נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תנה
סעיף ו'. (א) לש המצה בקצח ושומשמין ובמיני תבלין כשירה עיי' מג"א (ס"ק י"ח) וז"ל משמע דיוצא בה ידי חובתו בלילה הראשונה ומיהו ברמב"ם משמע דהו"ל מצה עשירה וכ"כ המ"מ פ"ו עכ"ל המג"א. והנה כן נראה ג"כ במ"מ במקומו (פ"ה מהל' מצה הל' כ') עיי"ש, אמנם נ"ל עוד טעם דאין יוצא בה ידי חובתו בלילה הא' דהנה במקורו בש"ס מנחות (כ"ג ב') אמרי' תיבלה בקצח בשומשמין ובכל מיני תבלין כשירה מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת וכו' והנה הך לישנא דמ"מ ״אלא שנקראת מצה מתובלת" צ"ע לכאורה מה כונתו ומה נ"מ אם נקראת ״מצה מתובלת״ או לא (וכן כפול להלן דקאמר דייקי נמי דקתני מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת) וי"ל דהנה אמרי' בסוכה (דף י"ג א') אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי וכו' ולא אזוב שיש לו שם לווי ואעפי"כ מכשיר שם רבינא בר שילא מרירותא דאגמא שאדם יוצא בהן י"ח מרור בפסח ומחלקי הש"ס אביי אמר כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאת התורה והקפידה עלי' בידוע שיש לו שם לווי וכו' עיי"ש ברש"י ורבא מחלק משום דהני מרריתא סתם שמייהו והאי דקרי להו מרירותא דאגמא משום דמשתכח באגמא ולפי"ז כמו דנכתב בתורה מרור סתם ולא בשם לווי ה"נ מ"ש בתורה מצה סתם (שנאמר בערב תאכלו מצות או על מצות ומרורים יאכלוהו) פשוט דצ"ל שמו רק מצה בלבד ולא שם לווי (ואין לדמותו למה דאמרי' בסוכה (ל"ג ול"ד א') לענין ערבי נחל דאמרי' כיון דנאמר ערבי נחל כולהו במשמע או עץ עבות מכל מקום אפי' דאית להו שם לווי אבל הכא דמי מצה למרור בזה] וז"ש בסוכה שם כנ"ל לחלק במרור דנקרא רק על שם דאשתכח באגמא אבל שמו העצם מרירותא סתם ע"כ מכשרינן במרור [וכדפסקי' בשו"ע או"ח (סי' תע"ג סעי' ה') עיי"ש] ל"ש בזה במצה כיון דנקראת מצה מתובלת על שם שנשתנית בעצמותה למתובלת ולא על שם מקומה בלבד וכן מה דמחלקי' בין שנשתנה שמו קודם מתן תורה והתורה הקפידה עליו כנ"ל י"ל גם בזה כיון דהש"ס קראו מצה מתובלת. אך יש לחלק קצת בין לשון תורה שאמרה אזוב סתם כנ"ל ובין לשון חכמים שאמרו שנקראת וכו' כנז'. וגם יש להקשות קצת למה לא נתעוררו הפוסקים ראשונים בזה ול"ל טעמם משום שהיא מצה עשירה ע"כ אין יוצאים בזה י"ח מצה בלילה א' כמ"ש בירושלמי דאינו לחם עני הלא תיפוק לי' דיש לה שם לווי כנז'. ולאשר אין נ"מ להלכה כי לכל הטעמים אי משום מצה עשירה או משום שי"ל שם לווי י"ל דאין יוצאין בה י"ח בלילה א' ע"כ לא אאריך לפלפל בזה.