נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן מ
הנה הפרי מגדים בסי' ק"ה במ"ז אות ג' הביא על מה שמקשה הט"ז אמאי בספק כבוש אסור ואמאי לא מוקמינן על החזקה להתיר כמו במקוה והביא שם הפ"מ דבנה"כ ופר"ח ופ"ת וכה"ג כולם חלקו עליו דהתם לא אתרע הכא אתרע והכו"פ אות ג' הקשה מגבינות בסי' פ"א אפי' דנטרפה אמרינן השתא הוא דנטרפה אפי' דאתרע וסיים הפ"מ על כ"ז אומר אני כך דמזמן לזמן מחזקינן ריעותא ובתנאי דודאי כל שיש לומר עתה ממש נפלה החטה והאיסור לא מחזקינן למפרע אבל כל שיצאתה מחזקתה ואי אפשר להגביל זמן ע"ד משל שהיה הכלי מכוסה חצי שעה תו מחזקינן למפרע שהרי הרשב"א בחידושיו ובפו"ה בפ"ז בגבינות כ' דאם טריפות שאירע מקרוב ממש קודם שחיטה אמרינן השתא היא דנטרפה משא"כ בהוגלד פי המכה שע"כ נעשה מקודם שוב מטריפין הכל למפרע וה"ה כאן בכבוש כיון דע"כ נעשה זמן מה מקודם תולין שהיה עוד קודם מעל"ע והיה כבוש מעל"ע עכ"ד וסיים דלמעשה צ"ע וכ"ז היכא דנבדק מתחלה באותו מקום ולא היה טריפות יעו"ש:
והנה יש לדון בדבריו דשם בדין הרשב"א היכא דהנגלד פי המכה יצאתה מחזקתה חזקת היתר שהיתה טרפ' מקודם אבל כאן בכבוש אפילו דע"כ נעשה זמן מה מקודם מ"מ לא היה איסו' בזו הנפילה דכ"ז שלא היה כבוש מעל"ע לא היה נאסר ובכבושה מועטת לא נאסר ועדיין איכא חזקת היתר והנה בכללי חזקה ובחידושי נדה בארנו דיש ב' חזקות חזקת היתר וחזקת הגוף שלא נשתנה מקדמותו וכאשר הביא הנו"ב בהל' נדה סי' בשם הגאון הגדול מו"ה חיים כהן ז"ל הכהן הגדול מאחיו דאיכא ג"כ חזקת הגוף שלא נעשה מעשה חדשה זולת חזקת היתר יעו"ש וא"כ כאן לענין חזקת הגוף שלא נשתנה מקדמותו שפיר נוכל לומר דכבר יצאתה מחזקתה קודם דקודם זמן מה כבר נפל לתוכו האיסור ונעשה המעשה ההוא אבל עדיין חזקת היתר איכא שהרי בשהה מעט ופחות מעל"ע אינו אוסר:
אך אפשר לומר כדברי הפ"מ מטעם אחר דהנה הט"ז בס"ק ג' הקשה אמאי בספק כבוש אסור משום דמדמה לה לספק אם היה ששים נגד האיסור שנשפך בסי' צ"ח והא שאני התם שהאיסור הוא ברור אלא שהשפיכה הוא ספק מה שאין כן כאן וכוונתו דהתם בוודאי נתערב איסור וספק אם יש ששים אבל כאן בספק כבוש הוי ספק אם נתערב כלל:
אך לפי שהבאנו לעיל דהט"ז הקשה אמאי בנשרה מעל"ע בכלי אסור הא אימתי נעשה כבוש אחר מעל"ע ואז הוי נטל"פ ותירץ החוות יאיר בתשו' דלא אמרינן דאחר מעל"ע פולט בפ"א אך שפולט מעט מעט אך קודם מעל"ע איכא ששים כמבואר לעיל וא"כ שפיר אפילו בספק אם נכבש מעל"ע או בפחות מעל"ע הוי ג"כ כמו כיכא שנפל איסור וא"י אם היה ששים דכאן ג"כ כיון שנכבש עכ"פ אך שא"י אם היה מעל"ע הוי כודאי נפל איסור וא"י אם היה ששים דהרי אפילו שלא נכבש מעל"ע ג"כ נפלט איסור אך שהיה ששים ודו"ק:
וכבר בארנו במקום אחר דאף רותח שאוסר בעינן שהה קצת וכן במליחה מבואר דבעינן שהה קצת עכ"פ. ומש"ה כתב הרמב"ם גבי טיפת חלב שנפלה על החתיכה דניער תיכף קודם שנבלעה הטיפה בחתיכה יצטרף הכל לששים דעכ"פ שהה מעט צריך להיות:
ומש"ה כשנפל נר דלוק על הכלי ונכבה מיד מנהגנו להתיר ואם ברותח הדין כן מכ"ש בכבוש בודאי אינו אוסר רק בשהה קצת:
וראיתי אח"כ בפתחי תשובה סי' ק"ה ס"ק ח' דכתב וז"ל נפל איסור חם עיין בס' חמודי דניאל ס"א שכת' דאינו נאסר תיכף אם סילק מיד אא"כ שהה קצת כמ"ש בסי' צ"ב ס"ב אם ניער וכיסה מיד מותר ע"ש ומה לי ניעור וכיסה או סילק האיסור יעו"ש וא"כ שפיר נוכל לומר כחילוק הפ"מ ולא מטעמי' דהיכא דידעינן שנפל מתחלה לשם איזה מן קודם עכ"פ שפיר אנו אוסרין ואומרי' שנפל שם קודם מעל"ע כיון שעכ"פ נתערב בכאן איסור אך דהוי ספק אם היה ששים והוי כנפל שם איסור וספק אם היה ששים כנ"ל וכן כאן כיון שנכבש שם איסור אפילו שלא היה מעל"ע עכ"פ בלע איסור אך שהיה ששים אך בספק שמא עכשיו ממש נפל האיסור שוב הוי ספק אם נפל שם איסור כלל והוי כספק אם נפל שם איסור שפיר מעמידין על חזקת היתר:
והנה אם היכא שראה האיסור שמה הסירו תיכף בודאי אפשר לומר כנ"ל דהוי ספק אם נפל שם איסור כלל כיון דיכול להיות דעכשיו ממש נפל אך אם לאחר שראה שהה קצת יש לספק אי נימא כיון דעכשיו שהה קצת הוי כנפל שם איסור וספק אם יש ששים אך עכ"ז גם בזה אפשר להתיר כיון דבשעה שנולד הספק אז הוי חזקת היתר והותר אז הספק ודו"ק:
אך בגוף הדבר אני מסופק עוד דאף היכא שידוע שנפל איזה זמן מקודם אפשר דלא דמי לנפל איסור וא"י אם היה ששים דהתם מל גוף איסור זה שנפל אינו ידוע אם היה ששים כנגדו אבל כאן זה הזמן מועט שהיה בוודאי אינו אוסר אפשר דלא מחזיקין עי"ז לומר שהיה עוד זמן קודם וליכא ששים וגם היכא משיפול מעט חלב לבשר שיש בוודאי ששים כנגדו ויהיה ספק אם נפל עוד חלב נראה דהוי ג"כ חזקת היתר שלא נפל עוד ונגד זה שנפל בוודאי איכא ששים ואינו דומה לנפל חלב וא"י אם נגד החלב הזה איכא ששים כיון דבודאי נפל כאן ואנו מסופקין אם יש ששים נגד זה שנפל ודו"ק: