נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תקכט
סעיף א'. (א) וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת. ולענין חיוב הדלקת נרות ביו"ט כמו בשבת כבר כ' מרן המחבר לעיל (בסימן רס"ג סעי' ה') עיי"ש וכן נמצא בתשו' האחרונים ליזהר ולהזהיר לבני ביתו, משום כבוד יו"ט בכניסתו שידליקו הנרות ביו"ט א' בתחלת בין השמשות כדי שיכנסו ליו"ט באורה ושמחה, ויקבלוהו בכבוד וענג כמו בשבת ולא בחשיכה. (זולת בליל יו"ט שני נוהגים הנשים שמאחרין להדליק משום שא"א להקדים ולהדליק ביהש"מ. הגם שמותר ולא הוי נר של בטילה ולא כמכין בביהש״מ ספק יו"ט א' ליו"ט ב' כיון שצריכין אז אליו באותו שעה להנר כיון שכבר שקעה החמה וחשכו הרואים בארובות בהבית מ"מ לא ידליקו ביהשמ"ש בין יו"ט א' לשני משום כבוד ב' הימים דיו"ט א' נדחה עי"ז כמו שרוצין לדחות ואין ממתינין עד כלותו סוף ביהשמ"ש [ועיי' מ"ש לעיל סי' תפ"ט ס"ק ב' על דברי המו"ק בקושי' ד) עליו עיי"ש] וגם משום כבוד יו"ט שני כיון שמברכין הברכה אז בעת שהוא ספק יו"ט א' אז יהי' נראה כזלזול ליו"ט שני כמו שאין רוצין לברך ביו"ט שני להדליק נר של יו"ט ע"כ מברכין רק בשעה שהוא עוד ספק יו"ט א' וכמובן). וכן הי' דרכו בקודש של אאמו"ר זי"ע ליזהר ולהזהיר ביום א' דיו"ט בתחלתו כמו בשבת כנז'. אולם ראיתי חזות קשה קצת במטה אפרים (דיני סוכות סי' תרכ"ה) אם שכ' שם (באות ל') שהביהכ"נ ושארי מקומות שבאים להתפלל שם יש לכבדם ולרבצם וגם לכבד ה' באורים בשמן למאור בפימוטים ונרות יפים וכו' מ"מ כ' שם להלאה (באות ל"ט) נוהגים שבעיו״ט קודם תפלת המנחה אין מדליקין רק הנרות שעומדים לפני העמוד שהם נרות המיוחדים להיות דולקים בשעת התפלה, אבל שאר הנרות שבמנורות ופמוטות שבביהכ"נ אין מדליקין אותן עד שיגיע זמן תפלת ערבית. ולכאורה לא הבנתי וגם עד עתה שום טעם וריח למנהג זה של השמשים שם בעירו ולמה לא יכבדו היו"ט בכניסתו כנ"ל בכל הנרות (ואולי הי' איזה נגיעה להשמשים אז, או היו בכלל בהמה שאכלה בקיאו"ת להראות שמותר להדליק ביו"ט גם בחשכה בעת תפלת ערבית) ותימה על הגאון המובהק מאוה"ג בעל מטה אפרים זצ"ל שהביא כלל מנהג זה (וכ"ז גרם רוב ענוותנותו במקום גדולתו) אך באמת גם הוא ז"ל סיים ומ"מ יש להדליק כמו חצי שעה קודם חשכת לילה עכל״ה הרי שגם הוא הזהיר על ככה. וזהו אצלם האשכנזים שמקדימין להתפלל גם ערבית אבל אצלינו שמתפללין מעריב בזמנו ובעת מנחה הוא כבר ביהשמ"ש צריכין ליזהר ולהזהיר להמתעצלים שלא יקבלו יו"ט בחשיכה יתהלכו רק ידליקו כל הנרות לכבוד יו"ט קודם המנחה כנז'.
ב ולקבוע כל סעודה על היין. עיי' במג"א (ס"ק ג') בשם הרמב"ם דמצוה לאכול בשר ביו"ט ועיי' בשע"ת בזה בשם השאג"א. והנה מ"ש המג"א בזה לכאורה נראה דהני מילי סתראי נינהו עם מ"ש המג"א בעצמו לקמן (סי' תרצ"ו ס"ק ט"ו) דבזה"ז שאין ביהמ"ק קיים ואין חיוב שמחה ביו"ט בבשר דוקא רק ביין וכו' עיי' בדברי אאמו"ר בדרכי תשובה יו"ד (סי' פ"ט ס"ק י"ט) שתי' זה דס"ל להמג"א בע"כ דאין חיוב בבשר דוקא בזמה"ז אבל מצוה בבשר איכא כד' הרמב"ם שהביא המג"א. ומ"ש בשע"ת כנ"ל בשם השאג"א. הנה בשאג"א כ' שם דחיוב שמחת יו"ט מה"ת גם בזמה"ז גם לאשתו אבל אינו בבשר דוקא הנה עיי"ש בדרכת"ש בשם מהרש"ל (פ"ב דביצה) שפסק דאין שמחה ביו"ט בלא בשר עיי"ש וביד אפרים (יו"ד ריש סי' א'). ובדרכי תשו' הביא עוד בשם מרן בעל דברי חיים להחמיר לאכול ביו"ט בשר בהמה ועיי"ש עוד בזה. אולם מה שתי' שם דברי המג"א דלא יסתרו כנ"ל צ"ע ולמעיין בדברי רבינו הרמב"ם בלשונו הזהב בהל' יו"ט (פ"ו הלכה י"ז י"ח) נראה דמ"ש הרמב"ם וחייב אדם להיות בהן שמח וכו' כו' (ואח"כ כתב) והאנשים אוכלים בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין עכל״ה. נראה דמ"ש דאין שמחה אלא בבשר קאי על שלפניו שמתחיל שחייב להיות שמח ביו"ט א"כ נראה דהוא בכלל חיובא אז אכילת הבשר לד' הרמב"ם ולא מצוה בעלמא אך כדי לתרץ דברי אדוננו המג"א דלא יסתרו כנ"ל וגם דברי אאמו"ר בדרכת"ש אשר יישב אותם דהמג"א ס"ל בד' הרמב"ם דרק מצוה הוא אכילת בשר ולא חיובא. י"ל דמ"ש הרמב"ם כנז' דחייב לשמוח ביו"ט כיון שכ' אח"כ בלשונו אעפ"י שהשמחה האמורה כאן הוא קרבן שלמים כמו שאנו מבארים בהל' חגיגה יש בכלל אותו שמחה לשמוח הוא ובניו וב"ב כ"א כראוי לו כיצד הקטנים וכו' והאנשים אוכלים בשר וכו' שאין שמחה אלא בבשר וכו' (כנ"ל) משמע דזהו שכ' לאכול בשר ושאין שמחה אלא בבשר אינו מעיקר החיובא בזמה"ז עוד כיון קפסיק וחילק בנתיים במ"ש דהשמחה האמורה (לחיובא מה"ת) הוא רק בקרבן שלמים וחגיגה וזהו רק בזמן שביהמ"ק קיים אבל עכשיו שאין ביהמ"ק קיים י"ל הוא רק למצוה ומיושב כנז'.
וכתבתי כבר סמוכין לדברי גדולי המורים כנ"ל דצריך בע"כ גם בזמן הזה בשר ביו"ט מד' הירושלמי (מעשר שני סוף פרק ד') חד ב"נ אתי לגבי רע"ק א"ל חמית בחלמי רגלי קטיעא א"ל דמועדא מייתי ולית מיכל קופד אתא חד חורן לגבי' אמר חמית בחלמאי רגלי מוסובלת א"ל מועדא מייתי ואית לך קופד סגי עכ"ל הירושלמי ופי' בפנ"מ רגלי קטיעא היינו כשיבא המועד ולא ימצא בו בשר לאכול זהו הרגל שלו קטיעא ועל רגלי מסובלא פי' היינו כשיבא מועד הרגל יהי' לו הרבה בשר לאכול עיי"ש והרי רע"ק הי' אחר חרבן ביהמ"ק ואם כד' השאג"א הרי גם ביו"ט בזמן שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה בבשר דוקא אלא ביין וכיוצא ומה זה תלוי שמחת יו"ט אם יהי' לו בשר (בהרחבה) דוקא, אלא ודאי דגם עכשיו תלוי שמחת המועד בבשר ע"כ שפיר פתר לו רע"ק וכהלכה. [ועיי' בדברינו בזה לקמן סי' תק"ל ס"ק ב'.
אמנם זה נסתפקתי אם אכל חצי כזית בשר וחצי רביעית יין לדוגמא, היינו פחות מכשיעור מכ"א שחיסר מכ"א משיעורו והשלימו בשיעור כזה מחבירו דאפילו שיעור שתי' (רביעית) מרובה מאכילה (בכזית) יש להסתפק בכה"ג שחיסר בערך שיעור חצי כזית ומרביעית יין והשלימו (תוך כדי אכילת פרס) בשיעור כזה (חצי זית) בשר אם מצטרפין, והנה פסקי' לגבי יוהכ"פ דאכילה ושתי' אין מצטרפין. וכיון דאיכא פלוגתא אי חיוב בשר דוקא או בזמה"ז רק יין כד' השאג"א וכ"ל וכן נראה פשטות ד' הגמ' פסחים (דף ק"ח ב') אמר רבא ידי יין יצא פי' רשב"ם משום שמחת יו"ט כדתניא לקמן (דף ק"ט א') ושמחת בחגך במה משמחו ביין ולהלן שם (דף ק"ט) אמרי' תניא ר' יהודא בן בתירה בזמן שביהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת וגו' ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין שנא' ויין ישמח לבב אנוש עכ"ל הגמ'. וכיון שאינו שותה רביעית יין במה יצא ידי שמחת יו"ט והלא הבשר אינו מחויב המצוה בזמה"ז שאין ביהמ"ק קיים ואיך יכול להשלים לשיעור רביעית יין שהוא החיוב לשמחה בזמה"ז לד' הנ"ל וגם אם נאמר ששניהם שקולין במה שירצה או בשר (כזית) או יין (רביעית) מ"מ נראה והוא מובן בטבע ג"כ, דאם שתה יין פחות מכשיעור אינו משמחו כיון שלא ירגיש כמאן דשתה טיפה א' וכמאן דליתא, וכן פחות מכשיעור בשר ולא יצטרפו זל"ז ולא יצא ככל. דכן הדעת נוטה כיון דפסקינן כר"ש דדרשינן טעמי' דקרא במקום שהוא לחומרא (ועיי' בדברינו במנח"א חלק ב' [סי' נ"ד ובהג"ה שם] ועוד בכמה דוכתי) וכיון דהטעם הוא כדי שירגיש בגופו שמחה כנז', ועדיין צ"ע קצת. ופשוט דאין לדמותו למצות מבטלות זא"ז או לא כיון דכאן חדא מצוה היא שמחת יו"ט וק"ל.
ג ביו"ט מאחרין לבא לביהכ"נ. עיי' מג"א (ס"ק ו') וז"ל וב"ח סי' תקפ"ד ובסי' תרמ"ד כ' דהאידנא שמאריכין בפיוטים משכימין בכל יו"ט עכ"ל כלומר דרש"י פי' הטעם דמאחרין כדי לטרוח בסעודת יו"ט קודם שילכו לביהכ"נ והאידנא הולכין להכן בעוד שמאריכים בנגונים ופיוטים עכ"ל המג"א. ולענ"ד אי אפשר לפרש כן בכונת דברי הב"ח כמו שרצה להעמיס הגאון במג"א דאיך ומי יכין בעוד שמאריכים בניגונים ופיוטים, אם הנשים. בהם לא קמיירי דהם אינם מחוייבים לילך כלל להתפלל בצבור ופשוט דמיירי באנשים ומתי אומרים הפיוטים ונגונים הלא רק בברכת ק"ש ותפלה וכי אז באמצע יפסיקו וילכו (האנשים) לביתם להכן צרכי סעודת יו"ט אתמהה איך מותר זה וגם אין לומר שהקהל יסכימו מפני הפיוטים מהם שיאחרו לבא ויכינו קודם התפלה בביתם (להסעודה) וכשיאחרו לבא וימצאו שעומדים כבר הקהל בעת ק"ש או תפלה יתפללו הם בשעה שאומרים פיוטים או מנגנים ז"א כלום אפילו בקס״ד לפרש כן דהא לא יתפלל בצבור וגם לא ישמעו ולא יאמרו עי"ז ברכו וקדושה עם הצבור. ואין לדמותו למ"ש לעיל (סי' תקכ"ו בט"ז ס"ק ו' ובמג"א ס"ק כ"א) בשם תרש"ל לענין מת ביו"ט דאם אינו אדם חשוב אז מתקבצין מנין וקוברי' אותו בשעה שאומר הש"ץ הפיוטים ושארי דברים כדומה לזה וחוזרים לבית הכנסת. דהתם שאני דקוברי המת (גם לשאינו אדם חשוב כ"כ) פטורים מדינא דגמ' מן הק"ש ותפלה ומכל מצות שבתורה ע"כ פשוט דמותר בשעת הדחק לפוטרן מן הפיוטים וכדומה לאותו מנין הקוברים, משא"כ הכא לכל הצבור. וגם אם יאחרו כנ"ל שוב לא הוי לי' למימר למרן הב"ח דהאידנא יקדימו ביו"ט וגם מי יקדים ומי יאחר להכין בביתו לסעודה ומאן פליג לן בין הצבור וז"פ וברור אלא ודאי דהכונה פשוט דהאידנא דמאריכים בפיוטים הנהוגים ואם יאחרו (גם אם יעסקו בביתם בהכנת הסעודה קצת כד' רש"י) מ"מ יאריכו בתפלה עי"ז עד אחרי חצות וזהו אסור וכמ"ש הרש"ל להזהיר עיי' לעיל (במג"א ריש הסימן) בשם הרש"ל וכן לקמן סי' תקפ"ד (סעי' א' במג"א ס"ק ד') דרק בר"ה יוכלו להאריך אחרי חצות (מפני שתלויין בדין וחיי נפשות) ולא בשארי יו"ט ע"כ בשארי יו"ט שמאריכין ג"כ בפיוט ישכימו כדי שיגמרו קודם חצות זהו נראה בכונת ד' הב"ח לנכון. וכן נראה שם מלשונו ז"ל ובפרט (בסי' תרמ"ד) שכ' הב"ח מפני שמאריכין בשמ"ע בתפלת הגשם בפיוטים ע"כ יש להשכים היינו בע"כ כדי לגמור קודם חצות כנז'.