נפש חיה אבן העזר· רבי חיים אלעזר וקס
סימן נו
לכבוד חותני הגאון מאור הגולה נ"י ע"ה פ"ה מוה' יהושע שליט"א האב"ד דק"ק קוטנא.
יקרת מכתבו קבלתי בעת הייתי טרוד מאוד ועל דבר השאלה שהובא לפני כבוד גאונו באשה אחת נשאת לבחור בחזקת בתולה ואחר החתונה ילדה ולד של קיימא מה שנתעברה מאחר אם רשאי לגרשה בע"כ וכתב כבוד גאונו דהנה בענין כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה קיי"ל דאין לה כתובה והב"ש באה"ע בסי' ס"ח ס"ק כ"ד כתב שצריך לקדשה מחדש והוכיח כן מדברי התוס' בכתובות בדף יוד ובספר בית מאיר ובהפלאה חלקו עליו דא"צ קידושין מחדש ודמי לקידושי קטנה וכבוד גאונו חילק בדבר דהיכא שנמצאת בעולה ולא מיחה אין כאן מקח טעות עמו כל מום דאם אינו מקפיד חלין הקידושין למפרע וכמבואר בח"מ בסי' רל"ב לענין נמצא מום במקח והב"ש מיירי דמקפיד ובא לב"ד דלא דמי לקטנה שלא חזרו בהם אבל בחזר ביטל הקידושין ומש"ה כתב כבוד גאונו דיוכל לגרש בע"כ. דהנה הב"ש בסי' קי"ז ס"ק כ"ד כתב דיוכל לגרש בע"כ בנמצא בה מומין כמו שכתב בתשובת הרא"ש כלל ל"ה דאם הוא עשה שלא כהוגן וקידשה ברמאות כופין אותו וה"ה דכופין אותה וכבוד גאונו אתי עלה מטעם אחר דכיון דנמצאת בעל מום אינה צריכה גט רק מספק או מדבריהם כמבואר בפרק המדיר א"כ לענין חרם דר"ג דאינו אלא איסור עד אחד נאמן באיסורין ולא דמי להיכא שהיא מכחישתו שאין לה מום דלא אמרינן דהבעל נאמן לענין האיסור דעד אחד נאמן באיסורין הוא כפי מה שכתב הנ"י בשם הריטב"א בסוף פרק הבא על יבמתו דהכונס את האשה במקום שאין נוהגים לישא ב' נשים על דעת מנהג המדינה הוא נושא וה"ה במקום שאין מגרשין בע"כ ואינו נאמן לענין חיוב דידה אבל היכא שנמצאת בוודאי בעלת מום דפטור מכל חיובי ממון נאמן שלא נשאה ע"ד זה. נאמן ג"כ לענין איסור לגרשה בע"כ אלה דברי כבוד גאונו והאריך בזה:
והנה מתחלה לא הבנתי דברי כבוד גאונו מה זה ענין לעד אחד נאמן באיסורין דהוא לענין שאחר יוכל לסמוך על עד אחד באיסור אבל כאן האיסור רק לעצמו אם יוכל לגרש בע"כ ואם יש עליו איסור וחרם דרבינו גרשון ובדבר דלא אתחזיק איסורא ולא נודע לנו אם הוא איסור או היתר היעלה על הדעת לספק בזה שאחד שאומר שיודע שהיתר הוא שלא יוכל לאכול או לעשות הדבר הזה ומאי זה ענין לעד אחד נאמן באיסורין ואולי פלסתה הקולמוס שלא בכוונה:
שבתי וראיתי דיש ויש מקום לספק בזה ויהי' הדבר תלוי בענין עד אחד נאמן באיסורין כפי מאי דאיתא בשו"ת מהר"ם מינטץ דר"ג החרים אף על הסופר והעדים בגט בע"כ ולהסופר ועדים הדבר בספק אם נשא על דעת זה ויש לספק אם יוכלו הסופר והעדים להאמין להבעל שלא נשאה ע"ד זה וע"ז אפשר לומר דעד אחד נאמן באיסורין אך לכאורה הוא אינו נאמן דהוי נוגע בדבר אך בריש גיטין איתא דעד אחד נאמן באיסורין ופירוש רש"י שהרי האמינה התורה כל אחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב והקשו התוס' ע"ז דבאלו הוי הטעם משום דהוי בידו ומש"ה נאמן אף באתחזיק איסורא וכתבו התוס' דמוכח מדכתיב וספרה לה לעצמה. והנה התם האשה ג"כ בע"ד ובע"ד אינו נאמן בתורת עדות וכל נוגע שהוא פסול הוא ג"כ מטעם בע"ד אך הא דהאשה נאמנת בנדה ולשיטת רש"י מאי דכל אחד נאמן על הפרשת תרומה וניקור הגיד הוא משום דבעלים נאמנים על שלהם וא"כ מנין מוכח דעד אחד נאמן באיסורין הא התם הוי הטעם משום דבעלים נאמנים על שלהם. וע"כ צ"ל דהבעלים שנאמנים על שלהם לא עדיף מעד אחד ואם עד אחד נאמן באיסורין ואינו צריך עדות גמור כמו בכל דבר דצריך עדות דבעינן שנים רק עד אחד מהני ה"ה דבעלים נאמנים על שלהם אף דהבעל דבר בוודאי אינו עד דהוא נוגע מ"מ נאמנים בתורת בעלים אבל אם לא היה עד אחד נאמן באיסורין רק הי' צריך עדות גמור לא היו הבעלים נאמנים על שלהם ומוכח מהך דהבעלים נאמנים על שלהם דעד אחד נאמן באיסורין וא"צ עדות:
