נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תמח
סעיף ג'. (א) או שימכרנו לו מכירה גמורה. המפרשים ובפרט במקום שבעלי תשובה עומדים רבותינו שבגולה האחרונים ז"ל האריכו למעניתם בדיני ונוסחי שטר מכירה ופרטיהם, ובפרט אחד נתחבטו בו כמה גדולי רוסי' ורומעניא והגאון מהרש"ק ז"ל מבראדי וכהנה, אם נכון למכור החמץ להרב או הבד"צ כדי שלא יבואו לידי מכשול בנוסח השטר ואופן המכירה כי המון עם גם היראים לא ידעו במה יכשלו והרב הוא מוכר כל החמץ שקנה מיד היהודים בקהלתו לנכרי א' כדת של תורה, ורבים פקפקו על זה וענו ואמרו כי די לנו לסמוך פ"א במה שארז"ל מערים אדם על חמצו וכו' ולא המכירה ב"פ מיד הבעה"ב להרב ומיד הרב שמוכרו להנכרי כיון שאצל הנכרי נראה כהערמה וגם בעיני הע"ה אשר לא יבינו הדברי' לאמתן. אך נלע"ד עפי"ד המג"א (סי' רמ"ה ס"ק ל') עפי"ד הרא"ש לענין שבת דאם הישראל מערים בכך ורגיל לעשות דברים בהערמה ע"י העכו"ם אסור כדאמרי' פ' הפועלים עכ"ל הרא"ש ז"ל משמע דאם אין הישראל מערים שרי וכו' עכ"ל המג"א ועיי' בשו"ת דברי חיים (ח"א חאו"ח סי' ו). ומיני' יש לדון לענין חמץ דהערמה מצד א' היינו מצד העכו"ם מותר ורק שיהי' מצד הישראל באמת וכהלכה, ועפי"ז שפיר יש טעם לשבח למה שהנהיגו בהרבה קהלות כנ"ל שמוכרים הבע"ב חמצן להרב כי גם אם יש בינותם קלים ובורים דמיחזי בעינייהו כערמה וכחוכא ואטלולא עכ"פ מצד א' (הוא הרב) הוא כונה הראויי' לאמיתה ואח"כ כשמוכר הרב (להבדיל) להנכרי יש ג"כ מצד הא' הרב כונה כראוי וע"כ הנהגנו עכ"פ זה בעירנו שיש האפאטעקער יהודים (רובם ככולם מחללי שבת) ויש להם דברים חמוצים בהאפאנועקע ויען שהוא רוצה שלא יהי' חמץ שעבר עליו הפסח שיקנו אצלו היהודים אחרי הפסח וכן בעלי פאבריק של יי"ש חמץ שהם יהודים (כאלו הנ"ל) ובאים להב"ד לעשות להם שטר מכירה קודם פסח ואם ידקדקו ויעשו לו השטר מכירה כראוי וימכרו המה בעצמם להנכרי (המשרת שלהם וכיוצא) גם ע"י אנשי פקודות שלהם שהם אנשים יראים מ"מ כיון שהוא מוכר להנכרי בעצמו ואצל שניהם (המוכר והקונה) הוא נחשב להערמה וחוכא י"ל דלא מהני ע"כ יעשו רק באופן שימכרו המה להבד"צ כנז' והבד"צ ימכרו להנכרי ויהי' בשני המכירות עכ"פ מצד א' בלתי הערמה היינו בתחלה מצד הקונה ובפעם ב' (במכירה לנכרי) מצד המוכר כראוי כנז'.