נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תנט
סעיף א'. (א) וע"כ נהגו ליזהר מללוש נגד החלון הפתוח אפילו אין שם שמש שמא יהי' מעונן ולאו אדעתי'. והנה נגד החלון כ' החק יעקב ומובא בבאה"ט דנגד החלון שהשמש זרחה אם הוא סתום בזכוכית כדרך החלונות מותר ועיי' בחק יוסף (ס"ק ג') דאם יש שמש אפי' דרך הזכוכית אסור דמבעיר יותר ע"י השמש עיי"ש וכן נהגנו להחמיר ולהזהיר בבתי האפויי' לכסות בוילון נגד הזכוכית שזורח שם השמש.
אמנם באתי כ"פ בבית האפיי' של מצות והוא יומא דעיבא דפסקי' דכולא שמשא והחלון פתוח הגם שכ' המחבר בזה דרק תחת כיפת השמים אסור ביומא דעיבא ללוש משא"כ כשאופין בבית ולא תחת כיפת השמים והחלונות פתוחים (ויומא דעיבא והשמש אינה כלל זורחת) מ"מ מדברי הרמ"א דגם בהחלונות פתוחים (ולאו דוקא תחת כיפת השמים) יש להחמיר ג"כ ע"כ נהגנו להחמיר. אמנם כ"פ כשהוא יומא דעיבא והחלונות פתוחים ורוח קר מנשב מבחוץ אמרתי בלבי שלא למחות בידם כשבאתי ומצאתי כך (הגם שלא הוריתי להם היתר בפירוש) דהנה ניזול בתר טעמא כדי שלא תחום העיסה ומטעם זה אסר המחבר שלא להתקרב ללוש אצל התנור מפני חום התנור, וכשמצאתי בחדר קטן או ממוצע וסמוך לי' חדר אשר בו התנור ושניהם לא גדולים ומורווחים הגם שלא נוכל לאסור כיון שהתנור בחדר אחר מ"מ כשהפתח פתוח לרווחה כדי שיוליכו המצות להתנור במהירות וחום התנור ליכא תוך הבית עד שיזיעו העובדים והעורכים המצות ע"כ כשמנשב רוח קר מבחוץ בפתיחת החלון לא רציתי לדקדק כ"כ מאיזה צד בא הרוח אם שיוכל עוד היום לבא השמש שם והרמ"א בשם ת"ה מחמיר בזה לגזור שלא יפתחו החלונות גם בגזירה שמא יהי' מעונן ולאו אדעתי' מכ"ש בזה כשהיא מעונן כבר מ"מ כיון שכ' המג"א (ס"ק א') דבצל תחת הרקיע ירגיש כשיבוא השמש, הגם שכאן הוא תחת כיפת החדר מ"מ כשיבוא השמש דרך החלון ירגיש בודאי וכשהוא יום המעונן דכולי שמשא היא רק תחת כיפת השמים לפי"ד המחבר וממילא כשהוא בבית ל"ש זה ע"כ יש להקל, ועיקר טעמי ונימוקי בשורש טעמי' כדי שלא תחום העיסה וכאן אנו רואין שע"י הרוח המנשבת יתקררו העובדים גם הבית ברחבו וממילא העיסה תתקרר ולא תתחמם וזיל בתר טעמי' יעיי' באה"ט (ס"ק א') ובזה כשיסתמו החלונות יבא החום בחזרה מהתנור בהחדר הסמוך כנז' ע"כ לא אפשר ולא מחיתי בהם כנז'.