כרך א · דף קלג.
(השמטות). מאי האחלת דאהדרת תמן שכינתא: וזהו האהלה. שהביא ה' אחרונה אל האהל כמקדם (ויבאה בגימטריא כ"ד קשוטי כלה כמו שדרשו בויבאה אל האדם). ונ"ל דגרסינן "אהלה שרה אמו מבעיה ליה", דיתורא דה"א ראשונה קשיא ליה שפיר. אבל לגירסת הספרים ק' דכל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה.
(השמטות). והוי נהיר כל אינון יומין דשבתא: ר"ל מאור שהיתה הנר נדלקת מחדש כל ע"ש לכבוד שבת. היתה מאירה כל ימי השבוע עד ערב שבת הבא.
(השמטות). דיוקנא ממש הות דיוקנא דשרה: לא מסיים כאן כל דחמי לה אמר דא שרה, דכוונתו רק על דיוקנא רוחנית, ולא צורתה ממש. (וכ"מ להלן ע"ב "ת"ח דאר"א כו' הה"ד ויתן כו' כל כו' דא ההוא כו'", עי"ש). שאם כן היה לו לאליעזר להכירה בכך שאותה הוכיח ליצחק, אלא שי"ל שאחרי בואה האהלה ואהדרה שכינתא תמן כשנזדווגה ליצחק אז הוא דהוי דיוקנא כשל שרה. וכן לקמן קל"ה א' (ח"א קלה, א) ביצחק אמר כן שאחר מיתת אברהם דיוקני' דאברהם הוא דהוי דיוקניה עי"ש.
(השמטות). אר"א כו' אבל ת"ח כו': מפרש "שרה אמו" על דיוקנא דהיא שכינתא.
(השמטות). וחשך ולילה כחד אינון: יצחק ורבקה. גם כפשוטו י"ל שזמן התעוררות האהבה בלילה ובחשך, ולא ביום ולא לאור הנר.