אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תפט

סימן תפח

סעיף א'. (א) בליל שני מחר תפלת ערבית מתחילין לספור העמר עיי' מג"א (ס"ק א') בשם הכסף משנה (פ"ו דסוכה) האיך מברכי' על הספירה ביו"ט שני בחו"ל ולא חיישי' לזילותא דיו"ט דהא מה"ט לא מברכי' על הסוכה בשמיני ותי' דהתם אומר על הכוס את יום שמ"ע הלז ואם יברך על הסוכה הוי תרתי דסתרי אהדדי ועוד תי' ב' עיי"ש. והנה בתמים דעים להראב"ד ז"ל (בהשגות הראב"ד על הרז"ה סי' רמ"ה) הקשו למה אין סופרים בלא ברכה ביו"ט ב' דפסח כדאמרי' לענין סוכה מיתבי יתבינן ברוכי לא מברכינן (ועיי' בכ"מ שהביא המג"א בזה ובחק יעקב) ותי' הראב"ד תי' הב' שם וז"ל ועוד שאחר שעשיתו קודש לא תעשנו חול אמרי' אבל אחר שעשיתו חול לא תעשנו קודש לא אמרינן שהרי הקודש לעולם בא אחר חול עכל"ה ופי' דבריו ז"ל כתבנו בשער יששכר (במאמר זמן חירותנו ליום ב' דפסח) ע"ד אם לספור ספה"ע בליל ב' דפסח אחר התפלה או אחר הסדר. וכתבתי בתוך המאמר דבע"כ פי' דברי הראב"ד הוא כן דבשלמא בשמ"ע כשמקדש מקדש ישראל והזמנים ועושאו להזמן קודש (שהוא יו"ט) לא תעשנו חול (לברך אז בקידוש לישב בסוכה היינו שהוא חוה"מ) אבל הכא בספה"ע אחרי שעשיתו חול (היינו שבירך על ספה"ע שהוא כבר ט"ז לחדש היינו חוה"מ) יכול לעשותו קודש (היינו להתפלל ולקדש ולעשות הסדר כמו בליל יו"ט א' דפסח). ואין להקשות דהא גם בספה״ע בליל ב' דפסח כבר עשאו קודש במה שהתפלל בתפל' ערבית מקדש ישראל והזמנים, זהו ל"ק דהא מותר לכתחלה לספור ספה"ע אחרי צה"כ גם אם לא התפלל תפל״ע גם במו"ש כמ"ש במג"א בזה (סי' תפ״ט ס"ק ז' בד"ה ונ"ל) אם כן גם כשהתפלל ערבית מ"מ עשאו קודש לא נקרא רק בקידוש והסדר של פסח בזה, והתינח אם יספרו ספה"ע לקודם קידוש אז הוי עשאו חול ואח"כ קודש משא"כ אם נאמר שצריכין לספור ספה"ע אחרי הסדר שכבר עשאו קודש בהקידוש וסדר וכל הברכות של מצה ומרור כדין יו"ט א' של פסח איך יעשנו חול בספה"ע בברכה לומר שהוא חוה"מ ושוב הדרא קושי' לדוכת' אלא ודאי דע"כ צריכין לספור ספה"ע אחרי התפלה גם בליל ב' דפסח קודם הסדר (כן ביארנו עוד שם בעה"י בשער יששכר).

והנה מ"ש בשם הכ"מ דהתם אם יברכו סוכה בקידוש שמ"ע שאומר יום שמ"ע החג הזה הוי כתרתי דסתרי אהדדי וכתבנו דגם בזה כשאומר מקדש ישראל והזמנים בתפלת ערבית ואח"כ סופר ספה"ע לא הוי תרתי דסתרי כיון דיוכל לספור קודם תפלת ערבית כנ"ל אך גם אם יספור בצבור אחרי תפלת ערבית י"ל דלא הוי כסתרי אהדדי כיון דבערבית אין חוזרי' בקול ורק בלחש אומרים מקדש ישראל והזמנים בתפלה, וגם להספרדיים שאומרים הלל שלם בצבור ומוכרח שהוא ליל א' דיו"ט דבשארי יו"ט אין אומרים זה ואח"כ סופרים ספה"ע מ"מ לא הוי סתירה להדיא כיון דבהלל אין מזכירין יו"ט בפירוש והתפלה היא בלחש כנ"ל משא"כ בקידוש שמ"ע שאומר בפירוש יום שמ"ע ולישב בסוכה הוי סתירה כנז'.

והנה בחק יעקב בזה (ס"ק ב') תי' על קו' הנז' דלמה מברכים על ספה"ע בליל ב' דיו"ט משום דלא חיישינן דאתי לזלזולי ולעשות בו מלאכת חוה"מ דהא לא הבדיל מיו"ט ראשון, והוא דוחק גדול (במחכת"ה) דאי משום הבדלה הרי יוכל להדליק את הנר במוצאי שבת קודם הבדלה כמ"ש לעיל בסי' רצ"ט (סעי' י' בהג"ה) ועיי' בדברינו בשו"ת מנח"א (חלק ד' סי' מ"ג) מ"ש ע"ד החו"י לענין אכילת חמץ במוצאי יו"ט ח' של פסח שבנה גם כן יסוד על ההבדלה שלא הבדיל בליל ח' מיו"ט א' עיי"ש וזה אינו וכנז' דאי משום הבדלה יכול לזלזולי ולעשות מלאכה דאו' כמבואר.

ועוד ביארתי שם מד' גדולי האחרונים דאסור לעשות כן לאכול סעודה גדולה של הסדר ושתיית ד' כוסות (ועוד באמצע סעודה שלימה שלחן ערוך) קודם ספה"ע ועוד שם כמה טעמים בנגלה לספור אחר תפלת ערבית דייקא גם בליל ב' דפסח לדידן.

וגם בדרך הסוד ביארנו בעה"י כד' אבותינו הקדושים ועוד ממהרצ"א זי"ע מדינוב בעל בני יששכר ושארי ספה"ק ומנהגיהם הטובים לספור ספה"ע אחרי תפלת ערבית (קודם הסדר) ועיי' בזה בדברי אאמו"ר הק' בתפארת בנים עה"ת ומועדים (ליום ב' דפסח וספה"ע) ואכ"מ להאריך.

ב אחר תפלת ערבית מתחילין לספור העמר. עיי' בס"ק הקדום מ"ש לספור ספה"ע קודם הסדר וכ"כ במור וקציעה, והנה במו"ק שם התחיל לפלפל דסופרין ספה"ע עוד קודם תפלת ערבית משום דתפלה הוא מדרבנן וספה"ע גם לד' הר"ן דספה״ע בזמה"ז דרבנן מ"מ עיקרו מדאוריית' והוי כמקודש לגבי תפלת ערבית שהוא תדיר וראוי להקדים ספה"ע אלא כיון שכבר נהגו להתפלל ערבית מבעוד יום, וביחוד ביו"ט משום להוסיף מחול על הקודש לכך סדרו תפלת ערבית קודם ספה"ע כדי שתפגע ספה"ע בעונתה האמיתית עכ"ל המו"ק. ודבריו ז"ל תמוהים מאד (במחכת"ה). א) מ"ש דספה"ע מקודש משום שיש לו סמך מה"ת. הלא גם תפלה יש לו סמך ושורש מן התורה לעבדו בכל לבבכם וכדאי' בש"ס (ריש תענית) וכן פסק הרמב"ם ז"ל אלא שנוסח התפלה הוא מדבריהם מאנשי כנה"ג ז"ל. ב) וגם בתדיר ומקודש עדיין לא מיכרעא מילתא איזו מהם קודם כנודע ואכמ"ל. ג) ועוד והוא העיקר דכשלא התפללו אז וממילא לא אמרו עוד ק"ש כלל וזהו בודאי דאו' ק"ש של ערבית וא"כ הוא מדאו' ותדיר ובודאי קודם לספה״ע דרבנן גם כשנאמר שיש לו סמך מה"ת. ד) וגם יתמה כל עובר על מ"ש משום שנוהגים להתפלל ערבית מבעוד יום וביחוד ביו"ט משום להוסיף מחול על הקודש עכ"ל. איזו חול' הוא יום שלפניו הלא הוא קודש יו"ט ראשון דאורייתא ולמה ימהרו אז ויתפללו ערבית מקודם מבע"י כדי ליכנס עיו"ט ב' דרבנן ואולי כונתו כיון שהורגלו כן ביום א' דפסח בכניסתו מחול ליו"ט ע"כ עושין כן גם ביום השני א"כ יוגרע עי"ז מיו"ט א' דאו' אבל הוא דוחק לומר בכונתו כן ע"כ דבריו צ"ע ותמוהים כנז'.

ג לספור ספירת העמר. עיי' מ"ש לעיל (בס"ק א') לענין מ"ש הראשונים בספיקא דיומא לענין ספה"ע והנה לד' ר' יהודא ברי' דר' שמואל בר שילת משמי' דרב בסוכה (מ"ו ב' ומ"ז א') שביעי לסוכה שמיני לברכה דקידוש כדאמרי' שם דלכ"ע מיתבי יתבינן בשמיני ספק שביעי כי פליגי בברכה לישב בסוכה ולר' יהודא הנ"ל ברוכי נמי מברכי' לישב בסוכה בקידוש ליל שמ"ע. וא"כ לא ס"ל דהוי סתרי אהדדי כתי' הכ"מ מובא במג"א (כנ"ל בס"ק א') וגם כתי' הב' דהכ"מ משום דשמ"ע הוי יו"ט ג"כ לא ס"ל לר"י דהא לא חייש לזלזול ומברכי' לישב בסוכה ביו"ט בשמ"ע א"כ הי' צ"ל לפי"ז לדעתי' שיספרו בחו"ל ספה"ע ספיקא דיומא כגון ביום ב' יום א' לספירה וגם יום ב' וכן ביום ג' יום ב' וג' עד שבועות שאז יספרו בלילה ליל התקדש חג שבועות יום מינו לס' דיומא ולמ"ד ספה"ע דאו' אין לחלק מסוכה ולברך עלי' גם ביו"ט שבועות מס' דיומא כמו בשמ"ע בסוכה וגם לזלזול יו"ט לא חייש כנז' ואולי ס"ל בע"כ לר"י כד' הפוסקים דספה״ע רק דרבנן ע"כ שאני מסוכה, וצ"ע. ולאשר להלכה פסקינן כר' יוחנן ולא מברכי' לישב בסוכה בשמ"ע ע"כ לא אאריך בזה.

אולם לכאורה תיקשי עוד למה מסקינן באמת להלכה לכ"ע שלא לומר פסוקי יום השני שהוא חוה"מ ביו"ט ב' דסוכות דא"כ עבדינן לי' חול וכמ"ש רש"י ותוס' בסוכה (נ"ה א') וכן פסקי' בש"ע שם ולענין ספה"ע סופרי' בליל ב' ולא חיישינן לזלזולא דיו"ט ב'. אך זהו ל"ק, דהתם אם לא אמר פסוקי מוסף ביו"ט ביומו רק כמ"ש ע"י משה עבדך וכו' ג"כ יצא רק דהרמ"א כ' (בסי' תפ"ח סעי' ג') ובשארי דוכתי דנוהגין לומר במוסף פסוקי הקרבנות דבר יום ביומו אבל פשוט דבדיעבד לא עיכב משא"כ הכא בספה״ע דאם לא יספור כלל בליל א' (לחוש משום כבוד יו"ט ב') אז לא יוכל לספור בכל מ״ט ימי הספירה ולא יהיו תמימות ויהי' בטל בחו"ל ברכת וגם מצות ספה"ע לגמרי ע"כ סופרים ביו"ט ב' דפסח ובברכה וכמובן.

סעיף ו'. (ד) אם פתח ואמר בא"י אמ"ה אדעתא דלימא היום ד' שהי' סבר וכו'. והנה מעשה הי' והש"ץ בבית התפלה בליל מ"ג אמר היום שלשה ושלשים יום שהם. והעולם דפקו על השלחן להזכירו מטעותו (כי יראו להזכירו בפה מלומר שלשה וארבעים יום שלא יפסידו הברכה) ונזכר ואמר שלשה וארבעים יום כראוי נלע"ד שהוא צריך אח"כ לספור עוד הפעם בברכה דהגם שמבואר בזה במג"א (ס"ק י"ב) דאם בליל ד' אמר חמשה ימים ונזכר בתוך כדי דבור ואמר ד' יצא וכן הי' המעשה אולי תוך כדי דבור מ"מ י"ל כיון דאמר היום שלשה ושלשים יום שהם. ואף שאמר אח"כ שלשה וארבעים יום מ״מ המשך דיבורו הוא היום שלשה ושלשים שהם שלשה וארבעים יום שהם ששה שבועות ויום אחד לעומר' וזהו המשך בטעות שאין לו פירוש כלל ואינו מספר מבורר, שאין יודעים עדיין מהו היום אם כ"ג או מ"ג וגם שנראה שהשלשה ושלשים שהם שלשה וארבעים וזהו בודאי מספר ולשון טעות ושצריך לחזור מעיקרו ולומר היום שלשה וארבעים שיהי' סמוך היום לשלשה וארבעים יום. ומובן ממילא דלא דמי למה שפסק מרן המחבר בזה אם פתח ואמר בשעת הברכה בכונתו אדעתא דלימא היום ד' ובאמת הוא יום ה' לעומר וספר כראוי (יום ה' לעמר) וכיון דברכות אין מעכבות ע"כ שפיר מהני כשספר כראוי כנז' משא"כ הכא בנידון דידן שהגיד בטעות וגם לא סמך תיבת ״היום״ (שזהו עיקר מהו היום לספירה) למספר שלשה וארבעים כנז'. [והגם שאין לדמותו למה דאמרי' בשבועות ובנדרים לענין שאמרו לקרבן עולה ושלמים או היכא דבעינן דרך לשון שבועה לכ"א דהתם אזלינן בחר כונת ולשון בנ"א אבל הכא העיקר דצריך לספור בלשון מבורר מהו היום וז"פ] וגם לא דמי כמה שציין המג"א ועיין לעיל סי' תפ"ז (סעי' א') שאם אמר מקדש השבת ותכ"ד חזר בו ואמר מקדש ישראל והזמנים יצא אחר שידע שהוא יו"ט, דשם באמת יו"ט איקרי שבת וכבר כ' המג"א בזה (סימן תפ"ז ס"ק ב') דאם סיים ביו"ט מקדש השבת יצא דהא יו"ט נמי איקרי שבת ובפרט כשחזר תכ"ד ואמר מקדש ישראל והזמנים אבל הכא דסמוך להיום הזכיר יום ל"ג שזהו אינו היום כלל וגם מלעיל סי' ר"ט (סעי' ב') דחזר בו תכ"ד וכל המחבר שם וכך היתה אמירתו בא"י אמ"ה בפה"ג שהכל נהי' בדברו יצא כיון שזהו אמת שהוא ית"ש בורא פרי הגפן וגם שהכל נהי' בדברו וכיון שחזר בו תכ"ד ואמר שהכל נהי' בדברו על כוס זה שצריך שהכל יצא משא"כ בנידון דידן שאינו אמת שהיום הוא ל"ג והגם שנראה מל' המג"א בזה (כנ"ל) בספה״ע דג"כ יצא גם אם טעה ואמר יום שאינו היום וחזר בו תכ"ד, מ"מ הוא קשה כנ"ל דלא דמי לראייתו שציין לסי' ר"ט ותפ״ז כנ"ל. וגם המג"א כ' בפירוש רק כשחזר בו תכ"ד וכאן הי' ספק אם לא הפסיק יותר מתכ"ד עד שדפקו והזכירוהו (כי שתק ונתבלבל בנתיים) והגם שגם זה ספק אם כבר התחיל תיבת ״שהם״ וא"כ לא הוי לשון מוטעה כ"כ כנוסח הנ"ל אך לעומת זה הוי ספק אם חזר בו תכ"ד ע"כ בודאי צריך לספור עוד הפעם כראוי אך לענין הברכה הגם שדעת הב"ח נראה בכה"ג דיחזור ויברך מ"מ נראה דס' ברכות להקל ויש לסמוך ע"ד המג"א שלא לברך בכה"ג כנז'.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה