אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תרו

סימן תרד

סעיף ג'. (א) תקנת קדמוננו שלא להוציא לעז על המתים ומקורו מד' המרדכי מובא בב"י בזה וכתב זה שם בזה"ל ויש סמך לדבר בהגדה דר' תנחומא פ' ואתחנן. והנה כמה הלכתא רבוואתה איכא למישמע מלישנא קדישא דרבותינו הראשונים ז"ל דדייקו ואמרו שלא להוציא לעז ולא אמרו ״שלא לדבר סרה או לה"ר על המתים״ דבזה הי' שפיר מיושב מה דקאמר דהוא תקנה וחרם קדמונים הלא קשה לכאורה דהא לה"ר הוא איסור דאוריית' ולא תקנה וכו' א״ו פשוט כיון דלשון הרע אינו שייך רק על בנ"א בחיים ולא על מי שאינו בעולם ע"כ צ"ל שזהו תקנת הקדמונים שגם על המתים לא ידברו אך קאמר בלשון ״שלא להוציא לעז״ ובזה שייך שפיר טעם התקנה וחרם דהוא לעז חדש שלא שמע בחייו (כמו שהוא נראה פשטות הלשון ברור) והוא מובן וכעין מה שאמרו אין משיבין את הארי לאחר מותו דאם הי' לך לומר הי' צ"ל בחייו להוכיחו א"ו דהוא שקר והוצאת לעז וע"כ בא ולהניח דברים אחרי מיתתו שלא יוכל המת להכחיש ולברר צדקתו וע"ז גזרו בחרם ולא יעשה כן בישראל כמובן אבל מי שמוחזק בחייו לעושה עול וצריכים לגנות מעשיו שלא ילמדו ממנו וכהאי דאמרו ונודע מירושלמי מצוה לספר לה"ר על בעלי מחלוקת (ובפרט על בעלי עול שהסיתו והסחיתו בכלל ישראל) וכי בשביל שמת עי"ז לא יגנו את מעשיו והלא כשיסתקו אז עדיין ילמדו ממנו כי יחשבו אשר בצדק עשה. א״ו רק לעז חדש כנז'. גם כן מוכח הראי' שהביא ממדרש תנחומא (פרשת ואתחנן) שם נאמר רק זה שאמר הקב"ה למשה רבינו על מה שאמר והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים וכי אברהם יצחק ויעקב היו חוטאים שאמרת עליהם כך עכ"ל המדרש תנחומ' הרי מזה דרק על צדיקים אמתיים מפורסמים כגון האבות הקדושים הי' איסור לחפות עליהם חטא ולקרותם בשם חטאים אבל לא למי שגם בחייו נודע חטאיו ואינו מוציא לעז חדש (ומה שאמרו חז"ל כ"פ וכגון בסוף פסחים שיעקב אבינו יאמר שלא יברך בשביל שנשא שתי אחיות זהו אינו הוצאת לעז כי הוא מפורש בתורה וגם הי' לחכז"ל מקובל ואמרו שכן יאמר יעקב אבינו לעתיד) וז"פ.

סעיף ד'. (ב) מותר לרחוץ ולטבול בעיו"כ דיו"כ מבטל שבעה. עיי' מג"א (ס"ק י') דשאר דיני אבילות נוהג עד הלילה ועיי' בשערי תשובה בשם שו"ת דברי יוסף להקל לאכול סעודה המפסקת על השלחן והכסא או ספסל וכן ראיתי עתה בשו"ת זרע אמת הספרדי (חלק ג' בליקוטי או"ח בזה) ושגם הרה"ק בעל מעבר יבק ז"ל נהג כן עיי"ש אולם שמעתי מת"ח מופלג שהי' אצל רבינו הקדוש בעל דברי חיים ז"ל בצאנז בעת איתרע בי' מילתא (בילד ל"ע) והי' בעיו"כ בימי ז' ועמד אצל הסעודה אצל השלחן שהעולם אכלו ולא רצה לישב על הכסא וספסל שחשש לד' המג"א וגם הלך אז בספאדי"ק (בגדי חור) לא בבגדי שבת שטריימי"ל שנהג בסעודת עיו"כ בכל שנה ושנה וכפי הנראה י"ל אולי מחמת שלא היתה הסעודה אחרי מנחה ע"כ לא יהי' עוד סעודה המפסקת כיון שיאכל אחרי מנחה עוד מעט הגם שלא יאכל לחם אח"כ מ"מ אין חיוב בעיו"כ בפת דוקא (ואכמ"ל) ע"כ הוי רק לאכילה שלאחר מנחה דין סעודה מפסקת וע"כ י"ל החמיר בזה.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה