נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן עח
נשאלתי מסופר אחד שכתב פסוק אחד כפול ב' פעמים ויש בתוכו שם הקדוש מה לעשו' אם לסלק היריעה או לקדור הפסוק עם השם:
והנה ביו"ד בסי' ער"ה ס"א מבואר לענין אם טעה בפרשיות פתוחו' וסתומו' די"א דמותר לתקנו כמו בשאר טעו' אם אפשר לו למחוק שלא יפגע בשם כי אין לו לחתוך השם ולעשו' נקבים ביריעה ודברים האלה המה מהרא"ש כלל ג' והנה שם בתשוב' הרא"ש מיירי ג"כ בכה"ג ששינה בהפרשיו' ורצה לתקן על ידי מחיק' ויצטרך לקדור השמו':
והש"ך בס"ק ג' הקש' על מה דנרא' מדברי הרמ"א דהאיסור הוא משום שעוש' נקבים ביריעו' והקש' וז"ל וא"א לומר כן דא"כ מאי איריא כשפוגע בשם אפילו תיבו' אחרו' הוי לי' לאסור מטעם שגנאי הוא לעשו' נקבים ביריע' ומסיק הוא דהטעם משום כבוד השם וכדאי' ברא"ש לקדור את האזכרו' ודבריו אלו תמוהים בעיני לא אדע לפרשם דהא בשאר תיבו' א"צ לקדור היריע' דהרי אפשר למחוק כמבואר ברמ"א אך השם אי אפשר לו למחוק וע"כ צריך לקדור:
אך הנה גוף הדין של הרא"ש לכאור' סותר המבואר בפירוש במסכ' סופרים ריש פרק ה' דאי' שם הכותב שם של שני שמו' קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון ר' יהוד' אומר אם הראשון בסוף הדף מעכב את הראשון ומקיים (את) האחרון ועי"ש והאי מעכב פירש"י שם דהיינו שקודר אלמא מבואר בפירוש שמותר לקדור האזכר' וכאשר הקשו במפרשים:
אך לכאור' הי' אפשר לחלק דהנה נחזי אנן הטעם האיסור משום קדירת השם כיון דע"כ בודאי הוי הטעם כדברי הש"ך דהוא משום כבוד השם ואף דראיתו אינו מובן מכל מקום הטעם בודאי כן הוא. וע"כ הפירוש אף דקודר השם כולו מכל מקום מורידו מקדושתו שהרי מתחל' הי' מחובר להפסוקים שאז יש בו קדושתו בדברי תורה ואח"כ כשקודרו משאר התיבו' ונשאר לבדו בלא צירופי תיבו' מורידו מקדושתו וברש"י בעירובין בדף ו' על מאי דאי' שם דשם שלא במקומו אינו קדוש הביא שני לשונו' וז"ל כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותו חתיכ' יגנז והשאר יבנה בבהכ"נ ל"א שם שלא במקומו כגון על גבי קורו' וכלים לא קדוש דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדוש וראשון נרא' עיקר עכ"ד רש"י וללשון השני השם שלא במקומו אף גוף השם אינו קדוש:
והנה ללשון השני היכא דקודר האזכר' הוי מורידו מקדושתו לגמרי היכא שקדרו מהמקרא ונשאר לבדו אך אף ללשון ראשון מ"מ הורד' מקדושתו מקרי ניהו דגם עתה קדושת השם עליו מכל מקום בודאי מורידו מקדושתו שמתחיל' הי' מחובר עם המקרא ועתה נשאר לבדו:
ועכ"ז נרא' לפענ"ד דהדין דמסכת סופרים נכון הוא היכא שטע' וכפל השם הקדוש דשפיר הדין דיקדור השני כיון דהשם השני אין לו שייכו' עם המקרא כלל והוי ג"כ שלא במקומו ואדרבא ללשון שני של רש"י אין בו קדוש' כלל דהוי שלא במקומו דאין לו שייכו' לכאן כלל כיון שכבר כתוב בכאן שם אחד ושני שמו' א"צ להיו' בכאן ואם כן ללשון שני של רש"י אדרבא אין בכאן קדוש' כלל ובודאי מותר לקדרו ואף ללשון ראשון דאף שלא במקומו יש בו קדוש' מכל מקום גם כן מותר לקדרו דהרי גם אחר הקדיר' ישאר בו הקדוש' כיון דאף שלא במקומו קדוש ולא שייך לומר כנ"ל שמורידו מקדושתו עכ"פ שמתחיל' הי' מחובר להמקרא ועתה ישאר לבדו. דהרי גם מתחלה לא לא הי' מחובר להמקרא שלפניו אחר שכבר נמצא שם שם קודם לו וזה הוא מיותר וא"כ שפיר מותר לקדרו ואין כאן שום הורדה מהקדוש':
אבל בנידון דהרא"ש דהוא השאל' לקדור השמו' בשביל פתוחו' וסתומו' כדי לתקן הפרש' אבל השם הי' כתוב כדינו עם הפסוקים שלו שפיר פסק הרא"ש דאסור לקדרו דהוי הורד' מקדושתו וללשון שני של רש"י מסלקו מקדושתו לגמרי דיהי' שלא במקומו ולא יהי' קדוש:
וזה ברור לפענ"ד:
אך עדיין יוקש' עלינו מדברי רב יהוד' דאמר אם הראשון בסוף הדף מעכב את הראשון ומקיים את האחרון ודא בודאי קושי' האיך יוכל לקדור את הראשון דנכתב כדינו ומצורף עה המקרא שלפניו:
אך אפשר כיון דאנן קיי"ל הלכ' כרבנן אין כ"כ קושיא מרב יהוד' ובהגיע דברי אלה לפני רב אחד אשר לא אוכל עתה לזכור מי הוא כתב הג"ה ואדמה כי הוא ידידי הרב המאוה"ג אבד"ק זאגראוי וז"ל ולי נרא' דר"י סובר דאין כותבין השם בסוף הדף כדעת הגהו' מיימוני מובא בב"י סוף רע"ו והוי הראשון בטעו':
והנה על מה שאמרתי לעיל דהשם שכפל מותר לקדור השם השני דהוי בלא"ה שלא במקומו זה הי' ניחא היכא שלא כתב עוד כלל אחר השם אחרון דאין לו שום שייכו' שלפניו מאחר שהשם שצריך להיו' כבר נכתב מקודם אבל היכא שכבר נכתב אחר שם השני הפסוק א"כ שוב אפשר לחבר השם עם הפסוק שאח"כ והי' מקום לחלק בין היכא שהשם קאי על ענין הראשון כגון שהוא סוף פסוק א"כ אין לו צירוף לפסוק שלאחריו ולפניו ג"כ אין לו צירוף שכבר נכתב שם לפניו והיכא שהשם הוא תחילת הפסוק אדרבא השם השני יש לו שייכות לתחילת הפסוק שנכתב אחריו ולא הראשון והיכא דהוא באמצע הפסוק אפשר דשני השמו' יש להם שייכו' הראשון לשלפניו והאחרון לשלאחריו ואפשר דאף בשם שבתחיל' הפסוק יש לו הצטרפו' לפסוק שלפניו ואינם יכולים לקדרו דאף דלמה שלאחריו אין לו שייכו' דהשם השני מפסיק מכל מקום יש לו קצת שייכו' גם לפסוק שלפניו כיון שסדר הפסוקים כך הוא ומש"ה אפשר לומר להיפך ג"כ אף שהשם הוא סוף פסוק ונכפל שני פעמים אם כתב הפסוק שאח"כ אסור לקדור אף השני אף שלפסוק שלפניו אי אפשר לחברו שמפסיק השם הראשון ולהפסוק האחרון אין שייך שם זה מ"מ כיון שכך נכתב בתור' השם זה אצל פסוק האחרון והוי גם כן נכתב עם המקרא כנתינתו ואפשר כפי דברי רש"י הנ"ל בעירובין דרבנן לא התירו במס' סופרים לקדור את השם השני רק היכא שלא כתב אחריו שום דבר עוד דבכה"ג בודאי הוי שלא במקומו דעם מה שלפניו אי אפשר לצרפו ששם הראשון מפסיק אך דוחק לומר כן דמיירי דוקא בלא כתב עוד מאומ' אחר השם האחרון:
ואפשר לומר לדעת רבנן דבכל גונא השם האחרון הוי שלא במקומו דכיון שכבר כתב השם הראשון זה ואינו לצרך עוד שם כאן אף אם כתב אחריו פסוק והשם שייך לפסוק שלאחריו מ"מ כבר כתב השם הראשון לפסוק זה והוי השם השני שלא במקומו ומש"ה קודר השני:
ולרב יהודא אפשר דכל אחד מקרי שלא במקומו כיון דאינו צריך כאן רק שם אחד ויש כאן שני שמו' וכל יתר כנטול והס"ת פסול עי"ז א"כ כל אחד מקרי שלא במקומו ויוכל לקדור שניהם אך עכ"ז מהראוי לקיים הראשון יותר שנכתב כדינו אך היכא שהראשון בסוף הדף יקדור הראשון או מטעם דגנאי יותר לקדור בראש הדף כאשר פירוש בנחלת יעקב או מטעם אחר אבל היכא דהמקרא נכתב כדינו עם השם אלא משום פרש' פתוחה וסתומ' נצרך לקדור שפיר הוי מורידו מקדושתו:
נשובה להנ"ל דמדרבנן דהלכ' כותייהו אין ראי' לסתור דברי הרא"ש דדוקא התם מותר לקדור השני דנכתב שלא במקומו כיון דכבר נכתב שם כאן אבל בדברי הרא"ש דהשם נכתב במקומו אין לקדרו בשביל לעשו' הפרש' כדינו דמורידו מקדושתו:
אך עדיין הי' עצה לקדור השם עם הפסוק דאז שפיר ישאר בקדושתו במקומו וראיתי בפ"ת בסי' ער"ה סק"ד שהביא בשם המעיל צדק' בשם מורו הגאון מהור"ר אברהם ברודא שפסק לדקור השם עוד עם איזה תיבות מפסוק עמו שלא יהי' נרא' כקודר השם ועי"ש והוא כתב רק הטעם שלא יהי' נרא' כקודר השם ולדידן מדינא הוא שכל שקודר השם לבדו מהפסוקים מורידו מקדושתו כדברי רש"י הנ"ל וכשקודר עם התיבו' עדיין קדוש' הראשונ' עליו ומה שבמס' סופרים לא נתן עצה זו לקדור עם התיבו' אפשר לומר דנרא' דעת המס' סופרים דאף שאר תיבו' אסור למחוק כשהן כתקנן שהרי אף בשם של חול שהוא תיב' של חול אי' שם דמוחק השני ומקיים הראשון בשביל שהוא נכתב כדינו אין למחקו ומש"ה לא נפסק שם לקדור עוד תיבו' עם השם כיון דהשאר תיבו' המה כדינם אין לקדרם:
והרא"ש לשיטתו בלא"ה ניחא דהוא כתב שם וז"ל וא"י איך יתקן טעות הסתומו' והפתוחו' כי הי' צריך למחוק הרב' לפניו או לאחריו ושמא יזדמן לו השם וגם יצטרך למעט מפני הריוח שבין (שיט' לשיט') איני מבין הפירוש) בין פר' לפרש' ודבר זה אסור ועי"ש:
וא"כ כיון דדעתו דלא יוכל למעט את הכתב כדי שיהי' ריוח בין פרש' לפר' וכ"ש דלא יוכל להסיר השם עם כל הפסוק דעי"ז ע"כ ימעט הכתב אך עדיין הי' אפשר ליתן מטלית במקום מכל מקום אפשר שיטת הרא"ש דאין כותבין על מטלית כלל ועי"ש בפ"ת בסי' ער"ה בשם בני יונה וא"כ לדידן דאין חוששין לממעט הכתב כדאי' בסוף סי' רע"ט ובש"ך בסי' ער"ה בסק"ב וכן כותבין על מטלית שפיר אף היכא דהשם כתיב במקומו רק שיש טעו' בפתוחו' או סתומו' (ולדידן מותר למעט את הכתב כדאי' בש"ך ער"ה ס"ק ב' וכדאי' בש"ע בס"ס רע"ט) גם כן יש עצה לקדור השם עם הפסוקים שצריך למחוק ויכרוך מטלית ויכתוב על המטלית דאז עדיין קדושת השם עליו במקומו כנ"ל. והוא באמת עצת הגאון מהו' אברהם ברודא אך הוא כתב מטעם מראית עין ולדידן מדינא כן הוא:
אך עכ"ז יש עדיין אפשר בזה לחוש דניהו דקודר השם עם הפסוק מ"מ עדיין מורידו מקדושתו שעתה מחובר עם כל הספר וניהו דהספר עדיין אינו בשלימות וגם אף אם יגמרו לא יהי' כשר משום שאינו כדינו מ"מ הוי כתבי קודש וכל שהשם מחובר לכתבי קודש יותר קדושתו יותר ומורידו מקדושתו:
ואינה דומה למס' סופרים אליבא דרבנן שהשם אינו כתוב במקומו כלל ואין לו שייכו' כלל להפסוקים שלפניו כיון שיש שם שם אחר ולדברי רב יהוד' כבר הארכנו לעיל וגם הלכ' כחכמים ואין ראי' מרב יהוד' אבל היכא שהשם נכתב במקומו אף שיקדור אותו עם הפסוק עדיין הוי מורידו מקדושתו ואינו דומ' למס' סופרים דהשם נכתב שלא במקומו:
אך בנידן דידן שכתב פסוק אחד כפול שפיר מותר לקדור השם עם כל הפסוק דאינו מורידו מקדושתו שקודר אותו עם הפסוק ואי משום דהוי מורידו מקדושתו שמעיקרא הי' מחובר לכל הספר הא לענין זה שהי' מחובר לכל הספר שפיר הוי אין זה מקומו ודמי ממש למסכת סופרים ועוד עדיף מהתם דהתם חודר השם השני לבדו ודמי ממש למס' סופרים שכיון שנכתב השם שני פעמים אין זה מקומו כנ"ל ודו"ק:
ולכן בנ"ד שהי' הפסוק כפול נרא' לענ"ד להתיר לקדור הפסוק השני עם השם מטעם הנ"ל וגם זאת נרא' לפענ"ד גם לפי פסק הגאון מהו' אברהם ברודא לקדור את השם עם איזה תיבו' היינו רק תיבו' השייכים להשם ולא תיבו' אחרו' כיון שכבר בארנו שעיקר הטעם שישאר השם עם הפיבו' השייכים לו שאז הקדוש' יותר ולא שם שבסוף הפסוק עס התיבו' שאח"כ ולא שם שבתחל' הפסוק עם התיבו' שקודם לו:
והנה הב"י הביא בשם ר' יהודא בן הרא"ש דכ' דאף בכפל את השם ג"כ אסור לקדור את האזכר'. והביא ראי' מדברי הרא"ש ולדידן אין ראי' מדברי הרא"ש דשם הוי השם במקומו כנ"ל ולדברי הר"י בן הרא"ש בודאי ק' ממס' סופרים:
והש"ך בסימן רע"ו ס"ק י"ב מביא דבתשוב' העל' להלכ' דהשם שנכתב בקדוש' אפינו לגוז ולגנוז לצורך תיקון אסור. אך אפשר דהוא מיירי ג"כ שהשם נכתב כדינו ובמקומו אך לצורך תיקון אחר כגון בשביל פרש' פתוחה או סתומ' אבל אפשר דהיכא דהשם נכתב שלא במקומו או שכפל השם דהוי לדידן כמו שלא במקומו אפשר דמודה דמותר לקדור ולהלכ' כיון שהאחרונים העלו דמותר לקדור:
וגם הגאון בחתם סופר בסימן רס"ד העל' דמותר לקדור יש לפסוק כן היכא שכפל השם ומכ"ש בכפל הפסוק לקדור כל הפסוק כנ"ל ואף בכופל השם יש לקדרו גם כן עם תיבו' והיינו השייכים להשם כנ"ל והוא כעין פסק הגאון מהו' אברהם ברודא וכן פסק הגאון בח"ס. ולא אוכל להבין דבריו שם דכתב לתירץ הר"י בן הרא"ש דמש"ה אסור לקדור אזכר' המיותרת כיון שישאר נקב במקום זה והוי גנאי ולתת מטלית במקומו לא יוכל דיהי' פרש' במקום זה כשיעור ג' אותיו' ועי"ש:
והנה באמת איכא עצה למחוק האותיו' שאח"כ ולהרחיבם לכתוב על מקום מטלית ג"כ ולהרחיב הכתב לכתוב גם על מקום מטלית אך אפשר דכוונתו דהר"י בן הרא"ש אזיל בשיטת אביו דאין למעט הכתב. וה"ה דאין להגדיל דמחזי כמנומר:
והנה בסיפא דמס' סופרים הנ"ל אי' שני שמו' של חול מקיים את הראשון ומוחק את האחרון רב יהוד' אומר אם הי' הראשון בראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון ושני שמו' של חול היינו שני תיבו' של חול. וגם כן מקיים הראשון שנכתב כדינו:
ותמוה לפענ"ד דבשני שמו' של חול שמוחק את הראשון ומקיים את האחרון לרב יהוד' היכא שהי' ראשון בראש הדף ונשאר מקום הראשון פנוי מה נעש' אם יהי' התיב' מג' אותיו' שוב ישאר שיעור פרש' לדעת האומרי' דפ' הוי מג' אותיו' ועי"ש בש"ך בסי' ער"ה בס"ק ד' ועי"ש בט"ז בס"ק ה' בסק"א דהיכא דאיכא פרש' במקום דלא הי' צריך להיו' פרש' פסול בדיעבד והי' אפשר מכאן להביא ראי' לספר בני יונה שהביא בפ"ת בסי' ער"ה ס"ק. וגוף הספר אינו ת"י כעת דכתב דאפשר להקל אם הניח חלק באמצע אם המקום ההוא אינו ראוי לכתיב' כגון שיש שם תפר או קרע ואפילו יש מטלית תחתיו למי שאינו כותב על מטלית שניכר שלא הניח המקום חלק בכוונ' לעשותו פרש' אפשר דיש להקל:
ובזה אפשר לפרש גם דברי המס' סופרים הנ"ל דשם מיירי במקום דאין כותבין על המחק:
והנה לפי דברי הבני יונה הנ"ל יש לספק מה יהי' היכא שקלף השם מעל הנייר דאסור לכתוב על מקומו כדאי' בתוספו' בעירובין בדף ו' בד"ה יגוד דאסור לכתוב במקומו דבר אחר משום שקדוש' השם עליו מעבר לעבר יש לספק אם יש כאן פסול משום שהניח פר' במקום שלא הי' צריך דאפשר לומר לשיטתו דכי הוא פסול אם הניח פנוי במקום שא"צ להיו' פנוי היינו דוקא על מקום שיוכל לכתוב אבל על מקום שאסור לכתוב מדינא אין זה בכלל פרש'. וה"ה להיפך יש להסתפק היכא שהי' במקום זה שם וצריך להיו' פרש' ונקלף השם אם זה בכלל פרש' כיון שע"כ אסור לכתוב על מקום זה אך בזה נרא' לפענ"ד דבודאי הוי פרש' דמ"מ יש הפסק ומקום פנוי:
אך הספק הראשון יש לספק אם לפסול מטעם פרש' במקום שאינ' צריכ' כיון שאסור לכתוב במקום הזה ואפשר לחלק דדוקא היכא דהוי מחק במקום שאין כותבין על המחק אין לפסול מטעם פרש' כיון דניכר כאן המחק ועי"ז לא נוכל לכתוב במקום הזה אין זה פרש' אבל במקום שכותבין על המחק רק שאסור לכתוב בשביל שהי' כאן כתוב שם זה אינו ניכר אם הי' כתוב כאן שם שפיר יש לו דין פרש':
אך זאת נרא' ברור לפי מאי דאי' בתשב"ץ בחלק שני בסימן ק"ט ששאל השואל אם לקלוף שמו' שאינם נמחקים וכתב השואל ששמע בשם התשב"ץ שאין לעשו' כן מפני ב' דברים האחד מפני חשש מחיקת השם והב' שאין לכתוב על מקום הקליפ' שכיון שקלף ממנ' קליפ' דקה הרי לא נשאר אותו מקום גויל שיש מי שאומר שהוא דוכסוסטוס ופסול לספר תור' ואפילו למי שסובר שהי' קלף אסור ספר תור' חצי על הקלף וחצי על הגויל יעו"ש דבריו:
ולפי זה נרא' בודאי מקום ספק אם ישאר חלק במקום הזה אם יהי' בזה חשש פרש' במקום שאינ' צריכ' וכאן יותר מסתבר שאין כאן חשש פרש' שאינ' צריכ' כיון שאין מקום זה ראוי כלל לכתוב עליו והגויל עליון שראוי לכתוב עליו הוסר ממקומו והוי כאילו יקדר מקום היריע' הזה שבודאי אין כאן חשש פרש' כדאי' במס' סופרים שקודר מקום הזכר' ובודאי לא יעלה על הדע' שיהי' החשש בהקדר' משום פרש' שאינ' צריכ' כיון שאין במקום זה גויל כלל וכן להיפך היכא שצריך להיו' פרש' בודאי לא יצא בזה משום פרש' דהוי כאילו חסר מקום הגויל במקום הזה כיון שהסיר הקליפ' העליונ' שראוי לכתוב עליו ובקדר מקום הפרש' מהיריע' נרא' בודאי שפסול אף בדיעבד וניחא דברי התוספתא דמשכח' דלא נעש' פרש' על ידי מחיקת התיב' כגון שהסיר קליפ' העליונ':
אך גוף דברי השואל בהתשב"ץ מה שאמר בשם התשב"ץ אינם מובנים לי כלל דהנ' יש ג' מינים שכותבין עליהם גויל קלף דוכסוסטו' גויל הוא כל העור בשלימו' ועליו כותבין במקום שער ומתקנין שם קצת שיהי' ראוי לכתיב' קלף ודוכסוסטאו' הוא עור הנחלק לשנים חלק החיצון של צד השער נקרא קלף וכותבין בצד הפנימי של צד הבשר וחלק הפנימי של צד הבשר נקרא דוכסוסטו' וכותבין בצד החיצון שכלפי השער וקלפים שלנו המה כל העור בשלימו' אך שגוררין משני הצדדים וכיון שהעור שלם הוא מהראוי להיו' עליו דין גויל שכותבין מצד השער ואנו כותבין מצד הבשר והטעם משום שאנו גוררין מצד הבשר הרב' עד שאינו נשאר אלא הקלף לבד (ומה שגוררין מצד השער היינו רק מה שצריך להחליקן) ומש"ה כותבין מצד הבשר כדאי' בטור ויעו"ש בט"ז בסי' רע"א בס"ק ג' ובש"ך ס"ק ח':
וא"כ אין פירוש לדברי השואל בתשב"ץ שם דכיון דהגויל שלנו הוא קלף מה מפסיד מה שקלף עוד קצת העור עדיין נשאר קלף וראיתי בחתם סופר בסימן רע"ד בשם הרלב"ח שכתב שאין בזה משום מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף יעו"ש:
ונראה שדעת השואל בתשב"ץ דהקלפים שלנו הן גויל ממש ואפ"ה כותבים מצד הבשר וא"כ שפיר אמר דכשמסיר הקליפ' העליונ' לא נשאר רק דכסוסטו' לדברי האומר (ועי"ש בב"י בשם הרמב"ן והרשב"א) דהחלק שמצד השיער נקרא דוכסוסטוס. וי"א שדוכסוסטו' פסול לספר תור' אך אף לדברי האומר שנקרא קלף מ"מ הוי מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף וג"כ אסור:
וא"כ לדידן דמקרי קלפים שלנו קלף אין נ"מ בזה כיון שכותבין בצד הבשר ואף אם הסיר שם הקליפ' העליונ' עדיין נשאר קלף וכל הקלפים שלנו נקראים קלף ואין נ"מ לענין פר' סתומ' בזה:
אך עדיין יהי' נ"מ היכא שכתב על העור מבחוץ על הגויל והסיר הקליפ' העליונ' ונשאר דוכסוסטוס דבודאי אסור לכתוב עליו אם זה נקרא פרש' לפסול במקום שאין כאן פרש' או להיפך שתהי' פרש' במקום שצריך פרש' וצ"ע ולעיל אמרנו דבמקום שצריך פרש' מסתבר יותר לצרף זאת לפרש' כיון שעכ"פ יש כאן ריוח:
וראיתי אח"כ בחתם סופר בסימן רס"ד שכ' לאסור לקלוף את השם משום שאסור לכתוב במקומו ואם ישאר פנוי שוב יהי' פרש' במקום שאינו צריך ודבר זה פשוט בעיניו שיהי' פסול משום פרש' שאינ' צריכ':
ואנחנו נסתפקנו לעיל בזה דכיון דאסור לכתוב על מקום זה אין דינו כפרש' לפסול משום פרש' שאינ' צריכ' כעין דברי הבני יונה הנ"ל היכא דהוי מחק במקום שאין כותבין על המחק כנ"ל:
אך עכ"ז מסתברא כדעת החתם סופר דאף בכה"ג הוי פרש' אף דלכאור' מדברי התוספו' גופי' בעירובין בדף ו' בד"ה יגוד הנ"ל שכתבו ויש ליזהר כשכותבין ספר תורה או תפילין ויגררו מקום השם שאין לכתוב במקומו ועי"ש ואם כן ע"כ מיירי שאין כאן במקום הזה פרש'. וא"כ אם לא יכתבו ישאר פרש' במקום שאינ' צריכ' נרא' שלא יהי' בזה חשש מפרש' שאינ' צריכ'. ואפשר לומר דמיירי בשם של שני אותיות או דבאמת לא יוכשר בשביל זה או דשיטת התוספו' דצריך ט' אותיו' לפרש'. ובלא"ה אפשר לומר כנ"ל דמיירי שיגרור ויקלוף באופן שנשאר רק דוכסוסטו' דהוי כנקדר ממש שאין כאן פרש':
והנה במס' סופרים הנ"ל דאי' דמוחק את האחרון נרא' דמיירי במחיק' ולא בקליפה והוי פרש' שאינה צריכה דבשלמא לת"ק דאמר מוחק את השני ומקיים את הראשון. אפשר דכותב תיבו' אחרו' במקום השני אבל לרבי יהוד' דאמר דמוחק את הראשון ומקיים את השני א"א לכתוב שום דבר במקום הראשון ונשאר פרש' שאינ' צריכ' ודוחק לומר דמיירי שהוא פחו' מפרש' ומכ"ש לדעת הרא"ש דג' אותיו' הוא פרש' דנימא דמיירי דוקא בתיב' בת שתי אותיו':
ולכן נרא' לפענ"ד דמה שאמר רבי יהוד' דאם הי' הראשון בסוף הדף מוחק אח הראשון ומקיים את האחרון היינו שיקצר העמוד והעמוד יתחיל לכתוב משם האחרון ושיטה השני ושאר השיטו' יכתוב כפי שהתחיל לכתוב השם השני:
ויתיישב בזה מה שהקשה הנחלת יעקב דהוי למיתני ברישא כמו בסיפא ובסיפא כמו ברישא ולפי הנ"ל דין דרישא לחוד ודין דסיפא לחוד ודו"ק: