נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תצו
סעיף ב'. (א) אין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת. עיי' לקמן (סי' תקכ"ו) ובזה לקמן סעיף ג' (בסי' זה) ועיי' בדברינו בשו"ת מנח"א חלק ג' (סי' נ"ט) לענין עובדא שאירע והורה א' במדינתנו עיי"ש באורך.
סעיף ג'. (ב) בני א"י שבאו לחו"ל אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני וכו'. עיי' במג"א (ס"ק ז') בשם הרדב"ז דאם באו לחו"ל עם אשתם אעפ"י שדעתם לחזור דינם כמי שאין דעתם לחזור היינו להחזיק יו"ט שני בחו"ל בכל פרטיו, והנה שמעתי בשם אנשי א"י שבאו לוויען בעת המלחמה עכב"ב, (ויש מהם שבאו עוד קודם המלחמה בעת שלום לחו"ל הנה) ודרים כבר ימים ושנים רבים כמו שני שמיטות ועכ"ז יפרצו גדר עולם בדחז"ל ומרא דארעא דישראל ארי' דבי עילאי רבשכבה"ג גם בזמנו) הרדב"ז ז"ל שפסק דהיכא שבא עם ב״ב לחו"ל גם אם דעתו לחזור (כמו שאומרים בכזבי לשונותם) צריך להחזיק יו"ט ב' והמה יניחו תפילין ביו״ט ב' בחו"ל שם:
ועוד זאת עשו אפקרותא כזו (שם בווינא) לעשות מנין בא' הבתי תפלות ברבים ויקראו בשמ"ע הקריאה של ש"ת בחו"ל וכו'. תכלית הדברים שפוקרים בדחכז"ל והלכה מהרדב"ז והמובא במג"א כנ"ל בלי חולק להלכה. ופשוט כי הם בני שמתא ר"ל בחציפותא ברבים כזה ומ"ש במג"א בזה בשם המבי"ט דבני א"י שבאו לחו"ל ועשו מלאכה דאין מנדין אותן היינו בדעתם לחזור ועכ"ז אסור להם לעשות מלאכה בישוב וגם בצינעא אסור כמבואר במג"א (ס"ק ד') בזה בשם הבעל המאור עכ"ז אין מנדין אותו אבל אלו שבאו עם בני ביתם ודינם כאין דעתם לחזור כנ"ל בודאי דינם כנ"ל באפקרותא כזו לעשות מנינים בחו"ל כנז'. ולחזק את דעת המינים שמראים את עצמם כמודים במקצת ובאמת המה כופרי הכל שמקילים ביו"ט ב' כמו באמעריקא הרבה מאלו או בשארי ארצות הפיזור והכפירה ר"ל. ומלבד זה מה שאומרים שדעתם לחזור, הנה אם יש בהם קצת יר"א עכ"פ אז בודאי יקבלו עונשם ר"ל בהאי עלמא ולא יזכו לחזור (כשעושי' באופן הנ"ל) כמ"ש בא"ז בשם יש"ש למהרש"ל ז"ל במעשה רב והובא בבאה"ט בזה (ס"ק ה') ואם אין בהם יראת ה' כלל אז יקויים בהם יהא רעוא דתשרי תרבא (דאורייתא) כי בכאן התחילו בחו"ל יקילו ויחללו יו"ט ב' (להראות חציפותן וגאותן כי בני א"י המה בעוה"ר) ובבואם אל הקודש יחללו גם יו"ט א' ושבתות, המה ובניהם כאשר יתחברו רובן ככולם לחברת הציונים והקאלאניסטען, כל שום וחנוכא דאית להו (וכבר הארכתי בזה בעה"י בחיבורנו במקומות רבות ואכמ"ל). [ועיי' בדברינו במנח"א (ח"ג סי' נ"ט) כמובא בס"ק הקודם] וגם כמ"ש בדחז"ל ובסה"ק בפרט בדברי גדולי המקובלים ז"ל האחרוני' כי חמורים דברי סופרים מיינה של תורה אשר יו"ט ב' הוא גדול יותר בפנימות בערכו (שהוא בחי' חכמ"ה) מיו"ט א' (שהוא בחי' בינ"ה בכללו ואכמ"ל בדברי קבלה וכתבנו מזה בחי' דברי תורה באיזהו מקומן של שבחיים בעה"י) ואם חשודים המה על החמור (בפנימיותו) (לאשר מחוייבים עתה המה ביו"ט ב' בכל פרטיו בהיותם עם אשתם בחו"ל כנ"ל] כ"ש שחשודים על הקל (יו"ט א' בזה. ובפרט באה"ק, שם התגברות הס"א ר"ל והמינים כעת ביתר שאת. ה' ירחמנו ויגאלו ב"ב.)
ושמעתי אומרים שהתיר להם זה בווינא גדול א' ז"ל ואסור להאמין עליו כדברים האלו ח"ו כי אם אולי הי' כונתו מפני שיצאו באונס ע"י שערורת המלחמה גם אם יצאו עם ב״ב. ז"א, דהא גם הרדב"ז והמג"א מיירי בע"כ ביצאו מאונס דז״ז אסור לצאת מא"י לחו"ל רק כהיוצאים מפני שעת חירום או רעבון שהי' שכיח שם מאז ועד עולם כנודע ואעפי"כ פסקו כן כנ"ל אלא ודאי דכ"ז תלו בוקי סריקי וכו'. ועלינו יערה רוח הבורא, כדת של תורה, ואנחנו המאמינים בעה"י משרידי עם סגולה, המצפים לגאולה, הלא דעתנו לחזור לאה"ק ב"ב בקיבוץ גליות ע"י מסיח צדקנו ובקיום דחז"ל נחזיק במעוז של תורה, לצאת מאפילה לאורה.