נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סעיף יד
א אם היה נעור כל הלילה יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו (הגה ויטלם בלא ברכה) (הרא"ש כלל ד' ורשב"א סי' קצ"א). הנה עיין בישועת יעקב (ס"ק א') כתב בזה דהנה לדעת הרא"ש טעם נטילת ידים בבוקר משום חשש שמא נגע במקום מטונף והרשב"א בתשו' כתב לפי שהאדם נעשה ברי' חדשה ולכך צריך ליטול ידיו כמו כהן העובד עבודה וכו' ובישועת יעקב האריך בזה קצת ליישב קו' הב"ח למה דקי"ל דלתפלת מנחה אפילו ידוע שנגע במקום מטונף אינו צריך לברך על נטילת ידים, ולשי' הרא"ש הנ"ל למה לא יברך במנחה גם כן ותי' בישיע"ק דאפילו נטנפו ידיו דאסור לו להזכיר ש"ש עד אשר ירחוץ בנקיון כפיו האיך יתכן ברכה ע"ז וגם אין כאן מצוה ליטול ידיו דבודאי כשירצה להתפלל בע"כ יטול ידיו שלא תהיה תפלתו תועבה ולא היה ענין בחכז"ל לתקן מצות על נטילת ידים דהרוצה להתפלל בלא"ה יטול ידיו ואמנם לתפלת השחר אפילו בלא נגע תיקנו חכז"ל כיון שהידים עסקניות ובאמת י"ל למה לא נוקי הידים בחזקתן חזקת טהרה, אמנם תקנת חכז"ל לברך בשחרית אפילו בלא נגע ע"כ יברך ענט"י, ובתפלת המנחה אין חיוב נטילה רק ביודע להם טומאה ובזה אין כאן תקנת חז"ל רק שמעצמו מחוייב לרחוץ מקום המטונף עכת"ד הישיע"ק וסיים ודו"ק, כי זה ברור, אמנם במחכתהד"ג אינו ברור כלל ועדיין יש לפקפק ולפלפל הרבה ומ"ש דלמה יברך במנחה ולמה תקנו חכז"ל ברכה הרי כשירצה להתפלל בודאי בע"כ יטול ידיו זה אינו דהא גם לסעודה תקנו נט"י ותיקנו ברכה אפי' אם כי אינו צורך מצוה רק כשירצה לאכול אפילו כמה פעמים ביום אם הסיח דעתו מידיו צריך ליטלם כשירצה לאכול ולברך על נטילת ידים ומכ"ש לתפלת מנחה שהוא חיוב מצוה והסיח דעתו מידיו, ולא עוד אלא שידיו בודאי נתטנפו (ואינו היסח הדעת בלבד) אם כן למה לא יברך לדעת הרא"ש דהטעם בשחרית רק שמא נגע ע"כ צריך ברכת ענט"י לשחרית מכ"ש כשודאי נגע למה לא יברך לתפלת מנחה ומה הועיל בתירוצו זה לדעת הרא"ש על קושית הב"ח הנ״ל, וגם מ"ש דלמה לא אוקמי הידים בחזקת טהרה, לק"מ, דהרי כ' הטעם משום דידים עסקניות הן ול"ש חזקת טהרה לזה בעת השינה שלא יחכך במקומות המכוסים או בראשו ואם כן הוא ספק הנוטה לודאי שבודאי נגע ול"ש כלל חזקת טהרה, וגם מה שתי' דבע"כ תקנו חז"ל שחרית נט"י אפילו כשלא יודע להם טומאה הא זהו רק לדעת הרשב"א, אבל לא לדעת הרא"ש דרק משום ספק שנגעו בלילה בשינתו (והוי בודאי משום דידים עסקניות הן כנזכר) ועיקר הקו' מהב"ח ודעימי' היה רק לדעת הרא"ש כנז' ומה הועיל בתירוצו בזה כלל, אולם חזית קשה יותר מזה ראיתי בספר תולדת אדם מעניני הגאון הנפלא מ' זלמן זצ״ל מווילנא (בדפוס לבוב דף פ״ה ע"ב) כי מנהגו שקודם השינה לבש בתי ידים או פשט בתי ידים של כתונתו עד למעלה מראשי אצבעותיו וקשרם בחוט או חבל דק שלא יגעו הידים בבשרו בעת השינה, ואחרי הקיצו משנתו למד מיד בלי רחיצת ידים כל כך חס הצדיק על זמנו שלא לאבד אפילו רגע אחת מימי חייו בלי תורה עכ"ל הס' תולדת אדם הנזכר. ומ"ש שלמד מיד בלי נטילת ידים שחרית הדברים האלו מרפסן איגרא ולא נתנו להאמין על הגה"צ הנזכר, אולם חשבתי בראשית ההשקפה דהלך בזה כשיטת רבו הצדיק הגר"א מווילנא שהיה נוטל לנט"י לתפלת מנחה ומברך על נטילת ידים כמ"ש בשמו בס' שערי רחמים, ובע"כ דס' הטעם נט"י בשחרית ג"כ כמו כהן העובד עבודה (בתפלת שחרית שהוא במקום תמידין) וכד' הרשב"א הנ"ל וס"ל דע"כ צריך נט"י שחרית, וא"כ גם במנחה (שהוא במקום תמיד של בין הערבים) צריך ג"כ נט"י ובברכה כמו בשחרית וע"כ גם תלמידו הג' ר' זלמינא הנ"ל ס"ל כן ולא חשש כלל משום רוח רעה בלילה בשינתו ורק חשש שמא נגע בידיו בעת השינה בלי ידע ע"כ שם בתי ידים עליהם ולמד מיד בהקיצו ואח"כ בעת הכין עצמו לתפלה נטל ידיו לתפלת שחרית כן חשבתי למשפט לכאורה, ולא מזיגנא רישא אבי' סדיא עד דמהפיכנא בזכותי' דת"ח מובהק ונפלא האי גברא רבא מהר"ז ז"ל. אמנם באמת ז"א דהרי מפורש בש"ע בזה לעיל בזה (סעיף ב') שצריך לערות על ידיו ג' פעמים בסירוגין משום רוח רעה בלילה, והוא כד' הזוה"ק וכמ"ש בזה בביאור הגר"א ג"כ וא"כ ה"ז גם דעת רבו להחמיר בודאי ומטעם ספק זה החמירו בספק גם אם לא ישן בלילה משום רוח רעה כמבואר בזה בש"ע, א"כ מה אהני בזה הלבישת בתי ידים בסינתו בלילה כיון דרוח רעה שורה עליהם. וכן לדעת הרשב"א דנט"י בשחרית הוא משום כעין כהן העובד עבודה שנוטל ידיו מקודם, מכל מקום מודה ג"כ דלהטעם משום רוח רעה צריך ג' פעמים בסירוגין ולא מהני שכשוך כמ"ש בזה בב"י לד' הרשב"א וגם לדעת הרא"ש (אשר כפי הנראה על זה בנה יסודו מהר"ז מווילנא דעיקר הטעם רק משום שהידים עסקניות ונגעו בלילה בשינתו במקומות המכוסים, על כן סבר דמהני לזה בתי ידים שלא יגע) כבר ביאר בב"י דמשמע מדברי הרא"ש אלו בתשו' דלמי שנעור כל הלילה ול"ש ידיו עסקניות דא"צ ליטול ידיו למ"ד סתם ידים כשרות לתפלה עי"ש, ולפי"ז ה"ז דעת הרא"ש רק אם היה ניעור כל הלילה דל"ש ג"כ רוח רעה כיון דלד' הזוה"ק בלשונו מפורש ג"כ משום שינה כמ"ש דנשמתא נפקת וכו' ע"כ שורה רוח רעה ולא כשהוא ניעור, אבל כשהוא ישן נמצא מ"ש בשם מהר"ז מווילנא ה"ז דלא כמאן מניי' וגם נגד הזוה"ק ע"כ אין להאמין על אותו צדיק טעות ומעשה כזה, והש"י יצילנו משגיאות, ויופיע עלינו רוח טהרה ודעת:
סעיף י"ח (ב) אלו דברים צריכין נטילה במים וכו' והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ. פשוט דהכונה דהיוצא מבית הכסא אסי' לא נפנה שיצריך נט"י דאל"כ ממ"נ קשה מה אשמעי' בזה דאם נפנה לגדולים שם תיפוק לי' משום דנפנה לגדולים אפי' בביתו וצריך נט"י ואם רק השתין שם הרי א"צ לנט"י בשביל קטנים כמבואר לקמן (סי' ז' סעיף ב') אלא ודאי דאפי' לא נפנה שם כלל אשמעי' דצריך נט"י משום רוח רעה השורה בביהכ"ס. וכן הכונה היוצא מבית המרחץ נראה פשוט גם אם נכנס ויצא בבגדיו ולא רחץ שם (גם במקום שמקצתן עומדים ערומים ומקצתם לבושים כיון שכל אלו הדברים ענינים רוחניים המה שראו חז"ל ברוח קדשם כי ר"ר שורה שם באלו המקומות ע"כ כשיצא צריך נט"י, וז"פ) דאל"כ תיפוק לי' כיון דרחץ ונגע במקומות המכוסים בגופו ממילא צריך נט"י. ואין לומר משום דהיכא דנפנה בביתו אינו צריך רק נטילה פ"א או כשנגע ברחיצתו במקומות המכוסים שבגופו על זה אשמעי' דכשרחץ בבית המרחץ או נפנה בביהכ"ס צריך נטילה ג"פ (משום רוח רעה דביהכ"ס) ז"א, דהא דצריך ג"פ מאן דכר שמי' בזה בלשון מרן המחבר וגם לא בלשון חכז"ל במקורו כלל רק המחזיק ברכה והובא בזה בשערי תשובה (ס"ק כ') כ' דנהגו היוצא מביהכ"ס שנוטל י' ג"פ (כמו הקם משינתו שחרית) אבל בלשון המחבר לא נזכר זה כלל. וגם מלשון סדר היום (עיי' באה"ט ס"ק י״ט בזה) משמע שצריך בכל אלו הדברים רק נטילה פ"א והיינו גם ביוצא מבית הכסא ובפרט ביוצא מבית המרחץ מאן דכר שמי' לג"פ וצריך בודאי רק פ"א ובע"כ דאשמעי' ליוצא וביהכ"ס או מבית המרחץ אפי' לא עשה צרכיו שם או לא רחץ בבית המרחץ כנז'. וכמדומני כי אין נזהרים העולם בזה ובפרט שוכרי המקוה ובית המרחץ מהקהל ליקח דמי הרחיצה מאנשים הרוחצים וטובלים המה נכנסים ויוצאים בלי מספר וכשהם בחוץ מדברים לפעמים ד"ת או מברכים ברכות וכיוצא בלי נט"י בכל פעם וכמעט אין איש שם על לב בהם לרחוץ בכל פעם הגם שיש להמליץ עליהם כי הוא דבר טירחא עכ"ז לא מצאתי שום היתר ובודאי מצוה להזהירם ליזהר לטובתם:
(ג) והחולץ מנעליו כ' במג"א (ס"ק טו) חולץ מנעליו. פי' בידיו והנה בא"א (להגה"ק מבוטשאטש ז"ל) בזה נסתפק לענין חולץ המנעלים הנקראים (פאנטואפלען) שאינם כמנעל הנועל ברגל רק אחורי הרגל ואין העור עולה כלל על העקב, ידוע לכל דל"ש בהם מה שצריך נט"י כשחולץ מנעליו כי אין זה רק במנעל הצריך ליגע בו עפ"י הרוב בחליצתו משא"כ בזה שא"צ ליגע בהם בשום פעם לכ"ע אין צריך נט"י על חליצתו וכו' עכ"ל. ודבריו ז״ל בלתי מובנים וממ"נ במה מיירי אם כשנוגע בהם באותן (פאננואפעל) המנעלים הנהוגים אז בדורותם כונה פשיטא לי' דא"צ נט"י (כשחולצן בידיו) וכי צריך שיהיו על רגליו נעולים וקשורים כמו מנעל של חליצה הלא הטעם כנראה משום שנתלחכח המנעל בטנופת וטיט הנרוק שעל הארץ א״כ גם במנעל כזה שייך בדרכו בו על הארץ שהעיקר הוא אחורי הרגל הדורך ונוגע בארץ וזהו יש בו ואם טעם כמוס יש בו לחז"ל כמו בכל אלו הדברים הצריכים נט"י למה פשיטא לי' למעוטי המנעל כזה כשחולצו בידיו. ואי מיירי כשלא חולצן בידיו הא גם בכל המנעלים כשזורקן מעל רגליו ואינו נוגע בידיו א"צ לנט"י כד' המג"א הנז' ולמה דוקא במנעל כזה הנ"ל, אלא שבא"א בנה יסוד על דברי הבאה"ט (בסי' קכ"ח ס"ק ו') וכמ"ש (להלן מיד אח"ז) בא"א וז"ל ממה שכ' בבאה"ט ע"ה בסי' קכ"ח שמנעלים שא"צ ליגע בהן בחליצתן א"צ נט"י בחליצתן יש עי"ז זכות על המקילין במנעלים (שיש) [שאין] בהם היקף אחורי הרגל למעלה מהעקב כיון שאפשר לחלצם בלי נגיעה גם כשצריך ליגע בלבישתן כיון שבחליצתן א"צ ליגע א"צ נט"י בחליצתן על כל פנים עכ"ל בא"א (והיינו גם כשנגע בהם בחליצתן) ובמחכ"ת תלא תניא בדלא תניא להעמיס בדברי הבאה"ט דברים שאינם מעולם והבאה"ט לא כתב שם רק עפי"ד מג"א אלו (בקצרה) כי צריך נט"י רק הנוגע בידיו בחליצתו את המנעל ועפי"ז כ' שם הבאה"ט בהל' נשיאת כפים (שצריך לחלוץ מנעליו קודם ג"כ) וז"ל ויחלוץ המנעלים קודם הנטילה (כמובן דכיון שיחלצם אחר הנטילה לנ"כ יצטרך ליטול ידיו עוד הפעם אחרי חליצת מנעליו) ומנעלים שאפשר לחלוץ בלא נגיעה ביד יכול ליטול קודם חליצת המנעלים עי' סי' י"ד סעי' י"ח (היינו הלכה זו דצריך ליטול ידיו אחרי חליצת מנעליו בידיו דוקא כדי המג"א בזה כנז') עכ"ל הבאה"ט ודבריו פשוטים מאוד. ותמצית הדברים הם כמשמען ברורים דאם נגע בידיו בחליצת מנעליו צריך נט"י ואם לא נגע א"צ נט"י, ודלא כמו שרצה להעמיס שם בדברי הבאה"ט דנ"מ אם הוא צריך דוקא לנגיעת ידיו בחליצת מנעליו או לא (וכמו הראוי לבילה וכו' וכיוצא דברים שאינם שייכים בשום דמיון לכאן וכשאפשר לחולצם בלי נגיעה אז בכל אופן (היינו גם אם נגע בהם בידיו) א"צ נטילה כלל. וז"א כלום, וכנז'.
ושמעתי מחמירים גם אם חולץ מנעליו היינו שזורקן מעל רגליו (כדוגמת מנעלים שלנו) בלי שום נגיעת ידיו ג"כ צריך נט"י, ולזה אין שום מקור כלל ולא שמענו מאבותנו להחמיר בכזה, וכעין ראי' לזה מש"ס ברכות (דף כ' ע"א) ואלו רב יהודה שליף חד מסאני' אתי מיטרא היינו שבזה החל תפלתו (ושלף מסאני' היינו העינוי בחליצת מנעליו לתענית ותפלת הגשמים) ונענה מיד במענה פיו דאתי מיטרא, והלא בחליצת מנעליו הי' צריך לנט"י אח"כ ואיך התפלל אז (בחליצת מנעלו הא') שיהי' נענה במענה פיו אלא ודאי שחולצן שלא ע"י ידיו או בהפסק מטפחת ולא נגע ואז א״צ לנט"י כנז':
ד והחופף ראשו, עיי' בא"א (להגה"ק מבוטשאטש ז"ל) לענין מקומות המגולים בראשו, והנה נסתפקו אם כשנגע בתשערות (הם מקום זיעה) בלי חיכוך ועיי' לקמן (בסי' צ"ב סעי' ז') וגם בפמ"ג או"ח (סי' קכ"ב א"א ס"ק י"ד) ליזהר שלא ליגע בשערות ראשו בעת הנחת תפילין כי אז יצטרך ליטול ידיו ועיי' בדברינו בס' אות חיים (סי' כ"ז ס"ק י"ד וגם בסי' כ"ה ס"ק י"ב) ובס' אות שלום (סי' רס"ד ס"ק י"א אות ז' וסי' רס"ה ס"ק ט"ו) אמנם עתה ראיתי בהגהות הגאון מהרש"מ ז"ל (בס' אורחות חיים סי' ד') שהעיר יפה מש"ס ברכות (דף מ"ג ע"ב) בתרי לישני שם אי איכא מקום זיעה בהשערות, אמנם מה שכתב שם בהגהות הנ"ל בשם הגאון המובהק מהרא"ז מרגליות ז"ל ראי' ממה דפסקינן בסי' צ"א (סעיף ד') שמניח ידו לכסות ראשו משמע דהנגיעה בשערות ראשו א"צ נטילה ועיי' שם וז"א ראי' לענ"ד דיכול להיות דמניח כל זרועו על ראשו והפס ידו הוא יוצא לחוץ ראשו מבלי נגע בהשערות וע"כ מהני, וא"צ נטילה כיון שהנגיעה הוא רק בפס ידו וז"פ: