אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תכו

סימן תכב

סעיף ב. (א) במוצאי שבת. וכ"כ בפע"ח שמעתי שאומרים בדמשק ששאלו למהרח"ו טעם למה אנו מברכין ברכת הלבנה במוצ"ש ואמר כי הטעם שאז נחרב הבית והלכה השכינה בגלות לכן אנו אומרים שעתידין להתחדש כמותה הרי ביום שנחרב אנו מבשרין חדוש ישראל והשכינה עכל"ה. ולפי"ז נפלאתי על ששמעתי בשם רב קדוש א' מדבר זצ"ל שהגיד שהוא חפץ יותר כשאירע לו לקדש הלבנה בימות החול בלילה ולא במוצ"ש יען שבמוצאי שבת הוא ממילא לילה חשובה ושורה בה הברכה עוד מהארת קדושת ש"ק משא"כ שארי לילות חול (ובפרט קודם חצות) שהם צריכין תיקון והתעלות ע"כ טוב לו לקדש אז הלבנה שעי"ז מתעלה ונמתק הזמן הלז עכ"ד. והיא תימה שה"ז נגד מרן המחבר בשו"ע ומקורו במס' סופרים ונגד דברי מרן מהרח"ו לבשר הגאולה בזמן ההוא במוצ"ש כנ"ל, ועיי' במג"א (ס"ק ב') בזה בשם המגיד להב"י עיי"ש ולמאן דלא קפיד ובפרט אם ע"י אונס שנתכסה הלבנה בעננים ולא נראתה כלל במוצ"ש וכדי שלא יהי' ח"ו איתרע מזלי' כשיירא ויפחד ויחרד לבו מדברי המגיד למרן הב"י המובא שם במג"א) שאמר לו כשלא תראה הלבנה במוצ"ש לקדשה שלא יהי' [ח"ו[ אותו חדש מוצלח, וסיים אדוק ותשכח" נ"ל פשוט להרואה שם בסה"ק מגיד מישרים. דכל אלו הדברים. רק להב"י לבדו נאמרים. ולא לכל העולם. והיינו לפי שרש נשמתו. והמגיד הזה נתהוה מלימוד משנתו. וע"כ אל תתפלאו מכמה דברים הנראים תמוהים ופליאים לעיני הקורא בצדק כיון שנאמרו לו למרן הב"י אליו לבדו וע"כ אמר לו הסימן הזה ״דוק ותשכח״ אבל לאחרים אינו סימן המוכיח (ועיי' מ"ש בכהאריז״ל באיזהו מקומן בזה"ל ״דלא כמ"ש המגיד להב״י היינו כי להאריז"ל נאמרו הקבלה האמיתית לתיקון העולם וז"ש המגיד להב"י רק ליחיד ולשעתו נאמר כנ"ל, והמ"י). ועיין בד"ת מהדורא ח' (אות פ"ג)

וגם י"ל דאינו לדידן סימן לא טוב כשאין רואין הלבנה במוצאי שבת לקדשה דאולי המגיד הי' ס"ל דצריכין לקדשה גם לאחר ג' ימים רק שתהי' במוצ"ש ולא ס"ל כשי' הר"י גיקטילא והרמ"ע (כנז' להלן) שצ"ל ז' ימים שלמים וא"כ כשלא ראה הלבנה במוצ"ש הוי סימן וכו' משא"כ לדידן דמדקדקים על ז' שלמים כלקמן (ס"ק שלאח"ז) וכשיחול הז' שלמים באמצע השבוע ולא במוצ"ש אסור להמתין עד מוצ"ש רק כשהוא עד י' ימים מהמולד ולא זולת א"כ ממילא אין שום ראי' וסימן דגם אם יראנה במוצ"ש על הרוב לא יוכל לקדשה אז כשחל מוצ"ש על הרוב קודם ז' או לאחרי' ואז צריך לקדשה מקודם או להמתין עד כלות הז' ימים מעל"ע ע"כ אין שום הוכחה וסימן כלל.

ב ולא קודם יוה"כ. עיי' מ"ש לקמן (סי' תר"ב ס"ק אי) בזה.

סעיף ג'. וג' ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד הנה הדפיסו בימינו בהלוחות (כמדומני בשם גדול א') דאם הי' ליקוי לבנה בחצי חדש (כאשר הוא החשבון שלא יוכל להיות ליקוי לבנה רק אז) גם קודם השיעור הלז דחצי כ"ט וכו' (איזה שעות) וחזרה אח"כ הלבנה למאורה אשר עברה הליקוי עכ"ז אסור עוד לקדשה גם בתוך הזמן דלא הוי עוד מחדש חדשים אחרי הליקוי עכ"ד. ותמהני, ולא ידעתי טעמם, דהלא נודע כי הליקוי הוא רק אשר הארץ סוככת אז ומבדלת בין הלבנה למאור זהורי השמש (אשר תקבל הלבנה בכ"ע ממאורה בלילה) כנודע החשבון, ומדוע לא יקדשוהו בברכה (אם הוא בתוך שעות הזמן הנ"ל) גם אחרי הליקוי, וכי היתה הליקוי בלבנה בעצמותה, הלא רק נחשך לקצת שעות מאורה מאשר חצץ בעדה הארץ כנ"ל וכי שייך בזה דיחוי ואטו אם יסוככו ויחוצו בעדה עננים וכאשר יתפזרו העננים וכי יאמרו ג"כ דיחוי, כן הדבר הזה.

סעיף ד'. (ד) אין מברכין עלי' עד שיעברו שבעת ימים עלי'. הנה חזות קשה, בלתי הבנתי. ראיתי בזוהר חי (לחו״ז הגה"ק זי"ע) על הזוה"ק פ' וארא (דף ל"ח ב') מה שהרעיש על מ״ש במקדש מלך על הזוה"ק (פ' וארא) בשם חה"י שכ' בשם האריז"ל שלא לקדש הלבנה עד ז' למולד וכו' וכ' על החה"י ששקר ענה ולא נמצא זה כלל בכהאריז"ל להמתין על ז' שלמים מהמולד וכו' ואלו היו יודע בימי חורפו שמנהג זה (דז' ימים) נתפשט ע"י החמדת ימים הי' נוהג לקדש בר"ח מיד אלא שסבר שהוא ע"י רבינו הב"י במחבר וכעת א"א לשנות בימי סבא עכת"ד ז"ל. ואני בעניי חמה, כמה ידבר אדוני כדברים האלו. וכי אינו (כמו שסבר בימי חורפו) מרבינו הב"י והלא הוא כן באמת מפורש בזה במחבר בלי חולק, ומקורו בב"י בשם הר"י גיקטיליא ז"ל בעל שערי אורה בתשו' עפ"י קבלה (וממילא אין לחשוד ח"ו ככל שמקורו רק מהחה"י ומקור בלתי טהור עוד מכת הידוע ר"ל דהלא מהר"י גיקטוליא ז"ל הי' כמה מאות שנים מקודם לפני (להבדיל] הש"צ ותלמידיו שר"י ומרן הב"י הביאו בזה למהר"י גיקטולא כנז') ופשוט כי מהב"י ושו"ע נתפשט בעולם להלכה ולמעשה ועוד טרם נדפס כלל הס' החה"י וכן המג"א (ס"ק י"ג) הביא בזה כן מהראשונים. וכן בעשרה מאמרות (מאמר אכ"ח ח"א סוף סי' י"ט) שלא לברך על הלבנה עד ז' עיי"ש בטעמו ונימוקו, בדברי מתקו, וי"ל שזהו כונת הס' הנז' בשם האריז"ל היינו הרמ"ע מפאנו ז"ל בעשרה מאמרות כנז' שהי' תלמיד תלמידו, ונקרא מגורי האריז"ל, וספרי מאמריו נתפשטו עוד טרם החלו בעלי כת הידועה הנ"ל וס' הנז'. וא"כ אין כאן חשש זיוף (ואין כונתי להמליץ ח"ו זכות על הס' חה"י כי נודע מ"ש במאמרינו משיב מפני הכבוד בס' חמשה מאמרות בעה"י, רק כתבתי באמת להלכה בענין זה כנז') אלא שלפי"ד הרב יד יהודה שם בפי' העשרה מאמרות. ועיי' שו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' זה) נראה (להרב יד יהודה ז"ל) שכונת הרמ"ע עד ז' ולא שלמים רק עד ולא עד בכלל עיי"ש אבל עכ"פ הרי מקורו טהור, לשבעת ימים, עוד מהמקובלים הראשונים הר"י מגיקטיליא כנ"ל ואיך נוכל להסתפק כלל במ"ש בזוהר חי. והנה בסידור הר"ר שבתי ז"ל כ' ג"כ להמתין עד ז' ימים לקידוש הלבנה וכ' שיש לו רמז ברע"מ פנחס עכל"ה. ומצאתי (שעל זה כיון בודאי הר"ר שבתי ז"ל) ברע"מ פנחס (דף רמ"ח א') וז"ל שבעה כבשים בני שנה לקבל שבע ספירן שבעה כבשים אינון ז' יומין דסיהרא, בני שנה בנוי דסיהרא דאיקרי שנה דאיהו חדא מאינון שנים קדמוניות עכ"ל הרע"מ וע"ז כיון הר"ר שבתי שזהו הרמז לז' יומין דסיהר"א היינו שצריכין להמתין ז' יומין לסיהרא עד שיקדשוהו. אבל באור החמה פי' בזה, ז' יומין דסיהרא כנודע שנים קדמוניות מפרש כאן סתם שבע ספירות מבינה עד המלכות הם שנה שכוללת ימים רבים עכ"ל האוה"ח, ועיי"ש להלן באוה"ח בפי' הרע"מ זה בשם הרמ"ק ז"ל מכוין לפי' זה והיינו דלא מיירי כלל מהלבנה וחידושה רק ממדת מלכו"ת שמכונה בשם סיהר"א ואלין ז' ספירות שלה ומתחילות מבינה כנ"ל דאיקרא משנים קדמוניות (שלש ראשונות). וזהו נראה יותר בפירוש דברי הרע"מ דלדברי רמז הר"ר שבתי ז"ל דקאי על הלבנ"ה ממש מהו ההמשך ״בנוי דסיהרא" על הלבנה א"ו שהוא הז' ספירן דמלכות כנ"ל וממילא אין ראי' משם כז' ימים לקידוש הירח. אמנם משאר הראיות הנ"ל שהבאתי ה"ז ברור דמקורו טהור משו"ע (בשם הר"י מגיקטילא מהראשונים) והרמ"ע מפאנו והם קדמו לכת הנ"ל באופן אשר אין חשש זיוף בדבריהם [וכמו כן תראה ממאמרינו משיב מפני הכבוד הנ"ל בסופו מה שחשדו בכשרים הפיוט ליום ב' דשבועות עד שמצאתי והראתי במחזורים הישנים שקדמו בדפוסם להידוע בערך מאה שנים ויותר ע"כ נגלה הדבר כי בתום חשדו עיי"ש] וע"כ מנהגינו לדקדק על ז' שלמים כנ"ל.

והגם שיש לדון בזה כמ"ש באחרונים כי הוא מצוה עוברת לפעמים ובפרט בימות הגשמים ששכיחי' העננים סוככים כמה שבועות רצופים ובלילות לא יוכלו לקדשה ונראית לפעמים הלבנה בטהרותה וזכותה קודם ז' ימים וי״ל דזה הוי כמ"ש הרדב"ז וחכ"צ ושארי גדולי אחרונים אם מותר להמתין במצוה שעוברת זמנה (כגון קידוש לבנה בזה כנ"ל) כדי שיעשנה מן המובחר (כמו בזה לאחר הז' ימים ואכמ"ל). ועכ"פ כיון שכן נהגו להמתין עד ז' ימים המה הגבורים, גדולים ואבירים, אבותי ורבותינו הקדושים זי"ע בודאי אין לזוז מדבריהם ומנהגיהם.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה