נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תרנב
סעיף א'. (א) והמדקדק יאחוז הלולב בידו כשנכנס מביתו לבהכ"נ גם בשעת התפלה. היינו הלולב עם האתרוג הד' מינים ביחד כיון שד' מינים שבלולב מעכבין זה את זה, וכל מקום שנזכרו לולב היינו הד' מינים וז"פ. אלא שראיתי ושמעתי שאומרים כן בשם גדולים שלקחו הלולב בעת התפלה בלא האתרוג. ולפענ"ד הוא מנהג של טעות (ליטול אז הלולב בלא האתרוג) כיון דמקורו הוא בש"ס סוכה (דף מ"א ב') דא"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא צלויי קא מצלי בי', מיתבי לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בחיקו ויתפלל (פירש"י מפני שטרוד הוא במחשבתו שלא יפלו מידו ויתבזו ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו) וכו' ואמר שמואל סכין (פירש״י מתיירא שמא יפול ויתקע לו ברגלו) וקערה (מלאה) ככר (שאם יפול יהא נמאס) ומעות (שלא יתפזרו) הרי אלו כיוצא בהן (ומשני) התם לאו מצוה נינהו וטריד בהו הכא מצוה נינהו ולא טריד בהו תניא וכו' כך הי' מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך לביהכ"נ ולולבו בידו קורא ק"ש ומתפלל ולולבו בידו וכו' עכ"ל הגמ' ואי אמרת דהכונה ללולב בלא האתרוג למה ליה לדחוקי בתירוצ' משום דהוא טירד' דמצוה ע"כ מותר ליטלו בשעת ק"ש ותפלה תיפוק ליה כיון דכל האיסור שלא יטול אז קערה ככר ומעות או ס"ת כדי שלא יתבזו כשיפלו וכן מעות שיתפזרו וככר וקערה שימאסו או ישפכו כנ"ל מפירש"י ז"ל משא"כ אם יטול הלולב בלבד מה זה חשש שיוטרד פן יפול מידו לארץ הלא גם לכתחלה כשקורא בתורה כשנושא את כפיו מניחו לארץ ואין זה בזיון לגבי הלולב כלל גם לכתחלה ומה זה הקושי' דמקשי מלולב לגבי ת"ת ותפילין או קערה כנ"ל. אבל אם הפירוש כפשוטו באמת היינו עם האתרוג אז שפיר ניחא כיון שמתיירא שלא יפול האתרוג מידו (בדרך נפילה ולא בדרך הנחה) דבודאי יחסר ויתבקע כ"כ או יפול פטומתו ויפסל ע"כ הוכרחו בגמ' לתרץ דטירד' דמצוה שאני ולא יתבטל עי"ז מכונתו בק"ש ותפלה.
ולא תיקשי דהא בשאר הימים לא מיפסל גם האתרוג גם כשיפול ויחסר. דהא הגמ' מיירי גם ביו"ט ראשון כשלקחו עם האתרוג ע"כ הוכרחו לתרץ בגמ' רק משום טירד' דמצוה שאני כנז' וז"פ. וגם י"ל גם ביום שני וחוה"מ כשיפול האתרוג ויתבקע לרסיסים לכתחלה יהי' אסור לעשות כן ואינו הידור מצוה ועיי' סימן תרמ"ט (סעיף ה' ברמ"א). ע"כ בודאי אין שום טעם וריח להחולקים ומחזיקים בעת התפלה הלולב בלא האתרוג. ואדרבה הוא חשש בפני הרואים שלא יחשבו (כשרואים ת"ח עושים כן) שיוצאים בלולב בלי האתרוג וכמ"ש המהרש"ל בתשו' (סי' ח') ומובא במג"א לעיל (סי' תרנ"א ס"ק כ"ג) דאם אין בנמצא כלל אתרוג (או אחד משאר המינים) לא יטלו הצבור כלל גם הלולב (רק הש"ץ) דחיישינן שמא יבא ויטול ג"כ בשנה אחרת בלי האתרוג ולברך עכת"ד עיי"ש.
וכנראה נמשך זה הטעות (אולי) מפני שלשון הגמ' הוא כן שם כשנושא את כפיו מניחו לארץ ולכאורה באתרוג אין מהדרך להניחו על הארץ אבל באמת ז"א ראיה מוכרחת דמיירי בלולב בלבד דגם באתרוג כשמניחו על הארץ דרך הנחה (או על החלון) אז לא יתקלקל רק דרך נפילה מידו אז יתקלקל בודאי כנ"ל וא"צ להגמ' לבאר האיך מניחו להאתרוג דמדינא אינו כמו תפילין שיצטרך להניחו בתיק דוקא כמובן.
שוב ראיתי הלשון ברבינו יונה ברכות (דף כ"ג ב') שמפני החשש שלא יפול הלולב ויפסד טרוד לשומרו וא"כ לכאורה סתירה לראייתי כנ"ל כיון דגם בלולב בלבד בלי האתרוג נראה דיש לחוש שמא יפול מידו ויפסל כנ"ל אמנם באמת קשה להבין איך יחוש בלולב שמא יפול מידו כנ"ל והלא אם יפול עשרה פעמים לארץ מה זה יפסול והנסיון יראני כן א"ו דמיירי עם האתרוג. וגם האמת דבכל מקום דמיירי בלולב היינו יחד עם האתרוג דד' מינים מעכבים זא"ז כנ"ל.