אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תקפ

סימן תקעט

סעיף ג'. (א) ועל חו״ה. עיי' במג"א (סוף ס"ק ט') לענין תענית כ' סיון בכל מלכות פולין וכו'. והלשון בכל מלכות פולין הוא תמוה דהרי ידענו שרק במדינת פולין קטן הסמוך לאוקראיינא וגלילות יון שהי' בהם הצורר חמי"ל שר"י וחילו ועשה בהם הרג רב באחב"י בשנת ת"ח כנודע וכנז' בס' יון מצולה ודעימי' ודכותי' שנדפסו על זה ומקובל בכל המקומות עד המקום שהלך הצורר להחריב כנ"ל שם אומרים סליחות ומתענים בכ' סיון אבל לא במדינת פולין בעצמותה כגון מדינות ערי הבירה ווארשא קראקא וכיוצא שם לא ידעו כלל מזה להתענות או אפילו לומר סליחות ואולי בזמן מרן המג"א (כדי דלא ליחשבי' כטועה ח"ו ובפרט כי עירו קאליש בפולין גדול אשר שם מ"כ ושם לא הי' בודאי הצורר הנז' ולא ידעו מזה כלל) אולי י"ל שנהגו אז בכל מלכות פולין להתענות כיון שהי' סמוך לשנת ת"ח וזכרו גודל הצרה והיו משתתפים עם אחיהם בעיירות ומקומות שהי' סם הצרה כנז'.

והנה צ"ע ולא ידעתי במקומות שנהגו להתענות כ' סיון אם משלימין התענית כ' סיון בעש"ק כיון דהוי דחי' לשבת בתענית קצת שנכנס מעונה בתחלתו עיי' בט"ז (סי' תרפ"ו ס"ק ב') ובדברינו בשער יששכר (מאמר צום העשירי בחדש טבת) הארכנו בזה וכ"ז בתענית אסתר שאינו זמנו ביום עש"ק משא"כ בעשרה בטבת שהוא ת״צ וכיון דאלו הי' חל בשבת עצמו הי' דוחה משום שנאמר בעצם היום הזה ע"כ חל בעש"ק ודוחה עכ"פ מקצת השבת בלילה בתחלתו משא"כ בתענית יחיד בעש"ק שובבי"ם ליחידי סגולה אינו דחי' לשבת כיון שבלא"ה אנשי מעשה יחידים מתענים בשבת וכמו שביארתי בארוכה בשער יששכר (כת"י) בעה"י. ונמצא לפי"ז דבתענית כ' סיון אין להשלים בעש"ק, אמנם י"ל גם להיפך היינו דשאני התם בתענית אסתר דתיקנו ליום ה' וכשא' הי' אנוס וכיוצא ע"כ לא ניתן שבת לדחות אצלו גם בתחלתו משא"כ בכ' סיון דהוא בזמנו הנהרגו ותקנו גדולי המדינה רבותינו אז זי"ע בפולין ואוקריינא ולא חילקו בתקנתם דכשחל בעש"ק לא ישלימו דאם המנהג להשלים גם בעש"ק א"כ בודאי כן מקובל שם מתיקון הגאונים רבותינו ואבותינו (בשנת ת"ח) זי"ע, הקדושים אשר בארץ המה, וגם מה ששארי צומות (חוץ מעשרה בטבת) אינם חלים בעש"ק הוא כיון שסדר לוחות והעברונות כן הוא (ואשר רק עשרה בטבת חל בעש"ק לפעמים) אבל אם היו חלין בעש"ק כגון י"ז בתמוז או שארי הצומות הי' מחוייבים להשלים עד ליל שי"ק כמפורש בש"ע (סי' תק"נ סעי' ג') ברמ"א שאם חלו הצומות בערב שבת קורין בשחרית ומנחה ויחל וכמו שפסק הרמב"ם דכשחלים בעש"ק מתענים ומשלימין וכמובא בב"י שם ע"כ י"ל דגם כ' סיון שהתקינו רבותינו כנ"ל ג"כ מתענין ומשלימין בעש"ק ולאו דוקא הד' צומות לבדן וכמ"ש הט"ז בהל' תענית בזה (סי' תקס"ו סעי' ג') דהתענית כ' סיון שגזרו מנהיגי שלש ארצות בצירוף הגאונים יש לקרות ויחל גם בשחרית יום ב' וה' (כשחל בב' וה') ותענית זה הוא קבוע יותר מבה"ב שלאחר פסח וסוכות עכ"ל הט"ז וא"כ הוא הי' בזה לתרץ קושי' המג"א שם (סי' תק"צ ס"ק ה') מ״ש הרמ"א אם חלו (בלשון רבים) דהא א"א לחול בעש"ק רק י' בטבת בלבד ולפי"ז אפשר דאתי לאשמעינן גם שארי תעניות שהתקינו גדולי הדור (גם אח"כ) במדינתם לדורות כמו כ' סיון אם חלים בעש"ק יהיו דוחי' ע"כ נקט ״אם חלו״ בלשון רבים אך עדיין צ"ע כיון דנראה רק הד' צומות אם היו חלים בע"ש והבו דלא לוסיף עלה בת"צ לכל הצבור וכיון דבמדרש תנחומא (פ' בראשית) מבואר דהתענית בע"ש הוי דחי' לענג שבת כשנכנסים מעונין לשבת כמו שביארנו שם בשער יששכר ע"כ צ"ע ועיי' בדברינו לקמן סי' תרפ"ה].

והנה עיי' בש"ס עירובין (דף מ"א א') ברע"ק שהביאו לו ביצה מגולגלת בח"ב שחל בע"ש וכתב שם בתוס' שאנץ שהי' סמוך לכניסת ש"ק בערב ע"כ טעם רע"ק ולא רצה להשלים אפילו תיב שחל (אז) בע"ש (כדי שלא יכנס לשבת מעונה) ולא מפני שהי' רע"ק חלש אז וכמו שביארנו בשו"ת מנח"א (ח"ג סי' ג') לדעת התוס' שאנץ אמנם באמת להלכה פסקינן ברמב"ם ובש"ע כנ"ל דמתענה ומשלים בצומות שחלו בע"ש ולאו דוקא ת״ב. וע"כ צ"ע בנידון הנז'.

ועיין בדברינו בשו"ת מנח"א ח"ג שם בתשובה הנז' מקורו הערה מש"ס עירובין הנז' לענין מה שנהגו מי שנחלש בד' צומות שצריך לטעום אעפי"כ עושה זה רק בצנעה עיי"ש.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה