מפיק מרגליות. מקראי קדש רבים ערוכים על שפתותיה שושנים ומאמרים שונים ממדרשי חז"ל הקדושים חרותים על לוח לבבה הטהור. טובת לב עד להפליא ורחוק מפנינים מכרה. כפה פרשה לעני ופיה פתחה בחכמה. רבות בנות עשו חיל והיא עלתה על כלנה. בשערים יהללוה מעשיה הטובים ומדותיה הנכבדות. רק אומת יהנה חכה וותועבת שפתיה שקר. כל מעשיה ופעלותיה היו רק לשם שמים ומטוב לבב לעזור לקשי יום ולנדכאי רוח. נפטרה מן העולם מתוך שמחה וצהלה פנים ושחוק נעים על שפתיה ונתקיים בה המקרא עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. שמה הטוב חיה שרה נבנ"מ אנה אני בא. בשתי וגם נכלמתי כי בעוה"ר נסתמו שערי שמים מלקבל תפלתי וגם שערי דמעה ממני ננעלו. אוי לאותה בושה אוי לאותה כלמה שלא הי' ביכלתי להפך מדת הדין למדת רחמים להציל נפש טהורה כזאת ממות. השי"ת יחזירנו בתשובה שלמה לפניו ויסלח וימחול ויכפר לי ולא יוסיף עור לדאבה אכי"ר. ומפני שאין שם בדאוואס עדת ישראל הבאתי את מתי לעיר הגדולה ציריך מסע חמש שעות ואקברה שם במעלה הקברים שלמים וכן רבים נכבדי העיר מערת היראים שומרי הדת והרבנים בראשם התעסקו בקברתה והלכו אחר

א) הר"י באב"ד הנ"ל לא הי' לו בנים כ"א שלש בנות והשיאן לגאוני הדור. האחד א"ז הג' מהרנ"ה ז"ל הנ"ל והשני הגאון המפרסם מהר"י הורוויץ זצ"ל אבד"ק המבורג והשלישי הגאון מו"ה חיים סגל לגדא זצ"ל אבד"ק פודקאמין:

ב) ופ"א שאל אא"ז ה"ר שמאי ז"ל את הר"ב ז"ל שהי' דרכו אחר התפלה לעסוק כתורה כמה שעות מה יענה לדברי חז"ל שהזהירו כ"ב על אכילת פת שחרית. והשיב בקדשו תלמוד בגימטריא פת ודפה"ה. וזקנתי הצדקת מרת בילא נ"ע נדדה שנה מעיני' בכל לילה למען הביא בעצמה ארחת הערב לשלחן הר"ב זצ"ל שהי' אוכל כמה שעות אחר חצות לילה:

מטתה לכבוד אבותי הקרושים גוחי עדן. נשים שאננות וכבודות מנשי פני העיר התעסקו בטהרתה והלבשתה. ישלם ה' פעלם ומשכרתם תהי' שלמה בזה ובבא. יראו זרע יאריכו ימים. חלף עבודתם באמת ובחמים. ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל בל פנים. ונזכה כלנו לשמחה של מצוה לאורך ימים ושנים. אמן:

והנה לספר כל שבחה תלא עמי ולהכתב לא נמסר. רק אפרסם בעולם את אשר עיני ראו ולא זר בכל עת שכבה על ערש דוי קרוב לחמשה ירחים שסבלה מכאובים רבים ורעים בכל אבריה מראשה ועד רגלה ובכל זאת לא התאנחה ולא התעצבה כי אם היתה תמיד שמחה וטובת לב. קבלה יסורים באהבה וצהלתה בפניה המאירים כזוהר הרקיע. ובבוא רופאי אליל פעמים בכל יום לעשות בה זריקה לרפואה הושיטה במנוחה והשקט את ידה וקבלה מכאוב הדקירה בשמחה. ממש כרבי עקיבא קדוש ה' סרקו את בשרה והיא היתה שמחה ביסורים. פעם אחת בהתחזק עליה מכאובים רבים במקומות שונים מגופה יצאה אנחה מלכה ואז תיכף כמו רגע התחרטה ע"ז ודברה אל נפשה כדברים האלה. מה את מתרעמת ומה יש לך עוד צדקה לזעוק ולהתאונן הלא ה' הצדיק ואת בעצמך גרמת לך כל זאת ובמשפט באה עליך הצדה הזאת וזה עוד מעט כי ראוי לך הרבה יותר. וככלותה לדבר מיד האירו פניה וייטב לבה והרגיעה רוחה. נפשי עלי תשתוחח בזכרי זאת איך הצדיקה עליה דין שמים. ובאמת נתכונה בדבריה הקדושים האלה לדעתם הקדושה של חז"ל במס' ד"א זוטא סופ"ב שאמרו שם ואם הרעות מעט יהי' בעיניך הרבה ואמור אוי לי כי חטאתי אוי לי כי בא מכשול על ידי אם הרעוך הרבה יהי בעיניך מעט ואמור במעט נגביתי והלא יתר מכאן הייתי ואוי ע"כ לשונם הטהור. איברא עוד בימי ילדותי העירותי ע"ז מהש"ס ברכות (דף י"ט ע"א) הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף וכו' אמר אביי לא מיבעי לי' לאינש למימר הכי וכו' והובא להלכה בהגהת מז"ה הרמ"א ז"ל ביו"ד סימן שע"ו ס"ב ע"ש ויפלא על הרב בעל נחלת יעקב ז"ל שלא העיר דמסקנת אביי דלא לימא הכי:

ומבלעדי זה תמהני דלישנא דא משמע שהי' ראוי יתר מכאן ומ"מ ויתרו לו משמים ולא גבו ממנו רק מעט והו"ל כאומר הקב"ה ותרן דלא אריך למימר הכי ולא יתכן ליישב זאת רק עפ"י דברי המג"א בסימן קנ"ו שחולק שם על הרש"ל וכתב דהקב״ה מאריך אפי' וגבי דילי' ע"ש וק"ל. וע' בענין זה דברים חמרים בספר הבהיר זכ"א למר אחי הרב הגה"ח זללה"ה פ"ה דשקלים בד"ה פיסקא נחוניא חופר שיחין. עב"פ ראיתי מזה איך השכילה להבין דלא עביד קוב"ה דינא בלא דינא. ופ"א אמרה לי. כשאתרפא ממחלתי. האח. איך אעבוד אז את השי"ת. ובפירוש קבלה ע"ע להזהר בכמה ענינים ביתר שאת. וגם אמרה דבסעודת ההודאה תרבה בשמחה ותודה לה' חסדו בכל עוז. וביום הפורים קראתי לפניה המגילה והיא עיינה בשום לב בתנ"ך הגם שהיתה דפת כח מאד בו ביום ומאנה לשמוע שוכבת כ"א ישבה על ממחה כראוי וקימה בעצמה הכון לקראת אלהיך ועשתה המצוה בשמחה. והיה ככלותי לקרוא שאלה מאתי על איזו דברים שיש להעיר עליהם ויובא אי"ה לקמן בדברי אגדה. שמירת ש"ק קומה בשלמות האפשרי וגם בימי חליה נזהרה מאד מאד בכל ענין וטימיה לא העלתה מסרק על ראשה בשבת ויו"ט וביום שבת הגדול היום האחרון מימי חייה בבקר דברה עמי מזה ובקשה מאתי לקנות לה קודם יו"ט מסרק העשוי משער להיות מיוחד לה לשבת ויו"ט. וזה מבואר להיתר בתשובות הריב"ש הובא בש"ע או"ח סימן ש"ג וע"ש במג"א ס"ק כ"ב וכבאה"ט או"ק י"ג. ובליל ש"ק שגברו עליה מכאוביה הרבים עמדתי אצלה כמה שעות והיא התחזקה והתאפקה מלהתעצב ונהפוך הוא כי הראתה פנים שוחקות ואמרה לי מדוע אתבטל מענג שבת ולא אמהר לקדש ולסעוד ובקשה מאתי כי בש"ק הבא לא אבקר אותה כלל לפני הסעודה. אמנם בעוה"ר הי' זה ליל ש"ק האחרון שלה. ממאכלות אסורות התרחקה במסי"ג ממש וא"א להעלות על הגליון וכשהוכרחנו לתת לה במצות הרופאים מאכל אסור ירדה בבכי ר?ב ובדמעות שליש ממש כילדה קטנה עד אשר אמרתי לה דמותרת לאכול עפ"י חק התורה משום פקוח נפש אז שמעה בקולי ובשאלי אותה אחרי אכלה אם טעם לחכה השיבה לי שאיננה מרגשת בזה שום טעם ולא יערב לה כלל וכל מה שאוכלת עתה היא אוכלת רק לשם רפואה. תמיד שמרה פיה ולשונה מכל דבור אסור ותבחר לשון ערומים בהרחקה יתרה ומשמרת למשמרת ובכל ימי חליה נזהרה בנקיות וטהרה ועד שעה אחרונה ממש היתה זהירה בנטילת ידיה ונקיון כפיה:

ביום שבת הגדול י"ב ניסן השכימה בבקר בלב שמח ופנים מאירים ונתחזקה תקותנו כי ייטב לה. אולם בעוה"ר נחלש לבה אחר הצהרים וכחה הלך הלוך וחסור והיא בתבונתה הגדולה הרגישה כי קרב קצה והכינה את עצמה בדעה עלולה וזכה. סמוך לבין השמשות בקשה מאתי בלב נשבר ונדכה כי אסלח לה על אשר זלזלה בכבודי בעזות מצח. ואנכי היודע כי מעולם דבקה בי לאהבה ולא יצא מפיה דבר ח"ו שיפגע בכבודי אמרתי לה כי אינה צריכה לבקש סליחתי יען חפה היא מכל פשע ואז הרגיעה דוחה ואורו עיניה ומיד התפארה בזה באזני אמה שמחלתי לה על כל שגיאותיה ואחרי כן דברה על לב אמה דברים טובים דברים נחומים. במוש״ק הושמתי לה מים מבושמים ואמרתי לה כי ריח טוב משיב את הנפש והריחה כדי לקים מצותי ולהראות טוהר אמונתה. וכחצי שעה לפני מותה אמרה לי אבי איך הוא לשון המקרא באיוב שאמר ע"ע כיון שסבלתי כה הרבה מה זה יפלא עתה. והי' כונתה על המקרא אם כח אבנים כחי וגו' (איוב ו') והיא המליצה זאת על נפשה. ככה היתה מחשבתה דבוקה עד רגעה האחרון באמרות טהורות דברים שבקדושה. ביום שלפני' ספרה לי כי בכל הלילה העבר בחלומה והנה היא קוראה קריאת שמע. ושבעות אחדים מקודם שרה לעצמה לפני השנה בצניעות זכה וטהורה הזמר אחד מי יודע בעל פה מראשו עד סופו ובכל פעם שסימה אחד אלהינו בשמים ובארץ נשאה עיניה למרום ופני להבים פניה. ולמען הראותיך מה דבה אמונתה בצדיקים והמחברים להם אספר בזה כי ביום ה' י' ניסן בהתגבר עליה מחלתה ורבי גם עצמו מכאוביה בקשה מאתי שאעשה מצדי האפשרי להקל מעליה הכאב אז המו מעי לה ומפרתי לה הידוע מהגאון הקדוש שר שלום זצ"ל מבעלזא כי בבוא אליו איש והתאונן על איזה כאב אזי הניח ידו הקדושה על המקום ושב ורפא לו והוספתי לאמר כי אם גם ידעתי שפלותי בכל זאת בכח אמונת חכמים הנני מקשר רגע זה את עצמי במעשי הצדיק הלזה זיע"א ואעשה כן גם אני. ואשים ידי על לבה ומיד שאפה רוח ואמרה בתמימותה שהיא מרגשת כי הוטב לה והוקל הכאב וביום ש"ק לפנות ערב בפנות אליה מר המות בקשה מאתי לעשות גם אז כן ומלאתי רצונה ותחי רוחה ואמרה כי בכל מקום שאניח ידי לא תרגיש שום מכאוב. וזה עדות נאמנה על עוצם אמונתה הטהורה במעשי צדיקים והמאמינים בהם. גם ביום ועש"ק הבקר אור ספרתי לה מרבינו הקדוש מהרי"ן זצ"ל זיע"א אבד"ק סטרעטין שצוה לחולה אחד לטעום מיד בקומו וצויתי עליה לעשות גם היא כן ותיכף אף שלא הי' לה שום תאות אכילה בימים האחרונים עשתה כמצותי. וביום ש"ק בבקר בגשתי אל מטתה ספרה לי כי מיד בהקיצה משנתה אכלה עגה קטנה בדי לקיים עצת דה"ק הנ"ל, כה גדלה אמונתה העריפה והזכה. ולפני מותה התפלאו כל העומדים שם על דבריה שנאמרו בהשכל ודעת ופתאום פתחה פיה ואמרה עתה טוב לי מאד והכל סביבותי מאיר ומזהיר כלו הפך לבן ומיד חזרה ואמרה האם תחשבו שאינני יודעת כי אינני רואה עתה דברים כהויתן ובטח הוא מפני החום הרב בגופי או אולי כבר היא נסיסה זו המלחמה בין החיים ובין המות. ככה היתה דעתה צלולה עד להפליא על שכל מליה. ושוב בקשה שיכסוה היטב עם השמיכה ולפתוח הדלת היוצאת להמעקה למען יכנס האויר הטוב והצח. ובשחוק נעים ועינים מאירות יצאה כרגע נשמתה הקדושה והטהורה בהשקט ובבטחה תהא מנוחתה בנ"ע במעלות קדושים וטהורים. היא הלכה למנוחת עולמים ואותנו עזבה לבכי ולמספד על אבדה יקרה כזו שאין לה תמורה ובאמת ע"י צדקתה וצהלתה היתה תקותי חזקה כי אך חלי הוא ותשאנו אבל בעוה"ר נסתמו ממני תפלות הגיונים. תקותי נשארה מעל ובטחוני מפח נפש. אוי ואבוי כמה שנים חלפו עברו עד שזכיתי לבת יקרה זאת וחביבה היתה לי כבבת עיני היא תהלתי ובה אתפאר. וחנה פתאום נשבר לבי שבר אל שבר. עני בשבט עברתו ראיתי אני הגבר. ועוד בין כסא לעשור האיצו הרופאים לנסוע עמה למקום הרפואה אבל היא בטוב לבבה ויקרת רוחה מאנה לנסוע עד אחר יום הכפרים. ולמחרתו שהייתי מוכן להשים לדרך מעמינו אמרה כי לא תאבה שיטרידני טרח הדרך ומושבי במקום רחוק מעבודתי בימי החג הקדושים וקבלה ע"ע הצער והכאב בכל אותו הזמן. ובהתעסקי בתקון הסכה על המעקה עזרה לי מעט וגם ישבה עמי בשני ימים הראשונים בסכה וכל כונתה היתה לשם מצוה ולמען עשות לי נחת רוח ולהראות אהבתה העזה אלי. יסוכך השי"ת עליה באברתו ויחביא אותה בצל ידו ותזכה לישב בסכת עור של לויתן. הוי מה רבה האבדה ומה גדול השכר. כי עלמה צעירה זאת ירדה אלי קבר. ובגזרת השי"ת הבאתיה בעצמי למקום שנתבקשה והיא מסרה נפשה למיתה בשמחה ובלבב שלם. שה תמים לעולה על אחד ההרים הרמים. חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה יש לי להתאונן ולקונן. אוי לי אהה על נפשי. הכי קרא שם המקום דות מלשון מדוה וכאב במו דותה (ויקרא י"ב, ב') שפירש שם רש"י ז"ל בלשון אחר מענין מדוה וחולי ע״ש אלא דהתם התי"ו היא במקום ה"א כמובן וכאן הוי התי"ו סי' הרבים כי במקום הזה לקיתי בכפלים ולבי עלי דוי פעמים. שם החזיקתני שמה לשמע השמועה האיומה מפטירת אמי מורתי עטרת ראשי הצדקנית זללה"ה כמו שהזכרתי למעלה ושם הגעתי לצרת הבת כי חשכו עיני מראות בהלקח מאתי כתי הבכירה יפתי תמתי נבג"מ ועל זה ידוו כל הדוים. ואני בעניי קורא שם המקום א לון בכות מפני כפל האבל כמו שפירש"י ז"ל בנימוקי החומש (בראשית ל"ה, ח') ע"ש. ה' ברחמיו המרבים ינחמני וירחמני ויושיעני וישמחני אמן:

ואלה הטורים חברתי לחרות על אכן המצבה מרחשון העבר יומא דהלולא דרבינו הקדוש מהר"י מדיזון זיע"א:

חכמה ואמונה טהורה בלבד נצמדו יקרו מדותיך וכל מעשיך נחמדו הוריד אהבת וכבדת שמחת לבביהם, שכרך גדול מאד בעדן שמים רב טוב צפון לך אור שבעתים הוריך יוכרוך לטוב כל ימי חייהם:

ואז בהלקח ממני מחמד נפשי הבת היקרה גמרתי בדעתי להוציא לאור חבורי על מס' מגילה בעזרה"י. וקראתי את שם הספר נפש חיה הוא שמה העיקרי של בתי עליה השלום והי' לה לשם עולם. ומפני שכתב רבינו הרוקח זיע"א בהקדמת ספרו שכל אדם צריך להזכיר שמו בספרו ע"ש לכן טמנתי ברמז אותיות השם הלז ראשי תיבות של אלו המלות נתחדשו פלפולים שונים חברם ישראל הלוי. והשי"ת יזכני לאריכות ימים ושנים בעסק תורתו ויראתו ועבודתו אכי"ר. והנה זכותה של בתי היקרה עה"ש סייעה לי כי גליל פסח בעוד מתי מוטל לפני אם חדשתי איזו דברים בסדר ההגדה וגם בימי אכל השבעה אחר יו"ט עלו ברעיוני אמרות ישרות בס"ד ועוד הוספתי בשובי לביתי חדושי אגדה הנאותים למצבי כעת בעוה"ר. אי לזאת הנני עתה לרשום כל הדברים האלה על הסדר ואשימם בראש ספרי. כי מזקנים אתבונן ש"ב רבינו הגדול בעל הפלאה זצ"ל שהקדים מלי דאנדתא לחבוריו אשר חבר בפלפול הלכה ואחריו החזיקו מחברים רבים. אמנם לא לדרשא קאתינא להדפיס דרושי אגדה ארכים ורחבים המשולבים בהמשך וקישור מדרשים שונים. כי אם בחרתי בדברים הנזכרים שהם חביבים עלי יען לא יגעתי ולא חשבתי כלל להמציאם כי לבי לא הי' עמי בעוה"ר וראשי עלי כגלגל אלא שבהיותי מהרהר באסונו הנורא לא אליכם כל קוראי ספרי) עלו במחשבתי חדושים אלה וראיתי עין בעין רחמי שמים עלי כי השי"ת ברוב חסדו וחמלתו נתן בלבי רעה והשכל לחדש דברים אשר הועילו לנחמני ולחזקני באמונתי שהכל נהיה בדברו ולדעת ברור כי הוא ב"ה לבדו רכון כל המעשים סבת כל הסבות וכל דעביד רחמנא לטב עביד. וע"כ אעתיק כל מה שאמרתי אחרי מות כתי ודברים אחדים שחדשתי במדינת שווייץ איזו שבעות מקודם בעודה בחיים מלבד שנים שלשה גרגרים מלי דאגדתא הכתובים אצלי מכבר והם ראוים להצטרף לזה ובסוף ספרי אדפיס קונטרס הספקות אשר זכרתי בס"ד בימי חרפי לפי שאין בו כדי להדפיסו בפ"ע ואיידי דזוטר מירכם והזכרתי דברים ממנו בחבורי במשנת אין בין יו"ט לשבת ואקוה כי צעירים לימים השוקדים על דלתי התורה יקבלו איזו תועלת מקונטרס זה ואם מצער הוא ותחי נפשי בעזרה"י. ואני תפלה כי יהי רצון מלפני בוראנו ית"ש שהדפסת ספרי זה אשר רבי תורתו הם בכורי פרי עשתנותי תהי' לזכות ולעילוי נשמת בתי בכירתי סגולתי ותהלתי מרת חיה שרה נ"ע והלך לפניה צדקה ויאיר לה כשמש בצהרים. והיא מרומים תשכון בין נשמות קדושות המהירות כזוהר רקיע השמים. עד אשר תקום ותחי' בתחה"מ לחיי עולם לראות באור שבעתים. וממרום תלין בעדי לטוב שאזכה ללמוד וללמד במנוחה והרחבה שבתי בבית ה' לאורך ימים ושנים טובים ונעימים בשלום יחדו עם נות ביתי מרת הינדא לאה תחי' עמו"ש והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו ירפא מחץ לבבנו ויזכנו לראות את בננו יחידנו משא נפשנו יהודא יחי' עמו"ש (אשר שמו של אאמו"ר ז"ל בקרבו) ואת בתנו אהובתנו שיינדיל תחי' עמו"ש נעל שם זקנתה של זוגתי תחי' אשר היתה בת אא"ז הגאון בעל וצוה הכהן ז"ל) ואת בתנו ידידות נפשנו גאלדא תחי' עמו"ש על שם זקנתי בתו של אא"ז הנ"ל) כלם יחדו מאשרים וישרים ער זקנה ושיבה עם בניהם ובני בניהם שלשים ורבעים עוסקים בתורה ובמצות באמת ובאמונה עד כי יבא שילה רוח אפינו משיח צדקנו ועינינו רואות ומתעדנות בבי"א:

ומפני אשר למעלה הזכרתי יחוסי מצד אמי מורתי נבג"מ אמרתי להודיע כאן גם יחוסי מצד מר אבא עט"ר זללה"ה והיה לזכרון בין עיני תמיד להשתדל ללכת בארחות אבותי הקדושים ולמען ירעו צאצאי גם המה איזה מקור מוצאם ויתעוררו לאחוז מעשי אבות בידיהם והיו לעטרת זקנים וכיר"א:

אאמו"ר הרה"ג מו"ה יהודא זצ"ל ב) הי' בן הגאון המפרסם מו"ה אלעזר זצ"ל אבד"ק בראדי בעהמח"ס יד המלך על הרמב"ם והגהות הש"ס ובימי חרפו הי' מכון שבתו בעיר לבוב ואז טרח הרבה בהנהת ספר שנות אליהו להגר"א זצ"ל שנדפס העם ראשונה בלבוב. מלבד אשר שמעתי רבות מפי קדשו דאבא מארי ז"ל עוד הקשיבה אזני רב קשב מפי קני בראדי מספרים מצדקתו וחכמתו וקדושתו וסופו הוכיח על תחלתו כי בחלותו בשנת תקצ"א מסר תיכף נפשו למיתה וכל היום לא פסיק פומי' מדברי וידוי ותפלה. הרופא העיר למוסר אזנו שההתרגשות תוכל להזיק לו והשיבו האם תחשוב שמוסרים הנשמה ביד איש כמוך הלא צריכים למסור אותה בידו של ממ"ה הקב"ה ואיך לא אתרנישט. והיה הקרוא אותו הרופא בשם רבי אמר לו היום לא תקראני כי אם בשמי שנאמר ואין שלטון ביום המות. הגאון מהרש"ק ז"ל ספר כמה פעמים למבידיו כי שעה מועטת לפני פטירת מז"ה ז"ל עמד הוא ז"ל בחוץ לפני מעונו שהי' רחוק הרבה מבית אא"ז ז"ל (מרחק שני רחובות ארכים)

*) א) כי ע"י סבות שונות לא באה לקבורה עד יום א' דהוה"ש. ב) ע' בקונטרס זכרון יהודא מה שסופר כבוד מר אחי זצ"ל במקצת שבחו של אאמו"ר זצ"ל ואני אודיע עוד זאת שנשא אשה בחיותו בן י"ג שנה ואיזו חדשים והי' דר בבית חמיו בווארשא בעשר שנים ושם דבק לאהבה בהכרת הרב הגאון החסיד המפרסם כקש"ת מהרי"ם זצ"ל הרבי סגור ונסע עמו בצוותא חדא לקאצק ואח"ז כשהעתיק מושבו לבראדי לא נרתק חבל הכסף וע"י מכתבים שמע לקח מפי קדשו, ואעתיק דברים אחדים ממכתב א' ששלח הגאון הצדיק הנ"ל לאאמו"ר ז"ל בשנת תר"ב בכת"י קדשו וז"ל באמצע מכתבו, איני יודע כעת מעמד החסידים שם ואם יש לך התחברות עמהם, כי איך שהוא טוב יותר התחברות עם חסידים, ואף שיש איזו עקמניות שלא ייטב בעיניך בכ"ז טובה הצוותא להזכיר שלא לשכוח העיקר, גם להיות לך שיעור קבוע גמרא בכל יום בבקר, ראשית הזמן תתן לה'. כמה שיש לך פנאי עכ"פ שעה א' קבועה יהי' לך בבקר ללימוד ולישוב הדעת והיא טובה על כל היום, מה אכתוב לך, הלא הרבה דברים ידועים עתה להחסידים הרבה יותר ממעשיהם, לא חסר רק לחקוק מקום בלבו כדי לקבל הדברים בראוי ומה יועיל בזה מכתב, כל אחד צריך לייגע בעצמו כדי להכניס בלבו דברי תורה כי הם חיינו, עכ"ל הזהב והם דברים יורדים חדרי בטן ובמה הלכתא גברותא איכא למישמע מד"ק אלה בתהלוכות דרכי עבודת השי"ת, ובאמת לא הניח אאמו"ר ז"ל ככל ימי חייו יום שלא יעסוק בתורה כבקר השכם הגם שהי' טרוד בעסקיו, ויהי בנסוע הגאון החסיד האמתי הרבי מגור זצ"ל לסאדינורא לראות את פני רבינו הקדוש והטהור מהר"י מריזון זיע"א ועבר דרך בראדי אזי התאכסן במעון אאמו"ר ז"ל ובמוצאי ט"ב הגם שהי' לו סיום על מסכתא לא רצה לגומרה רק יצא י"ח בסיום מפ' תענית שהי' אבא מארי ז"ל רגיל לסיים בכל מוט"ב, והי' לו כוס כסף וגם של כסף שנתן לו הגאון זצ"ל במתנה לאות אהבה, והעיד בן משק ביתו כי במשך שתי שנים ומחצה מיום שמתה עליו אשתו הראשונה (שהי' אז בן שלשים שנה) עד שנשא את אמי מורתי ז"ל לא שכב אאמו"ר ז"ל במכה רק הי' ישן בכל לילה בישיבה שיש עמה סמיכה, ובחודש מרחשון שנת תר"ט זכה לקבל פני שכינה שהי' בסאדיגורא והריזונר הקדוש זי"ע הושיבו אצלו ודבר עמו בשלש שעות רצופות במלי דעלמא כדרכו בקדש. ושמע דברי וידויו באר היטב וגם אמר אני מאמין כלו בקול רם ובכל כחו וכונתו זיע"א. הוא הי' בן הרב הגדול החכם השלם מו"ה ישראל ז"ל (אשר שמו בקרבי) המפרסם בחכמתו וחבר כמה חבורים שנשארו בכת"י וגם הדפיס חבורים קטנים מועילים כדי לזכות את הרבים ואת שמו הזכיר רק ברמז והוא בן הצעיר של הגאון הגדול רבן של ישראל רבינו יחזקאל זצ"ל אבד"ק יאמפלא ופראג בעהמ"ח נודע ביהודה וצל"ח ודורש לציון ודגול מרבבה בן הרה"ג הקצין המפרסם פו"מ דד' ארצות מו"ה יהודא לנדא ז"ל מאפטא שהי' נקרא בשם רבי יהודה הנשיא בן הרב הגביר נדיב ושוע האלוף המופלג פו"מ דד"א מו"ה צבי הירש ז"ל בן הרב הה"ג מו"ה יחזקאל סג"ל לנדא ז"ל אלוף ודיין דאפטא ולמעלה בקדש עד הרב ר' יעקב ברוך ז"ל בעל האגור בן הרב ר' יהודה לנדא אשכנזי ז"ל מעיר לאנדויא אשר בארץ אשכנז, ואמו של א"ז הר' צבי הירש הנ"ל היתה מרת וויטוש ע"ה בת הגאון הגדול המפרסם רשכב"ה מו"ה יצחק חריף ז"ל אבד"ק אפטא ואח"כ אב"ד ור"ט דקראקא והגליל רבו של הגאון המפרסם מו"ה אברהם ברודא ז"ל. ואמו של א"ז מו"ה יהודא הנ"ל היתה מרת טערל ע"ה בת בנו של מאור הגולה רבי ר' העשיל זללה"ה זיע"א מגזע הגאון מהד"ם פדוואה ז"ל נכד הגאון מהר"י מינץ ז"ל ואמה היתה בתו של הרב ר' הירץ סג"ל אייטינגא ז״ל רופא מומחה בעיר פרעמישלא בן הרוזן המופלג בתורה ווען בחצר הקיסר מו"ה אברהם ז"ל מווינא בן הרב המופלג בתורה ובחסידות ר' מאדיל הזקן ז"ל בן בתו של הקצין הנדיב למדן וחסיד ועניו מאד עשיר גדול רב אוצרות זקן ושבע ימים ר' שמעון גינצבורג ז"ל א). ואמו של אא"ז הנוב"י זצ"ל היתה החסידה המהללה מרת חיה נ"ע בת הגאון החסיד יושב בתענית ונקרא קדוש מו"ה אלעזר זצ"ל אבד"ק רישא וראזינאו ודובנא רבתי ואח"כ עזב כסאות למשפט ומ"כ בבראדי בן הגאון פו"מ דד"א מו"ה ישכר בער ז"ל מקראקא בן הגאון רבי ר' העשיל ז"ל. ואמו של א"ז הר' ישראל הנ"ל היתה הרבנית החכמנית וצדקנית עטרת הנשים מרת ליבא נ"ע בת הרב הגביר הנדיב עתיר נכסין ועתיר פומבי מוקיר רבנן מו"ה יעקבקא ז"ל מדובנא נכד הגאון מו"ה יעקבקא ז"ל אבד"ק גלונא ודק' ניקולשבורג והמדינה ואמו של אא"ז הגאון בעל יד המלך ז"ל היתה החסידה המשכלת מרת שפרינצא טויבא ע"ה בת הרב מסטאשוב ז"ל בן הגאון מו"ה זכרי' מענדיל פרענקעל ז"ל ב) ונכדתו של הגאון מו"ד פינחס הלוי הורוויץ ז"ל גיסו של אא"ז רבינו הרמ"א ז"ל זיע"א, ואמו של אאמו"ר זללה"ה היתה הצדקנית מרת חיה הינדא עה"ש ג) בת הקצין מו"ה מנחם מענדיל יאריש ראפאפורט ז"ל מלבוב. ואמה היתה מרת יארה ע"ה בת הגאון מו"ה נחמן הכהן ז"ל בן הגאון החסיד מו"ה בצלאל ז"ל אב"ד ור"מ דק' אוסטרהא בן הגאון הקדוש המפרסם דבי ר' נפתלי כ״ץ זיע"א בעל סמיכת חכמים בן הגאון מו"ה יצחק ז"ל אבד"ק סטעפין בן הגאון הגדול מו"ה נפתלי כ"ץ זצ"ל אבד"ק לובלין בן הגאון המופלא בדורו מו"ה יצחק בר' שמשון הכהן ז"ל אבד"ק ווינא ופראג בעהמ"ח פירוש קצר על מדרש שמואל ומשלי נכד הגאון המפרסם רבינו עקיבא מאיבן זצ"ל ד), ואמו של א"ז מהר"ן הכהן מלובלין הנ"ל היתה בתו של רבינו הגדול והקדוש מהר"ל מפראג זיע"א, ואמה של זקנתי מרת וארה הנ"ל היתה מרת זעלדא נ"ע בת הכהן הגדול מאחיו הרב הגאון המפרסם רבינו חיים כהן ראפאפורט זצ"ל אבד"ק לבוב בן הגאון רבי ר' שמחה זצ"ל אבד"ק הוראדנא נכד הגאון מהר"ם לובלין זצ"ל, וע' נודע ביהודה מחדו"ת חיו"ד סימן ר"א בסוף התשובה שכתב ויען שאנכי מגזע רש"י וכו' וידוע מסדר הדורות דרש"י ז"ל הי' מגזע התנא רבי יוחנן הסנדלר שהי' דור רביעי לרבן גמליאל הזקן שהי' מבני בניו של שפטיה בן אבוטל בנו של אדונינו דוד מלך ישראל נעים זמירות זכותו יגן בעדנו:

זאת אשר ידעתי מתולדות משפחתי ה) ויה"ר שאזכה לשוב בתשובה שלמה ולתקן הכל לבלתי ידח ממני נדח ח"ו. ומאוצר מתנת חנם וחונן אותי השי"ת ויסיעני להשלים נפשי בשלמות האפשרי ולקשטה בקישוטין דאוריתא למען לא אבוש מאבותי ולא יבושו בי. ועיני תראינה את כל זרעי וזרע זרעי הולכים בדרכי אבותי הקדושים והטהורים אמן:

עודני עומד ומכוין דעתי ולבי בתפלת רבי אבא (ביצה ל"ח א') יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל וע"ש בגמרא. והנה הגאון מהר"ם סופר זצ"ל בתשובותיו ח"ס חלק או"ח סימן ר"ח ברוב גדלו ועזוז רוחו כתב ומרגלא בפומי מה רצו חז"ל לספר בבזיונו של ר"א הו"מ למישקל ומיטרי בלי סיפור הלעג הלזה אך מוסר השכל נשמע מזה יען כי סליק ר״א התפלל יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל ואין זה דומה לתפלת רנב"ה שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי אבל הוא יתרה עשה שיאמר מלתא דתתקבל מה לו אם יקבלו או לא אמור דבריך לשם שמים וע"ב נכשל דמחבו על כל דבריו עכ"ל ואחרי בקשת הסליחה מעצמותיו הקדושות אין דעתי נוחה מזה להעלות במחשבה כאלו ח"ו רבי אבא קדוש ה' לא אמר דבריו לשם שמים ושתפלתו שבה ריקם וכי חז"ל ספרו זאת למען הציג אותו למשל ללמוד ממנו מוסר שלא לעשות כמוהו חלילה לנו מאומר כן, אמנם לפע"ד באור הענין בהקדם מ"ש נכד הגאון דבי ר'

*) א) ע' צמח דור חדא שמ"ו:

ב) וע"כ חתם אא"ז הגאון ז"ל בימי חרפו שם משפחתו פרענקעל לגדא:

ג) ונפטרה י"ט תמוז תקע"ט בעיר לבוב ואא"ז בעל יה"מ ז"ל חבר הנוסח שעל מעבת קכרת אשתו וכתב פרט הישנה ממית ומחיה:

ד) לרבינו עקיבא זה היו י"ב בנים וי"ג בנות ומלבד הצעירה שנשאית ללוי נשאו כל בנותיו לכהנים וע"כ בעלותו לדוכן עם י"ב בניו וי"ב חתניו נאמר עליהם כ"ה תברכו: ה) זה המעט לקחתי מפי סופרים ומפי ספרים ובפרט מה ששמעתי מדודי (אחי אמי) הרה"ג ר' ליביש לנדא ז"ל מאוסטרחא שחי' בקי טובא בסדר יוחסין, ועתה העידני רב אחד כי זקני חברו ר' העשיל ז"ל הי' חתן בנו של הגאון השר ר' שאול וואהל זצ"ל:

יונתן ז"ל בהקדמת ס' תפארת ישראל וז"ל דאשר הדפיס ספרו ברתי ופלתי אשר יש בו כמה דברים שצ"ע קצת ואנכי הקטן הרגשתי בכמה מקומות ושאלתי אותו ולא חש לזה והשיב לי ידעתי שיש בו לפלפל מ"מ אדפיס כדי שיביא דור אחר וימצא בו סברות לכאן ואכאן ויפלפל בו לסתור ולבנות והקב"ה הרי בפלפולא למען יגדיל תורה ויאדיר ע"כ וע"ש עוד. וע' בהקדמת הגאון מהרי"ש נד"ז ז"ל אבד"ק לבוב לספרו ידות נדרים שהחזיק אחריו בזה. אולם זה הוא אם דברי הספר נאמרים מחכמה ובסברא ישרה המתקבלת על הלב אז מעיינים בו ומשתעשעים בפלפולו לסתור ולבנות ונעשה רצון השי"ת החפץ למען צדקו להגדיל תורה ולהאדירה. וגם אם ע"י סתירת דעת המחבר נתברר הענין היטב ונפתחו שערי אורה להשיג האמת הרי זה זכות למחבר הספר שגרם ע"י שגיאתו לחפש ולמצוא נקודת האמת וכמ"ש הגאון מליסא זצ"ל בהקדמת ספרו חות דעת אף אם אולי לא אהי' בחבור זה רק כדולה חספא מ"מ אולי ישכח מאן דמשכח מרגניתא תותי' ובודאי גם ע"ז יש שכר מהש"י כאשר ימצא מרגליות בתורה מחמת החספא דדלינא עכ"ל הזהב. אבל אם דברי הספר לא בחכמה יסודם אינם מתקבלים כלל על שלחן מלכים אפילו לפלפל בהם ולהשיג עליהם ואין משגיחין בהם כל עיקר ואז אין המטרה הנרצית מוצאת. והנה מ"ש רנב"ה בתפלתו וישמחו בי חברי כבר העיר הגאון ז"ל בח"ס שם שלא נתירא מהשמחים בכשלונו ח"ו כי לא נמצאו בחבורת חז"ל אנשים כאלה המתכבדים בקלון חבריהם וע"ש מה שביאר בזה וע' בב"י או"ח סימן ק"י שהרגיש דהי' צ"ל וישמחו ממני וע' בתוי"ט פ"ד מ"ב דברכות שהתעורר על הכפל שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל יעו"ש. בדם בחידושי פירשתי בעניותי עפ"י האמור דרנכ"ה התפלל תחלה שלא תארע תקלה על ידו וזה יכול להיות גם אם יכשל ויטעה אבל חבריו ירגישו בטעותו והם ימצאו מרגניתא תחת החרס שהעלה בידו ויתוכחו עמו ואז יתברר האמת ואח"ז הוסיף לבקש שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חב"י על אשר בשבת מעותי נתבררה ההלכה ותותי חספא דדלינא אשכחו אינהו מרגניתא ואני תפלה שאנצל גם מזה הגם שלא תארע תקלה על ידי כי חברי ירגישו בשגיאתי ואדרבה עוד יוסיפו חכמה ע"י כשלוני וישמחו בי בסבבי להם למצוא מרגניתא מ״מ אחת שאלתי שלא אכשל כלל כי אם יגיעו חברי לנקודת האמת בלא טעותי וזה פירוש נכון בס"ד. ומעתה נבוא לפרש דברי ר' אבא דאדרבה מרוב ענות צדקו לא העפיל לעלות בבקשה כרנב"ה שלא יכשר בדבר הלכה כי ידע שהאדם לא ימלט משגיאה אמנם זאת היתה תפלתו יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל בבי מדרשא לעיין בה כדי לפלפל ולסלסל בדבר לסתור ולבנות ואם ידחו מלתא דאימא מ״מ ע"י הפלפול ימצאו מרגליות בתוך הדברים. לא כן אם אומר דבר שאינו מתקבל וישליכוהו אחרי גיום לגמרי אז לא אשיג התכלית כל עיקר. ובאמת נתקבלה תפלתו דאע"ג דאחיכו עלי' מ"מ נשאו ונתנו הרבה בדבריו ונעשה מזה עמוד גמרא אשר כמה הלכתא נברותא איכא למישמע מפלפול הש"ס שם וגם סברת ר"א נתקבלה לדינא במקום אחר דבממון לא שייך ביטול כמבואר לכל מעיין ולפיכך חכמים הגידו ספור זה להחיות רוח שפלים שלא ימנעו מבית המדרש ולא ימנעו בר מיראתם פן יאמרו דבר שאינו ראוי וישחקו עליהם אבל העולה על לבם יגידו ולא יבושו אם רק ישתדלו ללכת בארח מישור בסברות ישרות ואז גם אם לא יכונו דבריהם באמת וחבדיהם ידחום באמת הבנין מ"מ לא לשוא עמלו הבונים כי משניאתם יצאה תורה ונתבררה ההלכה האמתית. ומהלל שם ה' על אשר העלה בגורלי להפך בזכות דברי רבי אבא הקדושים. ושוב מצאתי בשו"ת שמב הגאון מהרי"א הלוי ז"ל אבד"ק לבוב ח"ב (דף פ' ע"א) שביאר ג"כ תפלת ר"א עפ"י דרכי באופן שלא נתכוין רק לשם שמים (אם אמנם נעלם ממני מ"ש הגאון ח"ס ז"ל) אבל גם לפירושו לא נשמעה תפלתו ע"ש ואולם לדברינו אהני בעותי' דר"א ותפלתו עשתה פירות. וככה גם אנכי השפל והנבזה מתפלל ומתחנן יהא רעוא מן שמיא שיתקבל ספרי על לב לומדי למד שיעיינו בו עכ"פ אפילו אם יסתרו דברי ותיתי לי שאגרום להם לסלסל ולפלפל בר"ת ומתוך הויכוח יתברר האמת מגמת חפצנו והיה זה שכרי:

הלא כה דברי אדם מועט המצפה לנחמה ולישועה הכו"ח פה קיוב אשר ברוסיא המדינה ביום שנשלמו י"ב חדשים מיום עלות השמים נפש חיה היא כתי אהובתי עה"ש יום ה' לסדר זאת תורת העלה היא העלה י"ג אדר שני א) עת"ר לפ"ק:

ישראל מנ"ל לנדא

*) א) ובלילה שלאחרי' בעת מקרא מגילה הרהרתי בלבי דבודאי במשך י"ב חודש כבר נצרפה כזהב ונתמרקו כל שגגותי' ועתה היא העולה להתענג באור עליון והמלצתי עלי' המקרא ששה חרשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים וכתיב בתרי' ובזה הנערה באה אל המלך וק"ל:

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה