נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן א
שאלה בעכו"ם שאמר לישראל לפני שמונה ימים כי נולד לו עגל שיקנה אצלו ואחר שמונה ימים קנה אצלו העגל אם יוכל לסמוך ע"ז לשחטו תיכף באשר אין שייך כאן חשש דלהשביח אומר כן מאחר שאמר אז שעתה נולד לו וע"כ סבור שיקנה קודם ח' ימים ואין נ"מ והוי כמו מסל"ת וגם כנראה כיון שאמר שיקנה אצלו בודאי האמת כן הוא דשמא ירצה לקנות אצלו ולא יהי' לו עגל יתפס בשקרותו:
תשובה מבואר בש"ע יו"ד סי' ס"ו ס"ג דאין סומכין על עכו"ם בגדיים וטלאים הנקחים ממנו ואומר שהם בני שמונה ימים והש"ך בס"ק ד' הביא בשם הרשב"א לפי שאין עכו"ם נאמן אלא בעדות אשה בלבד וכ"ש כאן שהוא אומר להשביח מקחו ולפי זה אף במסל"ת אינו נאמן דהא בעדות אשה אינו נאמן ג"כ רק במסל"ת עכ"ד:
והפרי מגדים תמה על דין זה כיון דזה דצריך לשהות ח' ימים דבהמה ובאדם שלשים יום הוא רק מדרבנן כמבואר בתוס' יבמות דף קי"ט בד"ה מחוורתא. ובאבן העזר סי' קנ"ו ובדבר דרבנן שפיר סמכינן על עכו"ם מסל"ת ותירץ הפ"מ וז"ל ואפשר דהכא איתחזק מקרי דעד עתה היתה מעוברת והכרתי ופלתי הניח זאת בקו' ונראה שדעתו להתיר:
ובחיבור כתב יד מאת הרב הגאון מגיד דק' וולאדאווע ובסוף נתקבל לאבד"ק קאזמיר אשר נשלח לידי לעיין בו כי חפצו להביאו לבית הדפוס ואח"כ נדפס ראיתי שהביא שם בחלק יו"ד תשובה ב' הקשה בעצמו קושי' הפרי מגדים והביא שמצא דברים אלו בפ"מ ומסתפק בתירוצו מאי חזקה הוא זו שהיתה עד עתה מעוברת אטו בעת שהיתה מעוברת היתה אסורה והרבה שם לפלפל בזה:
ותמוה לי על הגאון הנ"ל שנטה מדרך האמת דכוונת הפ"מ דאנו מסופקין אם קודם שמונה ימים כבר יצא הולד לאויר העולם או עדיין היה במעי הבהמה ואמרינן דאית לה חזקה דעד עתה היה הוולד במעיה והיתה מעוברת אמרינן דג"כ קודם שמונה ימים היה כן וכאשר הביא הנו"ב בהלכות נדה בשם ר' חיים כהן האבד"ק לבוב דזולת חזקת איסור והיתר איכא חזקת הגוף דלא נשתנה מקדמותו ועי"ש בספרו וכן כתבו התוס' בפירוש בבבא מציעא דף ק' בד"ה הא מני ועי"ש ואח"כ ראיתי בתשובה ג' הביא שחכם אחד כתב לו לפרש כן אך שהוא עדיין דחה זה דשפיר עכו"ם נאמן אף דאיכא חזקה שהיתה מקודם מעוברת מ"מ איכא רובא כנגדו דרוב אינם נפלים ורובא דעלמא יולדות ולד של קיימא כדאיתא בתוס' הנ"ל ורובא וחזקה רובא עדיף אף דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה איתרע לה רובא מ"מ לא גרע מפלגא על פלגא וסליק הרוב וחזקה וגם זאת לא הוי רק מדרבנן ושוב עד אחד נאמן עכ"ד (יעו"ש בתוס' בנדה בדף י"ח ע"ב בד"ה מיעוטא כמאן דליתא דכתבו בסוף דבריהם דהא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה יש לספק אי הוי דאורייתא או דרבנן ובמקום אחר הארכנו:
ולפענ"ד דזה אינו דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דהרוב אינו מגרע כאן החזקה כלל דהחזקה הוא שגם קודם ח' ימים היתה הבהמה מעוברת ועדיין לא עבר ח' ימים ללידה וע"ז ליכא רוב שעברו ח' ימים ואף דלהכשר הולד שפיר איכא רוב דאינו נפל ואז כשר באמת אף דליכא ח' ימים מכל מקום זה אסרו רבנן שלא לסמוך על רוב זה וכל זמן שלא שהה ח' אסור וע"ז איכא חזקה שלא שהה ח' ואין עכו"ם מסל"ת נאמן לומר ששהה כיון דאיכא חזקה וזה ברור:
והנה על גוף סברת הפרי מגדים דכתב דאיכא חזקה דהיתה מעוברת סברא זו מבוארת בתוס' בבא מציעא דף ק' בד"ה הא מני סומכוס וז"ל באמצע דבריהם דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמי בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה:
והנה כבוד הרב הגאון הנ"ל הרבה להשיג על דברי הפ"מ הנ"ל דאמר דמעמידין על חזקת מעוברת וכתב דדבר זה תלוי במחלוקת הט"ז עם מהר"י מינטץ בהלכות אבל סי' שצ"א במי שנודע לו שמת אביו וא"י אם תוך ל' אם מעמידין על חזקה הראשונה שהיה חי מקודם או כמו דעתה מת כן היה מקודם וכן הכריע הט"ז ואם כן גם כאן נימא כמו דעתה הוא ולד כן הי' קודם ח' ימים אך כאשר כבר הבאתי דבר זה מבואר בתוספות ולפי דבריהם יוקשה גם על התוס':
אמנם נראה ברור דבלא הך חזקה דמעוברת איכא כאן ג"כ חזקה חזקת איסור ממש לפי מאי שכתבו הפוסקים ובעל כרתי ופלתי בסי' ל"ג לתרץ קו' הט"ז בסי' מ"ט ס"ק ג' דמדוע בניקב לחלל הגוף והוי ספק אם ניקב בקוץ או ע"י חולי כשר מספק ובושט היכא דאנו מסופקין אסור מספק שמא ניקב בקוץ ותירץ כיון דנקיבת הושט אף בשחט אח"כ הוי נבילה והשחיטה לא מהני שוב הוי כמו ספק בשחיטה דמעמידין אותה על חזקת איסור שאינו זבוח אבל בספק טריפה אמרינן נשחטה הותרה וכן כתב סברא זו בעל שעה"מ בהלכות טומאת מת פרק ס' דף נ"ב ועי"ש דכתב סברא זו לענין שמא במקום נקב קא שחיט:
והנה איתא בשבת דף קל"ו דולד שלא כלו לו חדשיו אין שחיטתו מטהרתו וא"כ היכא דאנו מסופקין שלא שהה עדיין ח' ולא כלו חדשיו הוי חזקת איסור כמו ספק בשחיטה כנ"ל ובזה מיושב קושית התוס' ביבמות דף קי"ט בד"ה מחורתא ובבכורות דף כ' בד"ה חלב פוטר דאמאי אסור בבהמה קודם ח' ימים ואמאי לא אזלינן בתר רוב דבשלשים דאדם איכא למימר דמשום חשש לעז שיאמרו פיהק ומת ועי"ש ולפי הנ"ל ניחא דבבהמה איכא חזקת איסור דאינו זבוח דאם לא כלו חדשיו אין השחיטה מטהרתו וסמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא:
ובזה יתיישב ג"כ שיטת הרמב"ם דפסק ספיקא דאוריית' מהתורה לקולא והקשה עליו הנו"ב מהדו"ת בחלק אה"ע סי' י"ט דלפי מאי דמבואר בר"ה דף ו' בכור בעל מום מי מצי אכיל ליה משמע שם דמדאורייתא אסור לאכלו קודם ח' וקשה דעכ"פ לא הוי רק ספק שמא לא כלו לו חדשיו וספיקא לקולא מן התורה ולפי הנ"ל ניחא דהיכא דאיכא חזקת איסור מודה הרמב"ם כמבואר בפוסקים וכאן איכא חזקת איסור דאינו זבוח:
והנה עיינתי בספרים ומצאתי בספר ראש אפרים מהגאון מהו' זלמן מרגליות בתשובה ג' בשם רב אחד ככל הדברים הנ"ל ונהניתי כי כוונתי לדעת הקדושים אשר בארץ המה ואם כי הרב הגאון בראש אפרים השיב על דברי הנ"ל לחלק בסברא דבזה לא שייך חזקת איסור שאינו זבות ודוקא בספק בגוף השחיטה אם היתה כראוי מלבד שסברתו אינה מוכרחת ואנחנו בענין סמוך מיעוטא לחזקא סי' ב' פלפלנו בזה בארוכה לא היה למראה עיניו דברי הכו"פ והשער המלך דבספק ניקב בושט הוי כמו ספק בשחיטה כיון דהשחיטה לא תהני אח"כ והוא ממש ג"כ כן בנידון דידן דאם לא כלו חדשיו לא מהני השחיטה כנ"ל:
וכיון שבארנו דאיכא כאן חזקת איסור שוב אין עכו"ם מסל"ת נאמן אך לענין זה שוב נוכל לומר כדברי הרב הגאון הנ"ל דלענין חזקת איסור שאינו זבוח שפיר איכא כנגדו רוב דהוי בני קיימא דבזה שפיר מתנגד הרוב להחזקה וסמוך מיעוטא לחזקה לא הוי רק דרבנן כנ"ל ומסל"ת נאמן:
ועוד אפשר לומר דאף דאיכא בזה חזקת איסור לומר דהשחיטה לא מהני מ"מ לענין עדות העכו"ם שפיר מהני מסל"ת ולא אמרינן דלא מהני משום דהוי נגד חזקה והוא עם מה שכתב הרי"ף ז"ל ביבמות פרק החולץ מאי טעמא סימנים נבדקים ע"פ אשה שתעיד על חברתה שהיא גדולה ותהיה ראוי' לקדש או לגרש אף דאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ כיון דבשעת הגדה אין מעידין על דבר שבערוה רק שאשה זו ראוי' לקדש או לגרש דדבר שבערוה לא הוי רק שמעידין על גמר הדבר כגון שמעידין שכבר נתגרשה ועי"ש וע"פ זה כתב הרב הגאון מליסא בספרו תורת גיטין בגיטין דף ב' בתוס' בד"ה הוי דבר שבערוה דה"ה לענין חזקת איסור שאין עד נאמן נגד חזקת איסור היינו ג"כ היכא שכבר מעיד שבטלה החזקה ועל גמר הדבר הוא מעיד אבל אם מעיד על מקוה שיש בה ארבעים סאה שפיר נאמן אף שאח"כ יטבול בו טמא ויהי' טהור ויהיה נגד החזקה מ"מ עדותו אינו על סתירת החזקה אך שאח"כ על ידי זה יבוטל החזקה וכדברי הרי"ף הנ"ל דע"י עדות האשה בסימנין תתקדש אח"כ האשה או תתגרש ועיין שם:
וא"כ אף אנו נאמר דמה שהעד מעיד שהוא בן ח' ימים אינו סותר עדיין החזקה דמה שהוא בן ח' אינו יוצא מהחזקה דאין לו חזקה שאינו בן ח' אף שעל ידי זה יבוטל אח"כ החזקה אם ישחט הבהמה ועל ידי עדותו יבטל החזקה אם ישחטו אותה מכל מקום בשעת העדות לא נפקא מהחזקה שפיר מהני עדותו וע"י עדותו נוכל לשחוט אח"כ להפקיע החזקה והדבר ברור בע"ה:
אך לפי זה אם יעיד במסל"ת אחר שכבר נשחטה כענין מעשה שנשאלה לפני הרב הנ"ל עוד מגרע גרע דאז שפיר מעיד אחר גמר המעשה להפקיע החזקה ולקמן נדבר דאחר השחיטה מצד אחר יש להתיר יותר:
וגם לענין גוף הסברא הנ"ל אם מקרי זאת חזקת איסור בספק דלא כלו חדשיו משום דאז השחיטה לא מהני אשר נשען על סברת הכו"פ לענין ספק ניקב בושט:
הנה השב שמעתתא שה' פ"ו השיב על דברי הכרתי ופלתי הנ"ל עם מה שפירוש רש"י ביבמות דף ל"א דבספק גירושין בערוה הצרה מותרת משום דאשה זו בחזקת היתר לשוק קודם שנתגרשה הערוה אף דהיתה אסורה משום אשת איש ופירוש רש"י דאשה זו בחזקת היתר לשוק קודם לכן אם ימות בעלה כן לא תאסרנה מספק כשמת בעלה א"כ בספק נקיבת הושט נמי אע"ג דנקיבת הסימנים לאחר שחיטה נבילה נוקמי לה בחזקת היתר שהי' קודם שנולד הספק והיתה לבהמה חזקת היתר לכשישחטנה כן לא תאסרנה עתה אחר שחיטה אבל בספק שהה או דרסה א"כ בשחיטה כזו ע"י שהי' או דרסה לעולם לא היתה מותרת ודפח"ח:
וא"כ בנידן דידן לכאורה לא שייך לומר דהיה לו חזקה כשישחט יהיה מותר דאם לא כלו לו חדשיו מעולם לא הי' מהני שחיטה ושפיר הוי חזקת איסור:
אך אפשר לומר דגם כאן איכא שפיר חזקת היתר ממש לכשישחט כסברת הש"ש לענין נקב בושט. והא לפי דברי השער המלך בהלכות טומאת מת פרק ט' דהקשה לפי דברי התוס' בבכורות וביבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחורתא דבבכור איכא חזקת היתר דבמעי אמו אינו קדוש א"כ ממאי מוכח הגמרא בחולין דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה דלמא ניקב קרום של מוח ודלמא התם ה"ט משום דאזלינן בתר חזקת מעי אמו שאין טריפות פוסל בו אבל באמת לאו קושי' ותברא בצדה דהא כמו דחיישינן דהוא שריפה כן ניחוש שמא אמו טריפה ולא' הי' מועיל גם שחיטת אמו וכאשר כן תירץ בשער המלך בעצמו:
וא"כ לענין ספק דכלו חדשיו כיון דאנן לא חיישינן לטריפות דאזלינן בתר רובא ורוב בהמות כשרות הם אך על הולד אנו מסופקין שמא לא כלו לו חדשיו כנ"ל ואף אם הבהמה טרפה עכ"פ שחיטה מהני אך על הולד הוי ספק על השחיטה שפיר נוכל לומר דהיה לו חזקה שתועיל לו שחיטה דהיינו במעי אמו דאז היה בודאי מועיל שחיטת אם גם לולד ובעודו במעי אמו הי' כשר לאחר שחיטה ועכ"פ היה מועיל שחיטה כן עתה נחזיק אותו דלאחר שחיטה כשר ומועיל השחיטה ואף דאז במעי אמו היה ניתר בשחיטת אמו ועתה ניתר בשחיטת עצמו הלא גם בחזקת מעי אמו שאין טריפות פוסל בו הוא ג"כ רק היכא שניתר בשחיטת אמו אעפ"כ כתב השער המלך דהוי חזקה:
אמנם על גוף סברת התוס' דאיכא חזקה מה שהיה לו במעי אמו יש לפקפק לפי סברת הש"ש ונשען לדברי רש"י הנ"ל ואומר אני שדבר זה תלוי במחלוקת הקדמונים:
והוא דהנה הפ"י בסוגיא דתקפו כהן הביא בשם תשובת הרשב"א דבספק בכור לא שייך להעמידו על חזקת מרא קמא משום דבשעה שנולד ספיקו עמו שמא הוא בכור ולא הוי של בעה"ב ובש"ש ד' פרק ה' הביא הטעם דלית לי' חזקת מרא קמא משום דבמעי אמו קדוש עד שיצא לאויר העולם משום דבמעי אמו הוי דשלב"ל:
ואני תמה על דברי הרשב"א הנ"ל מגמרא מפורשת בבבא מציעא דף ק'] דאיתא שם המחליף פרה בחמור וילדה וא"י אם עד שלא מכרה ילדה אם משמכרה יחלוקו ומקשה הגמרא דליקו הולד בחזקת מרא קמא ועי"ש והרי התם ג"כ משעה שנולד נולד ספיקו עמו דאנו מסופקין ברשות מי נולד ואפ"ה מקשה דנוקמי בחזקת מרא קמא והוא תמי' עצומה לשיטת הרשב"א מגמרא מפורשת:
(הן אמת להתוס' שם בד"ה ולחזי רוצים לומר בתוך דבריהם דמה שהיה קודם הלידה אינה חזקה כ"כ ועי"ש והפירוש דלא הוי חזקה טובה כ"כ אבל מ"מ חזקה הוי):
אמנם באמת נראה לי ברור טעם הרשב"א דלא כדברי הש"ש דקודם הלידה הוי דבר שלא בא לעולם אך הוא כסברת רש"י וש"ש הנ"ל שם בצרת ערוה ובניקב בושט אף דהי' אסור מקודם מ"מ הי' לו חזקה כשישחט יהי' מותר והרי עתה נשחט ולא היה לו חזקת איסור אך קודם שנעשה מעשה הלזו ואין ללמוד מזה אחר שנעשה המעשה וה"ה בבכור אף דאינו קדוש במעי אמו היינו משום דכל זמן שלא יצא לאויר העולם אינו קדוש וא"כ אין חזקה זו מכרעת ללמוד ממנו לאחר שנולד דהא אם הוא בכור מעולם הי' לו חזקה זו דכשיולד יהיה קדוש ואין חזקה דקודם הלידה מכרעת לענין ספק דלאחר הלידה דהיתר הראשון היה רק משום שלא נולד עדיין ולא נעשה עדיין מעשה הלידה אבל התם במחליף פרה בחמור שפיר איכא חזקת מרא קמא דעכ"פ קודם שנולד היה שלו והתם מעשה הלידה אינו עושה פעולה ושינוי כלל ולא משום שלא נולד עדיין היה שלו ומצד הלידה אין כאן שינוי כלל וא"כ שפיר אף חזקה שקודם הלידה מכרעת ודו"ק:
אבל לפי סברת השב שמעתתא דחזקה דקודם הלידה אינה חזקה משום דהוי דבר שלא בא לעולם סמי' עצומה מבבא מציעא הנ"ל.
ואחר הדברים והאמת האלו מבואר בעליל שהרשב"א והריטב"א שסוברי' דאין שייך בבכור חזקת מרא קמא אף שבמעי אמו אינו קדוש משום שהספק שקודם הלידה אינה מכרעת לאחר הלידה ופליגי אסברת התוס' דאיכא לבכור חזקת מרא קמא שאינו קדוש בבכורה כנ"ל:
וא"כ מעתה גם דברינו הנ"ל לא יכונו לומר לענין ספק דכלו חדשיו דאיכא חזקה דבמעי אמו היתה מתרת השחיטה דחזקה שקודם הלידה אינה מלמדת לאחר הלידה דמה שהיה מתחלה מותר משום שהיה במעי הבהמה וכאבר מאבריה וחזקה שיש לה במעי אמה זה אינו מועיל שתהיה מותרת לאחר שתלד:
והנה הכו"פ תירץ קושי' התוס' דאמאי אסור הבהמה בלא שהה ח' ימים ולא אזלינן בתר רוב דאינם נפלים משום דדבר שיש לו מתירין לא מהני רוב וכאן ג"כ הוי דבר שיל"מ להמתין ח' ימים וחזר ודחה זה והביא ראיות דהא דאמרינן דדבר שיל"מ לא מהני רוב היינו היכא דבאיכא איסור על דבר זה כבר אבל כאן שחכמים גזרו לאסור זה לא היה מהראוי ליתן איסור על דבר זה משום דאיכא רוב אף דהוי דבר שיל"מ יעו"ש:
וא"כ זה ניחא בהתחלת איסור שאסרו חז"ל לא היה ראוי לאסור מטעם זה אבל לאחר שכבר אסרו חז"ל או מטעם התוס' מטעם גזירה או משאר טעמים עכ"פ דדבר זה אסור מדרבנן שוב אין מסל"ת נאמן משום דהוי אתחזיק ואי משום דאיכא רוב נגדו הא כאן שוב אין לסמוך על הרוב משום דהוי דבר שיל"מ אך לפי זה היכא דכבר נשחט היה מהראוי להתיר יותר. שוב מצאתי בהר"ן בחולין בד' נ"א גבי בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים דכתב יש שפירשו במקשה לילד דאל"ה פשיט דאל"כ כל הנולדים ימותו והוא תירץ דאיכא למימר דפשיטא לן דברובא ליכא ריסוק אברים אלא מיהו או מיעוטא דמתרסקי בשעת לידה הוי מיעוטא דשכיח כיון דאיכא למיקם עלה דמלתא בשהי' מעל"ע לא סמכינן ארובא וקמ"ל דריסוק אברים הוי מיעוטא דלא שכיחא כלל עכ"ד הר"ן. והנה שם מיירי בידוע שכלו לו חדשיו אבל באינו ידוע שכלו לו חדשיו אה"נ דהוי מיעוטא דשכיח ושפיר מיושב בזה קושית התוס' מאי דאסור קודם ח' ימים כיון דאפשר בשהיי' ומבואר בדברי הר"ן שלא כדברי הכרתי ופלתי. אך אף התחלת האיסור יוכל להיות משום שאפשר בשהייה ועכ"פ היכא שכבר אסרו חכמים שפיר לא סמכינן ארוב לענין מסל"ת כיון דאפשר בשהייה אך היכא דנשחט כבר אפשר דיש להקל כנ"ל:
ולענין גוף הדין אין בידי להקל במסל"ת אף היכא דאינו מתכוין להשביח מקחו דכבר הבאתי דאיכא כאן חזקות לאיסור אף שהבאתי ג"כ סברות להקל לא אוכל לסמוך עליהם לדינא:
וגם שבלא"ה איכא הרבה דיעות דבלא שהה אסור מדאורייתא ובודאי לא מהני מסל"ת יעו"ש בראש אפרים ומהראי' שהביא רב שמעון בן גמליאל דצריך להמתין שלשים באדם דכתיב ופדויו מבן חודש ובבהמה מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' נראה שהוא מדאורי' ודוחק לומר דהוי רק אסמכתא.
ולשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מהתורה לקולא גם מזה קשה דאיך אפשר דהתורה אסרה מספק ולשיטת מהרי"ט דהיכא דאפשר להתברר אף הרמב"ם מודה דאסור מדאורייתא הובאו דבריו ג"כ בשער המלך בפ"ט מהלכות טומאת מת ניחא דגם כאן אפשר להתברר להמתין ח' ימים ואח"כ מצאתי תירוץ זה בראש אפרים בתשובה הנ"ל:
וגם ילפותא דר' שמעון בן גמליאל בלא"ה ניחא דגבי כהן ופדויו מבן חודש בודאי ניחא דהתם לענין תשלומי ממון ספק ממונא לקולא וגם משמונה דבהמה ניחא לפי מאי שכתבו הפוסקים דבספק מצוה אף הרמב"ם מודה דאיכא עליו חזקת חיוב א"כ התם לענין קרבן דחייב להביא קרבן שפיר ספק להחמיר ואך מיום השמיני והלאה ירצה ודו"ק:
הדרן לדינא דעל מסל"ת קשה לסמוך אך עכ"ז באמר לו שהיום נולד לו עגל שיקנה אלו נראה דיוכל לסמוך עליו דזאת בודאי לא אמר לו שקר כיון שרצה תיכף למכור לו העגל בודאי כבר נולד: