אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תרצה

סימן תרצד

סעיף א'. (א) מצוה להרבות בסעודת פורים וכו'. עיי' בברכ"י ובשע"ת בשם קדוש אחד מכת"י ואם עשה סעודת פורים בלא לחם יצא, וטעמיה לא כ' והמה בכתובים ולא יצאו האהלה ובפרט לאורה (של עולם) זו תורה. ולפענ"ד לא הבנתי במחכת"ה דא' קדוש מדבר זצ"ל לא ידעתי מאן איהו. דהנה לכאורה קשה על הברכ"י דהביא הדברים בשם כת"י ספר א' וזהו מפורש במג"א (ס"ק ט') בזה דאין חיוב לאכול פת בפורים, אך באמת לא כ' שם המג"א להחלט כלל רק כ' לאשר מעיקר הדין לא מצא שחיוב לאכול פח בפורים ע"כ עכ"פ כשאכל עוד סעודה אחת ביום דהסעודה השניה בודאי אינה חיובית כיון דכבר אכל סעודה אחת בפת ע"כ אין צריך לחזור לברך בהמ"ז בסעודה ב' (דייקא) אם שכח על הנסים אבל בסעודה הראשונה לא כתב המג"א לפסוק בזה דלא יחזור על הנסים רק בדרך צ"ע כמפורש שם הרי דעדיין המג"א הסתפק בזה אם צריך לאכול פת דלולא זאת היה מחליט דגם בסעודה א' א"צ לחזור אם שכח עהנ״ס וכמו בתפלה דאינו חוזר כלל בפורים אם שכח עה"נ. וכן הבין מדבריו (של המג"א) הפרמ"ג (בא"א ס"ק א') דיש ספק אם צריכין לאכול פת דוקא בסעודת יום י"ד וכן הבין הבאה"ט בזה וכן הלב"ש כ' דחלופי גירסאות הוא במג"א בזה עיי"ש, ואולי ע"כ הביא זאת בברכ"י ושע"ת רק מהכת"י ס' א' כנז' ולא מהמג"א כיון שהמג"א לא החליט בזה. ותימה קצת על המנחת חינוך (מצוה שמ"ג) [בד"ה ודע דז"פ דבעיו״כ] שהביא ממג"א הל' מגילה דאין מחיוב לאכול פת בפורים ובאמת לא החליט זה במג"א להלכה למעשה כנז'. והמנחת חינוך כתב זה גבי אכילת עיוה"כ דא"צ דוקא פת כמו שיו'"ט ולענ"ד גם אם נאמר באכילת עיו"כ דל"צ פת משום שלא נאמר בו בדחז"ל לשון סעודה רק כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' ע"כ י"ל די בכל מידי דאכילה אם יחפוץ ואין צריך פת דוקא וזיל בתר טעמא כדי למלאות וישביע כריסו למען יוכל להתענות ביוה"כ. והגם כי אנן פסקינן כר"י דלא דריש טעמא דקרא ולא כר"ש מ"מ שורש הענין בעצמותו הוא כך דלא נאמר שם לשון סעודה בעיו"כ כלל רק האוכל ושותה וכו' כנז' משא"כ בסעודת פורים דמצינו בגמר' ופוסקים רק לשון סעודת פורים ומצינו בדניאל עבד לח"ם רב היינו סעוד"ה גדולה הרי דקראו הכתוב הסעודה על שם הלחם ואיך שייך באכילה בלתי פת לקרותו בשם סעודת פורים. וגם ראיה וזכר לדבר בתוס' ברכות (דף ל"ח א') בזה"ל ומהו אם קבע סעודתיה עלייהו כמו בפורים מברך המוציא וכן עוד שם (בד"ה מר זוטרא) וכן צוה הר"ם בפורים שקובעין סעודתן עליהן לברך המוציא בפת תחלה וכו' עכ"ל התוס' וכן שם (בדף מ"ב א') בד"ה לחמניות וז"ל מיהו כי קבעו סעודתא עלי' מברך עליו המוציא כמו בפורים עכ"ל התוס' דמשמע דסעודת פורים הוי קביעותא על הפת וזולת זה אינו חיוב לסעודת פורים. כן נראה שם לכל מבין. שוב ראיתי במור וקציעה בזה אשר ג"כ הרבה להשיב על דברי המג"א הנז' וסיים והעלה דסעודת פורים בע"כ חייבת בפת וכדעת רש"י במגילה עבד לחם רב דכל הסעודה נקראת על סם הלחם ועיי"ש עוד מזה.

ב להרבות בסעודת פורים. הנה נסתפקו אם מחוייבין לאכול בשר בהמה בסעודת פורים די"ל דכיון דתקנו ברוה"ק משתה ושמח"ה וקיי"ל אין שמחה אלא בבשר היינו בשר בהמה כמו ביו"ט שצ"ל בשר בהמה דייקא כמ"ש ביש"ש (פ"ב דביצה) וכמ"ש אאמו"ר בדרכי תשו' יו"ד (סי' פ"ט ס"ק י"ט) באורך עיי"ש ועיי' בדברינו לעיל בזה (סי' תקכ"ט ס"ק ב') מ"ש ראיה מהירושלמי מע"ש שצ"ל בשר ביו"ט לשמחה גם בזמן הזה ועיי"ש עוד. והנה לדעות אלו שמחוייב בבשר ביו"ט שפיר יש להסתפק לענין פורים כיון דהוא אז השמחה מדברי קבלה ודברי קבלה כד"ת דמיא כיון שאל אחד אמרן וכמ"ש בטורי אבן במגילה וכיון שנאמר במגילה שמחה ע"כ צריך בשר כמו בשמחת יו"ט או י"ל דשאני יו"ט שניתן לשלמי שמחה בביהמ"ק ע"כ גם עתה נוהג השמחה בבשר וכמו זכר למקדש (וגם ביו"ט שני כן כמו ביו"ט ראשון דאו' שלא לשנות ביניהם וז"פ) משא"כ פורים שנתקן בחו"ל בגלות בבל על נס שבחו"ל ולא הי' אז ביהמ"ק קיים ע"כ ל״ש לומר שייסדו שמחה בבשר וגם י"ל כיון דכ' משתה ושמחה ע"כ נתקן מעיקרא השמחה רק במשתה ויין ול"צ בשר (וגם זהו פשוט דגם בזמן בית שני בפורים דקיי"ל שהיו מבטלים כהנים מעבודתם לשמוע מקרא מגילה אבל לענין הקרבנות כחול נחשב ולא הקריבו כלל שלמי שמחה בפורים ע"כ אינו ענין לדמותו בזה ליו"ט) וכדאמרינן במגילה (דף ה' ב') יו"ט לא קיבלו עלייהו רק משתה ושמחה היינו כנראה השמחה במשתה כנז'. אמנם ראיתי עתה בש"ס מפורש (בב"מ דף ע"ח ב') וכן הוא בתוספתא מגילה פ"א מגבת פורים לפורים וכו' ואין מדקדקין בדבר (פירש"י לומר דינם בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה) אבל לוקחים את העגלים (פירש"י לרוב בכל המעות) והמותר (שלא יספיקו לאכול בפורים, רש"י) יפול לכיס של צדקה. ונראה ממ"ש לוקחים את העגלים (סתם בל' הידועים) לפורים משמע שנהגו אז לאכול בשר בהמה לפורים ע"כ שחטו את העגלים דהוא בשר בהמה בריא (וכדאמרינן בשבת עגלא תילתא) לשמחת פורים ועדיין צ"ע להלכה. שוב ראיתי במג"א להלן (סי' תרצ"ו ס"ק ט"ו) שכ' מזה שי"ל דבפורים א"צ לאכול בשר משום שמחה דגם ביו"ט א"צ לאכול בשר בזמן שאין ביהמ"ק קיים עכת"ד המג"א וזהו לשיטת הסוברים והשאג"א בתוכם דא"צ ליו"ט בשר בזמה"ז משא"כ לדעות רבות בראשונים ואחרונים וכמובא שם בדרכת״ש דצריך גם בזמה"ז בשר ביו"ט עדיין צ"ע בפורים.

שוב הראוני מגדולי תלמידי ישיבתנו הי"ו כי בחת"ס על מס' חולין (דף פ"ב) העיר מד' הש"ס בב"מ ששוחטים את העגלים בפורים. וגם העירוני כי מפורש ברמב"ם (הל' מגילה פ"ב הל' ט"ו) שכ' חובת סעודת פורים שיאכל בשר וכו' ולפלא כי דברי הרמב"ם ז״ל אלו כנר' נעלמו מרבותינו הפוסקים והמג"א ז"ל.

ג סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא י"ח. הנה אם גם לאשלומי במקום היום בשחל ט"ו בש"ק עיי' בדברינו לעיל (סימן תע"ה ס"ק א') ולעיל (סי' תי"ט ס"ק א') עיי"ש.

סעיף ה'. (ד) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו'. מקורו בש"ס מגילה (ז' ב') ופירש"י להשתכר ביין (וכן הכונה בהאריז"ל כ' מצותו ביין לבסומי) והנה שמעתי בשם גדול וצדיק אחד שנתן לו גביר וחסיד א' בקבוק יין ישן וטוב קודם פורים ושאלו כאיזה זמן יבחור כו לשתותו או לפורים או לד' כוסות בלילי פסח הכריע הצדיק הנ"ל להשהות עד הפסח לד' כוסות והנה טעמי' לא שמעתי. ונחזי אנן בעה"י. אם לדון בזה מ"ש ונודע מהרדב"ז והחכ"צ למי שניתן לו זמן לצאת מבית האסורים לעשות איזה מצוה אם ימתין על מצוה רבה וחשובה או לא יחמיץ המצוה שבאה לידו על אתר אז ומהך ש"ס דתמידין ומוספים דהאידנא ולמחר וכו' וכיון שנמצא יין אחר כשר מלהשתכר בפורים וגם יין כשר של פסח על ד' כוסות וכי המצוה דוקא לשתות בפורים יין משובח וישן ואם בכזה יתבסם וישתכר יותר מיד גם במעט יין כזה הלא יכולים לשתות יין אחר הרבה בכמות לצורך זה משא"כ בליל פסח שהמצוה ביין אז להיות מן המובחר (וכנ"ל בש"ע סי' תע"ב) וכיון שהיין בעצמו הוא המצוה בעצמותו (ולא יבוא להתכלית להשתכר) ע"כ צ"ל מן המובחר יין ישן ויפה משא"כ בפורים הגם דלד' רש"י ז"ל כנ"ל המצוה להשתכר ביין מ"מ י"ל דנקט בהוה, וכיון דלא אישתמיט בש"ס למימר דביין דוקא ישתכר ויתבסם י"ל דבכל מילי ומשקאות שיתבסם בהם ולאו דוקא יין. וגם כששותה יין טוב ומבושם בפסח מקיים אגב זה מצוה דענג יו"ט וגם שמחת יו"ט לד' השאג"א (סי' ס"ה) [ועיי' לעיל סי' זה בדברינו ס"ק ב'] כדאחז"ל דעכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין שמחת יו"ט בבשר דוקא רק ביין ובמילי דענג ושמחה ויין ישן ישמח לבב אנוש ביותר ויש לו הרבה מצות בזה מלבד מצוה דד' כוסות משא"כ בפורים. אולם י"ל כיון דדברי קבלה כד"ת דמיין ובמקרא נאמר משתה ושמחה בפורים (וכבר כ' האחרונים ז"ל כיון שנאמר קיימו וקבלו קיימו למעלה וכו' ע"כ הוי דרך צווי ונקר' דברי קבלה גם לד' רש"י דתענית וכמ"ש במק"א במנח"א כ"פ) א״כ עדיף יותר השתייה בפורים שהוא מד' קבלה מהד' כוסות בפסח שהם רק מדרבנן. וגם י"ל דלבסומי בפורים יוכל לשתות רק מבקבוק יין ישן הלז ויקיים דחז"ל לגמרי בענין בסומי משא"כ אם יניחו לפסח אז יצטרך במקום הלז לשתות בפורים הרבה יין פשוט השכיח ויצטרך למלאות קיבתו עד שיקיא ויחלה ח"ו ויוכל להסתכן משא"כ בפסח גם אם יהי' לו ד' כוסות רק מיין פשוט לא יצטרך לשתות יותר ולהשתכר אז ובאלו הד' כוסות מפוזרים בתוך האכילה וההגדה לא ישתכר ולא יחלה כלל גם ביין פשוט וז"פ. ועוד והוא העיקר לכאורה כיון דפורים הוא ינוקדם בזמן ומצוה שבאה לידך אל תחמיצנה ופן יאנס ח"ו עד הפסח אך י"ל לעומת זה דדעת רבותינו הראשונים ובראשם הרי"ף ז"ל דא"צ להשתכר כ"כ (משום מעשה שהיה רבה ור' זירא, אם כי קצת החמירו שצריכים עד דלא ידע כפשוטו. מ"מ) ובנ"י יוצאים ביד רמ"א שא"צ לשתות כ"כ הרבה רק יותר מלמודו וזהו אפשר גם ביין פשוט אבל יין כוסות צ"ל מן המובחר כנ"ל.

והנה כה הראוני עתה והעירני מדברי קדוש זקני בעל בני יששכר בס' הנדפס בשמו ״דברים נחמדים״ שכ' דבדבר שהוא אכילת אדם הגם שיש מצוה בדאוריי' באכילה זו לא מחייבינן [להדר] האכילה הוא בהידור כמו שארי המצות דכ' בהו זה אלי ואנוהו וראיתו הוא מש"ס שבת (דף קל"ג) שחילקו בין ציצין שנשארו בהמילה דשייך בהו מצוה להסירם משום זה אלי ואנוהו והביאו בגמ' פסחים דאמרו י"ד שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה וכו' ומשני עד כאן לא קאמרו התם משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו (ופירש"י דלאחר נטילת האימורים אין הידור מצוה ביופי בשר אבל יופי מילה מצוה הוא עכל"ה) ומזה הביא ראי' דגם באכילת פסחים דאו' ל"ש הידור מצוה עכת"ד. אך באמת אין זה ענין וסתירה בזה לדברינו כלל דהידור לחוד, ומן המובחר (היינו שתהי' הדבר מצוה לאכילתו ושתייתו, מובחר ויפה ומוטעם בעצמותו) לחוד דהכא גבי הידור שפיר מחלקינן בש"ס כנז' בין הידור גבי מילה דהוא דבר המתקיים להידור אבל גבי אכילת פסחים דעיקר מצותו רק לאוכלו ומנה שייך הידור מדאו' בדבר ומצותו לנתחו וללעסו ולאכלו בביעור השן זה אכילה. משא"כ מן המובחר שתהי' הפסח באכילתו שמן וטוב ויפה זהו שייך גם באכילת פסחים כדאמרינן במנחות (דף ס"ד א') היו לפניו שתי חטאות אחת שמינה וא' כחושה וכו' עיי"ש גם לענין בדיעבד בשבת. הגם שפירש"י שם בכחוש דאינו ראוי משום הקריבהו נא לפחתך מ"מ הרי מיירי בחטאות שהם לאכילה ובזה אמרו דצ"ל שמינה ולא כחושה היינו שמן ויפה בעצם לאכילה. וכן בש"ס מגילה (דף כ"ח א') אם נאמר כבש למה נא' אחד המיוחד שבעדרו שצ"ל מן המובחר והתם מיירי בעולת תמיד של כל יום שהוא סליק לגבוה וי"ל לכאורה דהקפידה התורה יותר משא"כ בקרבן הנאכל ובזה תיתי עכ"פ ראיה מחטאות כנ"ל דהוא נאכל לבני אדם. ואם תרצה לדחוק ולדחות דהתם שאני בחטאת דעכ"פ הוא קרבן הגם שנאכל ושייך בו הקריבהו נא לפחתך, זה אינו סתירה דהא גם במצוה שייך הקריבהו נא לפחתך כמו בשמן שנמצא בו עכבר שאין להדליק בו נר של מצוה ועיי' לעיל בסי' תרמ"ט בפרמ"ג (מ"ז ס"ק ח') לענין אתרוג שנקבוהו עכברים וגם מפורש כן כנ"ל לעניננו לעיל (בסי' תע"ב) שצ"ל ד' כוסות מהיין היותר מובחר והגם שמבואר בירושלמי דיין אדום עדיף זכר לנס מ"מ אם היין לבן יש משובח משובח ממנו יקחו של לבן וכן לעיל (בסי' רע"ב) לענין קידוש בשבת דצ"ל יין מן המובחר ע"כ הדעת נוטה שצ"ל היין ישן ומשובח כנ"ל להצניעו על ד' כוסות לפסח והגם שהוא פורים לפניו מוקדם י"ל כנ"ל דבפורים יוכל להשתכר גם ביין אחר או במשקים אחרים ועוד מטעמים הנ"ל עכ"ז עדיין צ"ע קצת.

ה יש נהגו ללבוש בגדי שבת ויו"ט בפורים והוא נכון. ועיי' בבאה״ט שעוד מבערב ילבוש בגדי שבת (וטעם הענין כתבנו בשער יששכר במאמרינו ימי ששון ואכמ"ל) ועיי' מ"ש על זה בחי' אות חיים ושלום בהשמטות והוספות (בעמוד ר"ב בהנדפס בד"ה וגם שנודע החילוק) כי בק"ק קראקא אתריה דמר רבינו הרמ"א ז"ל לא נהגו כותיה בזה עיי"ש אך אין מביאין ראיה מן וכו' כנודע.

ו ורוב הסעודה צ"ל ביום. הנה בברכי יוסף ומובא בשע"ת בזה מי שהיה אוכל סעודתו בליל פורים ונמשכה סעודתו עד היום ואכל קצת ביום יצא, מהר"י מולכו בתשובותיו כת"י סי' כ"ד עכ"ל הברכ"י וצ"ע לפענ"ד האיך מיירי כשאכל ביום בשחרית שנמשך מהלילה הא הוי אוכל קודם התפלה שאסרו חז"ל ופסקינן לעיל בש"ע או"ח (סי' פ״ט סעי' ה') שאם התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק הגם כי הביא י"א שא"צ להפסיק כבר קיי"ל בפרמ"ג בכללי הש"ע דהיכא שכ' מרן המחבר דעה אחת בסתם ודעה אחרת בלשון י"א הלכה כדעה בסתם והיינו הכא שצריך להפסיק. והוי מצוה הבאה בעברה דרבנן כמו בלולב הגזול ביו"ט שני דרבנן היינו בשאר הימים שלא יצא משום מצהב"ע, ודוחק לומר שהתפלל שחרית באמצע הסעודה בטלית ותפילין דאם כן לא הוי כנמשכה סעודתו דהא הוי הפסק גדול וצריך באמצע נט"י לשחרית ולתפלה. ועדיין צ"ע כי י"ל כיון דזהו פלוגתא אם מצהב"ע שייך במ"ע דרבנן ואז יוכלו לצרף הך דעה די"א שא"צ להפסיק אם התחיל לאכול בלילה והוי ס"ס להקל וי"ל דיצא אך י"ל כיון דאיכא חזקת חיוב דמ"ע מדברי קבלה דסעודת פורים ע"כ גם בס"ס במקום חזקת חיוב לא יצא כמ"ש מזה במק"א. והדברים עתיקין ואכמ"ל.

ואם שגג ואכל אחר שהאיר היום כגון שלא ראה וידע שכבר הוא יום אז הוא י"ל דהוי איסור דרבנן בשוגג דל"צ כפרה לדעת הנתיבות (בחו"מ סי' רל"ד) ושוב ליה מה"ב וי"ל דיצא המצוה דסעודת פורים. אך נמצא דאכל סע"פ בלי כונה לצאת דהרי הוא חשב שהוא עוד לילה וידע בטח הלכה המפורשת ונודעה כי סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא י"ח וכבר ביארנו בתשו' מנח"א (ח"ג סי' ל"ד) בארוכה דגם במצוה דרבנן מצ"כ וכמו שפסק המחבר (באו"ח סי' ס') כמ"ד מצ"כ ומלבד דדברי קבלה כד"ת דמיין היינו מצות פורים אך גם אם נאמר שהוא רק כמו שארי מ"ע דרבנן מ"מ מצ"כ כנ"ל אך צ"ע כיון דהוא מ"ע דאכילה לענין מצ"כ ועיי' בדברי אאמו"ר בשו"ת צבי תפארת (סי' מ"ד) ואכמ"ל.

ז וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים י"ד וט"ו. עיי' מה שכתבנו מזה לענין חיוב שמחת יום ט"ו שושן פורים בדברינו בשו"ת מנח"א (ח"ב סי' ה') בארוכה ובקונטרס שירי מנחה (בסוף מנח"א חלק ג') עיי"ש בזה ושוב ראיתי ראי' ברורה בעה"י דמשתה ושמחה נוהג בשני הימים מד' המד"ר רות (פ"ד) וז"ל ושלחו לכל בני הגולה ואמרו מקבלים אתם עליכם להיות עושים את שני הימים האלו שלחו ואמרו לא דיינו צרותיו של המן אלא שאתם מטריחים עלינו לעשות שני הימים האלה עכ"ל המד"ר וכן הוא בירושלמי (מגילה פ"א הל' ד') ואם כדעת אלו דיום ט"ו אינו חיוב משתה ושמחה רק איסור הספד ותענית בלבד א"כ מה זהו כ"כ טירחא שאמרו ״שאתם מטריחים עלינו לעשות את שני הימים האלה״ כנז' מהו טירחא בשני הימים הלא ביום השני (הוא ט"ו) הוא רק איסור הספד ותענית וכן למוקפים יום י"ד רק שלילת הספד ותענית. א״ו שמחויבים במשתה ושמחה בשניהם וזהו הטירחא בשני הימים לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים וזהו בודאי טירחות גדולות והוצאות מרובות לכ"י לכ"א וא' מהם (הפרזים והמוקפים) שני הימים גם שניהם דאל"כ לא הוי כלל טירחא בשני ימים רק לכל א' ביומו, וז"ב. וגם לפי"ד המפרשים שם במד"ר דמטריחי' אתם עלינו היינו שמעוררים קנאה בין האומות שיראו ששמחים בצרתם שהי' להם אז, גם זהו ראי' ברורה ונאמר שם בכפיל"א (הן מה ששלחו להם והן מה שהשיבו) דהיינו שזהו החשש קנאה בין האו"ה כשיראו בשמחה ומשתה לפרסומי ניסא בשני הימים משא"כ למ"ד שביום השני הוא רק איסור הספד ותענית בלבד א"כ אינו ניכר כלל לאו"ה וגם אם יארע ח"ו ב"מ בשושן פורים שראוי להספידו בחול ולא יספדהו אז הלא אין בזה היכר יו"ט כלל לפני או"ה וכמובן כיון שיאכלו סעודת חול (מחמת שאסור להתענות) אבל בלי משתה ושמחה ואיזה היכר וקנאה לאו"ה שייך בזה א"ו כדברינו שם.

שוב ראיתי בשעה"כ להאריז"ל (ענין פורים דרוש א') בשם מהרח"ו ז"ל שבמנות פורים ומתנות לאביונים הי' נוהג גם ביום שני בהיותו בדמשק שהוא בחו"ל משום ספיקא דיומא עיי"ש ופשוט דמכ"ש סעודה גם ביום ב' כיון דמשלוח מנות ומתנות לאביונים המה טפילים לסעודה כנז' בפנים שם במנח"א (ח"ב סי' ה') וזהו כדברינו שם לתרץ קו' המרדכי למה לא יקראו המגילה בט"ו משום ספיק' דיומ' ותי' משום ולא יעבור וכיון שכתב הר"ן דבמשתה ושמחה בלבד ל״ש ולא יעבור (כשאין קורין המגילה) ע"כ שפיר ענין משתה ושמחה משום ספיקא דיומא גם ביום ט"ו כיון דלא שייך חשש ולא יעבור כנז' וז"ש שעשה מרן מהרח"ו זי"ע בדמשק (שהוא חו"ל) משלוח מנות ומתנות לאביונים וכ"ש בסעודה משום ספיקא דיומא כנ"ל. ועוד י"ל כי שם עושין משום ספיקא דמוקפת חומה מימות יהושע בן נון אך הלשון משום ספיקא דיומא לא נראה כן רק ספיקא דיומא ממש ע"כ מיחוור יותר כמו שכתבנו לעיל.

אמנם נ"ל בעה"י לדון בדבר החדש בזה דהנה ידוע מדברי רש"י בתענית (דף ט"ו אי) בשם תוס' מאן דהו החילוק דהיכא שכ' בנביאים וכתובים בדרך ציווי (שהנביא מצוה מפי ה') אז הוי דברי קבלה כד"ת משא"כ היכא שמספר רק מעשה שהי' ואין למדין מזה ועיי' בדברינו בשו"ת מנח"א (ח"א סי' ט"ז) ומעתה כיון דמ"ש במגילת אסתר והימים האלה נזכרים (היינו זכירה קריאת המגילה) ונעשים (הסעודה ומ"מ ושמחה) רק בדרך לשון סיפור משא"כ קיימו וקבלו ברוה"ק, (כדאמרינן בגמ' ועיי' טורי אבן מגילה דף ד') היהודים על זרעם להיות עושי"ם את שני הימים כתב רק לשון עושי"ם (עשיי') בלבד היינו משתה ושמחה (וגם י"ל כי' מ"מ ומתנות לאביונים בכלל) משא"כ הזכירה שהיא קריאת המגילה לא נמצא שקבלו וקיימו ברוה"ק ונמצא בקריאת המגילה ל"ש דברי קבלה כד"ת להיות ספיקא לחומרא כד"ת כי רק העשיי' בלבד קיימו וקבלו כנז'. הגם שהוא מלת' חדתא לומר כי קריאת המגילה קיל יותר מעשות הסעודה ומ"מ וכיוצא. וקריאת המגילה הוא רק דרבנן לבד שתקנו אז, אמנם כן אם נכונים דברינו בזה שפיר ניחא במ"ש בזה ובמנח"א ח"ב שם דבקריאת המגילה אמרו משום ולא יעבור שלא יקראו המגילה ביום ב' היינו בט"ו בהסעודה היינו השמחה אמרו שיקיים ביום ב' ג"כ משום ספיקא דיומא דקריאת המגילה הוי רק דרבנן ע"כ ספיקו לקולא, משא״כ בעשיית משתה ושמחה שהוא דברי קבלה כד"ת ע"כ ספיקו לחומרא לעשות ספיקא דיומא ושפיר כ' המרדכי דמשום ולא יעבור משום דהוי לאו מדברי קבלה ולא יעבור ע"כ חוששין לו יותר מס' קריאת המגילה שהוא דרבנן בלבד כנז' משא"כ לענין משתה ושמחה שקבלו ברוה"ק והוי דברי קבלה כד"ת (וכד' הטורי אבן הנ"ל) ולדעת הרמב"ם לד' החוו"ד ודעימיה דספק נ"ע לחומר' מן התורה משא"כ ספק לאו דאו' לקולא מה"ת ע"כ מחמרינן יותר בספק מצות עסה דדברי קבלה כד"ת בהמשתה ושמחה משא"כ הלאו דולא יעבור הגם שהוא מד"ק כד"ת הוי ספיקו לקולא מה"ת ע"כ מחמרינן מספיקא דיומא במשתה ושמחה ולא חוששין מספק ללאו (מד"ק) דולא יעבור משא"כ לענין המגילה חוששין יותר משום ולא יעבור דדילמא היה אתמול כבר י"ד ועוברים ביום ט"ו בולא יעבור הגם שס' דאו' מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומר' מ״מ המגילה הוא רק מ"ע דרבנן וספיק' לקול' גם מדבריהם על כן שוא"ת עדיף שלא לקרותה בט"ו. אך י"ל דזה אינו דהא אם נאמר דקיימו ברוה"ק וקבלו (רק) לעשות בעשיית הסעודה אבל לא על קריאת המגילה אם כן מ"ש ולא יעבור קאי רק על עשייה ולא על קריאת המגילה וכמ"ש להיות עושי"ם (בעשייה) את ימי הפורים וגו' ולא יעבור אם כן למה אמרו (בריש מגילה) ואימא שיתסר ואימא שיבסר ותירץ ולא יעבור כתיב הלא שם מיירי רק לקריאת המגילה בי"א בי"ב וכו' ועל קריאת המגילה לא שייך ולא יעבור א"ו דגם על קריאת המגילה שייך ולא יעבור ועדיין צ"ע. ועי' ש"ס מכות (דף כ"ג ב') ברש"י בד"ה מקרא מגילה ע"מ דכ' קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה פירש"י דחייבין על מקרא מגילה הרי מזה דאף שמוכח מהכ' להיות עושים דהיינו רק עשייה ולא זכירה דהיינו קריאת המגילה מ"מ כתב רש"י דקאי על קריאת המגילה ובע"כ דהכל חד כנז'.

והנה כ' בפרי חדש בעיר ספק מוקף חומה שישלחו המנות רק בי"ד כמו רוב העולם. והקשה בפרמ"ג בזה (בא"א ס"ק ה') דלמה יגרע מקריאת המגילה שצריך שני הימים מספיקא ומתנות לאביונים י"ל בי"ד סגי עמג"א תרצ"ד א' בשם בעל המאור ולא יתן כהם קודם פורים דילמא אכלי וכו' הא לאו הכי שפיר דמי אם כן בי"ד ממ"נ יוצא ומיהו כשאכל העני בי"ד ואין לו במה לשמוח בט"ו צ"ע עכ"ל הפרמ"ג. והנה י"ל דל"ק קו' הפרמ"ג מה שהעיר על הפר"ח דבשלמא בקריאת המגילה צריכין לקרוא מספק בשני הימים בעיר ספק מוקף חומה משא"כ לענין מתנות לאביונים (מלבד תירוצו של הפרמ"ג) דהוי רק ספק מוקף אם חייב ליתן היום מתנות לאביונים הוי כמו דמאי דמעשר עני וגם אם נאמר דעכ"ז צריכין להחמיר בספיקן במ"ע מד"ק מ״מ החיוב הוא רק ליתן שתי פרוטות לשני עניים וזהו לא ימלט שנזדמנו לו שני עניים ביום ט"ו ליתן להם צדקה ויוצא מתנות לאביונים בזה מספק וגם אם לא יזדמנו לו יוכל להפריש ליתנם לעניים שיזדמנו למחר וכיון שאינו רק מספק ועכ"פ אינו מחוייב להרבות במתנות לאביונים כמו אתמול ביום י"ד ולא עדיף מספק בכור וכיוצא בדבר שהוא הוצאת ממון לא חייבוהו אפילו בדאו' מכ"ש בזה. וגם במשלוח מנות כיון דאיכא דמפרשי' הגמ' כפשוטו דהוי מחלפי סעודתיי' בהדדי היינו שאכלו יחד וא"צ משלוח מנות על ידי שליח דוקא וכמ"ש בזה הפרמ"ג. והגם דאנו מחמירין לשלוח ע"י שליח מ"מ ביום השני דהוה רק ספק וספק שא"צ ע"י שליח דוקא והוי ס"ס בהלכה וא"צ על ידי שליח. וכיון דביום ט"ו דנוהגים גם כן משתה ושמחה כמו בי"ד כנ"ל וכיון דכ' בסדר היום (ומובא בבאה"ט בזה) שיש לאכול עם חביריו בסעודת פורים וכן כ' רש"י במגילת אסתר (עה"כ משפחה ומשפחה) ע"כ כיון שיאכל אז עם חביריו ולא ימלט שלא יושיט א' לחבירו דבר מאכל וכוס יין אם כן כבר יצא בזה משלוח מנות וביום השני שהוא מספק לא חייבוהו יותר כנז' ע"כ לא ניכר קיום החיוב משלוח מנות ומתנות לאביונים ביום השני משא"כ קריאת המגילה שניכר לפרסומי ניסא ביום ב' גם כן בספק מוקף חומה. זולת מרן מהרח"ו (כנ"ל) ברוב חסידתו היה מדקדק גם ביום ב' להרבות במתנות לאביונים ומשלוח מנות כדי שיהא ניכר לכבוד היום אבל מדינא א"צ להרבות ביום השני כנ"ל. כן י"ל. והגם שאנו מחמירים גם כן ממדת חסידות גם ביום ט"ו במשלוח מנות ומתנות לאביונים קצת].

ה י"ד וט"ו. עיי' מ"ש בס"ק הקדום לענין חיוב משתה ושמחה גם ביום ט"ו. והנה לכאורה נר' מהאחרונים ז"ל וכמו שכ' כבר במק"א דהשמחה ביום ט"ו אינו רק דרבנן לאסור של זב"ז דחיוב משתה ושמחה בכלל י"ל ולא כמו ביום י"ד שהוא מדברי קבלה כד"ת. אולם נ"ל ראיה עפי"ד הפר"ח (סי' תרפ"ו ס"ק ב' בד"ה וא"ת) לענין תענית י"ג בירושלים שנהגו ג"כ להתענות ביום י"ג כמו אנחנו בכל העולם והעיר הפר"ח כיון שכ' הרז"ה ומובא בב"י דמה דמותר להתענות בי״ג הגם דהוי לפניהם דפורים משום דדברי קבלה כד"ת דמיא וא"צ חיזוק (וכדאמרי' בר"ה י״ט א' עיי"ש) והתינח לדידן בערי הפרזים אבל בירושלים דהפורים הוא ביום ט"ו ונהגו רק במשתה ושמחה קצת ביום י"ד (כמו אצלינו ביום ט"ו) וא"כ יום י"ד הוא אצלם רק דרבנן (דלאסור של זה בזה כנ"ל) וצריכין חיזוק ולמה מתענין בירושלים בי"ג ותמה על זה וסיים עכ"ז שנהגו להתענות גם בעיר ה' שמה בי"ד ועי' מ״ש עליו בברכי יוסף בזה. ועכ"פ כיון שנהגו בעיה"ק מאז ועד עתה לעולם להתענות ביום י"ג ושם היו רבנים רבני קשישאי גאונים וקדושים מוסדי דור ודור עד עתה וביניהם הפר"ח ואעפי"כ נהגו להלכה שם להתענות ביום י"ג (ולא ביום י"ב מקודם וכיוצא) ועל כרחך דקים להו ודס"ל להני רבנן וגאוני ארץ ז"ל דגם השמחה ביום י"ד הוא בכלל דברי קבלה (וכד״ת) היינו מהכתוב להיות עושים את שני הימים האלו כנ"ל בדברינו ובמנח"א עיי"ש וע"כ א"צ חיזוק ומותר להתענות שפיר ביום י"ג גם בירושלים. וכמו כן בע"כ הוא גם יום ט"ו לדידן להמשתה ושמחה מדברי קבלה כד"ת דמיין (ולא רק מדרבנן) כנ"ל.

והנה מ"ש הרמ"א ל' משתה ושמחה ״קצת״ בט"ו י"ל דקאי על המשתה דכן נוהגים הרבה דהגם שעושים סעודה גדולה בשושן פורים מ"מ בחיוב בסומי כ"כ בהרבה יין לחוש לדעת אלו שצריכים עד דלא ידע ממש (עיי' לעיל ס"ק ד') מחמירים זה רק בי"ד וי"ל משום דיש דעות דא"צ בסומי כ"כ רק שישתה יותר מלמודו כנז' בזה ברמ"א וא"כ בשושן פורים דלדעת כמה אחרונים אין השמחה רק מדרבנן וגם לדעת כמה דאינו נוהג כלל רק איסור הספד ותענית לא שייך משתה ושמחה של זה בזה כמו שהארכנו לעיל ובתשו' מנח"א חלק ד' עד"ז ומטעם ס"ס לא החמירו במשתה מרובה שיהיה בסומי כ"כ כיון שזהו מביא כ"כ לידי סכנה וחולי ח"ו ע"כ די מה שהפליגו כ"כ בי"ד וז"ש במשתה ושמחה שקצת' בט"ו היינו השמחה של משתה לבסומי כנ"ל אבל סעודה ומשתה ושמחה כמשמעו בודאי יש להרבות בט"ו כנ"ל.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה