כרך ג · דף נד.
ולא כתיב יושב שמים: דהוי משמע המיוחד תמיד ליושב שמים דהיינו ת"ת שנקא שמים. אבל "יושב בשמים" הוא מדת יצחק, שלפעמים יושב בשמים לשחוק על הרשעים לדונן.
תרין יומין כו': נראה שהן ת"ת ומלכות. וקוב"ה היא אימא דת"ת שארי עמיה - בן י"ה. ומלכות אתי לקמי' כד"א הכצעקתה הבאה אלי כו'.
וכד האי יומא אתי לאגחא קרבא: כמ"ש בזכריה שם (זכריה, יד) ויצא ה' ונלחם ביום ההוא כיום הלחמו ביום קרב. וזהו ב' יומין שאמר כאן.
אזדווג בההוא יומא אחרא: איפשר דרש מן "ביום קרב" - דאקרבו ואזדווגו יומין - ת"ת ומלכות.
הה"ד כי יום לה' כו': וכתיב שם ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ויום לה' דרשא זווגא דיום - מלכות, עם להשם - ת"ת, יום השני.
ואגח קרבא בכלהו: ר"ל בכל עשר כתרין דידהו. דשם חשיב עשרה דברים בפרשה "על כל כו' ועל כו'".
מלאה דם ודאי: ר"ל לשון הווה, שלעולם יש בה דם, אך בעת וזמן ידוע. וחייבי' מקדמין כו' בלא עת כו'.
דתינן קב"ה אקדים כו': שלהי גטין שהקדים ל"ונושנתם".
או כי תזוב כו' היינו ויספתי כו': שאף שהוא בעתה -- מכל מקום נתוספו בה דמים יתרים, דינין על דינין.