וא"כ ה״ה בנדון דידן הבעל נאמן לומר שלא היה בדעתו לישא אותה על אופן זה ויוכלו הסופר והעדים להצטרף ליתן הגט בע"כ ואף שהבעל הוא נוגע בדבר ונוגע פסול לעדות מ"מ נוגע שהוא פסול היא מטעם בע"ד ובע"ד ג"כ נאמן באיסורין דהרי הבעלים נאמנים על שלהם באיסורין כמו עד אחד שנאמן באיסורין ה"ה בע"ד נאמין על שלו והיינו כנ"ל כיון דמכל חיוב ממון נפטר מאתה שוב לענין איסור הוא נאמן:
אך עדיין אפשר לומר אף דבע"ד נאמן על שלו אף דאינו יכול להעיד בתורת עדות מ"מ נאמן משום שהבע"ד נאמן על שלו אבל היכא דהוי נוגע גרע טפי דנוגע פסול לעדות והדבר אינו שלו שיהיה נאמן משום בע"ד כאשר מצינו דהשוחט אינו יכול ליטול שכר מהכשירו' יותר מהטריפות משום דהוי נוגע כדאיתא ביו"ד בסי' י"ח ס' י"ח ואפשר ג"כ לומר מטעם הנ"ל דאף דבעלים נאמנים על שלהם מ"מ היכא דלא הוי בעלים רק נוגע גרע טפי כנ"ל דנוגע פסול לעדות ובעלים לא הוי:
וא"כ אפשר דה"ה בנ"ד לענין שיגרש בע"כ ע"ז לא הוי כמו בעלים ושפיר אינו נאמן משום דהוי נוגע. והנה מסי' י"ח הנ"ל אין ראי' דנוגע לא יהי' נאמן בדבר איסור היכא שלא יהי' בעלים אך דשם טבח אינו נאמן משום דהוי דבר התלוי בשיקול הדעת ומש"ה אינו נאמן כשהוא נוגע וכדאיתא בת"ש בסי' י"ח ס"ק ל"ז מ"מ בנ"ד קשה לומר שהבעל יהיה נאמן שיוכלו לסמוך עליו הסופר והעדים מפני שעד אחד נאמן באיסורין:
והנה מצינו בכל מקום לענין עד אחד נאמן באיסורין דדעת הרבה פוסקים ובתוס' ביבמות בריש האשה רבה דנאמן העד יותר להתיר מלאסור ויעו"ש בתוס' בד"ה מידי דהוי אטבל והקדש דכתבו דרק לאיסור בעינן שנים ולהתיר נאמן אחד וביו"ד בסי' קכ"ז מבואר דעד אחד אינו נאמן לאיסור והיכא דמאמינו אסור ומלמדין אותו לומר שאינו מאמינו והדבר תמוה דכיון דמאמינו אסור מהתורה מאי מהני מאי שמלמדין אותו לומר שאינו מאמינו וכן מבואר שם בש"ע דאם הבעלים אומרים איני מאמינך אע"פ שבלבו מאמין לו כבי תרי אין להחמיר ותמוה כנ"ל וכאשר מתמה הש"ך בס"ק ט"ו שם:
ולפענ"ד נראה דהחילוק בין מאמינו לאינו מאמינו דבאינו מאמינו אינו אסור מהתורה דכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת ואינו יכול עד אחד להעיד להרע לשום איש וכמו שאינו יכול להעיד להרע לו בממונו כן אינו יכול להעיד להרע לו בגופו וגם לחייבו קרבן הוא בכלל לא יקום עד אחד באיש כדאיתא בתוס' ריש פרק ג' דכריתות בד"ה אמרו לו ומש"ה אינו נאמן אף באיסורין לאסור הדבר על חבירו כיון דמפסיד לו ממונו בזה וכדאיתא בגמרא לענין תנאי כפול דסוטה הוי כמו ממון דאיסורא דאית בי' טמונא הוא וה"ה לענין נאמנות אחד אינו נאמן לאיסור דהוי כמו ממון כיון דמפסיד ממון וכן מצאתי סברא זו בפני יהושע בחידו' לקידושין דמש"ה אין עד אחד נאמן לאסור דהוי איסורא דאית בי' ממונא יעו״ש:
וא"כ כיון דכל עיקר שאינו נאמן לאסור משום שאינו נאמן להרע לחבירו ורשות חבירו מעכבת ומש"ה היכא שמאמינו אסור דכיון שהוא מאמין ואינו רוצה לעכב שלא יהיה הדבר אסור שפיר נאסר בעדות העד אבל היכא שאומר שאינו רוצה להאמינו ואינו רוצה לקבל עליו עדותו אין העד יכול לאסור דבר של חבירו ואינו תלוי הדבר במה שמאמין בלבו או אינו מאמין אך אם רוצה לקבל עדות העד או שאינו רוצה לקבל עדותו ורשות אחרת מעכבת שלא יוכל העד לאסור ושפיר ניחא אף שבלבו מאמין לו כל שאומר שאינו מאמינו ואינו רוצה לקבל עליו והוא לא רצה שיאסור לא נאסר וניחא שפיר מאי דמלמדין אותו לומר שאינו מאמינו ודו"ק:
וא"כ בנ"ד כיון שמה שהוא אומר שלא נשאה אדעתא דהכי היא להרע לאשתו ובזה בוודאי אין עד אחד נאמן וגם כל עיקר התקנות רבינו גרשון הי' לטובתה הוא אינו נאמן להרע לה ולא יוכלו הסופר והעדים להצטרף בנתינת גט בע"כ משום דיבור הבעל כיון שלהם הדבר בספק:
עכ"ז נראה כיון דמהדין שהוא יכול לגרש בע"כ ועליו אין איסור יכולים אף העדים והסופר להצטרף עמו דעיקר התקנה היתה על הבעל שלא יגרש בע"כ והיכא שהבעל עובר גם הסופר והעדים עוברים אבל כיון שעל הבעל אין איסור והוא יכול לגרש בע"כ ממילא אין איסור על הסופר והעדים וגם כל עיקר תקנת ר"ג היה לטובתה וכיון שנמצא בה דבר כזה אשר ע"פ הדין אין עליו שום התחייבות איש לאשתו אין בזה תקנות ר״ג ג"כ:
ועוד נראה כיון דהוי רק ספק קידושין ודעת הב"ש שצריך לקדשה מחדש וכאשר חילק כבוד גאונו דהיכא דלו נתפייס ועומד וצוח שלא רצה לישא אותה על אופן זה צריך קידושין מחדש ובלא קידושין לא יוכל לדור אתה ואסורה עליו בלא קידושין ולכוף אותו לקדש אופה מחדש בוודאי אין סברא וכמו שהיא עתה אסורה עליו ולא שייך בזה תקנות רבינו גרשון:
ובגוף סברת כבוד גאונו דהיכא דנשא בעולה לא מיחה אין כאן מקח טעות כמו בכל מום דאם אינו מקפיד חלין הקידושין כמבואר בסי' רל"ב אבל אם בא לב"ד ורוצה לגרשה בשביל זה הוי מקח טעות:
אפשר ליישב בזה בריש כתובות דרש"י פירוש דהתקנה היתה שתנשא ברביעי שאם יבוא לב"ד שמא יבואו עדים והתוס' כתבו דהתקנה היתה בשביל אשת כהן או בנתקדשה פחות מג' דאל"ה מותרת משום ס"ס והקשו על רש"י ממאי דאיתא בדף ד' ע"ב אמר אביי אף אנן נמי תנינא מדקתני שאם היה לו טענות בתולים וקשה מאי קושיא הא התם הוי החשש שיבואו עדים:
אך הנה בסימן מ"ה בתשובה להרב הגאון מקראשנעויטץ כתבתי על קושית התוס' דהא איכא ספק דמוכת עץ ותירצו דאם איתא דהיתה מוכת עץ היתה טוענת והקשה ההפלאה דבשביל שלא טענה אין לאוסרה דאף באומרת טמאה אני לך אין לאוסרה ותרצתי דהטעם דאינה נאמנת בטמאה אני לך משום דמשעבדת ליה לפי המבואר בב"ש הנ"ל דהוכיח שם מדברי התוס' דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה צריך לקדשה מחדש דהוי מקח טעות א"כ אף דיהיה ס"ס להתיר שמא אינו תחתיו ושמא מוכת עץ עכ"פ צריך לקדשה מחדש דלענין זה אינה ס"ס לאיסור דבאינו תחתיו בטלים ג"כ הקידושין א"כ שוב אינה משועבדת לו דקידושין הראשונים בטלים ושוב נאסרת ע"פ דברי' מדלא טענה מוכת עץ. ולפי דברי כבוד גאונו לא היה יכול רש"י לפרש משום אשת כהן דליכא חשש דיתפייס דאם יתפייס ליכא איסור אף באשת כהן דאיכא ג"כ ספק דמוכת עץ דכיון דיתפייס לא יתבטלו הקידושין למפרע ומשועבדת לו ולא נאסרה בשביל שלא טענה ובשביל פחות משלשה לבד דהיא לא שכיח כלל לא שייך לעשות תקנה אך התוס' כתבו בדף ט' בד"ה האומר פ"פ ובד"ה איבעית אימא דלשיטת ר"ח בוגרת ומוכת עץ אין פתחה פתוח ניחא דשפיר מביא ראיה לפי הס"ד דטעם המשנה משום פ"פ אבל לפי מאי דמסיק דהטעם משום דמים ליכא חשש משום אשת כהן: